משתמש:עורך מתחיל/באר הגולה/חלק 3

Siman 70

(א) ל' הרמב"ם ספ"ב מה' מלוה ממימרא דרב יהודה אמר רב ב"מ דף ע"ה פ"ב ☜דמסתמא לא יכפור אפ"ה יש לחוש שמחמת טרדת למודו ישכח סמ"ע וש"פ)

(ב) לפי שהמלוה נאמן בו בשבועה עד כדי דמיו

(ג) כעובדא דרב אשי עם רבינא שם ומשובח השטר מהמשכון שאפשר שישכח סך ההלואה משא"כ בשטר

(ד) שם ופרש"י שעולה על רוחו של לוה לכפור

(ה) שם ופרש"י כשתבעו וזה כופר הכל מקללין אותו ואומרים שהוא דובר על צדיק עתק

(ו) כרב פפא משמיה דרבא ושאר אמוראי שבועו' דף מ"א ע"ב וכדאמר ר' אבהו הא קי"ל וכו' ב"ב דף ק"ע ע"א כ"פ התוס' שם הרי"ף והרא"ש שם הרמב"ם שם ריש פי"א:

(ז) מדברי הרמב"ם ספ"ו מה' טוען ונטען לדע' הב"י וכרבא דכל מילת' דלא רמיא עליה דאינש לאו אדעתיה שם בשבועות

פי' לברר דבריו להפטר משבועה כמ"ש הרמב"ם שם הביאה הטור

(ח) טור בשם הרמ"ה וכ"כ בעה"ת בשער מ"ה ונ"י בפרק גט פשוט בשם הרבה מהמפרשים וכתב הב"י שכ"כ לדעת הרמב"ם ליישב דלא תקשו הא דא"ל אנא נמי נברר קאמינא ב"ב שם

(ט) משנה שבועות דף ל"ח ע"ב

(י) רמב"ם ריש פט"ו מה' מלוה וכדעת רבו הר"י ן' מיגש ואפילו לא קיבל עליו הלוה: דעבד לוה לאיש מלוה ודעת הרשב"א והרמ"ה נראין כן וה"ה והר"ן פירשו משום דכל שא"ל אל תפרעני אלא בעדי' אין הלוה עשוי לפרעו שלא בעדים כו' אנן סהדי דשקורי משקר

(כ) ל' הרמב"ם שם

(ל) כפי גרסתו האמיתית וכתב שם שהגיע לידו במצרים מקצת גמרא ישנה כתיב' כמו ת"ק שנה קודם לזמן הזה ומצא כן הגירסא בשתי נוסחאות וכ"כ הרא"ש בשם ר"ח וכ"כ ה"ה בשם רבינו מאיר הלוי והעיד שכן נמצא בנוסחי דיוקי ועתיקי ובנוסחי דרבוותא קשישי

(מ) שם ברמב"ם

(נ) שם מעובדא שם דף מ"א ע"ב וכדא"ל רבא לאביי וכדפי' התוס' שם שהי' הלוה טוען שאלו אחרים מתו או הלכו למד"ה אבל אי מייתי סהדי דפרעיה פטור וכ"כ הטור והרא"ש בשם ר"ת והמרדכי בשם רבינו האי:

(ס) ומפרש שם ברמב"ם וכי יש לו לאסור את העדים בבית הסהר כל ימי חייהם שלא ילכו ועוד אם מתו מה יעשה

(ע) טור וכ"כ בסי' ע"א בשם ה"ר ישעיה וכן כתב הרשב"א דנהי שהתנה עליו שלא יהיו עדים נאמנים על בית דין לא התנה

(פ) שם סעיף י' עובדא לקמיה דרב נחמן שם וכמ"ש התוס' בדיחותא בעלמא הוא דקא מהדר ליה הא אנא והא רב ששת ולאו משום שצריך לקיים תנאו

ע"ל ס"ס ק"ך

(צ) בעה"ת שער נ' בשם הראב"ד מס"ד ונתבאר לעיל סי' מ"א

(ק) ג"ז שם בשמו ממ"ש הטוען אחרי מעש' ב"ד אינו כלום ב"מ דף י"ז ע"א

(ר) טור מעובד' במשכנ' דפרדיס' שם דף ע"ב ע"א

Siman 71

(א) ל' הרמב"ם בפ' ט"ו מה' הלוה

(ב) ה"ה שם מדברי רבינו ושכ"כ הרמב"ן בתשובה ולא אמרינן דהמניה שיהיה דינו כדין השטר שנוטל בשבועה אם אין בו נאמנות.

(ג) עובדא שבועות דף מ"ב ע"א וכאתקפתא דרב פפא

(ד) ג"ז עובדא שם

(ה) שם וכאתקפתא דרב הונא בריה דרב יהושע

(ו) מסקנת הגמרא שם

(ז) טור ס"ד בשם הרמ"ה וכ"כ ה"ה בשמו ושכן משמע ל' רבינו התנה המלוה וע' במ"ש בשם הרב ב"ח בסעיף ט"ו בהג"ה

(ח) ל' הטור בשם תשובת הרי"ף וכן כתב ועל התרומות בשער נ"י והתשובה כתובה שם וכן כתב הרמב"ם שם בפרק הנזכר

(ט) שם בשם בה"ת שם לכ"ע דמחילה מילתא אחריתי הוא

(י) מבואר שם בשאלה והביאו הטור בסי"ד שלא האמינו המקבל לנותן אלא במקום שיארע בו דבר המעכבו מלישבע שבועת השותפי' וכמו שביאר שם בתשובה שלא האמינו לנותן אלא כשיטעון המקבל טענת שמא ולא יוכל לישבע ולא כשיטעון טענת ברי ובעודו חי רצה המקבל להחזיר לו הממון בשטרות מעסק ההוא והנותן לא כתפיים בזה ואמר על קצת שטרות שהוא מכיר בהן שלא נעשו מממונו ופסק הרא"ש דנכסי בחזקת יתמי קיימי ואין להוציא מידם אלא בראיה ולענ"ד קיצר הרמ"א במה שהיה לו לפרש לנו ובסמ"ע כתב דס"ל דהמעשה כך היה שה"ה אם האמינו סתם שלא אירע הפסד

(כ) ואם כתב בשטר שהאמינו בעיקר מעות או שטר שכתוב בו תהא נאמן עלי בכל עניני שטר זה כתב הרשב"א בתשובה סי' תתקצ"א וסי' א' ונראה דאינו מועיל לטענת פרעון אלא שלא יכול לומר שטר אמנה הוא וכיוצא בזה והביאו הב"י מסכ"ד וסכ"ה

(ל) שם ושם

(מ) לשון הרמב"ם שם בפ' הנזכר וכתב ה"ה זה דעת רבינו ז"ל וכן עיקר דאי לא אפוכי מטרתא למה לי

טור בשם בה"ת מדברי הרמב"ם

(נ) טור סט"ו ושכ"כ רב האי גאון בתשו' והתשובה כתובה בבעה"ת שם שער כ"ו ומפרש שם משום הלא האמינו לגזלו ואם לא גזל אין עליו חרם סתם וכן כתב הרשב"א בתשובה:

(ס) שם ושם

(ע) שם ושם

כן הוא בבעה"ת

(פ) שם סעיף כ' בשם תשוב' אביו הרא"ש כלל ע"א סי"ח

(צ) הרא"ש בתשובה כלל ק"ה סימן ח' ועי' בתשו' הרשב"א סי' תתקע"א מחודשים סימן י"ט

(ק) טור בשם תשובת אביו הרא"ש וכתב הב"י בתשו' שבסוף ס' חזה התנופה מצאתי' וע' במהרי"ק סימן ס"ו

(ר) תשובת הרא"ש בכלל ע"א סי' ח' ונתבאר בטור לקמן ריש סי' ק' וכ"כ המחבר שם:

(ש) טור בשם תשובה לרבינו קלונימוס והיא כתובה בסה"ת בשם ה"ר משולם בר קלונימוס ומפרש שם משום דאמרי' דכי הימניה משום דכל ישראל בחזקת נאמנין קיימי אבל השתא דהוחזק כפרן איתרע ליה נאמנות ובתשובה אשכנזית הביא ראיה לדין זה מהא דפלוני חכם טיהר לי הדם הזה ואשתכח שיקרא כתובות דף ע"ב ע"ב הא הכא דמדאורי' מהימני וכיון דמשקרא תו לא מהימנא ומפסדת כתובתה לגמרי

(ת) שם כ"כ בעה"ת שער כ"ו.

(א) ל' בעה"ת שם

(ב) והביאו ראיה מהירושלמי נאמנים העדים לו' על זו חתמנו וע"ז לא חתמנו

(ג) שם ושם בשם הר"י ברצלוני

(ד) שם סעיף כ"ז ושם המשנה מתנה ש"ח להיות פטור וכו' ב"מ ריש דף צ"ד וע' במ"ש לעיל סעיף ב.

(ה) הב"ח כתב דדוקא בנאמנות כבי תרי בעי' שלא בשעת הלואה וקנין וכמ"ש בסי' כ"ב לענין קבלת הפסולים לדין אבל בסתם נאמנות אפילו בלא שעת הלואה ובלא קנין משתעבד והביא ראיות לזה:

(ו) שם בשם ת' להרי"ף ובעה"ת שער כ"ו

(ז) שם סעיף ל'. ממשנה כתב לו נדר ושבועה וכו' אבי היורשים וכו' כתובות סוף דף פ"ו

(ח) שם במשנה

(ט) שם וכ"כ בה"ת בשער י"ד וע' בטור א"ה סימן צ"ח

(י) שם וזה פשוט שכיון שלא היה המלוה חייב שבועה לבני לוה לא מצי למפטריה מטעם אין אדם מוריש שבועה לבניו וב"כ הרשב"א בת' סי' אלף ל"ט וכ"כ הר"ן פרק הכותב ושזהו דעת הרי"ף הרמב"ם והגאונים והרמב"ן ז"ל

(כ) שם בשם ר"ח ושכ"כ אביו הרא"ש וכ"כ הרמב"ם בספט"ו וכתב בה"ת בשער כ"ה בשם הרמב"ן שהגאונים פה אחד כתבו כן גם הרי"ף:

(ל) בבעה"ת שם כ"א בשם הרמב"ן שכן מצא בגליוני הראשונים מטעם דאינו מעיז בפניו או שמא מפני הנאמנות פרע בעדים ובשובר מסכ"ו:

(מ) וביאר שם שרצ' ליזוק בנכסיו

(נ) ל' הטור בסעיף ל"ה וכ"כ בשם הרמב"ם שם בפט"ו וכ"כ הרי"ף פרק הכותב:

(ס) וכתבו הרא"ש והר"ן דהכי שדר רב האי גאון משום דכשבא ליד היתומים הרי הוא כקרוע מטעם הנאמנות

(ע) דלמא לא א"ל שמועיל הנאמנות אלא לבעל השטר ויהיה כמלוה על פה טור

(פ) דטוענין ליורש וללוקח כל מה שהמלוה יכול לטעון ה"ה עם:

(צ) ואפי' לא הוד' נשבע היסת ולרבותא נקט דאפי' מודה במקצת וגרע מטוענו מלוה על פה מפני שהאמינו ה"ה

(ק) שם בשם בה"ת שער כ"ו וכ"כ ה"ה שם בפט"ו בשם קצת מפרשים

(ר) שם בשם בה"ת שם וכן כתב ה"ה שם

(ש) שם בשם אביו הרא"ש בפרק הכותב:

(ת) שם בשם תשו' אביו הרא"ש כלל ס"ז סי' ז' דין שטר שיש בו נאמנות שנפל עיין לעיל סימן ס"ה סעיף ו' ואם שניהם אדוקים בו שם סעיף ט"ו:

Siman 72

(א) ל' הטור ופשוט הוא ודינים השייכים בסימן זה בריב"ש סי' תנ"ד ושנ"ג

(ב) ואם נשתמש בו מבואר בי"ד בריש סימן קס"ו בענין דר בחצירו וכו' הסמ"ע שהיה בכאן

(ג) משנה אבא שאול אומר מותר וכו' ב"מ דף פ' ע"ב ופסק שמואל הלכתא כוותיה שם דף פ"ב ע"ב וכדמפרש לה שם

(ד) טור מבריית' גבאי צדקה שאין להם עניים פורטי' לאחרים וכו' ב"ב סוף דף ח'

(ה) מאוקימת' דגמ' ב"מ דף ע"ב ריש ע"ב וכפרש"י שם

(ו) ודינו מבואר בסי' רצ"ב סעיף א' ובסעיף ה'

(ז) ראבי"ה שם דבדיעבד לא מקרי גזלן והביא המרדכי ראיה מהנהו עובדא דקבוראי סנה' דף כז ע"ב ובי"ד סי' קע"ב סעיף א' הביא רמ"א בשם מהרי"ל ואגודה פ' הזהב דאפי' לכתחלה מותרים מהירושלמי לוין בריבית לחבור' מצוה וראיתי בסמ"ע שכ' לתרץ דשם איירי בשהתנה עמו המלוה להשתמש בו בלא נכייתא ותימא הוא לפענ"ד דודאי מיגרע גרע וכ"כ הרשב"א הביאו הב"י מסי"א דכזה הוי רבית קצוצה

(ח) לשון הרמב"ם ריש פ"י מה' שכירות ממשנה שם ד' פ' ע"ב וכת"ק

(ט) טור וכ"פ הרי"ף והגאונים וכ' הר"ן בסוף שבועות הדיינים בשם הרמב"ן לשיטת הגאונים דסברי דכי אמרי' אימור דא"ר יצחק משכנו שלא בשעת הלואתו וכו' דרך דחייה איתמר (שבועות מ"ד ע"א) וקושטא דמלתא אפי' בשעת הלואתו וכן משמע בפ' כל שעה (פסחים דף ל' ע"ב) בפ' השולח (דף נ"ז ע"א):

(י) כמתני' דב"מ הנז"ל וכר"ע וברייתא שבועות סוף דף מג וכרב יוסף דאמר שומר אבידה כשומר שכר דמי פי' שכר מצוה ומלוה על המשכון נמי מצוה עביד שם דף מ"ד ע"ב וכ"כ הרי"ף שם ושאר גאונים

(כ) כאוקימתא דגמרא שם ריש דף מ"ד בלא שוו שיעור זוזי כ"ע לית להו דשמואל דאמר אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי וכן פסק הרי"ף שם ושאר גאונים וכן כתב הטור בשמם:

(ל) גם זו לדעת הרי"ף והגאונים ודלא כשמואל וכן כתב הרמב"ן והרשב"א הרב המגיד שם

(מ) מרדכי בסוף האומנין ובהגהות ראשונות דמרדכי דמציע' מס"ה

(נ) שם שמזה הטעם פסק ר"י כן

(ס) וכתב שם אע"ג ☜דאין אדם יכול למכור ולמשכן בגדי אשתו מכל מקום אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקים ומסתמ' אמרינן ברשותה משכנם

(ע) מ"מ אם ☜לא היתה מחזיר' הבגדים ליד שמטון היתה נאמנת בשבועה שלא משכנם ברשותה פשוט לכ"ע וכ"כ הסמ"ע

(פ) הרשב"א בת' וביאר שם דה"ל כדמי אבידה מסי"א נלע"ד אע"פ שאין כל ההנאה שלו שהרי בשביל מה שהלוהו השאילו מ"מ הכריע בב"י הדעת התשובה שנעשה שואל כיון דאפי' בלא נתן לו רשות להשתמש נעשה עליה ש"ש וכיון שנתן לו רשות להשתמש נוסף עליו כאילו כל הנאה שלו כ' הר"ן בת' ס"ס כ' בדין ראובן שהשאיל לשמעון ספר אחד ושמעון הניח בידו ספר אחר ונלקחו הספרים משניהם באונס והוחזר לראובן ספר שנתן לו שמעון למשכון וכו' ופסק דאין שמעון חייב באונסין כיון שנהנה ראובן במצוה דקא עביד שהשאיל לו ספרו וחייב ראובן להחזיר לשמעון ספרו ושמעון פטור כיון שנאנס מידו:

(צ) ג"ז הרשב"א בת' מסי"ג

(ק) וצריך לחזור ולשלם מה שחייב

(ר) שם בת'

(ש) נ"י פ' הגוזל ומאכיל בשם הריטב"א בההוא הנאה דתפיס ליה אזוזי מס"ט:

(ת) מרדכי בסוף האומנים בשם ר"מ מס"ז:

(א) הגהות מרדכי פ' הכונס עס"י:

(ב) ל' הרמב"ם פי"ג מהלכות מלוה ולוה ממשנה שבועות דף מ"ג ע"א

(ג) שם במשנה וכדמפרש לה שם ע"ב כדאמר רב אשי וכו'

(ד) כעין דאורייתא בנקיטת חפץ שבועה זו רמוזה במשנה:

(ה) אף על פי ששנינו במשנה שהוא פטור חייב שבועת היסת מתקנת האמוראים

(ו) שם ושם במשנה וכתב ה"ה ולמדנו ממשנה זו שאם המשכון בעין ואינו שוה שיעור מעותיו שיכול המלוה לכופו לפרוע מעותיו וכו' וכ"כ המחבר בסוף הסימן

(ז) גם זה שם וכתב ה"ה שהוא פשוט ומבואר בהגוזל ומאכיל הלויתני ואיני יודע אם החזרתי לך וכו' (משנה שם דף קי"א ע"א)

(ח) טור סעיף ה' ופשוט וכ"כ בעל העיטור

(ט) שם והוא מתקנת הגאונים

(י) מאוקימת' דגמרא ב"מ דף ל"ה ע"א וכתב ה"ה שם שלא כתבו רבינו שפשוט הוא

(כ) גם זה שם ממשנה דשבועות שם

(ל) ל' הטור כאוקימת' דגמ' להא דתנן במשנה שם בשבועות פטור ב"מ דף ל"ה ע"א

(מ) שם וביאר הב"י טעמו משום דשבועה שלא היתה שוה יותר איתא לעולם [פירוש דאפילו במאמינו שהוא נאבד או שיש עדים] הוא עיקר ועליה כלל שאינה ברשותו ולעד"נ משום דשבועה שלא היתה שוה וכו' היא שבועה דאוריית' כדין מודה במקצת ולכן הוא עיקר אבל שאינו ברשותו היא שבועת המשנה

(נ) שם והם דברי ר"י ן' מוגא"ש וכתבו בה"ת בשער מ"ט

(ס) שם וכן כ' הרמב"ם שם ופשוט הוא דה"ל כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע דפטור אבל מדין גלגול יש לו לישבע וכו' ה"ה

(ע) שם ושם וכ' ה"ה זו סברת הר"י ן' מיגש בפרק שבועות הדיינין וכתב הב"י והרא"ש בפרק שבועות הדיינין כ' דעת הרמב"ם ורבו וראיית הרמב"ן לדבריו וע' בהריב"ש סי' שפ"א וסי' שצ"ב.

(פ) טור וכ"כ בה"ת שער מ"ט בשם בעה"ט

(צ) שם ושם דברי בעה"ת

(ק) שם ופשוט הוא

(ר) שם סעיף י' כמימר' דרב הונא ב"מ דף ל"ד ע"ב כן כתב הרמב"ם ריש פ"ו מהלכות שאלה ופקדון

(ש) שם ושם וכתב ה"ה שם שאף על גב שהחילוק הזה לא נתבאר בגמר' מ"מ נראה נכון דכל זמן שהדבר מצוי למה יחשד הלה שעיניו נתן בה

(ת) שם כ"כ בה"ת בשער מ"ט ממשנה מי נשבע מי שהפקדון אצלו וכו' שבועות דף מ"ג ע"א וכדמפ' לה שם בגמרא והשתא ואמר רב אשי שם ע"ב.

(א) כן כתב כרי"ף והתוס' כתבו שם בשם ר"ת דנראה כפי' ר"ח דנראה כמו שבועה לבטלה וגבאי הוא לישבע היכא שהדבר מתברר אח"כ

(ב) הרשב"א בת' מסי"ד

(ג) טור וכ"כ בה"ת בשער מ"ט וכ"כ הרמב"ם שם פי"א מהלכות מלוה ולוה מעובד' דההוא גברא דחבל סכינא דאשכבת' וכו' ב"מ דף קי"ו ע"א מהירושלמי שם וכרבי יוחנן

שם בשם הגאונים וכן כ' הרמב"ם שם וכתב ה"ה שכן הסכמת כל הגאונים ז"ל שכיון שאינו טוען בגוף המשכון שיהיה שלו והא דלא אמרינן שישבע היסת במגו שאם היה טוען לקוחה הוא בידי לא היה נשבע אלא היסת וכו' דלא אמרינן מגו לאפטורי משבועה וכמ"ש הרמב"ם שם ומ"ש הסמ"ע בשם הר"ן שאם בא הלוה להוצי' מיד המלוה אז אמרינן דהמלוה נאמן בכדי דמיו בשבוע' היסת נלע"ד פשוט דלא לדינא כתבו וכן משמע מלשונו שכתב ואפילו בתופס חפץ כתב הר"ן וכו' דסבר' זו ליכא לדעת כל הפוסקים ואומר אני עוד לפענ"ד שמ"ש בטור בשם הראב"ד שהמלוה אינו נשבע אלא היסת צ"ל הרב ר' אפרים כי לא השיג בזה על הרמב"ם שפי' שם בפי"ג אך שכתב שיש שיבוש וטעות בלשון הרמב"ם וכ"כ ה"ה שם וכמ"ש הרב ב"ח אבל נמצא דעה זו להרב ר' אפרים הביאו הר"ן והביאו ב"י בסוף סי' פ"ט שם וסיים שם בודאי שכך נראים הדברים אלא שאין לחלוק על דעת הראשונים

(ד) שם ושם

(ה) וכתב הב"י ונראה לי דנשבעים שלא פקדנו אבא וכו' כדין שבועת היורשין

(ו) טור כלומר כיון דקיי"לן דיכול לטעון עד כדי דמי המשכון וכל החלוקים מבוארים שם

(ז) ודוקא בדברים אלו יש תקנה שחייב להחזירו ועיין במ"ש בי"ד ס"ס של"ד דיש בזה חרס ר"ת ושאר רבנים) ☜אבל התופס את חבירו במקום שחייב לו א"צ להחזיר במקום שיש לו מגו מרדכי בשם מוהר"ם סמ"ע בשם ד"מ וכן מוכח ת' הרא"ש הביאו הטור בסעיף ט"ו וכמ"ש הב"ח והמחבר בסעיף כ"ה

(ח) כתב הרא"ש כלל ק"ו ☜פקיד שמסר דבר של ראובן אצל שמעון ועכבן שמעון בשביל ראובן דיכול ראובן לתבוע הפקיד והפקיד יתבע לשמעון סמ"ע בשם ד"מ

(ט) שם

(י) וכ"כ הרמב"ם בפ"ח מהלכות טוען מהא דמשני אמר לך רבא סכינא דאשכבתא (פי' של קצבים) הכי נמי כיון דמפגמא קפדי אינשי ב"מ דף קט"ז ע"א

(כ) ממ"ש הרי"ף שם דכל היכא דאישלי' או אגרי' באפי סהדי אף ע"ג דליתי' מדברים העשוים להשאיל ולהשכיר אי איכא סהדי דגביה הוא אם אמר חזרתי ולקחתי ממנו אינו נאמן והביא ראיה מפרק חזקת (בבא בתרא דף מ"ו ע"א)

(ל) הם דברי הרא"ש שם

(מ) כהא דשלח רב הונא בר אבין דברים העשוין להשאיל וכו' שם וכ"כ הרמב"ם שם

(נ) כתב ה"ה זה פשוט דכולא סוגיא שם אינה אלא ברא' וכ"כ הרמב"ן וכן מוכיח פ' חזקת הבתים (דף צו ע"ב)

(ס) ע' בסעיף כ"ג ובמ"ש שם ראובן ☜שטען על שמעון יש לי בידך ספרים ושמעון משיב נכנסתי ערב בעדך וכשתבע המלוה מסרתי בידו הספרים שימשכנם להתפרע מהם ופסק אפי' אם תדינו אותם כדברים העשוים להשאיל ולהשכיר עכשיו אינן תחת יד שמעון וממי שהן בידו עכשיו אין לו יכולת להוציאם עד שיפרע לו כל מה שהלוה לשמעון עליהם משום תקנת השוק הרשב"א בתשובה (ב"י מס"ח)

(ע) פי' שנתחייב לו מצד אחר ולא שהלוהו עליו ומבואר בסוף בהגה

(פ) אדסמיך ליה קאי ור"ל שאין שמעון טוען שידוע הוא לו שלקוח הוא ביד ראובן אלא שנתן לו ראובן למשכון והלוהו עליו

(צ) ל' הטור סי' ד'

(ק) שם בסי"ח ומפר' שם כגון היורות הגדולות של נחשת שמבשלין בהן בבתי משתאות וכלי נחשת הטוחי' בזהב ששוכרין אותם לכלה להתקשט בהן שעשיי' אלו הכלים וכו' אינן אלא להשאילן לאחרים כדי ליהנות בהן וכן אם היה לאדם משאר כלים ויש לו עדים שהוא משכירו תמיד ומשאילו וכו'

(ר) שם בס"פ המקבל

(ש) שם בב"מ בתוס'

(ת) וכן כתב הרא"ש והר"ן שם בשם ר"ת וכ"כ הרי"ף בתשובה

(א) טור סט"ו בשם בה"ת בשער מ"ט והביא ראיה מהירושלמי ולזה הסכים הב"י וכתב שא"א לו' שיטול הכלי שהרי אלו היה אומר לקוח הוא בידי היה נוטלו בע"כ של שני גם עתה יקחנו וכו' כדעת הי"א שהביא בה"ת והסכים הטור דזה אינו כיון דלפי דבריו דהשתא אינו יכול ליטלו בע"כ של בעל החפץ האיך נזכה אותו ביותר ממה שהוא טוען במגו דאי בעי אמר לקוח הוא בידי ולפעד"נ עוד טעם אחר שהמוחזק אומר לדידי שוה ולכך הלויתי עליו הרבה

(ב) וכ"כ בה"ת בשם הרמב"ם והראב"ד ומבואר במ"ש לעיל

(ג) ל' הטור ממשנה חזקת עבדים ב"ב דף צ"ח ע"א וממימרא דריש לקיש וכדמפ' רבא שם דף ל"ו ע"א

(ד) שם בשם בעל העיטור

(ה) הרמב"ן בת' סי' פ"ד מסט"ו

פי' על העשרה דינרים שכפר ראובן ואם אין לשמעון ראיה ישבע ראובן היסת וכו'

(ו) ומפרש שם משום דבשע' שטען עליו בב"ד שיש לו עליו כ' דינרים מיד נאמן במגו דאי בעי אמר החזרתיו וכיון שכן אע"פ שהוציאו לבסוף וראינוהו תחת ידו לא הפסיד נאמנותו הראשון

(ז) הרמב"ן בת' סי' פ"ה מסכ"ב

(ח) טור סי' פ"ו בשם ת' הרא"ש

(ט) נ"י סוף מציעא מסל"ט וכתב הרמ"א בסי' ע"ג סעיף י"ז בהג"ה:

(י) טור סעיף כ' והם דברי בה"ת בשער מ"ט

(כ) דלא חייבה התורה לישבע אלא כשטוען שנגנב או שנאבד או מיתה או שבורה דומיא דמית' דכלת' לגמרי מה שאין כן בכהאי גוונא שהוא עדיין בעין אלא שנפחת' ועדיין שם הבעלים עליו כל' אחרון שכתב הסמ"ע:

(ל) אף על גב דהמלוה מודה ללוה מקצת טענתו אינו נשבע אלא היס' כיון דהמשכון עדיין שוה יותר מכדי הודאתו וה"ל כהילך ובמשכון כזה כ"ע מודים דהוי הילך

(מ) הם דברי בעה"ט כתבם בה"ת בשער הנזכר וראיתי בספר התרומות שנדפסו מחדש עם פי' גדולי תרומה ויש שם דילוג וחסרון בדין זה:

(נ) שהרי השבועה אינה באה אלא לפטור כיון שהלוה מודה לו בעיקר ההלואה.

(ס) שם בשם בעה"ת וכתבו בעה"ת שם בשער מ"ט

(ע) ואף על פי שאחד מהם יבא לידי שבועת שוא הא קי"ל כתנא קמא דבן ננס דאמר שניהם נשבעים ונוטלים מבעה"ב שם בבעה"ת

(פ) כן הוא בטור ושם בבעה"ת בשער הנזכר חלק ב'

(צ) שם סעיף כ"ג בשם הר"י ברצלוני וכ"כ בעה"ת שם בשם י"א

(ק) שם כ"כ בה"ת בשער הנזכר חלק ג' וכ"כ בת' הגאונים

(ר) כ"כ בעה"ת שם בשם ה"ר יעקב מהא דאמרינן לימא ליה לאמיה זיל שלים (ב"מ דף מ"ב ע"ב) היינו משום שהיא חייבת לבניה שמסרה לה תדע דאם לא כן כל הפקדונות שיפקיד אדם לחבירו ימכרם לאשתו ותאכלם אשתו וחדי והא נמי דכוותא היא שאם אין ללוי לשלם ישלם שמעון תחתיו שמסרם לו

(ש) בשם ת' אביו הרא"ש

המחבר כתב ל' ת' הרא"ש שכ"כ אמעשה שהיה כן והשיב דאפי' אם היה הבן גדול מחשב פשיעה סמ"ע

(ת) וכ"כ הב"י בסי' ש"מ בשם הרשב"א וכן כתב הרמ"א שם בסעיף א' בהג"ה וכ' הב"ח דה"ה בחזרת הפקדון נמי דעת בעלים בעי' ומ"ש המרדכי בפ' המפקיד והביאו הרמ"א בסי' רצ"א סעיף כ"א דאם החזיר הנפקד הפקדון לאשת המפקיד דפטור התם מיירי באשה בת דעת הנושאת ונותנת בתוך הבית וכמ"ש המרדכי שם בפי' וסיים שם דהא לאשתו מהימן טפי וכל אשר יש לו נתן בידה והרמ"א כתב שם בקצרה והיה לו לפר' ואפשר שסמך על מה שכתב בס"ס ק"כ דאם פרע לאשת המלוה אם היא בת דעת נפטר הלוה בכך וכו' ור"ל בבת דעת שהיא נושאת ונותנ' בתוך הבית כמפור' שם בת' הרשב"א סי' אלף צ"י וילמוד הסתום מן המפור'

(א) גם זה שם ושם בשם ת' אביו סוף כלל צ'

(ב) גם זה שם בשם ת' הנ"ל כלל צג סי' ב'

(ג) ומפרש שם דהו"ל בגוזל ומאכיל לאחר רצה מזה גובה רצה מזה גובה (ב"ק קי"א ע"ב)

(ד) שם סעיף כ"ח כ"כ בה"ת בשער מ"ט בשם ה"ר יצחק

פי' שטוען שמא נאנס ומפ' שם כיון שהגיע ליד המוריש משכון כנגד הלואתו וספק נאבד באונס או בפשיעה לפיכך השטר בטל

(ה) שם ושם בבעה"ת בשם הר"י יצחק ז"ל ובת' הגאונים היא בשם ת' רב אלפס וכתב עוד שם וכר' ירוחם נכ"ו ח"ג שהלוה ☜היה טוען שישבעו הקרובים שצוה המת שהיו בידו מאה ופסק ה"ר יצחק שאין עליהם שבועה ולא חרם סתם שהאפוטרופוס של יתומים חובה עליו לטעון כל טענה שיוכל לטעון כדאמרי' מאן דאוקים אפוטרופס לוקים כי האי וכו' כתובות דף ק"ח ע"ב וע' בסי' קנו סעיף ו' איזה שבועה צריך לישבע האפטרופוס (ואע"ג דבקטן שהגדיל א"צ לישבע שלא פקדנו אבא דלאו בר צוואה הוא כדלקמן סי' צ"ח ס"ס ה' הכא מיירי בקטנים פקחים דבני צוואה נינהו ש"ך בשם ב"ח)

(ו) מימרא דרבא ב"ק דף מ"ט ע"ב כתבו הרי"ף פ' חזקת והרמב"ם בפ"ב מה' זכיה:

(ז) שם ממימרא דרבה הנז'

(ח) שם בשם מהר"ם מרוטנבורג וכ"כ הרא"ש שם בפסקיו בשמו מרדכי פ' חזקת בשם רא"ם: ☜ (מז' אומות)

(ט) ואם בא לו' משום קדושת השם אחזירנו לעכו"ם יקדש השם בשלו לא בשל אחרים ☜אם נחלט המשכון לחלוטין ביד העכו"ם כגון שעלה הקרן והריבית יותר משויו זכה בו המוצאו שם בתשו'

(י) ר' ירוחם נתיב נ' ח"ב כ"כ הבית יוסף ואני בענ"ד חפשתי שם כדי לעמוד על טעמו ולא מצאתיו שם

(כ) שם במימרא דרבה

(ל) טור סעי' ל"ב וכן פירשו התו' שם בשם ר"י מהא דמסיק והלכתא דליתי' בחצר

(מ) שם בשם ת' אביו הרא"ש כלל פ"ט סי' ל"ד

(נ) וביאר שם משום דאין מגו אלא במה שבידו לטעון חבל מה שביד אחר לטעון אין כאן מגו כי שמא חבירו לא היה רוצה לשקר ולומר להד"ם או החזרתיו לו וע' בתה"ד סי' של"ה בדין ☜לוי שנתן פקדון לראובן ולשמעון ונשתבע לוי את פקדונו מהם השיב ראובן כו"כ הוצאתי ע"פ כתבך וכן שמעון טען כן שהוציא ע"פ כתבו בפני עצמו ולוי מכחישם בסך ההוצא' ע"ש

(ס) מרדכי פ' חזקת מסל"ב

וכתב הסמ"ע ☜דה"ה אם משכנו אצל ישראל חבירו בריבית בלא צווי העכו"ם ומת העכו"ם ואין לו יורשים היודעים מזה המשכון זכה ישראל השני בכל המשכון דכיון דנסתלק ממנו כח העכו"ם נסתלק ג"כ מהבא מכחו

(ע) שם במרדכי

(פ) בעה"ת בשער מ"ט ח"ו ד"ג מסל"ו

(צ) וביאר שם דקרקע בחזקת בעלים עומדת

(ק) כדעת בעה"ת וכ' דה"ל כההיא דרב יהודה פ' המקבל (בבא מציעא דף ק"י ע"א) דאמר מלוה נאמן במגו דאי בעי אמר לקוחין הן בידי

שם בעה"ת לא כ' מפירי דארעא ונלע"ד דלפי נוסחאות המחבר היה המעשה במשכנתא דסורא במשלם שנין אילן תיפוק ארעא דא בלא כסף כמבואר בי"ד סי' קע"ב והיו מחולקים בזמן שני המשכנתא

(ר) טור סל"ד בשם ת' אביו הרא"ש כלל צ' סי' ג'

(ש) וביאר שם משום דאז הוי כשאר פקדון שאין הנפקד חייב לנערו כיון שברשות המפקיד לבא וליקח אותו ולנערו ואין לו בו משום שכר דהא קי"ל כרב יוסף כמ"ש לעיל סעיף א'

(ת) מרדכי פרק השואל ת' ר"מ

(א) נתבאר במש"ל בסעיף י"א

(ב) דיני משכון במהרי"ק שורש קצ"ד ובת' הרא"ש כלל ק"ו כולו וכ' כ"ז סי' א' ב' ג' וכ' צ' סי' א' וב' ובהריב"ש סי' שצ"ג דיני משכנתא דקרקע בת' הרא"ש צ"א סי' א' וסי' ו' ובטור זה סי' קיז וביו"ד סי' קע"ב תשלום דיני משכון בסי' שאחר זה ובסי' קל"ג

Siman 73

(א) בריית' מכות דף ג' ע"ב

(ב) ה"ה בפ' י"ג ממלוה ולוה דין ה' מתוספתא דמציעא דאין משנין ממנהג המדינה מס"ד

(ג) שם בברייתא וע' בסעיף י"ד בהג"ה

(ד) מימרא דרב הכי אמר חביבי וכו' שם

(ה) רמב"ם שם שתנאי ממון הוא

(ו) שם פ"א מה' שאלה ופקדון וכ' ה"ה כיון שחוזרת בעין אין לה זמן וכפרש"י ז"ל בשבת גבי מ"ש השאילני לא אתי למכת' (דף קמח ע"א) וכו' וכן הכריחו הרמב"ן והרשב"א ז"ל ע"כ וכ"כ הטור

(ז) ל' הרמב"ם שם בפי"ג והביאו הטור וכתב ה"ה פשוט ומבואר מברייתא המלוה לחבירו לעשר שנים שם במכות

(ח) דברי המחבר

(ט) שם ברמב"ם וכתב ה"ה זה לא מצאתי מבואר אבל דעת רבינו ז"ל שטענה זו כשאר טענות

(י) שם וכתב הב"י כיון שלא הגיע הזמן אפי' לדברי המלוה לא ישבע עכשיו

(כ) שם וכ"כ הטור

(ל) שם

(מ) שם ברמב"ם אע"ג דנתבאר בסי' דלעיל סעי' יז שהמלוה נשבע בנק"ח נלע"ד כיון דעל כרחך כאן איירי בתבעו אחר ל' יום א"כ החזקה דסתם הלואה ל' יום מסייע למלוה והוה כאלו הלוה בא להוציא מהמלוה ונשבע המלוה היסת

(נ) טור סמ"ע בשם ת' אביו הרא"ש כלל ח' סי' ב'

(ס) דמושבע ועומד הוא לפרוע שם

(ע) ומביאה לקמן סי' צז סעיף טו דאף אם לא נשבע מכין אותו וכו' כדי לקיים מצות פריעת בעל חוב

(פ) עיין בי"ד סי' רל"ח סעיף י"ז דיש מי שנסתפק בזה (והוא הרשב"א) אי נפטר מש"ש וכו' ולפי סברא זו ודאי אם מצא פתח והתירוה. לא נפטר ממכת מרדות ובזה מסולק התימה גדול' שתמה הרב ב"ח דמה מועיל שימצא פתח וכו' ע"ש וכמ"ש הסמ"ע וכ' הב"ח ☜ונראה שהב"ד יש להם רשות לירד לנכסיו ולהגבות מהם לב"ח וא"צ שימכור הוא בעצמו

(צ) ג"ז שם בשמו ושם בתשוב' סי' ו'

(ק) ג"ז שם בשמו כלל ח' סימן י"ג וכלל מ"ג סי' י"ד ובהריב"ם סי' תנ"א

(ר) ת' הרמב"ן סי' רמ"ג וכ' הב"י שאף דעת הרא"ש כן וסיים בתשובה לפיכך הוצרך לבקש היתר בדבר משום דחפצי שמים היא ולא גרע ממה שמשדכין ללמד אומנות וכו' (שבת דף ק"ן ע"א) דאלו אינו נתנו לו בתורת פרעון משנה שלימה היא ואם אינו מאמינו וכו' שם (דף קמ"ח ע"א) ☜וכתב הסמ"ע שמזה יש ללמוד שהתיר אפי' לאחרים שיעסקו בשומא זו דומיא דשידוך תינוק והב"ח כ' לאיסור אלא שיקניהו לו בגוף המשכון כך וכך וע"ש

(ש) ת' הרשב"א והיא בתשובות להרמב"ן סימן רמ"ז מס"ז

(ת) דין ☜אם כתב בכתב ידו שנשבע לשלם לחבירו ואח"כ אמר שלא נשבע אלא שכ' לו כך עיין בי"ד סי' רל"ב סעיף י"ב

(א) הרשב"א בתשוב' וה"ה בשאר חדשים כשר"ח ב' ימים אבל ☜כשר"ח יום א' אינו מחוייב לפרוע בתחילת היום מסכ"ב

(ב) טור סוף י"ז בשם אביו הרא"ש בפסקיו בפ"ק דב"ק ובת' כלל צ"ז כתב שכן דעת הגאונים והרי"ף וע' בהריב"ש ובת' הרשב"א סימן תתק"ח ואלף קי"ח וכתב עוד הב"י וכבר פסקתי כן בת' הלכה למעשה והסכימו עמי חבירי

(ג) והוא הדין חוב בעל פה כשהלו' מודה או ידוע ונתברר לב"ד

(ד) בסי' קל"א סעיף ג' כ' המחבר דגם לערב שומעין וכשאומר כן על הלוה וע"ש

(ה) שם סעיף ט"ז לדעת הרי"ף בתשובה שהביא אביו הרא"ש ומבואר במ"ש לעיל

(ו) וכ' הב"ח מיהו אם לא בא הנתבע לב"ד שבעיר התובע ☜אין מחליטין הממון כלל עוד שיבא הנתבע ויתחייב בדין או ע"ד שכ' לקמן בסימן ק"ו ועיין בת' מהרי"ק שורש ק"ט

(ז) שם סעיף י"ז ת' הרי"ף

כן הוא בטור

(ח) אע"פ שאינו מבזבז נכסיו משום דדמיא קצת למקח טעות

(ט) שם סעיף כ' כ"כ בעה"ת בשער מ"ט

(י) כ"כ ה"ה בפי"ג מהל' מלוה ולוה דין ג' בשם הגאון בשער ו' לפי שאם רוצה לפדותו הוא ראוי במשכנו יותר מהאחרי' וכ"נ דעת הרמב"ם שם כן וכ"כ הב"י

(כ) טור שם

(ל) שם מדברי אביו הרא"ש בת' וכתב בסה"ת שער כ"א בשם הרמב"ן ☜שגם משכנתא של קרקע יכול למוכר' אחר ל' יום שבקע לו ושכן השיב הראב"ד לפי הדין אלא שתל' הדבר במנהג מחס"ז:

(מ) ריב"ש בסימן שצ"ו מדברי הרמב"ם בפי"ג הנזכר לעיל ומדברי הרא"ש שהביא הטור וממ"ש הטור בדין זה מסכ"א

(נ) והביא ראיה מהא דאמרינן בב"ד שמכרו שלא בהכרז' וכן אלמנה שלא מכר' בב"ד הדיוטות וכו' משנה כתובות דף נ"ו ע"א וכדמפ' לה רב יצחק בר מניומי בב"מ דף צ"ב ע"א

(ס) דלא יהא אלא מוכר מה שאינו שלו ה"ל גזלן ומשלם כשעת הגזילה כדאיתא בהגוזל קמא בעובדא דרב כהנא דיהיב זוזי אכיתנא וכו' (דף ק"ג ע"א)

(ע) אע"פ שהוא כגזלן שמוכר מה שאינו שלו נאמן בשבועה משום דלא משמע לאינשי דלהוי גזלן בכי האי גוונא כדאמרינן בפרק זה בורר גבי חמסנין (דף כ"ה ע"ב) שם בת'

(פ) שם בת' הריב"ש וה"ה בפי"ג מה' מלוה ולוה דין ג'

(צ) הריב"ש שם כיון שהבית דין הם המוכרים ושכן פירשו המפרשים מוכרן בב"ד ריש פרק המפקיד גבי שמן הבאיש וכו' (דף ל"ח ע"א)

(ק) טור סימן כ"ז בשם אביו הרא"ש כלל צ' סי' ה'

(ר) כמו אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזא (בבא מציעא דף ק"ד ע"ב)

(ש) מישרים סוף נתיב ל' בשם תשובה לר"מ

(ת) טור סי' כ"ח בשם ת' אביו הרא"ש כלל וסי' הנזכר לעיל וביאר שם דלא הוצרך קנין אלא לקיים מכר או מתנה או שכירות אבל לא כשאדם מצוה לחבירו לעשות מה:

(א) שם בשם ת' אביו הרא"ש כלל צ' סי' ז':

(ב) וביאר שם דפשיטא היא דכל זמן שלא נמכר הוא ברשות הלוה.

(ג) גם זה שם בשם ת' אביו כלל צ' סי' י'

(ד) גם זה שם בשמו היא בכלל הנזכר סי' י"ט

(ה) וביאר שם ומה שהוא אומר שהבין מדבריו שימשכננו ברבית דברים שבלב אינן דברים ולא היה לו לסמוך על מחשבתו עד שיפרש לו ואם אמר לו בפי' להשכינו ברבית צריך הלוה ליתן לו הרבית כמ"ש בי"ד סימן קס"ט סעיף י"ז ובלבד שיהיה אחריו העכו"ם על המשכון לבד ולא על שמעון המלוה כלל כמו שנתבאר שם

Siman 74

(א) ממשנה ב"ק דף קי"ח ס"א ומבריית' שם וכדמכר' לה אביי שם

(ב) טור בשם הרמב"ן כן כ' בה"ת בשמו בשער ל'

(ג) שם במשנה:

(ד) טור כ"כ בה"ת שם בשם רמב"ן ודקדק כן מדברי רש"י שם ומדברי הרמב"ם בספי"ג

(ה) ממשנה דלעיל כדמפרש לה בגמרא שם

(ו) שם ס"ה כן כתב בה"ת בשער ל' וכ' שכן הסכים עמו הרמב"ן

וביאר שם דהוי כפריעת מדבר

(ז) שם בבעה"ת כו' ומסתברא וכו' מחס"א וכתב בעל ש"ג פרק הגוזל בתרא ☜שה"ה במלוה לבעלי חניות לזמן דלא מצי בעלי חניות למיהדר ביה וכו' דזמן זה הוקבע נמי לטובת המלוה

(ח) כמימרא דרבא האי מאן וכו' אלא דאית לי' תרעומת ב"מ דף ע"ז ע"ב וכתב הרא"ש בפסקיו וכ"כ בעה"ע דאם איתא דמלוה יכול לעכב לא קיבולי לקבל ולא תרעומת להוי ליה עליו ועוד מהמשמעות הגמרא דאצטריך לגמור דבית בבתי ערי חומה נגאל לחצאין משדה אחוזה (קדושין דף כ' ע"ב) וכן כתב בה"ת בשער ס"ט בשם הרמב"ן וכ"כ הטור

(ט) שם סעיף ח' בשם הרמב"ן וכ"כ בה"ת שם בשמו ושיש ראיה לזה בשמעתא דבטלה מחלוקת (ב"ב דף ק"ו ע"ב)

(י) ומ"ש דלוה וגואל לחצאין (קידושין שם) היינו ע"כ של מלוה יקבל הנ' ומ"מ המלוה יאכל הפירות עד שיפרע הנ' האחרים ושכ"נ דברי הרשב"א וכ"כ ר"י בסוף ני"ב בשם הרשב"א:

(כ) שם סעיף ו' בשם ת' אביו הרא"ש

(ל) שם ס"ח בשם ת' אביו

(מ) ל' הרמב"ם בפ"ד מהלכות מלוה דין י"ב כמימרא דשמואל וכדמפר' לה רב נחמן ב"ק דף צ"ו ע"א דקי"ל דהלכתא כשמואל וכר"נ בדיני וכהסכמת כל הפוסקים חוץ מרש"י

פי' ה"ה שם שכל המלוה הן פירות שקצץ להם דמים הן מעות על סמך מטבע היוצא הוא מלוה רצה לומר לחשיבות הצור' הוא מתכוין לאפוקי אם היתה הלואת פירות לשלם לו פירות ולא דמים וזהו על המטבע ולא אמר המלוה סתם וכ"נ מן ההלכות ע"כ והטור פי' בע"א והביאו הרמ"א בהג"ה וכן כתב ה"ה שם בשם רש"י ותוספת והרשב"א

(נ) וה"ה אם התנ' מטבע ה"ה שם וכן כתב הב"ח

(ס) כתב הב"ח בשם מוהרש"ל ☜היכא דהלו' לו לזמן ידוע ונפסל לאחר הזמן וזה לא שילם לו בזמנו פשיטא שמשלם לו מטבע חדש' ☜ואם המעות שהלוה הוא בעין יש בו פלוגתא המ"מ פ"ד ממלו' ס"ל דצריך לשלם מטבע היוצא והמרדכי פרק הגוזל סבירא לי' דא"ל הרי שלך לפניך סמ"ע בשם ד"מ:

Siman 75

ל' הטור בשם הרמב"ם ריש פ"ו מה' טוען ונטען וכתב ה"ה דברים אלו פשוטים בעצמם ויש להם סמך בגמרא ממ"ש וכשמשביעין אותו א"ל לא על דעתך וכו' שבועות (דף כ"ט ע"א) וממ"ש בפרק זה בורר במשנה כיצד אתה יודע שזה חייב וכו' (דף כ"ט ע"א) הוא מחשש שמא יטעו העדים ויחשבו שהוא חייב לו לפי מה שראו או ידעו ואין הדין כן וכל שכן שיש לחוש לבעלי דבר עצמ' שאדם קרוב אצל עצמו

ואם הנתבע טוען שהתובע יברר דבריו והתובע אינו רוצה☜ אין להטיל שבועה על הנתבע כי שבועת היסת תקנת חכמים ולא ישביענו אלא בטענ' מבוררת תשובת הרא"ש כלל ע"א סי' ה' מחס"א

כ' הנ"י בפ' המוכר את הבית ☜דלא דייקי' בדבריו של אדם שיהי' כנגדו אם לא אמרן ממש ולעולם אמרי' דדרך שטות דיבר. סמ"ע

משנה שבועות דף ל"ח ע"ב ובכמה דוכתי ובריש מציעא דף ה' ע"א יליף לה מקרא אשר יאמר כי הוא זה

טור וכדעת התוספות בב"מ דף ב' ע"ב וכתב הרא"ש שהר"מ מרוטנבורג הביא ראיות לזה ומבוארים שם בפסקיו

בעה"ת בשער כ"א הביאו הטור והב"י שם בסי' ס"ד ומבואר שם שגם הרמב"ם והרמ"ה חלוקים בזה וכתב הרמ"א בסי' פ"ז ס"ו שהעיקר כסברא הראשונה וכן כתב הב"ח

ל' הרמב"ם שם בפרק ד' וכתב ה"ה מברייתא פלוגתא דר' אליעזר בן יעקב וחכמים שבועות דף מ"ב ע"א אפי' לדעת הפוסקים כראב"י לא אמר' ראב"י אלא בטוען הבן ברי שרא' כשהוד' זה לאביו וחכמים סברי דלא הוי ברי אלא כשטוען שבפניו הלוהו ושכך פירשו הרבה מהפרשים

לפי שאין היסת על טענת שמא

כברייתא דר' חייא ב"מ דף ג' ע"א ומימרא דרב חסדא שם דף ב' ע"ב הסכמ' כל הגאונים וש"פ

שם במימרא דרב חסדא כדמפרש לה שם דאתי סהדי וכעובדא דההוא רעי' שם ע"א

בעל התרומות בשער ז' מסתבר' וכו' מחודשים סי' ד' במימרא דרב ששת שם דף ד' ע"א הסכמת הפוסקים

ל' הטור וכן כ' הרמב"ם בפרק א' מהלכות טוען ונטען

ת' הרשב"א בסי' תתקנ"ט בשם הרי"ף שהשיב דנאמן במגו דפרעתי וכן כ' ה"ה שם בפ"ד דין ח':

מרדכי ריש מציעא בשם ר"מ וכ"כ תלמידי הרשב"א מחודשים סי' י':

ואע"פ שזה טוען שגזלו וגם העיד עליו ע"א לא מפסיל בע"א ואמרי' משום ספק מלו' שיש לו עליו גזל ממנו ודעתו להחזיר לו אחר שיעיין בחשבוני שאינו חייב לו ולכך רמי רבנן שבועה עליה דודאי לא ישבע מספק

מימרא ב"ק ד' קי"ח ע"א וכרב נחמן ור' יוחנן שם:

שם בפי' רש"י וכ"כ התוס' שם וכלישנא קמא דרב נאמן שבועות סוף ד' מ' דארישא קאי מנה לי בידך אין לך בידי וכו' וכ"כ הטור וש"פ

מימרא דר' אבהו א"ר יוחנן שם בב"ק

טור כן כ' בה"ח בשער י"ב

החילוק בין שאין לו תובעי' ליש לו תובעין מבוארים בהלכות הרי"ף בפסקי הרא"ש שם וכן כ' הרמב"ם בפ"א מהל' טוען ונטען

שם ושם וכן כ' בה"ת והרשב"א בתשו' והביא ראיה מפרק שבועת הדינים סוף ד' מ' וכמ"ש ה"ה שם דין ז': (כיון דהנתבע טוען שמא דאין נשבעים אפי' היסת על טענת שמא כדלקמן סי' י"ז ש"ך):

טור כן כתב בס"ה שם והרשב"א בת' משנה ואוקימתא דגמרא שם

טור סי' י' בשם הר"מ מרוטנבורג וביאר שם ולא מצי למימר דמחילה בטעות הוא שהיה לו להשים אל לבו ולדקדק כיון שא"ל אני חייב לך

שם ונלמד מנסכא דר' אבא שהובא בב"ב דף ל"ג ע"ב

רמב"ם בפרק ד' מה' טוען דין ח' דין זה פרעתיך לא נמצא בהרמב"ם כי אם בהוחזק כפרן ובדרך שכ' המחבר בסוף הסעיף וכן אם טען וכו' דאל"כ היה נשבע להכחיש העד ויפטור דמה לי מכחישו בעיקר ההלוא' ומה לי מכחישו בפרעון כמ"ש ה"ה שם ובשם הרשב"א וי"ל שמ"ש וכן אם טען תחלה וכו' הוא קאי אחלוקה זו הראשונ' שאמר פרעתיך אי הוה בכה"ג דנעשה כפרן והוה מחויב שבועה ואינו יכול וכו' וכן כ' הסמ"ע בריש דבריו אלא שהוקשה לו שהמחבר בחיבורו ב"י סעיף י"א כ' בשם הרמב"ם שם שאם טוען ודאי שפרעו ה"ל מחוייב שבועה וכו' ושכתב עליו המ"מ דע"כ חייבו במעיד עליו שלא פרעו שלא זזה ידו וכו' או שהוא תוך זמנו וזה שלא כדברי הפוסקים והרב ב"ח כת' שטעות נפל בספרים וכצ"ל אבל פרעתיך שאומר לו וכו' ומלת או טעות סיפרא"נ צ"ל אבל אתה חייב וכו' והשאר ט"ס ומ"ש הב"י בשם הרמב"ם שאם טען ודאי שפרעו וכו' ביאר הרב ב"ח ר"ל שטען שפרעו במה שחייב לו ומהטעם שנתבאר שם

שם ברמב"ם

קאי אחלוקה אתה חייב לי והטעם לפי שכל מקום ששנים מחייבים אותו ממון א' מחייבו שבועה ושנים המעידי' בכה"ג שלא פרעו ודאי אינו נאמן לומר יש לי בידך כנגדן כסות וכו' דהא ליכא מגו דאי בעי אמר פרעתי וכאן גבי ע"א כיון שאינו יכול לישבע להכחיש עד אע"פ שפוטר עצמו בטענה אחרת חייב לשלם כ"כ ה"ה שם שע"כ צריכין לפרש דברי רבינו כן וכ"כ הכ"מ שם בשם הריב"ש ודין תוך זמנו שאינו נאמן לומר פרעתי לקמן בסימן ע"ח

היינו עובדא נסכא דר' אבא שם בב"ב ובכמה דוכתי

ל' הטור סעיף ט"ו וכן כ' הרמב"ם שם ממימר' דרבא ב"מ ריש דצ"ח

כתב ה"ה שם שהוא מסקנת הגאונים ומבואר גם כן במ"ש לעיל

טור וכתב הב"י ופשוט הוא וכן ☜אם השיבו איני יודע שאני חייב לך כלום כי אם חמשי' ישבע כדבריו ופטור ב"י בסעיף ט"ו בשם מ"כ

שם בשם הרמ"ה

וביאר שם כגון מודה מקצת וליכא כפירת שתי כסף א"נ ליכא דבר שבמד' ובמשקל א"נ ליכא הודאה ממין הטענ' או דאמר לו הילך וה"ה נמי להנך שאין נשבעים עליהן מן התורה כגון עבדים שטרית וקרקעות וה"ה נמי גבי שבועה דעד אחד היכא שאין השנים מחייבין אותו ממון אלא ע"י שבועת התובעים

ג"ז שם שכן הסכים הרא"ש שם וכן כתב בה"ת שער ל"ח בשם כל המורים ודייק לה מדאיצטריך לאוקמי מתני' בשיש עסק שבועה ביניהם ב"מ דף צ"ד ע"ב

כגון שטענו מנה והוד' לו בנ' וכפר בנ' וכשב' לישבע גלגל עליו דברים אחרים והשיב עליהם איני יודע אם אני חייב לך אלא ישבע ש"ד על הנ' ושבוע' היסת על הגלגולים

שם בשם הרמ"ה וכתב ר"י בנ"ו ח"ה שיש מביאין ראי' לדבר מפרק השואל שם ועיין בנ"י שם במשנ' שאלה חצי היום וכו' שם כ"כ בעה"ת בשער ל"ח

אוקימתא דתני רבי אמי שבועות דף מ"ז ע"א

פירו' אם פרעך או לאו דלא אמרינן מתוך שאין יכול לישבע משל' אלא בבעל דבר דה"ל לידע אבל לא ביור' דלא היה לו לידע

שם בשם אביו הרא"ש ובעה"ע.

שם פשוט שם בגמרא אהא דתני ר' אמי וכ"פ הרמב"ם בפרק ד' מהלכות טוען וכתב ה"ה שם זה הוא בראב"י (שבועות דף מב ע"ב) לפי מה שפרשנו (דלא אמר' אלא בטוען הבן ברי) והוא כדעת ההלכות וכו' ע"כ וכ"כ הרא"ש שם בפסקיו:

ל' הטור וכ"כ הרמב"ם בפ"א מהלכות טוען דף ז' וכתב ה"ה דבר זה מוסכם מכל הפוסקי' ממ"ש גבי ההיא דרב נחמן ומשביעין אותו שבועת היסת חזק' אין אדם טוען אא"כ יש לו עליו (שם סוף דף מ') אלמא בטענות ברי הוא בדוקא וכן כתב בה"ת בסוף שער ל"ח ועיין לקמן סימן פ"ז סעיף כ"ה וסכ"ו

טור ובה"ת שער ל"ו ובשם ה"ר אברהם בר יצחק

שם סעכ"ד ובסה"ת שער ל"ח:

שם בשם י"א

טור סעיף כ"ו כ"כ בה"ת שם

ב"י בסי' כ"ד בשם בה"ת שער ל"ח ושכ"פ הרמב"ם שצריך אמוד

טור שם בשם י"א ושם בבה"ת:

שם סעיף כ"ט וכן פסקי הרי"ף והרא"ש שם בפרק שבועת הדיינין והרמב"ם פ"א וד' מהלכות טוען ומבואר במ"ש לעיל סעיף ט"ז ע"ש:

כיון שהיורש טוען טענת ברי אין חילוק בינו ובין יורשיו ומבואר במ"ש בסעיף ט"ז

הרמב"ם פ"ד מהלכות טוען ונטען דין ה' הביאו הטור סעיף. ל' וטעמו מבואר במ"ש לעיל סט"ז:

לפי שאין היסת על טענת שמא ה"ה שם

הראב"ד בהשגות בפ"א וד' והביאו הטור וכתב ה"ה שלפי דעת רוב הפוסקים דברי רבינו ז"ל אמת.

טור בסעיף ל"ב בשם רב האי גאון וכ"כ בה"ת בשמו סוף שער ל"ו

שם כן כתב הרא"ש אהא דא"ר נחמן אמר שמואל לא שנו אלא בטענת מלו' וכו' שם דף מ' ע"א ושכן הוא סבר' הרי"ף במה שהביא בפרק כל הנשבעין ת' הגאון בעסק חד גברא דא"ל לחברי' וכו' ופסק דהא מחויב שבוע' וכו' ושהרמב"ן הכריע כדברי הרי"ף וכך כתב הרמב"ם הפ"ד מה"ג והביאו הטו' וכן הכריע הר"ן:

רמב"ם ספי"ד מהלכות מלו' והביאן ג"כ הטור בסוף הסימן וכתב ה"ה שם הוציאו דין זה הגאוני' ז"ל ממ"ש בפרק שבועת הדיינין (שבועות דף מ"ג ע"ב) מלו' נשבע תחנ' שמא ישבע לוה ויוציא הלה כו' ואע"פ שאין זו ראי' גמורה דמיון הוא קצת והענין הוא נכון בעצמו

בעה"ת בשער כ"ד ושכן מצא לרב ן" מיגא"ש מסל"ג וביאר שם כי שמא יש לו עדי' ואינו זוכר עתה אבל בשטר בודאי יודע הוא מה יש לו בביתו מכל זכיותיו:

Siman 76

טור כ"כ בה"ת שער ל"ט מדין ב' הפקידו אצל אחד משנה ב"מ דף לז ע"א וכדמפר' בגמ' שם

דכיון שהודיעוהו מתחילה ה"ל כפושע שלא דקדק בדבר ואיהו דאפסיד אנפשיה וה"ל כאומר לויתי מא' מכם ר' ואיני יודע מי הוא ותבעוהו כ"א בר' שצריך ליתן לכ"א ר' טור בשם אביו הרא"ש בפ' המפקיד שם בפסקיו

שם ושם בבה"ת ממשנה אמר לב' אביו של א' מכם הפקיד אצלי מנה וכו' (שם) ולא דמי למה דמסיק בברייתא דהכל מודים בלקח מה' ב"א ואינו יודע מאיזה מהן דמניח דמי המקח ביניהם ומסתלק (יבמות קיח ע"ב) וכ"כ הפוסקים דשאני התם דסתם מקח יש לו תובעים מיד נמצא דלא הו"ל למידק משא"כ פקדון איכא למימר שהפקידן בידו לזמן רב וכן הלואה סתם הלואה ל' יום וה"ל למידק נ"י שם בהמפקיד

שם ושם בשם הרמב"ן שאע"פ שהוא פשע שהם נמי פשעו ולא כתבו ולא זכרו והביא ראיה מדנקט שם אביו של א' מכם הפקיד אצלי וכו' ולא תני א' מכם הפקיד אצלי וכו' שם ושם בשם י"א

Siman 77

ל' הרמב"ם בפכ"ה מה' מלוה דלוה דין ט' כפי נוסח המחבר והוא הגי' העקרי' וכ"ה בספרי' שלפנינו וכ"כ מהרי"ק שורש קפ"ג

ממימרא דר' יוסי הדא אמרת ב' שלוו וכו' ירושלמי פ' שבועת הפקדון

ה"ה שם בשם הרמב"ן בפ' המפקיד ושכן הורו מקצת המורים ושכ"נ דברי רבינו הרמב"ם וכ"כ טור בשם הרשב"א והטור בשם בעל העיטור וכן כתבו ש"פ

לדעת אבי העזרי ובה"ע דלדידיה אפילו לא פירשו גובה מאיזה מהם שירצה כמפורש שם בתשובה וכן כ' הטור בשמו

בה"ת בשער מ"ד והרא"ש בתשובה כלל ע"ד סי' ה' וסי' י' מס"א

טור בשם הרמב"ן וכ"כ בה"ת בשער מ"ד בפי' דברי הרמב"ם שם דין ט' בפכ"ה מה' מלוה וכן בירר דבריו בסוף הלכות שותפים וכ"פ הב"י והסכים עמו החכם רבי אהרן מטראני:

וביאר שם שכל זמן שלא שיעבד גופו וממונו לא חל השעבוד עליו

כצ"ל וכן הוא בטור ובת'.

ל' הרמב"ם בפכ"ה מהל' מלוה דין י' וכתב ה"ה שיש לדין זה ראיה ממ"ש פרק בית כור (בבא בתרא דף ק"ז ע"א) ג' אחין שחלקו ובא ב"ח ונטל חלקו וכו' וכן כתב הטור בשם הרא"ש

וסברי דוקא כשאין מוצא לגבות מהשני והם בעה"ע ואבי העזרי ובה"ת בשער מ"ד שכן השיב לו הרמב"ן שנראין דברי הרמב"ם כך וכ"כ המרדכי בת' הר"מ וה"ה שם בשם הרשב"א וכ"כ נ"י בפרק המפקיד בשם הרשב"א ובפרק השואל בשם הראב"ד והר"י קולן בשם ספר אגודה וכ"פ הב"י וחביריו ולזה הסכים הב"ח

שם וכתב ה"ה זה דבר פשוט ולא מצאתיו מבואר:

טור ובעה"ת בשטר מ"ד כ' סברות בדין זה ולא הכריע ורבינו הכריע לחייב:

וה"ה אם הם ☜שלשה ערבים והעני גם אחד מהם או הוא דר במקום רחוק וגבה שמעון כל חובו מא' מהם שחוזר וגובה מהשני המחצה אבל אם ישנו כאן אלא שצריך לטפל עמו ביותר להוציא חלקו אינו גובה. מהשני לבדו סמ"ע:

שם כן כתב בה"ת שם שכן השיב ה"ר אברהם בר יצחק.

ב"י לדעת הרמב"ם והעיטור ואבי העזרי וש"פ שאין האחד מתחייב בחצי של חבירו אלא מדין ערב כ' ומיהו יש ללמוד מן ת' הרא"ש שהביא הטור היכא ששניהם קבלנים זה לזה שמאיזה מהם שירצה גובה הכל שאם מחל לאחד מהם מחל הנ"ל ששניהם פטורים לכ"ע וכמ"ש הרמ"א:

הרשב"א בת' סימן אלף פ"ז מחס"ב

טור וכ"כ הרשב"א בת' כלל ע"ב סי' ט' ופי' הב"י הטעם כי החוב הוא על הלו' והשעבוד שאם לא יפרע הלוה על הערבים ואם מחל לאחד מהערבים שעבודו נשאר החוב קיים על הלוה והשעבוד על הערב

שם סימן י' נלמד מהירושלמי פרק שבועת הפקדון וכחש בעמיתו פרט למכחש לאחד מן השותפי' וכן העלו הרא"ש והר"ן שם

שם וכן העל' אביו הרא"ש שם וכ"כ בה"ת בשע' מ"ד וכן כתב הרמב"ם פרק ג' מהלכות שליחין דין ג' וכתב הר"ן דהכי מוכח במי שהי' נשוי (דף צ"ד ע"ד) דאמר הני תרי אחי או שותפי' דאית להו דינא וכו' וכן כתב בכ"מ שם

ת' רשב"א סימן אלף פ"ו מס"ה.

טור סעיף י"א כ"כ בה"ת בשער מ"ד שכן השיב הרי"ף:

וכתב הסמ"ע בשם בעל הלבושים שנראה לו דהיינו דוקא במקום שנושאין ונותנין הנשי' בממון בפני עצמן אבל במקום שאין נושאין ונותנין בפני עצמן נהי דהמלו' מצי גבי ממנה אבל אין הבעל ויורשיו נפרעים ממנה והי' נאמנ' לומר שכל הממון לקח הבעל מתחת ידי

בה"ת שם בשם הרי"ף מס"א

דין שנים שלקחו מאחד מעות להתעסק עי' בסימן פ"א דין שותפים שהודה אחד מה' שם

Siman 78

ל' הטור ממסקנת הגמרא והלכת' כריש לקיש ואפילו מיתמי ב"ב ד' ה' ע"ב

לאפוקי אם תבעו אחר זמנו וטען שפרעו תיך זמנו דהוא בעיא שם ולא איפשטא וכתב הרי"ף דכל כה"ג חומרא לתובע וקולא לנתבע ומישתבע הלוה שבועת היסת כדלקמן בסעיף ד' הרא"ש דליכא למיחש לצררי שאין דרך לתת משכון אלא כשהמלוה נוגשו והכא כיון דתוך זמנו הוא ליכא למיחש להכי וכ"כ ה"ה בריש פי"ד מהל' מלו' וכתב הב"י בשמו שכן דעת הרמב"ם והרשב"א ושכ"כ מדברי הרמב"ן וכן הסכים בה"ת בשער י"ד

הא לאו הכי אינו גובה עד שיגדלו דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד וקטן כשלא בפניו דמי וכמ"ש בסי' כ"ח אבל אם היה מלוה בשטר הא קיימא לן דמקיימין את השטר שלא בפני בע"ד כמ"ש בסי' מ"ו וכל שנתקיים השטר הרי היא כאלו נתקיימ' חתימתן בב"ד מזמן חתימתן של עדים הרשב"א בת' הלבושיםטור כ"כ בה"ת בשער הנזכר וכן כ' התוספ' והרא"ש בפר' הנזכר וכן כ' ר"י

מרדכי ריש בתרא

ריש פי"ד מה' מלו' דס"ל דדינה כדי היתומים שנפרעים מהם בלא שבועה כמבואר בריש הסימן

טור בשם רב האי ושכ"כ אביו הרא"ש שם וכת' שם דאפשר הא דחיישינן לפרעון טפי מביתמי משום דאם איתא דהוה פרע הוה פקיד בעידן דמית

שם בשם אביו הרא"ש:

בשם הר"י ן' מיגא"ש ותשובת הרי"ף

בעיא מר' ינאי ב"מ סוף ד' ק"ב ופשטה ר' יוחנן שם

כ"כ בה"ת שער ט"ז

שם בשם בעה"ת וכן כ' הטור:

שם בבה"ת ומבואר במ"ש בסימן א':

כתב הב"י נ"ל היינו במלוה על פה בעדים ☜אבל במלוה בשטר אפילו עבר זמנו נשבע ונוטל כדין שאר שטרות

טור ס' ה' כן כ' התוספות והרא"ש והרמב"ן בפ"ק דב"ק ובה"ת בשער ט"ז וש"ע וביאר עוד הרא"ש בתשוב' כלל ע"א סי' נ"ג דבסתם הלואה זימנין דמתרמי ליה זוזי ופרע בו ביום הלכך אי אמר פרעתיך בו ביום נאמן

Siman 79

ל' הרמב"ם בפ"ו מה' טוען ונטען דין ג' עובדא בשבועות דף מ"א ע"ב וכרבא שם וכ"כ הטור:

ואם כפר חוץ לב"ד מבואר בסימן ט' כתב המרדכי בס"פ הכות' והאומר לא לויתי בב"ד ☜אינו יכול לחזור ולתקן לומר פירושו שלא עמדתי בהלואתי אלא פרעתי כן הוכיח רבינו שמריה שם וכן משמע בשער ה' דאלפס וכן פ' ר"ח פרק השותפין:

רמב"ם שם וכתב ה"ה מדין זה ראיה ☜שבכל מקום שהוחזק כפרן אין צריך התובע לישבע

טור כן כתב בה"ת בשער י"א

ברמב"ם שם דין ג' וכ' ה"ה זה נתבאר ממה שנזכר בסמוך וכן כתב הטור וכתב הב"י שכן משמע מדברי הרי"ף והרא"ש בסוף בתרא

הרשב"א מס"א

רמב"ם שם פ"ז דין ו' והביאו הטור וכתב שכן הכריע בה"ת בשער י"א וכתב ה"ה שדין זה לא ידעתי לו עיקר בגמרא אבל דברים של טעם הם כו' וכ' עוד דיש לחלק כיון דכאן אינו חייב אלא מחמת הודאת פיו ועדיין צ"ע ועיין בהריב"ש סימן שנ"ב

דשמא העדים טועים הם וסוברים שפרע משום ששמע הלוה מעדים שאמרו שפרע חוזר ואומר נזכרתי וכו' ל' הטור מהא דיתיב רב המנונא קמי דרב יהודה ויתיב רב יהודה וקא מבעיא ליה וכו' וכדא"ל רב המנונא וכו' וא"ל המנונא את תא ועייל שבועות דל"ד ע"א וע"ב וכ"פ הרמב"ם בפ"ו דין ב' וביאר הרמב"ם שם והוא שיטעון כן בב"ד ויכחישו העדים כמבואר בסעיף ט' וכתב מהרש"ל דוקא כשאמר ליה בפני פלוני ובפני פ' שהיה לו להשי' על לבו ולהשיב בב"ד שהיתה במתנה וכו' אבל אם תבעו בב"ד מנה הלויתיך והל' משיבו להד"מ וזה מביא עדים שמנה לו בפניהם מנה שומעין לו כשחזר ואמר אותו מנה היתה במתנה ומה שאמר בתחלה להד"ם מפני שתבעו בהלוא' וכתב הסמ"ע שדברי טעם הן

שם ושם וכן פירש הרא"ש שם מימרא דרב המנונא וכו' שם:

שם בדברי רב המנונא

טור וכן כתב בה"ת שער י"א פשוט מהאי מימרא דרב המנונא:

והביא בעה"ת ראיה לדבריו מהא דבטל שלוה מאשתו וכו' דמצי למטען לגלויי זוזי הוא דעביד (ב"ב דף כ"א ע"ב) ומהא דאמרינן בכתובות דף ק"י ע"א זה היה פקח שמר לו השדה וכו' מימרא דרבה ב"ב חנה א"ר יוחנן ב"מ דף י"ז ע"א

טור וכ"כ הרא"ש שם וכן דעת הרמב"ם במ"ש לעיל ס"א.

שם ושם ממ"ש הוחזק כפרן לאותו איצטלא שם

שם כ"כ בה"ת בשער י"ב וכתב הב"י ונראה שהוא פשוט:

כבר כתבו המחבר בסעיף א' וה"ה אם טוענו מתחלה בעל פה וטען להד"ם ומוציא עליו כתב ידו מקוים הרי זה הוחזק כפרן כדין השט"ח בסעיף דלעיל ומבואר בסמ"ע

ל' הטור בשם הרי"ף ושאף רב האי חזר בו כ"כ בה"ת בשער י"ב כן דעת הרמב"ם כמ"ש לעיל

כפול לעיל סעיף ב' כתבו המחבר.

שם ושם בבעה"ת:

טור וכן כתב הרי"ף והרא"ש אמימרא דרבה בר בר חנא דלעיל וכן כתב הרמב"ם שם דין ב' שם וכן כתב הרא"ש בפסקיו אהא דתני בר קפרא ערער וחזר וערער ב"ב דף ל"ט ע"ב והג"א והמרדכי שם ות' הרשב"א אלף וכ"א ובעה"ת שער י"ב

בת' הרשב"א הביאו הב"י בסוף הסי' שם בטור ורמב"ם וכ' ה"ה וכן כתבו ז"ל וכן בדין שהרי חוץ לב"ד יכול לטעון מה שירצה וכן בשאר תביעות אם הכחישוהו עדים בבית דין הוחזק כפרן כמבואר בת' הרשב"א מחס"ו

שם כן כתב הרא"ש בפסקיו אהא דהיכ' דאשתעי מילי אבראי ב"ב דף ל"א ע"א

שלא הוה ליה לשתוק כשאמר אתם עדי אלא ה"ל להשיב לא נתכוונתי אלא להשטות בך:

משנה שבועות דף ל"ח ע"ב

שם במשנ' אין לך בידי חייב וכפרש"י שם וכמו שביאר הרא"ש דבריו שם

טור בשם בה"ת בשער י"ב ובשם אביו הרא"ש שם בפסקיו וכ' בה"ת שכן דעת הרמב"ם בפ' ז' מה' טוען וכתב ה"ה שהם דברים פשוטים

ל' הטור סי' י' עובד' שם דף ל"ד ע"ב ולאידך לישנא וכדא"ל רבא לר"נ

ג"ז עובד' שם דף מ"א ומ"ב

כפירש"י שם דף מ"ב ע"א

כדאמר רבא שם.

ל' הרמב"ם בפ"ז מהלכות טוען ונטען דין ג' ודין ה' כדאמר רב זביד משמי' דרב נחמן ב"מ דף י"ז ע"א קרוב לזה כ' הרי"ף אף ע"ג דקי"ל הודאה בב"ד כמלוה בשטר דמיא ה"מ היכא דלא ציית דינא ח"נ ציית ואיתברר לנא דלא פרע אבל היכא דציית דינא ונפק ליה מבי דינא אדעתיה דלקבליה עילויה לדינא ואמר פרעתי נאמן ה"ה שם וכן פסק הרא"ש שם וביאר לפי שאין המון העם מפרישין ומבדילי' בין צא תן לו ובין חייב אתה ליתן לו הכל נראה להם פסק דין ועביד דפרע

מבואר שם דאפילו למ"ד שנאמן לומר פרעתי נגד פסק דין וכ' הרמ"א שכן עיקר אפ"ה אין כותבין לו הפסק דין

גם זה שם דין ו' וכדמסיק רב זביד וכו' שם אלא איכא לאפלוגי וכו' ה"ה שם שכן העלו רוב המפרשים כ"כ הרא"ש שם בפסקיו וכ"כ הטור מס"ז

שם בגמרא

כיון שלא אמרו לו פסק גמור צא תן לו

כתב ה"ה עצה טובה היא זו מכאן אתה למד שאפילו שלא בשעת הלואה יכול המלוה לומר אל תפרענו אלא בעדים וע' במ"ש לעיל סימן ע' ס"ג

לשון הטור סעיף ט"ו כ"כ הרי"ף וכמ"ש ל' סעיף י"א בשם ה"ה

שם וכן כ' בה"ת שער י"ב בשם ראב"ד

Siman 80

לשון הטור מהא דזה אומר של אבותי וכו' ומודה עולא וכו' ב"ב דף ל"א ע"א

שם כעולא דאיפסק הלכתא כוותי' שם

שם דמודה עולא גם בזה:

שם והיכא דאשתעי מילי אבראי וכו' לשון הרמב"ם ספ"ג מהל' טוען ונטען

כמו שביאר דבריו הרשב"א בת' והביאו הכ"מ שם וגם הב"י ז"ל ☜שלא נאמרו דברים הללו במה שמודה הטוען לנטען ושמתחייב עצמו בב"ד באותה טענה שא"א לטעון ולחזור ולטעון בב"ד מחיוב לפטור אלא מפטור לפטור וכו' והאריך בזה ע"ש

כ"ה בטור אבל ברמב"ם איתא האחרונ' וכנלע"ד כוונתו טענ' האחרונ' שכבר טען כמה טענות מפטור לפטור וע"ז כת' כל זמן שלא הכחישו טענתו האחרונ' יכול עוד לטעון מפטור לפטור משא"כ הטור שלא העתיק אלא שיכול לטעון טענה אחרת ולא הזכיר מפטור לפטור הוכרח לכתוב טענה הראשונה

ע' בת' רשב"א אלף ס' שתוך כדי דבור של חבירו לאו כדבור דמי וכתב בסמ"ע דלא דמי להא דלעיל ריש סימן כ"ט דתוך כדי דבור של חבירו מהני בעדות דשאני התם דשניהם מחשבי לדבור אחד.

בעל נ"י בפ' ג"פ ובספ"ק דמציעא כ"כ הר"ן שם והרשב"א בת' אלף וס' וביארו שם כיון שלא חזרו בהם עד שנכתבו דאז ודאי בדוקא הם טוענים:

Siman 81

מימרא דר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן וברייתא סנה' דף כ"ט ע"א

טור בשם רב סעדיא גאון ושכן מסתברא לאביו הרא"ש שם בפסקיו שכיון שתקנו שבועת היסת לכפירה ה"ה לכל טענ' שטוען לפטור את עצמו

מימרא דרב פפא בריה דרב אחא וכו' משמיה דרבא

בעיא דרבא והדר פשט' ב"ב דף קע"ה ע"א

וכל שהוא חולה מושכב על מטתו מקרי ש"מ וכן אם הוא מסוכן אע"פ שהולך על רגליו וכל שהודה בשעת מיתה אפי' קם על רגליו ותבעו חייב לשלם ב"י

שם בסנה' ע"א מוקי לה לבריית' בחסורי מחסרא וה"ק וכו' והיינו לומר שאם מודה שהודה לו אלא שכופר בעיקר החוב צריך ליתן טעם לדבריו למה הודה

טור סעיף ו' ובשטוענו כשהוא ברי והודה וכ"כ התוספות שם בסנהדרין ריש ע"ב וכ"כ הרא"ש והמרדכי וה"ה ספ"ו מה' טוען

שם בשם בה"ת בשער מ"ב

טור וכן פירש רש"י שם כשם ששחקת בי לתבעני מה שאיני חייב לך גם אני השטתי בך והודיתי כ"כ הרא"ש שם והנ"י בשם המפרשים

שם ושם בבעה"ת ממשנה עד שיאמר בפנינו הודה לו וכו' ובגמרא מסייע לרב יהודה וכו' שם:

ממימרא דרבינא ואיתימא רב פפא שם ע"ב

שם ושם בבעה"ת

כן הוא בטור

פסק רש"י וכ"כ הרשב"ם כדאמרי' בפרק ב' דקידושין בדף מ"ג ע"א אלא מעתה קידש אשה וכו' ש"מ ☜דכל תנאי שבני אדם מתנין ומקיימים ביניהם אין שייך לומר משטה אני בך מרדכי והג"א פז"ב והג"מ פ' ט' מטוען ונטען ב"י בסי' ל"ב מס"ט

רמב"ם ריש פ"ז מה' טוען והביאו הטור וכתב הכ"מ שם שלמדו רבינו ממ"ש שם ממשנה עד שיאמרו בפנינו הודה וכו' כלומר בדרך הודאה ומ"ש בגמרא מסייע לרב יהודה וכו' כלומר אם לא הזכיר הודאה ומהירושלמי שם רבי יוסי בשם רבי יוחנן אמר אם היה מתכוין למסור לו עדות וכו' טור סימן ג' בשם הרמ"ה:

שם בשם הרמב"ם ושכ"כ הרי"ף ואביו הרא"ש בת' וכן כתבו ש"פ:

ברייתא סנהדרין דף כ"ט ע"א:

וסיים הרמב"ם שם בפ"ז דין ז' בין שטען ואמר משטה אני בך בין שאמר להד"ם

ריב"ש משום דבהלואה אפילו בלא עדים כלל חייב משום דלא אברי סהדי אלא לשקרי בסימן ל"ב מחס"י

עובדא לקמיה דרב כהנא שם ע"ב:

פירש"י רוצה אתה שיהיו כל השומעין מעידין בין נעורין בין ישנים שהיה זה מכיר בו שלא יודה בפני עדים אמר בלבו שמא יהא סבור שכולם ישנים ויאמר הן וה"ה ☜אם הטמין עדים בב"הק ואמר חיי ושכבי להוי עלך סהדי עובדא שם והביאו ג"כ הסמ"ע

טור

שם וברמב"ם ריש פ"ז מעובדא דההוא דהוו קרי ליה קב רשו וכו' לקמיהי. דר"נ שם

הרמב"ם שם והביאו הטור וכתב ה"ה דברים נראין כן אבל לא מצאתי להם סמך בגמרא וכ"מ כתב שם דה"ל כאלו תבעו והודה לו דלא שייך ביה למימר אדם עשוי שלא להשביע את עצמו וכמ"ש התוספת בסנהדרין דף כ"ט ריש ע"ב) ושיש להוכיח כן מהירושלמי (מ"ש לעיל ריש סעיף ח') שאמר למסור לו עדות דמתיבת לו איכא למידק שהתובע שם עדותו עדות לענין שאינו יכול לטעון שלא להשביע וכו':

טור כ"כ הרא"ש בפסקיו אההוא עובדא מהא דתנן עד שיאמר בפנינו הודה לו (שם ע"א) דהיינו אתם עידי דמשמע דבכה"ג בשלא תבעו אפי' בפניו לא אמר כלום עד שיאמר אתם עידי וכן כתב המחבר בסי' ל"ב מס"ד בשם נ"י ושכ"כ התוספת וכ"כ המרדכי והגה' מיימ' פ"ז מה' טוען ונטען

שם בשם אביו הרא"ש

וכתב הסמ"ע דנר' ☜דא"צ לכלול בשבועתו שכוונתו היתה כדי שלא להשביע והביא ראיות לזה:

שם סעיף כ"א בשם הראב"ד ולזה הסכים הב"י בסימן ל"ב מס"ד כ' בשם המרדכי כדברי הראב"ד

שם וכן כתב הרא"ש בעובדא דעכברא דשכיב אדינרי וכו' סנה' דף כ"ט ע"ב וכן כ' התוספ' שם בד"ה כך אדם עשוי וכו' שם בשם ת' אביו הרא"ש כלל ס"ה סי' א' בסי' ל"ב מס"ט בשם הרשב"ם וכ"כ המרדכי בהג"ה פרק זה בורר והגהת מיימוני בפ"ו מטוען ונטען:

דאפילו שטר מתנה בקנין ובעדים וקשורה על יריכו אינו כלום כדתנן פרק י"נ (דף קצ"ה ע"ב) ☜אפילו הפקיד זה השטר ביד אחר כדלעיל בסימן נ"ז ב"ח

טור בסי' ס"ה וכתבו גם המחבר שם סי' כ"ב וכמבואר במ"ש שם

ת' הרא"ש כלל ס"ה בסי' ל"ב מס"ח:

טור ריש סי' מ' וכרבי יוחנן כתובות סוף דף ק"א

שם ס"ב וכר' יוחנן ור"ל שם בירושלמי ואע"ג שכתב הרא"ש שם דאגמרא דידן סמכינן היינו דפליגי במחייב עצמו במה שלא היה חייב אבל מ"מ הדין במוד' בחזקת שהוא חייב וכו' הוא אמת ותלמוד ערוך הוא בעובדא דהנהו גינאי גיטין דף י"ד ע"א

ל' הרמב"ם ספ"ו מהלכו' טוען ונטען הביאו הטור וכתב ה"ה ודברי טעם הם אלו דודאי משט' אני בך אי לא טען איהו לא טענינן ליה וכן בשאר הטענות ומבואר גבי משט' הייתי בך (שם דף כ"ט ע"א) כתב הכ"מ שם דליכא למידק מהכא דסובר רבינו דמצי למטעון שלא להשביע אפי' כשהלה תבעו וכו' דאפשר דטענו' ומשט' ולהד"מ קאי אאומר לחבירו מנה לי בידך שלא להשביע את עצמי נתכוונתי לא קאי אאומר לחבירו מנה לי בידך.

טור בשם י"א כ"כ בתחלת שער מ"ב

טור סכ"ח בשם תשובה לגאון כ"כ בסה"ת שער מ"ב

שם בשם רבינו האי וכ"כ בסה"ת שם ומפר' משום דלא איכוון לאודיי דהיה יכול לומר אינו שלך ולא היה צ"ל אלא של פלוני והרבה דברים שיחה בעלמא הן

שם בשם בה"ת

שהרי לא תבעי לוי ולא השטה בו שישטה בו בהודאתו שם בטור:

דהא איכא תובע שם בבה"ת:

שם סעיף ל' בשם תשו' אביו הרא"ש בסוף כלל ס"ה וכ"כ בה"ת בשער מ"ב שכך מצא בתשוב' שאלה לקמאי

שם בשם בה"ת

בה"ת בשער מ"ב הביאו הב"י בסי' ל"ב מס"ה

ג"ז שם בסי' הנזכר ממשמעות דברי המרדכי מס"ז:

טור סעיף ל"א כ"כ בה"ת בשער מ"ב שכן השיב הרי"ף בתשובה

וביאר בתשו' דהוי כאלו נטלו אותם עדים קנין על כך שכן השיבו ממתיבתא הקדושה כגון ענין זה

טור וכ"כ בבה"ת שם שכן נראה בעיניו והכי סברא דקמאי

ואם תקע לו כפו על ערבות במקום שצריך קנין עיין בסי' רכ"ט סעיף ה' שם כ"כ בה"ת שם בשער מ"ב

וכמ"ש המחבר בב"י בסי' ל"ב ס"ג בשם המרדכי והג"מיי פרק ו' מטוען דלא שייכי אלא בנתבע ולא בתובע וראיה מפרק מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ט ע"ב) דלא אמרי' אדם עשוי שלא להשביע את עצמו אלא בנתבע אבל לא בתובע וכן כ' מישרים נ"ג ח"ג מס"א

ביאר שם שאצ"ל כתובו אלא כשמתחייב עצמו בהודאתו שלא תהא עליו כמלוה בשטר בלי שיצוה וכן כת' הריב"ש בסימן תצ"ג בשם ה"ר יונה שאין אדם עשוי לפגום שטרו ולהודות שנפרע ממנו מחמת השטאה וכן כ' הנ"י פ' חזקת בשם הריטב"א בשם כל רבותיו

טור סל"ד בשם בעל העיטור כ"כ בה"ת בשער מ"ב ולזה הסכים

בעובדא דהנהו גינאי גיטין דף י"ד ע"א

שם ושם בשם הראב"ד

מאחר שנתעסק בממונו משביעו מספק דין שבועת השותפים ב"י

שם בסוף הסימן בשם ת' אביו הרא"ש כלל ס"ו סימן ז' וביאר שם כי פרעו לו חובן מדעתן ע"פ מאמר שמעון וכו' ומה שטוען לוי שאנוסים היו מחמת השטר לאו טענה היא כיון שלא מסרו' מודעה בפני עדים קודם שיפרעו

ת' הרא"ש כלל ס"ו מחס"ב

וכיון שכופר אין צריך שבועה וכתב הסמ"ע צ"ל שלא הגיע הז"פ א"נ לא תבע מעותיו דאל"ה ☜חייב ליתן לו הריוח מכאן והלאה כמ"ש בסימן רצ"ב סעיף ז' למאן דאמר לחבריה קבל האי פרגמטיא בחובך דאית לך עלאי ואי לא כפרנ' לך כוליה חובא היינו מעשה דפרדיסא (ב"מ דף ע"ב ע"א) ועיטור גבי מודעא מס"ה

Siman 82

פלוגת' דאמוראי ופלוגת' דרבנן ור"מ כתובות דף יט ע"א ופסק הרי"ף כרבנן ור"ן דסברי מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו וכן פסק הרמב"ם בכי"ד מה' מלוה

טור וכ"כ בה"ת בשער יז

שם ורמב"ם שם מימרא דרב יהודה א"ר שם פי' מסרתיו לו שאם אצטרך ללות אלוה והאמנתיו

כלומר לא מסרתי לו אלא ממני נפל ומצאו זה

טור ושאר פוסקים בה"ת בשער יז

אע"ג דאמרי' חזקה שאין העדים חותמין בשטר אלא בידוע להם שהוא גדול מ"מ שטר זה כיון שאינו מקוים נאמן במגו דמזוייף

רמב"ם שם והביאו הטור

וכתב שם שאינו נאמן להביא עדים שפרעו

טור כ"כ בה"ת בשער כ"ו בשם הרמב"ן

שם כ"כ הרי"ף בפ' הכותב והביא ראי' לדבריו וכ' שם הרא"ש שכן דעת רבינו חננאל וכ"כ בפ' מי שהיה נשוי

שם כ"כ בה"ת שער כ"א

פי' שהמאוחר פרוע

כ"כ הטור

שם ממימר' דר"פ שבועות דף מ"א ע"א (זהו החילוק שבין פוגם שטרו לאינו פוגמו דבפוגם שטרו אפי' לא טען הלוה ישבע לי ב"ד טוענין לו וכמ"ש הטור והמחבר ר"ס פ"ד סמ"ע) שם וכ"כ הרי"ף והרא"ש שם וכ"כ הרשב"א בת' דשבועה זו הוא כשבועת המשנה שהיא בנק"ח מדקאמר מ"ש מפוגם שטרו (שם) וכ"כ הר"י הלוי וגם לא מפכינן כ"כ הרמב"ם בפי"ד ממלוה

שם סי' ה' כ"כ ה"ה שם שהרי נתבאר בפ"א מה' טוען שאפי' במלוה ע"פ אם הלוה טוען שמא בפרעון נוטל המלוה בלא שבועה וכמש"ל סי' ע"ה

טור סעי' ט' בשם הרמב"ם כתקנת הגאונים שם וכ"כ בה"ת בשער ב' ובשער כ"א וכ"כ הרא"ש בת' הביאו הטור בסי' צ"ז ומדברי הרמב"ם בפ"ד נראה אפי' (לא) טען אנן טענינן ליה

שם סעיף ד' בשם הראב"ד

שם סעי' ה' בשם ת' הרי"ף כ"כ בסה"ת שער נ"א

מסקנת הגמ' בשבועות דף מ"א ע"א

כ"כ הרא"ש דין זה גבי ואם צורבא דרבנן הוא אבל הטור ובה"ת כתבו וה"ה דכל איגש הוי דינא הכי כיון דהשבועה מדרבנן היא וכתב הב"י דאפשר דהרא"ש נמי הכי ס"ל וכמש"ל סי' פ"ז סעי' י' וע"ש

שם ושם ובעה"ת כ' ☜דלא מזדקקינן להשביע מלוה קמייהו שנראה כמי שחושדין אותו וכו' הא אם יצא ונשבע חוץ לב"ד גובה

טור ולא חיישי' לזלזול כבודו דע"כ א' מהן שקרן

שם בשם הרי"ף כ"כ בתשו' ובשם הרמב"ם בריש פי"ז מה' מלוה ולוה שכן עיקר וכ"כ רב האי בת' וכ' ה"ה שם שזו היא שבועת היורשין הנזכרת במשנה שבועות דף מ"ה ע"א והא דפשיט שם בגמ' דף מ"ה ע"א דשקלי יתמי בלא שבועה ה"מ בדלא טען לישתבעו לי אבל בדטעין לישתבע לי נשבעים שבועות היורשין כיון דאי הוה טעין הכי לאבוהון הוה נשבע וכו' והא דמוקי לה התם ה"ק וכן היתומים מן היתומים וכו' לא מוקי לה דטעין הלוה דלישתבעו לי היתומים משום דל' המשנה משמע אע"ג דלא קא טעין אידך דהא דומיא דשבועה דפוגמ' כתובה הבא ליפרע מן המשועבדין וכו' קתני לה דאינהו משתבעי אע"ג דלא טענו לישתבעו

שם סי"א בשם הרמב"ם בפ"ב מה' טוען דין ה' וכן פסק בעה"ת

שם בשם הרמ"ה וכ"כ הראב"ד שם בהשגות וכ"כ בה"ת שער כ"א בשם בעל המאור משום דאין פוסלין שטר מקוים בשביל שבועה דרבנן

שם וכ"כ הרמב"ם שם פ"א דין ד' שם בשם הרמ"ה בשער נ"א

שם סט"ז בשם הרמב"ם ובשם רבותינו ושלזה הסכים בפי"ד מה' מלוה ופיר' שם כללו של דבר כל טענ' שאם היה המלוה מודה היה השטר בטל

ואם הודה שקבל ואומר שהי' בהיתר ומבואר בי"ד ס"ס קס"ט דא"צ לישבע

טור בשם הרמב"ן וכ"כ בה"ת שם בשמו שהרי הודה בשטר ולפרעון הוא עומד

שם בשמו

וסיים שם ועדיין יש לפקפק וכתב מהרש"ל ☜ואי פרט כל מילי להדי' פשיטא שמועיל בלי ספק

שם בשם בעל העיטור והרשב"א בת' והר"י הלוי וכ"כ הרמב"ם שם דאינו כשבע אלא בטענת שפרעו בלבד כ"כ ה' המגיד והביא ראיה לדבר

טור כן כתב בת"ת בשער נ"א

כעין של תור' שהרי אין הנאמנות אלא כנגד הפרעון שם

בד"ה אמאי רק סמכת וכו' דף ל"ב ע"ב וכן כ' בכמה דוכתא וכתב הב"ח שהרא"ש שם בפרק חזקת והתוספת בכמה דוכתי והמרדכי וההגהות וכו' כתבו ☜דבמקום דמסייע לתובע חזק' או ראיה בשטר ושכנגדו בא לפסלם כעובדא קמי דידי זבני מינך וכו' (שם דף ל"ו ע"א) או במקום שהתובע טוען ברי והנתבע שמא אמרי' מגו להוציא והכי נקטינן

סעיף כ"א שם מבואר במ"ש לעיל סי' כ"ט סעיף א' ועיין בסימן מ"ו סעיף ל"ז ונלע"ד דשאני התם שמעידים גם כן שלא נתקיים התנאי ומבטלין השטר

שלח לי' ר' אבא וכו' ב"ב דף קכ"ח ע"ב

וכתב הרי"ף וכן הרמב"ם בפי"ד ממלו' והטור ואינו כמשיב אביד' דאימת השטר עליו וכתב הב"י שנראה שהם מפרשים שזהו מ"ש שם בגמרא היכא דאיכ' עדי' מירתת וכ' הנ"י שנדון כאילו לא היו עדים ולא שטר ומודה מקצת הטענ' ישבע

טור ומבואר בסי' ע"א:

Siman 83

ג"ז שם סעיף ד' מבואר במ"ש שם

דין אם השליח תופס לעצמו המעות שנתן המשלח ליתן לאחרים עיין בסימן קכ"ה סעיף ג' טור כ"כ בה"ת שער כ' מסבר' בלא ראיות

מעובד' לקמיה דרבה ורב יוסף ואיפסקא שם הלכת' כוותיה דרב יוסף דהאי שטרא חספא בעלמ' הוא והיכא דקיימי זוזי לוקמי ב"ב דף ל"ב ע"א

וכן פירשו הרמב"ם בפי"ד מה' מלוה ולוה וכ"כ הטור וכ' ה"ה שכ"נ דעת הגאונים וכ"פ ה"ר יונה והא דלא מהימן במגו דאי בעי אמר שטרא מעליא הוא כתבו התוס' שם בשם ריב"ם דלא אמרי' מגו להוציא ומבואר במ"ש בסי' דלעיל סעי' י"ב ובשם ר"י כתבו התוס' שם טעמים אחרים

Siman 84

משנה כתובות דף פז ע"א

כדא"ל רב אשי לרב אחא בריה דרבא שבועות דף מ"א ע"א

שם במשנ' ☜ואם פגמו בנו לא ישבע בה"ת מהירו' מס"ב

מפיר' שם בגמ' ע"ב דשבוע' מדרבנן הוא

בעיא שם ובעי למפשט' ודחי לה וכתב הרי"ף דמסקנת הגמ' דלא תפרע אלא בשבועה והרא"ש כתב ולא איפשטא הלכך לא תפרע אלא בשבועה

טור כ"כ בה"ת שער כ"א

בעיא שם ועלתה בתיקו וקי"ל דכל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע

מבואר בסי' ע"א

טור וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל פ"ז סי' ה' וכ"כ בה"ת שער כ"א

שם בשם הרמב"ם ר"פ י"ד מה' מלוה וכתב ה"ה נתבאר בפ"ק דב"ב (דף ה ע"ב) שאם מת לוה תוך זמן גובה מן היתומים בלא שבועה וסובר רבינו ז"ל דה"ה לכל השאר

כ"כ הטור בדין הפוחת שטרו לסמוך וע"ש

שם בשם ת' אביו הרא"ש כנל פז סי' ה' וכלל ס"ח סי' י"א

שם בכלל הנזכר סי' י"ב מס"ג וד' בעיא שם בכתובות ונפשטא

כדמפרש רבא שם

טור כ"כ בה"ת בשער כ"א משום דלא גרע מכל שטר דאי טעין ואמר אישתבע לי אמרי' זיל אישתבע ליה וכ"כ הרמב"ם בפט"ז מה' אישות

משנה כתובות שם

טור בשם הרמב"ם שם ריש פי"ד מה' מלוה וכתב ה"ה בפ"ק דב"ב (דף ה ע"ב) שאם מת הלוה תוך הזמן גובה מן היתומים שלא בשבועה ודעת רבינו ז"ל שה"ה לכל השאר

ת' הרא"ש כלל ס"ח סי' י"ד

ומבואר שם שעדות העד הי' כשתבעו היורשים את הלוה וחייבו הרא"ש מטעמ' דאין אדם מוריש ממון שיש בו שבועה לבניו והקשו ע"ז מגמ' שבועות דף מ"ח ע"ב מסיק הגמ' דלא אמרו זה אלא כשבאין לגבות מן היתומים וכ"פ המחבר לקמן סי' ק"ה ולתי' זה כ' הב"ח משום דהמעשה היה שהש"ח היה על לוי ושמעון ומת שמעון בחיי המלוה ותבע את לוי והם היו ע"ק זל"ז וכל מה שיוציאו מן לוי חוזר וגובה מהיתומים וכו' ע"ש ובכה"ג איירי המחבר דמתלוה בחיי מלוה וקיצר בזה שסמך עמש"ל בסי' ק"ח וע"ש במ"ש שם עוד אי"ה

Siman 85

ל' הטור ממשנ' כתובות ריש דף ק"י וכ"כ הרמב"ם ספי"ד מה' מלוה

טור וכ"כ ה"ה שם וכ"כ הר"ן שם

מסקנת הגמ' שם לכ"ע

טור כ"כ בה"ת שער ל"ד דדמיא לההוא דאמר סיטראי נינהו וא"ר נחמן איתרע שטרא (כתובות דף פ"ה ע"א) ומפרשי רבוותא דאיבטיל אף נאמנות שבו ומשתבע הלוה היסת ונפטר

טור והם דברי ברא"ש שם

כנפרש"י שם וכן כ' הר"ן שם

כחכמים שם במשנה וכאוקימתא דגמרא שם דלא אמרינן היה לו למסור מודעא דחברך חבר' אית לי' כו' דף ק"י ע"א פי' ויודיעוהו ולא יקח עוד השד' טור ונלמד מדין דלעיל כמ"ש שם

גם זה שם סעיף ג' ממשנה שם ופשוט שם בגמ' לכ"ע

שם בשם הרמ"ה וענינו הי' לך לתבעני בדין וליפרע מחובך

שם והם דברי בה"ת בשטר ל"ד ושכן דעת הרמב"ן בחידושיו וכ"כ ה"ה שם בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכת' עוד זה לא נזכר בהלכות ולא בדברי רבינו ז"ל לפי שלעולם הוא דרך בהלוא' לכתוב השטר קודם נתינת המעות ולפיכך סתמו ז"ל

טור וכ"כ הר"ן בשם בעל המאור וה"ה בשם הרמב"ן והרשב"א אלא שכתבו שם ותפי' אית לחד עידית ובינונית ואית לחד זיבורית

שם לדעת הי"א ודעת ש"פ הנזכרים

פשוט שם בגמ' לכ"פ הפוכי מטרתי למה לי ופרש"י הנושא ב' מרצופין של עור ומשאן שוה מה יתרון לו להפוך של שמאל לימין ושל ימין לשמאל

פלוגתא דרב נחמן ורב ששת וכאוקימתא דגמרא שם וקי"ל כרב נחמן בדיני דאמר בשלו הן שמין שהרי הבינונית תחשב לו כעידית ומגבהו זה מן הזיבורית וכ"פ הרי"ף והרא"ש שם והרמב"ם שם בפ' הנזכר

פשוט שם בגמרא

כחכמים שם במשנ' וכדתרגמא רב נחמן שם אליבא דרב ששת דע"כ לא פליג רב נחמן אלא באוקימתא דמתני' אבל לענין דינא משמע דמוד' לפי שאדם עשוי לשעבד עצמו להיות עבד לוה לאיש מלוה אפי' בשביל יום אחד ל' הטור מהגמ' שם

וע"ל סימן קמ"ב סעיף א' בהגה

טור ס"ד כ"כ בה"ת בשער ל"ד ממסקנת הגמרא כתובות ד' ק"י ע"י ע"א היכא דתפס תפס

שם בשם הרמב"ן כ"כ בה"ת שם וכ"כ הר"ן מדאמרינן שם היכא דתפס תפס ה"ה לענין אין נזקקין לנכסי יתומים כשהם קטנים:

שם בשם הרמב"ן כ"כ בה"ת שער ל"ד בשמו וגם כתבו הר"ן בפרק הנזכר:

הרשב"א בת' מחודשים סי' ב' וביאר שם שלא יפרע לו ויחזור אחריו ובכי הא מסתברא שנזקקין לנתבע' תסלה וכו' ואפילו היו בידו כסות וכלים וכדאיתא בתוספתא בפרק ב' דייני גזירות (שם) זה גובה וזה גובה הא אוקימנא בשיש בינונית לאחד וזיבורית לא' וכו':

Siman 86

ל' הטור וכרבי נתן בברייתא הובא' בכתובות דף י"ט ע"א ובכמה דוכתי והוכיחו התו' בגיטין דף ל"ו ע"א מפלוגתא אביי ורבא פסחים דף ל"א ע"א דהלכ' כר' נתן וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מה' מלו' דין ו' שם כ"כ בה"ת בשער כ"א

ע"ל סי' קצ"ד וסוף סימן ע"ב:

שם בשם בעה' בשער הנזכר וכ"ב הר"ן בפ"ב דכתובות דה"ל חוב זה כנכסים משועבדים שאין גובין מהן במקום בני חורין והכי מוכח בפרק שור שנגח ד' וה' (בבא קמא דף מ' סוף ע"א) שם ושם נתן טעם לדבר משום דמוציאין קתני ב"ד מפקי ולא הוא וכו' הלכך המלו' הראשון טורח ומוציא עם הכרח של ב"ד חובו של לוה שני ונפרע ממנו

הרשב"א בת' סימן אלף קכ"ב מחס"א

והלכך אע"ג דאית ליה נכסי אחרינא מתפיס. הפקדון לפרוע לב"ח

טור ס"ג כ"כ בה"ת שם בשם הראב"ד והתוספת בכתובוח דף י"ט ע"א בד"ה וכדרב הונא וכו' לחד תירוצ' וכ"כ הרא"ש בת' כלל ס"ט י"ד בשם התוספות:

שם ושם ובתשובת הרא"ש ריש כלל ע"ג

שם בתשו' הרא"ש

תשו' הרא"ש כלל צ' סימן א' מס"ה

טור סימן ה' כ"כ בה"ת בשער נ"א וכסברא הראשונה שהביא שם

וביאר בטור שאין זו טענת שמא שהרי הוא טוען טענת ברי שירשו זה השטר מאביהם

טור שם כ"כ בה"ת שם וכפול לקמן סי' קי"א סעיף כ"א:

שם בשם תשובת אביו הרא"ש כלל ס"ט סי' ג' וע' בהג"א פ' שור שנגח ד' וה' ושם תמצא כמה חלוקים בהא דרבי נתן

Siman 87

ל' הטור

שאם אינו יכול להחזיק בו מה לנו לשבועתו

משנה ריש שבועות הדיינים דף ל"ח ע"ב וכ' הר"ן שם אם תבעו מנה חמשים הלואה וחמשים מחמת חבל' שחבל בו ונתבע כופר בכל אם כבר נשבע על חבלתו מקרי מודה מקצת דאנן סהדי דחייב לו כיון שנשבע והוי כתובעו מנה וכפר בכל ועדים מעידים שחייב חמשים וכו' מדר' חייא קמייתא ב"מ דף ג' ע"א

כתובות סוף דף פ"ז יליף לה מקרא לא יקום עד א' באיש וכו' ואם עד אחד מעיד כדברי המלוה וא' כדברי הלוה מבואר בספ"ב

מבוא' במ"ש לעיל סי' ע"ה סעי' כ"ג

שם בשבועות במשנה הנזכרת

מימרא דרב נחמן שם סוף ד"מ

מימר' דרב ששת ב"מ דף ד' ע"א

טור בשם ה"ר יוסף אבן מגש

וע"ל סי' ע"ה ס"ד וסימן פ"ח סימן כ"ח

טור ס"ה כ"כ בה"ת בשער ז' כדאמרינן בהשואל דף ק' ע"ב דכיון שמחוסר תשלומין מאותו הפחת לאו הילך הוא

הרא"ש בריש פ"ב דכתובות מסט"ו

וביאר שם דההוא מנה דמודה ביה ה"ל הילך כיון דאין לו טענה ליפטר ממנה ואאידך מנה ה"ל כופר בכל וכו' מהירושלמי

טור כ"כ בה"ת בשער ז' בשם הר"י הלוי ושכן פסק ר"ת ממימרא דשמואל טענו חטים וכו' ואם כמערים חייב

רמב"ם ספ"ג מה' טוען ונטען והביאו הטור

וכתב ה"ה אבל הרמב"ן והרשב"א הוכיחו מן הסוגיא שבפ"ק דמציעא דף ז' ע"א דכל פקדון שהוא בעינו והודה לו אפי' הוא באגם הוה ליה הילך דכל היכא דאיתא ברשותיה דמריה איתא

הרשב"א בתשו' מס"ב

כן הוא בב"י אבל כבר נתבאר בסי' ע"ט ופ' דאין אדם נעשה כפרן ע"פ עצמו וגם יכול לחזור מטענתו מפטור לפטור ולכן כ' הסמ"ע שנכון להגיה והוא אומר לא לויתי ובאו עדים ואומרים שלוה חמשים וחזר וכו' מבואר במ"ש בסי' ע"ה סעיף ב' פי' שאם לא בא העד היו מאמינים אותו בשבועה בלא מיגו אז כשיש עד המסייע פוטרו מן השבועה

טור סי"ג בשם הרמב"ם בפי"א מה' שבועות דין ה':

מבואר במ"ש ברי' הסי' ג"ז מבואר שם:

מפור' בתורה ומבואר לקמן בסי' רצ"ד

ג"ז שם ושם

מבואר בסי' פ"ט:

כמבואר בסי' פ"ד

מבואר בסי' צ"ד

מימרא דרב נחמן שבועות דף מ' ע"ב מטעמא דחזקה שאין אדם תובע אא"כ יש לו עליו

ל' הטור ממסקנת הגמרא שם דף מ"א ע"א

שם בגמרא לרבנן דפליגי אדר' יוסי

הרי"ף בפ' הכותב מסי' י"ט

טור ממסקנת הגמרא שם בשבועות ודלא כמר בר רב אשי וכ"פ ר"י והרי"ף ולדבריהם נמשכו הרא"ש והרמב"ם בפ"א מהל' טוען ובהגהת מרדכי סוף שבועות כתב ע"ש הר"י מקורביל ☜דיש לעשות פשרה כשמהפך הנתבע ש"ד וכן קבלה בידו וכן המנהג עכ"ל והביאו הב"י וכתב הב"ח שכנ"ל עיקר כיון שהוא פלוגתא דרבוותא וכו' שם בשם הרי"ף בת' ולזה הסכים הטור

כ"כ הרי"ף בפ' הכותב שזה יאמר לו השבע וטול נמו שתקנו לך תכמים או תלך לך וכ"כ הטור והרמב"ם שם וש"פ

שם והרמב"ם שם

שם בשם הרמ"ה

מסקנת הגמ' שם בשבועות

שם בשם הרי"ף

שם סעי' כ' בשם הרמב"ם בפ"ח מה' טוען ונטען דף ד' וכ' ה"ה זו סברא נכונה בטעמא שה"ז שאמרו שנשבע ונוטל אם רצה לפחות דינו ולהיות כשאר תובעין שהנתבע נשבע היסת ונפטר נראה שהרשות בידו דודאי לא גרע משאר תובעין וכו' ודינו כמוהו (פי' שיוכל הנתבע להפכה על התובע) וכ"כ רבינו מאיר הלוי ועיקר

ל' הטור ממשנה שבועות דף מ"ד ע"ב וכל פרטי דיני החשוד מבוארים בסי' צ"ב ע"ש

מימר' דרבא שם דף ל"ח ע"ב ואיפסקא שם הלכתא כוותי' וכ"כ רש"י בפ' השולח (דף נ"ה ע"א) וכ"כ הרא"ש והר"ן בפ' שבועת הדיינין בשם הגאונים וכ"כ הרמב"ם בפ"א דין ב' וג' וכתב ה"ה וכ"כ בהלכות בס"פ הכותב וכ"כ הרבה מן המפרשים

שם בשם הרי"ף כ"כ הרא"ש והר"ן בריש שבועות שכ"כ הרי"ף בתשוב' וכ"כ ש"פ בשמו

שם כתבו המחבר:

פשוט שם בגמרא דשבועות

ב"י שם בשם ת' רשב"א:

שם בגמרא איפסקא הלכתא דלא כרב פפא דאמר נעשה כמו שטעה וכו':

מסקנת הגמרא שם.

טור בשם הרמ"ה

שם סי' כ"ה מפורש שם בגמ' דלרבנן ל"ש בשם ל"ש בכינוי

שם בגמ' טור וכ"כ הרמב"ם פ"א דשבועות וכ' הב"י שלמדו מדין התפילין שת"ח נשבע לכתחלה בנק"ח דתפילין ואסיקו שם דשאר כל אדם בדיעבד וה"ה בדין מעומד

שם בגמרא

ת' הרשב"א סימן תתקס"ד מסכ"ג וביאר שם לפי שהשבוע' הראשונה לא חמירא ליה כולי האי שבשעה שנשבע לא יצא דבר שקר מפיו משא"כ בשבועה אחרונה

שם סעיף ל"א בשם הרמב"ם בפ' י"א דשבועות ומבואר במ"ש לעיל סט"ו

נלמד ממשנ' משביע אני עליכם ואמר אמן שם דף ל"א ע"ב

ברייתא ארור בו נידוי וכו' דף ל"ו ע"א

שם בפרק הנזכר דין י"ג וכ"כ הרא"ש והר"ן והרשב"א בפ' הדיינים בשם הגאונים

רש"י בפרק השולח (גיטין דף ל"ה ע"א) וכן הסכימו הרמב"ן והרשב"א וכתב הב"י והוא הנכון

טור סעיף ל"ה בשם רש"י ובשם הרמ"ה מכי אתו רבנן בתראי וכו' וכן כ' הראב"ד בהשגתו בפ' הנזכר בשם תקנת הגאונים וכתב הכ"מ שם ואין בזה השגה על רבינו שהוא כתב דין הגמרא כמנהגו ועוד שאולי לא שמיע ליה תקנת הגאונים זו

ברייתא שבועות סוף דף ל"ח כדמפ' לה בגמרא שם דף ל"ט ע"א

שם בברייתא ריש דף ל"ט

וכתב הב"י דמשמע בגמרא דבין בשבועה בין בשאר עבירות אין בני משפחתו נענשים יותר מכל העולם אלא כשמחסים עליו:

ומסיק שם בגמרא דבשאר עבירות אינם נענשים על הערבות אלא כשיש בידם למחות ולא מיחו מה שאין כן בשבועת שקר

שם בברייתא

פירש"י כדי שלא יחזור בו קודם שיצא מב"ד וכו' וכן כתב התוספת והרא"ש שמיד שיצא חוץ לב"ו אינו יכול לחזור וכתב בגליון ש"ע אבי ז"ל ונלע"ד שכן הוא דעת הרמב"ם וע"ל ס"פ כ"ב

ל' הרמב"ם פי"א מהלכות שבועות:

שם בברייתא:

פירש"י ששניהם נענשים בה שלא דקדק למסור ממונו ביד נאמן ובאים לידי חילול השם ובהגהת מיימוני פירשו בשם התוספת ור"ח פי' אחר וכו' מחסמ"ג:

שם בברייתא

רמב"ם שם דמ"ו והביאו הטור:

וכתב הכ"מ שם מדקתני הברייתא האיום בשבועת הדיינין וההיא ע"י טענה וכפיר' ג"ז מטעמא דקתני שבועת הדיינין אפי' שבועות המשנה שהיא מדבריהם שגם היא נקראת שבועת הדיינין אבל לא שבועת היסת וכששנינו איום זה עדיין לא נתקנה שבועת היסת וכתב עוד שיש לתמוה שאין זה כדי להוציאם מהאיום וכו' שם די"ט ושם

שם פ"א מה' טוען דין י"א הורו רבותי וכו' והביאו הטור וכתיב ה"ה שכל מקום שהזכיר רבינו חרם סתם הוא מדברי הגאונים ז"ל

ת' הרשב"א. וכן מ"כ בתשובת אשכנזית מסכ"ה והריטב"א בתשובה מחסכ"ו

מעובדא דההיא איתתא קמי' דרב ביבי כתובות דף פ"ה ע"א:

הרמב"ם שם דין י"ד והביאו הטור וכתב ה"ה כ"כ רבינו האי בשערי שבועו' ויש סמך לזה בקצת מקומות. והב"י מסמ"ד הביא בשם מ"כ מהירו' דפ' ב' דייני גזירות

כתב ה"ה ג"ז בדברי הגאון ז"ל והביא סמך לזה ממ"ש היה חייב ב' מיתות נדון על שתיהן בחמור' (ומשנה סנהדרין דף פ"א ע"א) ודבר ברור הוא

ומיירי שיש היזק לנתבע בזה דאל"כ ק' הא פסק לעיל סוף סי' כ"ד איפכא מגליון ש"ע א"ח ז"ל והסמ"ע כתב שם תירוץ אחר ע"ש

שם דין ט"ו וכ' ה"ה זה דבר פשוט וא"כ לראי' הביאו הטור

מדברי הרמב"ם שם דין ט"ז והביאו ג"כ הטו' ואפי' יש עליו עד אחד והוא כזפר ועיין בב"ח מ"ש בזה:

פשוט בב"ק דף ע"ד ע"ב דמודה בקנס פטור

שם דף י"ז מהא דאמרי' כשעמד בדין ממונא הוי כתובות דף מ"ג ע"א

טור סמ"ב כ"כ הרי"ף והרא"ש אמימרא דר' יוחנן הי' חייב לחבירו שבועה וכו' ב"מ דף י"ז ע"א

לאפוקי אם חייב עצמו בשבועה שאמר אשבע לך ותבעו בעדים ולא אבה ואחר כך אמר נשבעתי ☜ נאמן דעביד אינש לומר לא אעשה מה שלא חייבוני ב"ד ואין זה אלא דחייה בעלמא ולא סרבנות וחרטה ב"י מהגמ' שם

לאפוקי ☜הנשבעים ונוטלי' דאינ' נוטלים אלא בראיה ברורה שם בנ"י כת' הטור ☜אם נתחייב שבועה דאורייתא וטוען שנשבע ישבע היסת וכ"כ הנ"י בשם רבינו האי ושכן הסכים הרמב"ן וכ"כ ר' ירוחם נתיב ג' ח"ד:

מבואר לעיל סי' ע"ט סי' י"ג:

ממימרא דר' יוחנן שם

שם בשם רב שרירא גאון וכ"כ בה"ת בשמו בשערים ור' ירוחם בנתיב ג' ח"ב:

שם כמ"ד וכ"כ הרי"ף והרא"ש שם דלית הלכתא בהא כרב אלא כרב נחמן כדמסיק שם בגמרא ב"ק דף ק"ד ע"א וכ"כ בה"ת בשערים וכ"כ בה"ג ועיין בכתבי מהר"ר ישראל סי' רל"ו

שם כ"כ בה"ת בשער י' שהסכימו בעלי הורא' כיון דקי"ל דשבוע' אינה קונה ממון וכ"כ הרא"ש פ"ב דמציעא אהא דא' רבא ראה סלע שנפל וכו' שם דף כ"ו ע"ב:

שם סמ"ב בשם הרשב"ם ספ"ב מהלכות טוען וכ' ה"ה דין התשלומין שאין השבוע' פוטרו מבואר ממ"ש אהא דרב דלית הלכתא כוותיה עיין במ"ש בסעיף כ"ט

בריש סי' ע' נתבאר בדברי המחבר דהמלוה לחבירו בעידי קנין צריך לפורעו בעדים וכת' הרמ"א שם דיש חולקין

כ' ה"ה פשוט הוא שאינו נחשד אלא בראיה ברורה ויש לזה סמך בגמ' בסנהדרין (דף כ"ז ע"א) טור:

תשו' הרא"ש כלל ס"ז סי' ב' מסל"ג

תוס' פ' המפקיד סוף (בבא מציעא דף ל"ד) והר"ן פרק שבועת הדיינים מסל"ד

הגהות מיי' פט"ז מה' אישות ומרדכי פרק שבועת הדיינים פ"ק דמציע' מסל"ה

מרדכי בפ' הנזכר אפי' למ"ד שהיה ממון מעל"ה:

הכי אמרינן בכתובות [דף צ"ד ע"א] שבועה לאחד שבועה למאה מס"מ וכתב הסמ"ע בשם הגהת מיי' דה"ה ☜אם יש לו תביעה על רבים דנשבע לו איזה שירצה התובע והאחרים עומדים אצל השבועה ואומרים אמן דהעונה אמן חשיב כשבועה וכו' עכ"ל וכ' ע"ז ונ"ל דוקא בארור או שאומר יחול קללה זו על מי שעשה זו ואחרים אומרים אמן או שאר דבר שנראה שמקבל עליו עונש ההוא אבל אם נשבע א' מהשותפים בשם שהוא אינו חייב לו ודאי לא מהני עניית אמן

הגהת מרדכי ריש מציעא דאיתא כן בהגהת מס"מא

ג"ז שם מסמ"ב

ג"ז שם בספ"ק דמציע' בשם הרא"ה מגרמיז' מחסמ"ג

Siman 88

ל' הטור וכ"כ הרמב"ם ריש פ"ג מה' טוען ונטען ממשנה שבועות דף ל"ח ע"ב

דאמר רב שם דף ל"ט ע"ב דתני ר' חייא לסיועיה לרב וכו' שם דף מ' ע"א ובירושלמי נתנו טעם לזה דכתיב כי יתן איש כסף או כלים וגו' ואי אתה מוצא מטבע כסף מוזכר בתור' פחות ממעה שהוא גרה כדמתרגמי' כ' גרה עשרים מעין ומה כלים שנים אף כסף שנים

שם בשם ר"ח והרי"ף וכ"כ הרמב"ם שם

עיין בי"ד סי' ש"ה שיעור המעה ופרוטה לפי מ"ש הרמ"ח שם והב"ח כ' שאין לפסוק ש"ד אלא כשאין ספק שהוא שוה שיעור שכתב המחבר במשקל כסף נקי

טור כ"כ הרמב"ם שם דין ד' שם וכ"כ הרמב"ם שם ד"ה ממימרא דרב ענן אמר שמואל שבועות דף מ' ע"ב

שם במימרא הנזכר' יצאו כלים למה שהן

כ' ה"ה שהוא כדעת הגאונים ושלא כדעת הירושלמי ושכן הוא עיקר ושלזה הסכים הרשב"א וכ"כ הב"י בשם הר"ן בשם רבינו האי גאון והר"י הלוי וכו' וכתב דעת הגאונים והסכמתן תורה היא

מימרא דרב פפא שם:

מימרא דרב נחמן בר יצחק אמר שמואל שם ע"א ויליף לה מקרא דלא יקום עד א' וכו' רמב"ם שם דין י' וכ' ה"ה כדעת רבו הרב אבן מג"ש ואין בזה ראיה מכרחת

לאפוקי אי כופר בכל ואומר להד"מ דישבע היסת וכמ"ש הטור בשמו בסי' פ"ז ס"י שכן פי' ר"י ושלזה הסכים הרא"ש וכ"כ התוס' בשם ריב"א ב"ק דף ק"ז ע"א

מבואר במ"ש לעיל סי' ו' בשם הרמב"ן

טור בשם רבינו האי ושהכי מסתברא

משנה שבועות דף ל"ב ע"ב

דכי הוא זה תרי מיעוטי נינהו מ"ה דרשינן ג"כ מיניה דבעינן שיודה לו מזה שטענו סמ"ע:

שם במשנה

טור כ"כ הרא"ש והר"ן אפליגתא דרב ושמואל בכפירת הטענה אם הוא שתי כסף ומשא ומתן שעליהם שם דף מ' ע"א

שם סי"א משנה ד' ל"א ע"ב וכדמפרש לה ר' כולה מתני' שוה וכו' שם סוף דף ל"ט וכ"כ הרא"ש והר"ן שם בשם הרמב"ן דפלוגת' דשוה נמי קי"ל כרב

שם בגמרא אליבא דרב וכפירש"י דכיון דטענו משקל ודאי דוקא קתני

כ"כ הרא"ש והר"ן בשם הרמב"ן

שם מברייתא דינר זהב זהוב וכו' שם דף מ' ע"א

וביארו שם אע"ג דהא קי"ל כרב דדינר כסף בסתמא שוה קאמר ואפ"ה פטור והיינו טעמא דכיון דאיהו טעין דוקא ואידך אודי בשוה ה"ק אין לך בידי בדוקא אלא אני חייב לך חצי דינר או שוויו אבל כשהתובע טוען שוה כסף כל מה שישיב הנתבע חייב דהוי הודאה ממין הטענה שאין לך דבר שאין שוה כסף

טור סי"א וכ"כ הרא"ש והר"ן שם בשם הרמב"ן וכ"כ הרמב"ם שם דין ח' הר"ן ולדעתו שם

בשם ר"ח וכ"כ הרמב"ם שם וכתב ה"ה שלזה הסכימו הרמב"ן והרשב"א

אוקימתא דר"א שם ריש דף מ' וכפי פירושו וכן פירש התוס' שם ואע"ג דהאי שינויא הוא אליבא דשמואל ואנן קי"ל כרב מ"מ ע"כ ל"פ אלא בפירוש דמתניתין אבל בענין דין זה שוים

מבואר במ"ש בסעיף ט' מימרא דרב נחמן אמר שמואל שם סוף דף ל"ט וכ"פ הרי"ף והרא"ש דהא רב פפא דהוא בתרא פסק כוותיה וכן משמע בריש מציעא (ריש דף ה' מהא דמשני א"כ דטענו כלים וכו' וכ"כ התוס' שם) והרמב"ם שם בפ"ג מה' טוען דין ג' מימרא דרבה בר נתן ב"ק דף ל"ה ע"ב וכתבוהו הרי"ף והרא"ש בפ' שבוע' הדיינים וכ"פ הרמב"ם שם

כפירש"י והתוספות שם ועיין בסעיף י"ב:

טור סי"ד בשם בה"ת בשער ז' בשם אביו הרא"ש שם בפסקיו

בשם הרמב"ם שם דין י' וכתב ה"ה שכן העלו ההלכות מהסוגיא אשר שם וכן פסקו הגאונים וכ"כ הנ"י ושכן דעת הרמ"ה וכ' הנ"י אפי' תפס בעדים מהני

בשם י"א וכ"כ במיש' נ"ג ח"ב וכ"כ בסה"ת בשער ז' בשם התוס' ורש"י כ' בסמ"ע אפי' תפם שלא בעדים דה"ל כמגו במקום עדים דאנן סהדי דכיון דלא תבעו שעורים מחל לו מיהו מהניא תפיס' בלא עדים לגבות ממנו דמי החטין שתבעו וכמ"ש המחבר לעיל בסי' פ"ז ס"ל

כך דקדק הנ"י מסוגי' הגמ' מס"ג שם.

ל' הטור ממימרא דרב ענן אמר שמואל שבועות דף מ' ע"ב וכמ"ש הרא"ש בפסקיו שם

וביאר הרא"ש שמרגיש בו הדיין שמיהר להשיב כו' וכ"כ הרמב"ם ועיין בב"ח מ"ש בזה בסעיף י"ח

אבל לעולם נשבע היסת

טור כ"כ הרא"ש שם

שם סי"ח וכ"כ הגהות כ"ג מטוען בשם ספר המצות

שם בסי"ח וכ"כ הר"ן שם ממימרא דרב ענן שם מהא שמעינן וכו' כל שההודאה במקצת קודמת אע"פ שתבעו אחר כך פטור ושכן דקדק מכאן הר"ז הלוי

שם וכ"כ הרמב"ם שם דין י"ב ובה"ת בשער ז' בשם י"א וכ"כ ה"ה שס בשם ר"מ הלוי ושאף מל' רבינו נראה שכוונתו היה כשתובע היה עושה מהם ב' תביעות:

שם בשם הרמב"ם פ"א מטוען דין ח' וכתב ה"ה שדעת הרב הבבלי כרבינו

שם בהשגה וכתב עוד די"א דכיון דהאידנא איכא שבועת היסת אי אשתבע דלא ידענא וכו' הא אודי הודא' גמורה דאית ליה הלכך משלם ויש לו פנים

ל' הרמב"ם שם פ"ג דין י"ב ממשנה כתובות דף ק"ח ע"ב וכאוקימתא דרבא שם וכגירסת הרי"ף וכאדמון דאמרינן בגמ' כל מקום שאמר ר"ג הל' כדברי אדמון הלכ' כמותו (נ"ל שיש כאן ט"ס וצריך להגיה השמן במקום הכדים ובכדים במקום השמן וע' בש"ך):

כגירסת אביו הרא"ש וכמ"ש כשאומר כדי שמן כיון שהוא סמוך שמן קטעין ליה קנקנים לא קטעין ליה שכל גזרת הל' הוא שמן

שם ברמב"ם דין י"ד בשם רבותיו וכתב ה"ה דין זה לא נזכר בגמ' בביאור אבל המפרשים נחלקו בו ונתלו בסוגיא שבפ' השואל דף צ"ח ע"א וכ"כ הטור בשמו ושכ"כ הרא"ש

אע"פ שהוא סובר דמלוה ופקדון ב' תביעות הם

טור שכ"כ בשם הראב"ד

ה"ה בהפך אם תובעו בחוב עצמו והודה בחוב אביו ב"י בשם בה"ת סמ"ע בשם ד"מ

שם כ"כ בה"ת בשער ז' בשם תשובות הראב"ד

כן הוא ל' הטור אבל ל' בה"ת איני חייב לך כלום

שם סכ"ד בשם בה"ת

שם סכ"ו משנה שבועות דף מ"ב ע"ב וכדאמר רבא שם דף מ"ג ע"א וכ"כ הרמב"ם שם ריש פ"ה

שם ושם ממשנ' שם וכדאמר רבא שם

מבואר בדברי ה"ה שם לדעת הרמב"ם שכ"נ מדברי הרמב"ן וכ"כ הב"י דבבית סתם אפי' השיב עד הזיז לאו דבר שבמדה היא שהרי כמה בתים יש גדולים או קטנים ואין ידוע טענתם כמה

טור כ"כ התו' שם והרא"ש ריש מציעא והר"ן שם בשבועות

כיון שהוא מזומן לפניו ליטול ב"ח

ברייתא שם דף מ"ג ע"א

כדמפרש רבי אבא בר ממל טעמא שיכול לגוררה וכו' כתירוצא דר' שמואל בר רב יצחק שם

שם בברייתא

פשוט שם בגמ' רמב"ם שם בפ"ג מדין אזור דלעיל כ"כ הטור

טור ס"ו כן העלו הרי"ף והרא"ש בריש מציעא מהא דאמרי' התם (דף ד' ע"ב) דאין נשבעים על כפירת שעבוד קרקעות כלו' דשטר הוי שעבוד קרקעות וכו' וכן הודאתו אינה מביא' לידי שבוע' דקרקעו' אימעיט משבוע' כדאיתא פרק שבועת הדיינים (שבועות דף מ"ב ע"ב) וכ"פ הרמב"ם בפ"ד מה' טוען דין ד':

שם ס"מ כ"כ בה"ת בשער ז' וכתב והכי הסכימו רבוותא קמאי ז"ל וכ"כ ה"ה שם בפ"ר בשם הרמב"ן

טור סל"ב בשם בה"ת

שם מברייתא ומסקנת הגמ' ב"ב דף ד ע"ב

וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מהלכות טוען ונטען דין ה' שם בברייתא וכר' עקיבא וכתב ה"ה שם ומ"מ נשבע היסת וכן כתבו ז"ל ואע"פ שמשיב אבידה הוא אינו כמוצא מציאה לגמרי ושכן דעת הרמב"ם

טור כ"כ בה"ת בשער ז' בשם הרמב"ן ונתן טעם משום דאין מודה מקצת חייב אלא בשקדמה תביעה להודאה

וכ"כ הרמב"ם שם

שם סל"ו כ"כ בה"ת בשער ז':

Siman 89

משנה שבועות דף מ"ד ע"ב

מבואר בסי' צ' בסי' צ"א

בסי' צ"ב

שם במשנה

כת"ק דרבי יהודה שם

הרמב"ם בפ"ג מה' טוען ונטען דין ז' בשם רבותיו וכן כתב הרמב"ן והראב"ד שה בהשגותיו וכ' ה"ה מחלוקת רבינו עם רבותיו אין לאחד מהם ראי' ברורה ובסוף פי"א מה' שכיר כתב אפילו היה שכרו פרוט' וכו' ע' במ"ש ה"ה שם והב"י בסי' זה

רמב"ם שם דין ו' וכנוסחאות שהביא הטור וכ"כ בכ"מ שם שהוא עיקר

מימרא דרב נחמן אמר שמואל שם דף מ"ה ע"ב

כפרש"י שם וכמ"ש ה"ה שאם אין לו עדים על המלאכ' אין עידי השכירות כלום כי שמא אף ע"פ ששכרו לא עשה עמו מלאכה

וכ"כ ה"ה שם בשמו וביאר שם הטעם שהוא נשבע מתקנת חכמים כעין של תורה והביאו הב"י

משנה ב"מ דף קי"א ע"א

משנה שם דף ק"י ע"ב

ל' הרמב"ם ממשנה שם ד' קי"א ע"א וגמרא שם דף קי"ג ע"א

ויום ה' לאו דוקא וה"ה לעולם אם מתמיד בתביעתו וקוצר במובן כ"מ שם

ג"ז שם דין ז' וכ"כ הטור מברייתא שם דף מ"ה ע"ב ומימרא דאמוראי שם דף מ"ו ע"א

וכ' ה"ה ל' הגמרא בזה ישבע בה"ב ופרש"י ז"ל שבוע' כעין של תורה דאי היסת עדיין לא נתקנה ואם היה מתוקנת לא היו צריכין לומר שישבע וכ"כ הב"י בשם הר"ן בשם הר"י הלוי:

שם וכתב ה"ה כ"כ הרב אבן מג"ש ומטעם דלא יהא דין קציצה חמור מדין נתתי ולא נטלתי דבהני גוונא נשבע ב"ה היסת ונפטר

שם ושם מברייתא שם

מבואר בסימן קל"ד

כ' ה"ה כך הוא דעת הגאונים שכל שאינו טוען שגוף החפץ שלו הוא נשבע כעין של תורה:

כשתבעו בזמנו ומ"ש הרמב"ם דנשבע היסת בתבעו שלא בזמנו ה"ה שם והב"ח כתב לחלק דהכא איירי באומן שעושה מלאכה אצל ב"ה שלא ילך העני מביתו בפחי נפש

שם ושם ממימרא דרב הונא ריש דף מ"ט

מימרא דרב חסדא שם וס"ל דרב הונא לא איירי בהכי ואפשר דהכי ס"ל ומר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי וכו' ועיין בב"י דין אם מת השכיר אם היורש נשבע בסימן ק"ח.

Siman 90

משנה שבועות דף מ"ד ע"ב

אוקימתא דגמרא שם דף מ"ו ע"א

כאוקימתא דרבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן שם

ספ"ק שם במשנה וכל החלוקים כאלו מבוארים בהרי"ף פרק הנשבעים וברמב"ם פ"ד מהל' גזילה

טור וכן כתבו התוספת שם סוף ע"א וכן כתב הרא"ש

ל' הרמב"ם שם דין ב' וכתב הב"י ופשוט הוא שהרי שבועת המשנה היא

כדפשט רב אשי לרב יימר שם ע"ב

עניינו שהוא איש באמן שמפקידים בידו כיוצא בדברים אלו וכ' הסמ"ע ☜אם הוא טוען שהיו של עצמו ואינו אמוד בכך אינו נאמן במגו דאי בעי הוה אמר פקדון הם בידי דה"ל מגו להוציא

שם ע"א כאוקימתא דרבה ב"ב חנה

טור בשם רב האי וכתבו ההפרשים משום דבהני סהדי לא מפסיל דאפשר עפר או צרורו' היה או עשה עצמו כמוציא דבר תחת כנפיו ולא הוציא כלום

שם בשם הר' ישעיה כיון שהנתבע יש לו דין גזלן שנכנס למשכנו שלא ברשות

ל' הרמב"ם שם פ"ד מה' גזילה דין ד' וכתב ה"ה ג"ז מתבאר בסוגיא וזה וכל הנזכר מראש הפ' מפורש בג' שערים בה' הרב ז"ל

כתב הב"י שטעמו מגו דאי בעי אמר נכנסתי ולא נטלתי.

וכתב ב"י דטעמו של הרמב"ם דהאי לאו הכחשה היא דמלתא דלא רמיא עליה דאינש וכו' הלכך מיגו שלא במקום עדים הוא

שם בפ"ד מהלכות גזילה דין ה' כן פי' ה"ה ושסמך רבינו על מ"ש למעל' שנכנס למשכון ובזה מתורץ מה שהשיגו הראב"ד שם משמעתיה דרב יהודה שם דף מ"ו ע"א

ל' הרמב"ם ה"ז נשבע בנק"ח וכן כתב הסמ"ג וכן פסק הב"ח ולא אמרינן כאן מתוך שאינו יכול לישבע משלם כעובדא דניסכא דרבי אבא וכתבו המחבר בסימן ע"ה סי"ג דשאני התם דאם היו שם ב' עדים חייב לשלם בלי שבועת התובע משא"כ הכא דאינו חייב אלא כשישבע ב"ה וכמו שכ' הטור בסימן ע"ב סעיף י"ז בשם הרמ"ה:

מימרא דרבה שם ע"ב

בעי' דר"ט שם ועלתה בחיקו והוי חומרא לתובע וקולא לנתבע וכן כתב הרמב"ם שם דין ז' וכתב ה"ה שלא תפס ואם תפס אין מוציאין מידו לפי שכל זה מן התקנה הוא ובמה שלא התקינו בפי' אפילו תפס מוציאין מידו

רמב"ם שם דין ז' וח' והביאו הטור וכתב ה"ה אלו דברי הר' ז"ל והחרם מתקנת הגאונים

כלומר ולא אמרינן דמודה מקצת הטענה ישבע וזה אינו יכול לישבע שהרי גזלן הוא כיון שאין הבע"ה טוען ודאי אלא כך וכך חסר מביתו ומסתמא זה גזלן ואינו חייב לישבע על טענת שמא ב"י

טור סכ"ד בשם הרמ"ה

משנה ב"ק דף ס"א ומודים חכמים לר' יהודה וכו' ואמרינן בגמרא שם דלרבי יהודה עשו תקנת נגזל באשו וכתבו התוספת וה"ה לרבנן וכו' וכתב הרי"ף דמשתבע ושקיל כדתנן ואלו נשבעים ונוטלין.

טור סי"ח בשם הירו' שהביא הרי"ף וכ"כ הרמב"ם ספ"ה מה' שאל' ופקדון

פי' ל' הפסוק משלי כ"ה ופירש"י שהן תכשיטין

שם ברמב"ם

טור שם שכ"נ מדברי הרא"ש

שם בשם הרמב"ם שם

שם בשם אביו הרא"ש וקאי אתחלת הסעיף שהשומר אומר אינו יודע שמא סיגים וכו' וכן השיג הראב"ד שם מהא דאמרינן דקאמר ניזק ברי ומזיק שמא אכתי היינו דרבה בר נתן וכו' (שם דף ל"ה ע"ב) והאריך בזה שם ה"ה וכתב שעיקר הדברי' כדברי הר"א ז"ל ושכ"ב בע"ה ז"ל

לשון הרמב"ם בפ"ט מה' טוען ונטען דין ד' ממימרא דרב יהודה שבועות דף מ"ו ע"א וע"ב שגירסתו כגירסת הגאונים ועיקר וכו' וכן כתב התוס' שם ריש ע"ב שכ"נ לר"ת כגי' ר"ח ושערים דרב האי וכו' ע"ש וכן כתב הטור בסעיף כ' בשמם ושלזה הסכים הרא"ש

כ"כ התוס' שם בשם ר"ת מהא דא"ר לקיש הגודרות אין להם חזקה ב"ב דף ל"ו ע"א אפי' זה אומר גנובים וכו' וכשאומר לקוחין הן בידי לית דין ולית דיין דלא מהימן וכו' וכן דעת הראב"ד בהשגתו שם ספ"ה מה' טוען ונטען

טור וכ"כ הרא"ש שם דכיון דאמר גנובים איתרע ליה חזקתו של כלים שהן עשויים להשאיל ולהשכיר כיון שהוא טוען שלא יצאו מידו בתורת שאלה כ"כ הרמב"ם שם ספ"ה וכתב ה"ה אם אינו מוחזק בגניבה נאמן לומר לקוחים הם בידי דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן (שם במימרא דרב יהודה) מדאמר בגמרא אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקי' וזה כבר הוחזק ועומד ופשוט הוא ה"ה שם וכ"כ הרי"ף:

טור כ"כ הרא"ש שם והכי מוכח משמעתא דאומן דף מ"ה ע"א

שם ושם וכ"כ ה' המגיד בשם הרמב"ן בפ"ט מטוען ושכ"נ דעת הרמב"ם וכ"כ בה"ת שער מ"ט בשם הרבה פוסקים:

ג"ז שם וכ"כ הרא"ש שם משמעתא דאומן הנזכרת

שם והרמב"ם בפ"א מה' גזילה וכתב ה"ה הכל מפורש ומבואר בהלכות הרב אלפסי ז"ל פרק כל הנשבעי' בארוכה

הרמב"ם שם:

שם סעיף כ"ב והרמב"ם שם דין י"ד מעובדא דנסכא דרבי אבא ב"ב סוף ל"ג ובכ"ד

מהא דאמר רבי אבהו נימא ליה זיל שלים ליכא תרי סהדי:

ממ"ש רבי אבהו נימא ליה זיל אשתבע וכו' הוא עובדא דנסכא ממש וכתב בה"ת ודינא דנסכא ☜דוקא בדאיכא עדים שראוהו בידו שאינו יכול לטעון החזרתי אבל אם היה יכול לטעון החזרתי היה נאמן במגו ושכן השיבו הראב"ד והרמ"ה וכ"כ הריב"ש בסימן שצ"ב ושכן דעת הרמב"ן והראב"ד

וכן פי' הב"י דברי הטור ואע"פ שהוא טוען בספק ע"פ העד כדעת הרי"ף והרא"ש והר"ן והרמב"ם וכמ"ש בסימן ע"ה

טור סכ"ג ממשנה שבועות דף מ"ד ע"ב וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מהלכות חובל ומזיק דין ד' פי' רשותו ה"ה שם.

מימרא דרב יהודה אמר שמואל ותני רבי חייא שעלתה נשיכה בגבו ובין אצילי ידיו שם דף מ"ו ע"ב

שם בגמ' טור בשם הרמ"ה וכתב הב"י דברי הרמ"ה ברורים בטעמם וכתב בפסקי מהרא"י סימן כ"ח ☜באחד שחבל בחבירו ולא היו עדים בדבר רק שהודה מעצמו ואומר שהנחבל היה המתחיל ופסק דפטור שהפה שאסר הוא הפה שהתיר סמ"ע בשם ד"מ:

Siman 91

משנה שבועות דף מ"ה ע"א

וה"ה אם אמר תן לבני סלע והבן אומר שלא קבל נשבע החנוני בנק"ח ונוטל וכן הוא שם במשנה

בנקיטת חפץ כיון ששניהם באים ליטול רמב"ם

ממימרא דרבא שם דף מ"ז ע"ב:

טור כ"כ בה"ת בשער כ"ט וכ"כ הרמב"ם בפט"ו מה' מלוה ולוה דין ה' וכ' ה"ה ☜שיש מי שכ' שדין משנתינו אינו אלא בחנוני אבל בשאר שליחות אם אמר תן לפלוני כך וכך מעות בשבילי ואמר נתתי אינו נשבע ונוטל אלא צריך להביא ראיה כיון שאנו מסופקים בדבר אם עשאו שליח אם לאו וי"א שדין השליח כדין החנוני וע"ש וכן דקדק הרב ב"ח בל' הטור וכתב והכי נקטינן:

שם בשם הרמב"ם שם בדין ה' וכ' ה"ה דין זה לא נתבאר בגמרא אבל הוא סברת רבינו וקצת מן הראשונים ז"ל

בשם קצת מפרשים ושזה דעת הרמב"ן ז"ל והרמ"ה ז"ל

שם ס' ד' בשם הר"י הלוי כ"כ בה"ת בשטר כ"ט

שם בבה"ת בשם הר"י בן פלט שהשיב דגמרי' להא מלתא מהא דגרסינן בפרק ב' דקידושין האומר לשנים צאו וקדשו לי וכו' והשתא דתקון רבנן שבועת היסת משתבעי עדים כו' (דף מ"ג ע"ב) וה"ה לעד אחד דמשתבע איהו דפרע ומשתבע מלוה דלא שקיל וכו' טור בשם הרמ"ה וכ"כ בה"ת בשם הרי"ף במסכ' קידושין

בה"ת בשער כ"ט בשם הר"י אבן מיגאש דכיון דחנוני לא שקיל מב"ה מידי לא עבוד רבנן תקנתא אפי' גבי פועלי' ושגם רבי' אפרים תפס על הרי"ף:

טור בשם ת' אביו הרא"ש ריש כלל פ"ו ודייק לה מדתנן במתני' והחנוני על פנקסו ולא קתני והחנוני אומ' לב"ה אתה אמרת לפועליך:

שם ושם בת' וז"ל שם ובנדון זה שניכר ששמעון היה רגיל לכתוב כל עניניו בפנקס ויש רגלי' לדבר שכל מה שכתוב בו שהוא אמת שהרי שטר ועדים וכו' וכל בעל עסק מוחזק בעסקיו המבוררת בפנקס שלו:

ל' הטור סי' ח' כן כ' בה"ת שם וכ"כ הרמב"ם שם דין ו' שם בטור דבבע"ת

מימרא דרבה ב"מ ריש דף ל"ח ובשבועות דף מ"ז ע"ב

שם ושם חלק ב' דין ז' כתב הסמ"ע בשם מהרש"ל דכשמתו הפועלים והקנוני לחוד בא וכו' דאינו נוטל בלא שבועה והכא מיירי דבע"ה יודע שנתן להם אבל אינו יודע כמה ולעיל ס"ב לדעת החולקים שהביא הרמ"א מיירי כשאין יודע הבע"ה אם נתן להם כלום

פי' הפועלים מכחישין החנוני ואומרים שלא כ"כ נתן להם וגם שלא כ"כ היה חייב להם הבע"ה סמ"ע

שם סימן י' בשם ה"ר יוסף הלוי כ"כ בה"ת בשמו שם בשער כ"ט ודוקא בשכיר שיש בה הנאה לקטן

שם בשמו כ"כ בספ"ה מה' טוען וכתב ה"ה שמפיר' בפ' הנזקין (גיטין דף נ"ט ע"א) שהפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וכו' וכן נתבאר בפרק החובל (בבא קמא דף פ"ז ט"א) שהקטן שחבל באחרים פטור לשלם לעולם וכו' ומתוך שני דברים אלו למדו קצת הגאונים שהכל תלוי בהנאת הקטן שחיובו הוא בדבר שיש לו בו הנאה מעשיו בזה קיימין והוא שיגיע לכלל הזמן הנזכר ובדבר שאין לו בו הנאה הוא פטור דהויא ליה דומיא דחבלית וחילוק נכון הוא וכו' וזו עיקר ובסימן ל"ו סס"ג סתם המחבר כדעת הרמב"ם

ל' הרמב"ם בפ"כ מהלכות מכירה דף ז' ממשנה שם בשבועות דף מ"ה ע"א

פי' שהגביהן הלוקח והניחן בר"ה

ברייתא א"ר יהודה אימתי וכו' שם דף מ"ח ע"א וכמ"ש הרי"ף דבא לפר' דברי חכמים וכתב הב"י שגם דעת הרא"ש כמ"ש שם

שם וביאר שם כיון שכבר יצאו מרשות המוכר והרי הן בר"ה:

וכתב ה"ה ג"ז באותה משנה ופסק כרבנן וכן פי' הרב רבינו מאיר ובחידושיו ג"כ פסקו כן וכן כתב הב"י שכן פי' הר"ן

וביאר שם שהרי לא הודה לו שמכרן מעולם

שם וכתב הרב המגיד פי' וכבר קבל נותן הדינר מעות והניחן ברשות הרבים וגם זה משנה שם

כ' ה"ה ג"ז משנה שם וכרבנן וכשהמעות הם בר"ה שאם היו ברשות השולחני אינו נשבע השולחני אלא היסת כמו שנתבא' בחנוני כמ"ש הרמ"א בהג"ה:

Siman 92

ל' הטור וכ"כ הרמב"ם ריש פ"ב מה' טוען ונטען וכתב הרב המגיד מפורש במשנה פרק כל הנשבעים (שבועות דף מ"ד ע"ב) שכנגדו חשוד על השבועה וכו':

ומפור' בפרק שבועות הדיינים דף מ"א ע"א שאין חשוד נשבע אפי' שבועת היסת:

שהרי אין בהיסת שכנגדו נשבע וזה ברור ה"ה:

שם משנה ומבואר במ"ש לעיל סימן ל"ד סעיף ה' וע"ש

שם במשנה הנזכרת

וכתב המרדכי בהגוזל קמא פסק ראב"ן ☜דהמגביה ידו על חבירו אע"פ שלא הכהו נקרא רשע וכשנגדו נשבע ונוטל עד שישוב מרשעו ויקבל דין

טור ס"ה וכן כתב הרא"ש בפסקיו בפ"ק דב"מ מדלא הבי' הרי"ף אלא דברי אביי דאמר חיישי' שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו שם דף ו' ע"א

שם ושם משום דהוה לי' גזילה ודאי ספק מלוה ואין ספק מוציא מידי ודאי

פי' ותופס מהספק עד שיתברר לו

מימרא דרב אידי בר אבין א"ר חסדא שם דף ה' ע"ב

הכי אוקמוה שם בגמ' שם בשם הרמב"ם בפ"ב מטוען דין ג' וכתב ה"ה דברים פשוטים שהרי אין אדם נפסל לעדות ע"פ עצמו וכן הדין לשבועה וכן כתב רבינו האי

וביאר שם אומרים לו אם אתה אומר אמת השבע ולא מפני שעברת עבירה אסור לישבע לך באמת ואם שקר אתה אומר הודה לבעל דינך

שם בשם הרמ"ה וכ"כ ה"ה שם בשמו משום דנאמן להזיק את עצמו ופשוט הוא

טור בשם הרמ"ה וכתב הרב ב"ח שזו ג"כ דעת הרי"ף בתשוב' והכי נקטינן

שם בשם ת' אביו הרא"ש כלל ז' סי' ז' תוס' הרשב"א מחודשי' סי' ה':

כתב הב"ח ☜דוקא כשהתובע מביא עדים לפני הב"ד והם בעצמם אומרים לב"ד כך שאינם רוצים להעיד עד שיתנו חרם וכן מבואר בתשובת הרשב"א שהביא הב"י בסי' כ"ח סעיף ד' והכי נקטי' וכה"ג פי' ר"י בפ"ב דכתובות (דף כ"ז ע"ב) בעובדא דמרי בר איסק וכן כתב הטור סימן כ"ח ס"ו עד כאן לשונו וכן כתב הרמ"א שם סעיף ה' משנה שבועות דף מ"ד ע"ב

טור סעיף י' וכן כתב הרמב"ם בפ"ב דין ד' שם במשנה דף מ"ה ע"א וכרבי יוסי

כדאמרי רבותינו שבא"י דף מ"ז ע"א וכ"פ הרי"ף דהא רבא דהוא בתרא קאי כוותייהו וכ"נ דעת ר"י וכ"פ הרמב"ן שם

בשם הראב"ד

ל' הרמב"ם שם דין ד' והביאו הטור וכתב ה"ה דין זה לא נזכר בגמרא בביאור אבל מתוך מ"ש שכנגדו נשבע ונוטל למד רבינו שלעולם שכנגדו אינו נוטל בלא שבועה אלא בששניהם חשודים וכו' הלכך כל זמן שהשבועה על שמא והתובע אינו טוען ברי אינו נוטל

שם דף ה' וכתב ה"ה ג"ז לא נזכר בגמ' וכו' דעת רבינו ז"ל שכיון שאין יכול לישבע אינו נוטל ושכן דעת בעה"ט ז"ל וכ"כ הטור בשמם ☜והב"ח כתב שצ"ע בדברי הרא"ש והר"ן בפרק הכותב שכ' ע"ש הרי"ף בת' דנראה משם ☜דנשבע הנתבע כעין דאורייתא ושכ"נ לו עיקר

טור בשם השגת הראב"ד והרמ"ה וכן כתב ה"ה שם דס"ל דכל שהוא חשוד וא"א לו לישבע העמידוהו על דין תורה ונוטל בלא שבועה

שם בשם הרמב"ם ולא כתב בלשונם שם

כגון השותפין והאריסין

לפי שהוא חשוד מן התורה דתרתי בעינן שבועה דאודייתא וטענת ודאי (☜טור בשם הרמב"ם והמחבר העתיק הל' באיזה שינוי) ל' הרמב"ם שם דין ז' וכתב ה"ה זה מבואר בפרק שבועת הדיינים (שבועות דף מ"א ע"א ומפרש שם מתקנתא לתקנתא לא עבדינן) טור בסימן צ' בשם רבי ישעיה וכ"נ מדברי בה"ת שהביא שם מס"ו:

טור סט"ו כ"כ הרא"ש והר"ן בסוף שבועות בשם הראשונים ז"ל

שם סט"ו הם דברי הרמב"ם שם דין ח' כתב ה"ה שזה אינו מבואר בגמרא וכן דעת רבינו מאיר

שם ושם ומבואר בסימן כ"ו ס"ב

שם ושם וכתב ה"ה גם זה אינו נזכר בגמרא אבל נראה ברור דלא גרע ממ"ש טעה בדבר משנה חוזר וכו' וכן כתב רבינו מאיר ז"ל

שם ושם וכ' ה"ה השוה רבינו דין זה לדין פסול לעדות מחמת עבירה וכו' ומבואר במ"ש לעיל סי' ל"ד ס' ל"ג ע"ש

Siman 93

ממשנה שבועות דמ"ה ע"א וכדמפרש לה בגמרא שם דף מ"ח ע"ב

רמב"ם ריש פ"ט מה' שלוחין דאלו מינהו אבי היתומים לא ישבע כמ"ש בסי' ר"צ

שם במשנה

ברייתא שם דף מ"ח ע"ב

רמב"ם שם דין ג' ודין ד' וכ"כ הטור

שם דין ב' כמימרא דרב נחמן שם וכדעת רבו אבן מיגש דבשבועות השותפין לא בעינן הודאה במקצת והטעם מפורש בכסף משנה שם

לשון הרמב"ם שם דין ד' וכתב הכ"מ כ"כ הרא"ש ריש שבועות הדיינים בשם הר"י ן' מיגאש ורבינו נמשך לדעת רבו וכן כתב הטור בשמו וכתב הרא"ש שם שדברי קצת הגאונים והרי"ף ורבינו האי נוטה קצת לדברי הר"י הלוי

רמב"ם שם דף ג' בשם י"א ושכזה ראוי לדון

שם דין ה' וכתב הכ"מ בשם מ"ע הוא בתשובת הגאונים

רשב"א בת' סימן תתקנ"ד ודייק לה דאם כדברי הרמב"ם ליתני השליח דהוה רבותא טפ' ועוד כמה ראיות הביאו הב"י בסימן זה

לשון הרמב"ם שם דין ו' וכ"כ הטור וכ' הכ"מ שם דין זה פשוט בטעמו

ג"ז שם ד"ז ממשנה דשבועות דף מ"ה ע"א חלקו השותפים והאריסין וכתב הרי"ף שם וה"ה לשער וכ"כ הטור

שם דין ט' וכתב הכ"מ שכ"כ הרי"ף בס"פ הנשבעים

שם דין ז' ממשנה שם וכן כתב הטור

טור סי"ג בשם בעה"ע

הרמב"ם שם ד"ח והביאו הטור וכתב הכ"מ בשם מ"ע דאיתי' בתשובת הגאונים וסמ"ג

נלמד ממ"ש הרי"ף בפרק הנשבעים ואם אמר הנתבע כבר חלקנו ולא אשתייר ליה גבאי' ולא מידי והוא אומר וכו' והוא הדין ☜אם הפסידו הכל ולא באו לחשבון לא הוי כחלקו וצריכים לישבע זה לזה דטעמא דחלקו פטורים הוא משום מחילה בית יוסף בשם רבני צרפת מה"ו הביאו גם כן הסמ"ע

ג"ז שם בפ' י' דין ב' וכתב לבסוף ובזה הורו הגאונים בעלי הוראה וכ"כ הרי"ף בסוף הנשבעין וכן כ' הטור סט"ו

שם דין ג' וכ"כ הטור סי"ז

שם דין ד' וכן כתב הטור סי"ט

שם דין א' וכ"כ הטור שם:

שם דין א' וכ"כ טור בשמו ס"כ ☜כתב הכ"מ אפילו לא טען שיודע שמעון בודאי יכול לגלגל בטענת שמא וכמ"ש ה"ה בפ"א מה' טוען (דין י"ב) שכן הוא מפורש בפרק קמא דקדושין (דף כ"ז ע"ב) ומבואר סי' צ"ד ס"ב אלא לפי שאם לא היה טוען אלא שמא יודע הא קיימא לן דאין משביעין על טענת שמא אם כן לא הי' יכול לכתוב ואם לא נתעסק וכו' ישבע שמעון היסת וכו':

כפי' הכ"מ שם וכן כתב בב"י

שם דין ו' וכ"כ הטור בשמו

שם וכ"כ הטור שם בשמו

וכתב שם בכ"מ וכן בב"י שדברי הראב"ד הם דברי טעם ונראה שלא יחלוק עליהם רבינו וכו' טור סכ"ג בשם ת' אביו הרא"ש בכלל פ"ט

שם סכ"ד דשם בכלל הנזכר

ע"ד שיתבאר בסימן שפ"ח

שם סכ"ה ושם בכלל הנזכר

שם סכ"ו ושם בכלל הנזכר

כן הוא בטור אבל בת' הרא"ש איתא מפורש שלא ידע שמעון מזה וכן הגיה א"מ ז"ל וכתב הסמ"ע שנוסח זה הוא העיקר שלא ידע עד שעת חלוק':

וביאר שם שראובן טוען שכל אחד היה לו כח לעשות כל מה שיראה לו שהוא תועלת השותפות והיה נ"ל תועלת בחבר' אחי וע"כ לא הפסיד במה שלא הודיע

שם סכ"ז ושם בכלל הנזכר סימן י"ד:

Siman 94

ל' הטור אבעיא ונפשטא דמגלגלין בדרבנן שבועו' סוף דף מ"ח

כ"כ הרי"ף שם וכן פי' הרמב"ם ריש פרק י' מהלכות שלוחין ופ"א מטוען דין י"ב וכ"כ רש"י שם

מבואר בסימן דלעיל סעיף ט'.

כמימרא דרב הונא שם ריש דף מ"ט דהוא רביה דרב חסדא וע' במ"ש ס"ס פ"ט

טור ס"ו וכן פרש"י שם אהא דאמרינן איכא בינייהו לפתוח לו וכ"כ הר"ן בריש מציעא בשם התוספת אהא דתיתי מגלגול שבועה דעד אחד וכו' (שם דף ד' ע"א) ומגלגול שבועה דסוטה בפ"ק דקדושין (דף כ"ו ע"ב) אע"פ שאין בעלה תובעה אלא מאיש זה וכתב הר"י ן' מיזיר ☜כגון שיודעים ב"ד שיש לתובע עליו שבועת גלגול הא לאו הכי אסור לעשות עצמם כעורכי הדיינים

שם ס"ז כ"כ הרא"ש בסוף הנשבעין דומיא דסוטה שהיא טוענת ודאי שלא נטמאה וע' בתוס' והרא"ש ובנ"י בפרק השואל על משנת שאלה חצי יום

מסקנת הגמרא קידושין דף כ"ז ע"ב

ל' הרמב"ם בפ"א מהלכות טוען דין י"ג וכתב ה"ה בהלכות פרק כל הנשבעין ירושלמי חד בר נש וכו' ופסק נמי כמ"ד שם בירושלמי בפרק המפקיד ראה אותן מגלגלין וכו' חוששין כלומר ונשבע על הכל או משלם וכ"כ הטור ס"ט בשם הרי"ף

כן דקדק ה"ה שם לדעת רבינו שכתב הודאיות ושכ"כ קצת בעלי הוראה ולזה הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל

טור כ"כ הרא"ש שם בפסקיו

שם בשם אביו הרא"ש שם בפסקיו

מבואר לעיל סוף סימן כ"ב דאם אמר איני נשבע והריני משלם משיצא מהב"ד אינו יכול לחזור בו משא"כ כאן וכדמפרש טעמא

הראב"ד שם בהשגתו וכתב ה"ה ואינו רואה בכאן השגה על דברי רבינו כלל לפי שלא נזכר דין זה בגמ' וכו' וכמה דינין יש בדיני ממונות לא נכתבו בדבריו ולא בדברי שום מחבר

ב"י שם בשם בה"ת שער ל"ח

טור סי"א בשם תשובת אביו הרא"ש

שם סעיף י

בה"ת בשער הנזכר

פירוש וכגון שאילולי טען גלגול לא הי' מתחייב אפי' שבועת היסת כגון שבועת השותפין אחר שחלקו וכיוצא בו כמ"ש הב"י:

Siman 95

משנה שבועות דף מ"ב ע"ב וב"מ דף נ"ו ע"ב

רמב"ם ריש פ"ה וכ"כ הטור לומר דשבועה דרבנן משביעין כדלקמן

שם במשנה

טור ה"ד בשם הראב"ד

שם במשנה

רמב"ם ריש פ"ב מה' שכירות וכ' ה"ה שבכ"מ שנ' רעהו אין העכו"ם בכלל ומבואר במכילת' רמב"ם ריש פ"ה מטוען וכך כתב הטור ונלמד מדאמרינן בכתובות ד' פ"ז ע"א דפוגמ' כתובת' וע"א מעיד' שהיא פרועה שנשבעת היינו מדרבנן דאלו מדאורייתא אין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות:

במשנה הנזכרת ויליף לה בגמרא מקראי

טור כ"כ הרא"ש שם בשבועות ובב"מ ושכן דעת הרי"ף בתשובה והביאם הטור וכ"כ הר"ן בשם הר"י הלוי והרי"ף וכך כתב ה"ה בשם הרמב"ן והרשב"א וכתב ז"ל דפושע לאו מזיק היא שהרי פשיעה בבעלים פטור ומזיק בבעלים חייב וזה דעת הראב"ד בהשגות

טור כ"כ הרא"ש והר"ן שם דמתני' תני הנך וה"ה שואל ועוד מש"ה לא תני שואל משום דלא שייך בהקדש

שם סי"ג וכן כ' הרמב"ם וכתב ה"ה דין ההיסת ידוע שהוא בכל דבר כפיר' מאיזה דבר שיהי' וכ"כ ז"ל ויש סמך לזה פ' הכותב (סוף כתובות דף פ"ז) טור שם כ"כ הרי"ף והרא"ש שם ממשנה נכסים שאין להם אחריות וכו' קידושין דף כ"ו ע"א

שם בשם הר"ר ישעיה

ל' הרמב"ם מה' טוען דין ד' ממשנה שם בשבועו' וכדאוקימת' דר' יוסי בר חנינא שם דף מ"ב ע"א יכתב ה"ה שפסק כר"מ שם במשנה אמאי דאמרינן בפ' נערה שנתפתתה (ריש כתובות דף נ"א) כל העומד לגדור כגדור דמי עכ"ל וכ"כ התוס' שם בשם ר"ת משום דבפ' הכונס (בבא קמא דף נ"ט ע"ב) פסקינן כר"ש אכלה פירות גמורים משלמי' פירות גמורי' וכ"כ בכ"ד ובסמ"ג ושאר פוסקי' וה"ה לענין קנין כדלק' סי' קצ"ג אבל לא לענין שומרים כדלקמן סי' ש"א ס"ה ע"ש

וביאר שם כיון דעיקר הפקדון הוא במחובר לקרקע אע"פ שאח"כ בצרן הנפקד הרי הוא כתובעו קרקע (לחכמי') כן

ומה שכופר בהך העומדות להבצר לרבנן דסברי לאו כבצורות דמיין הוי ככופר בקרקע ולר"ת דאמר כבצורות דמיין הוי ככופר במקצת מטלטלין

שם דין ה' וכ"כ הטור בשמו ש"ח וכ' ה"ה זה נראה פשוט ששכירות קרקע אחר הזמן חוב גמור כיון שמחלקותן בדמים

שם דין ו' ברמב"ם איתא ה"ז נשבע היסת וכן העתיק הטור וכן כ' המחבר סתם לעיל סי' ס"ו סל"ט ובריש סי' זה ובסי' ש"א ס"ג ולפענ"ד הי' נראה פשוט שטעות נפל בספרים וצ"ל להד"מ ה"ז נשבע היסת ואם טען שאבד וכו' ויראתי לשלוח ידי להגיה מאחר שהרב סמ"ע לא רצה להגיה ונדחק לפרשו בדוחק כמו שהאריך בזה ע"ש גם הרב ב"ח החזיק הנוסח שלפנינו שהאומר להד"מ שיהי' פטור אף מהיסת במגו דאי בעי אמר אין מסרת כי ונאבד דפטור אף מהיסת ואחר כך הניחו בצ"ע ממ"ש המחבר ריש סי' זה ובסי' ש"א ואני בענ"ד חפשתי ולא מצאתי כן בשום פוסק ראשוני' ואחרוני' אך ראיתי במרדכי פרק הדיינים כתב שרשב"ט הביא ראיה דאין נשבעים (היסת בכופר הכל על עבדים ושטרות וקרקעות) מרבה בר שרשום דנפק עלי' קלא וכו' (ב"ב דף ל"ג ע"א) וכן פי' רשב"ם עכ"ל וראי' זו דחויה היא כמ"ש התוס' שם דשאני התם דלא הי' טוען ברי אלא נפק עליה קלא

בסעיף א' ולדעת הרמב"ם שמחייב בפשיעה ע' במ"ש ה"ה והכ"מ בביאור שם

משנה שבועות דף ל"ח ע"ב

רמב"ם בפ"ג מטוען דין ג' ל' הרמב"ם שם דין ג' והביאו הטור וכ' ה"ה שיצא לו דין זה ממה שתרצו בפ"ק דמציע' ריש דף ה' כי אצטריך קרא להיכא דחפר בה בורות וכו' ומפרש רבינו וטענתם על החפירה שזה טוען שחפר בה והזיקו יותר ממה שזה מודה:

Siman 96

ל' הרמב"ם פ"ה מה" טוען ונטען דין ט' ממשנה שבועות דף ל"ח ע"ב

פרש"י כגון שטענו ברמיזה דחרש שדברי חכמים בכל מקום לא מדבר ולא שומע שם דף מ"ב ע"א

כ' ה"ה כ"נ מן הסוגיא אשר שם ולגירסת הספרים דגרסי (שם ע"ב) אלא בדרבה קא מפלגי אפשר דאין הל' כראב"י אלא כחכמים ודין זה מוסכם ברוב הפוסקים וכ"כ הטור בשם ר"י

פי' אפי' בא בטענת עצמו כיון דאין תביעה גמורה כדלקמן

וזה כדעת רבינו ורבו ורוב הפוסקים כו' ומתני' סתמא קתני ה"ה שם

זה כדעת רבו וקצת מן המפרשים וכמ"ש בפ"ב מה' שכירות דין ז' וכ"כ הטור בשמם

הרב המגיד שם בשם הרשב"א והרבה מן המפרשים

רמב"ם שם

שם דין י' בשם הורו רבותי וכ' ה"ה שכן הוא דעת הרבה מן המפרשים וכ"כ הטור ס"ט בשמו ובשם הרב רב יוסף הלוי שלא יהא זה נוטל ממונו של קטן והולך לו

הרשב"א בתשובה וביאר שם לפי שאין שבועת השטרו' אלא מתקנת חכמים להפיס דעתו של תובע (כתובות סוף דף פ"ז) וכשנשבעין לקטן נמי תקנת חכמים היא ואין עושין תקנה לתקנה כו' בריש מציעא (דף ה' ע"ב) מחס"א

ל' הרמב"ם בפ"ה מה' טוען דין י"א

כ"כ הרב המגיד שם וז"ל מפורש בגמ' פרק הניזקין (גיטין דף נ"ט ע"א) הפעוטות מקחן מקח וכו' במטלטלין וכן נתבאר בפרק החובל (בבא קמא דף פ"ז ע"א) שהקטן שחבל באחרים פטור לשלם לעולם וכן כתב הטור מסעיף י"ב ואילך

לעיל סי' צ"א ס"א ומבואר במ"ש שם

ל' הטור סי"ד כ"כ בה"ת בשער ל"ו וכן כתב הרמב"ם בפכ"ט מה' מכירה דין ט' ובכמה דוכתי בתלמוד אמרו חזקה אין העדים חותמים אלא אם כן נעשה בגדול (ב"ב דף קנ"ה ע"א) ב"י

ל' הרמב"ם ספ"ח מה' טוען וכתב ה"ה פי' חרש שאינו מדבר ואינו שומע ואף ע"פ שנושא ונותן במטלטלין בבדיקות כנזכר פכ"ט מה' מכירה אין ב"ד נזקקין לטענותיו לא ברמיזה ולא בבדיקה

שלא נתמעט הסומא אלא מלהיות דיין ועד ה"ה.

טור סי"ח

שם וכ"כ ה"ה שם:

טור סכ"ב בשם שאלה לאביו הרא"ש כלל נ"ט סימן ה' ומבואר במ"ש לעיל סימן ס"ג וכתב הב"ח שכתב כאן הבית יוסף בשם בעה"ת ☜אם יש עדים שמעות עצמן של הלואה או מאי דאתי מחמתייהו קיים בודאי שאין בו ספק שנפרע מהם המלוה וכן הוא סברת הראשונים עכ"ל ולפי זה ה"ה לוה שאין לו לשלם לכל ב"ח ☜אם הסחורה שלקח בהקפה הוא בעין או מאי דאתי מחמתייהו קיים אין לאחרים חלק בהם וכ"כ הרי"ף בפרק המקבל סימן תק"ן וכתבו רבינו בסי' ק"ח ס"ו וכך כתוב בסימן ר"פ ס"א בשם הרמ"ה וכן הוא ברי"ף פרק אע"פ גבי דין מורדת והכי נקטינן:

Siman 97

לשון הטור ורוב דברים אלו מדברי הרמב"ם פ"א ממלוה

כתב ה"ה מכילתא אם כסף תלוה שהיה רבי יישמעאל דורש שאם זה חובה ומבואר בב"מ דף ע"א ע"א

כך אחז"ל גדול המלוה וכו' שבת דף ס"ג ע"א

שם בב"מ

מברייתא סוכה דף מ"ט ע"ב

מפורש בתורה לא תהי' לו כנושה

מימרא דרב דימי ב"מ דף ע"ה ע"ב

שם דין ב' וכתב ה"ה איסור הלוה פשוט הוא ממ"ש בפ' המקבל (בבא מציעא דף ק"י ע"ב) עובר משום בל תשהא ומשום שנאמר אל תאמר לרעך לך ושוב

גם זה שם

ומייתי לה אקרא לוה רשע ולא ישלם

שם דין ד' וכ' ה"ה זה פשוט

לשון הטור סעיף י' ממשנה ב"מ דף קי"ג ע"א

וכתב בספר בד"ה שאם עבר ומשכנו לוק' מימרא דשמואל שם

וביאר שם דמחרימין על הלוה עד שיוצא כל אשר לו או יביא כל אשר לו בכתב בב"ד והם מסדרין לו סמ"ע וע' בסימן צ"ט ס' א' לשון הרמב"ם בפ"ג מה' מלוה דין ד' ומבואר ממשנה וממימרא דלעיל:

כ' ר' ירוחם נל"א ח"ב ☜דיכול השליח ב"ד להכותו אם יסרב בו בשוק סמ"ע

לשון הטור סי"ג מפורש בתורה לא יחבול רחים ורכב כי נפש הוא חובל

כך כתוב גם בסה"ת בשער א' בשם הרמב"ן

פי' אין הב"ד שולחים שלוחם לסגור בתי הריחיים שטוחנין בו עד שיפדנו מטעם שכתב המחבר ואם הוא בעצמו סוגר הרחיים למשכנו אינו עובר בלאו דלא תבא אל ביתו לעבוט שאין זה בכלל עבוט וגם אינו מחויב להחזירו סמ"ע

כ"כ בסה"ת שם

לשון הרמב"ם שם דין ב' כך כתוב בפסקיו מברייתא חבל זוג ספרים דף קי"א ע"א וכ"כ ה"ה שם שכן כתבו ז"ל ושזה דעת רבינו

תוספת הביאה ה"ה שם:

כפי' הרשב"א שם

ל' הטור סי' י"ט וכ' ממשנה שם ב"מ דף קט"ז ע"א

כרבי יהודה שם דתניא כותי' שם דף קכ"ו ע"א

שם סכ"א כ"כ התוס' שם

ל' רמב"ם שם דין ה' בה"ת סוף שער א' מהא דאיתא בהמקבל (דף קי"ד ע"א) יצא הקדש דאין צריך צדקה

טור סי' י"ז בשם הרמ"ה

ממשנה שם דף ק"ט ע"א

כן כתב הטור בסכ"ג וכן מצא המחבר בתשובת הגאונים וכ"כ הרא"ש שם והוכיח כן וכ"כ הראב"ד שם בהשגתו ולזה הסכים ה"ה שם

שם ברמב"ם פ"ג דין א' פי' וב"ד מגבין מנכסים שלא אמרה תורה אלא שלא למשכן אבל לא אמרו שלא להגבות וכן כתבו ז"ל ה"ה

כשאין שם שטר ה"ה

כדין כל לאו הניתק לעשה אם אינו יכול לחזור ולקיים העשה ונתבאר בסוגי' דאלו הן הלוקין דף ט"ו ע"ב ה"ה

שם דין ז' מברייתא ב"מ דף קט"ו ע"א

טור סכ"ד כ"כ בה"ת שער א' כן הוא בטור

ל' הרמב"ם שם כ"כ הטור שם ברייתא שם

שם ושם בברייתא ויליף לה ממשאת מאומה

טור סכ"ח בשם ר"ח כן כתב הרא"ש אהא דאמר שמואל שליח בית דין מנתח נתוחי וכו' כתב תימה ואם לא ימצאנו בידו היאך יכפיהו לפרוע מצותו ואנן קיימא לן פריעת ב"ח מצוה וכו' ולפי' ר"ת ניחא וכו' פי' לאפוקי כשאינו רוצה לגבות חובות עתה מאיזה טעם שיש לו ורוצה למשכנו הכל ולהחזיר לו קצת לעת צרכה ויהיה הכל משועבד לחובו דאז אפילו כבר הגיע הזמן אסור לשליח בית דין ליכנס לביתו סמ"ע

שם ס"ל כ"כ הרא"ש בתשובות כלל ע"ט שכ"כ ר"ת בתשובה:

שם בשם תשובת אביו הרא"ש כלל ס"ח סי' ז' וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' אלף וס"ט וכן כתב הריב"ש ומ"ש בשם ספר אגודה דחובשין אותו והביא ראיה מדאמרינן דאבא בר מרתא הוא מסקי ביה זוזי בי ר"ג וכו' שבת דף קכ"א ע"ב איכא למימר דהוי עבדי דר"ג דהוי פריצי כדאיתא בפרק מי שאחזו (גיטין דף ס"ז ע"ב) ובשאר דוכתי

לשון הרמב"ם פ"ג ממלוה דין ה' ממשנה ב"מ דף קי"א ע"א

מברייתא דר"מ שם ריש דף קט"ו

בברייתא מפורשת שם

שם דין ו' ב"י ה"ה פי' שהלוה מוציא העבוט או שהוא מנתח וסובר רבינו שאפילו כלי אומנות יכול לנתח ואף על שמסדרין בהם כמו שנתבאר בפ"א (בטור סימן צ"ח) זהו בשעת גבייה אבל לא בשעת משכונא:

וכ' ה"ה בשם הרמב"ן ☜בלא הורגל לישן בכר וכסת אבל היה לו כר וכסת ורגיל לישן בהם מניח לו וכ"כ הרא"ש בשם ר"ת

שם וכתב ה"ה משנה כלשונה כפירש"י שם שחובו נגד שניהם ומשכנו בשניהם

פי' בשעה שהוא צריך ללוה יחזירנו לו משום השבת העבוט וכשיצטרך לשני יטול זה את הראשון ויחזור את השני רש"י

כשבא לידו בתורת משכון דסתם הלואה ל' יום וכו' אבל כל שבא לידו בתורת גבייה אין נותנים לו זמן ללוה ה"ה שם

שם וכתב ה"ה מימרא בגמרא ב"מ סוף דף קי"ד

טור סל"ג

שם סל"ד בשם ה"ר יהודה ברצלוני כ"כ בה"ת בשער א' שם סל"ה כ"כ הרא"ש בסוף המקבל וכן כתב הרמב"ם שם דין ו' טור שם וכ"כ ה"ה שם

לשון הרמב"ם בפ"א מה' מלוה וכ"כ הטור בס"מ ממסקנת הגמ' ב"מ דף קי"ד ע"א דרבה בר אבוה אשכחיה לאליהו וכו' וא"ל דמסדרין וכו' וכן דעת הגאונים והרי"ף וכ"כ הטור בשם הרא"ש

משכה ערכין סוף דף כ"ג

מברייתא ב"מ סוף דף רי"ג ואף על גב דפליגי עליה רבי ישמעאל ור"ע הא אוקימנא להו בשיטה ולא קי"ל כוותייהו (שבת דף כ"ח ע"א) שם בברייתא וכדמפרש שם משמיה דשמואל דסכנה הוא לו אם לא ילך ד' גרמידי אחר הסעודה ופירש"י הילכך יתבינן מטה שניה ומושיבה ברחוק ארבע אמות ממקום אכילתו וע"כ ירגיל לעמוד ללכת למשכב ולא ישן על מטה שאכל

שם במשנה דערכין:

ופירש שם בגמרא דף כ"ד ע"א דלא אמרינן כיון דלית ליה השתא לאשולי לאחרינא אינהו נמי לא מושלי ליה וכתב הנ"י סוף פרק המקבל ה"ה ☜שאם לא היה לו כלים מאותו המין אין לוקחין לו

שם במשנה וכת"ק וכ"כ ש"פ

טור בשם ה"ר יהודה ברצלוני וכן כ' הנ"י בשמו ולזה הסכים וכ"כ בה"ת בשער א' כיון דלא תנן אלא שמניחין לו תפליו מפני שהיא מצוה מיוחדת לגופו ודרך מלבוש הן

גם בזה הביא ראיה ממשנה סוף ביכורים וב"ח נוטלם וכו' כספר תורה וקבלנו פי' דבר זה שר"ל שגובה אותו ב"ח בחובו והאשה בכתובתה

כ"כ רבי ירוחם נ"ז ח"ב ושכ"כ ה"ר דוד כהן

לשון הטור סמ"ב וכן כתב הרמב"ם ספ"א מה' מלוה וכתב ה"ה זה לא מצאתי מבואר אבל הדין נראה פשוט

וכך כתב בה"ת שער א' בשם תשו' הרי"ף ממשנה דלעיל בערכין אבל לא לאשתו ולבניו וה"ה נמי לב"ח ונתן טעם מפני ששיעבודא של מלוה הוא דאוריי' וכדעולא (ב"ב דף קע"ה ע"ב) ומזונות האשה ובנים מדרבנן וכ' הב"ח הלכה למעשה כיון דאיכא פלוגת' דרבוות' ואנן דקי"ל דמזונותיה של האשה דאורייתא כמ"ש בא"ה סי' ס"ט (וכ"כ הרמב"ם בפי"ב מהלכות אישות וה"ה בשם קצת מפרשי' והרשב"א) אם קדמה היא למלוה ותפסה מטלטלין אין להוציא מידה דלא אתא ב"ח שבשטר ומבטל לשעבוד' דאשה דהוי נמי דאוריית' עכ"ל אבל דעת הסמ"ג ג"כ כדעת הרי"ף והרמב"ם ובה"ת דלא מהני לה תפיסה ונלע"ד שאף על פי שהרמב"ם והסמ"ג ס"ל שהמזונות הם דאוריית' טעמא בזה כטעם הראשון שכ' בה"ת והרי"ף דומיא דערכין שאין לה מזונות דהא גמר מיכה מיכה מערכין ב"מ דף קי"ד ע"א

שם מבואר שם דאיהי במזונותיה ב"ח היא שכבר נתחייב לה או מתנאי ב"ד או מן הכתוב בכתובתה ומזונייכי וכו' הב"י והא דמלוה בשטר קודמת למלוה על פה היינו בקרקעות אבל במטלטלין אין להם דין קדימה כמ"ש רבי' בסימן ק"ד וע"ש

ל' הרמב"ם בפ"א מהל' טוען וכתב ה"ה זה מתבאר מאותה ששנינו אחד המקדיש וכו' ערכין (דף כד ע"א) והובאה בהלכות פרק המקבל וכ"כ הרי"ף בתשו':

טור ס"א בשם הר"י יהודה ברצלוני וכתב הב"י ותנן כסות וה"ה לספרים דתנא לא כרוכלא ליזיל וליתני

שם בשם הרמב"ם שם כ' ה"ה נראה לי שיצא לו ז"ל ממ"ש בפ"ק דב"ק האחים שחלקו וכו' וכמ"ש בירושלמי הביאו בהל' כ"כ ה"ה שם בשם י"מ מפני שהבעל מקנה לאשתו בין של חול בין של שבת ואם הקדיש והעריך עצמו אין לו בכסות אשתו אפי' של שבת כלום והביא ה"ה סעד לזה ושכ"נ לו וכתב המרדכי שם לכ"ע אם הקנה לה בפי' התכשיטין שלה אין הב"ח גובה ממנה

טור סמ"ו ובה"ת בשער א' וכ"כ ר' ירוחם בשם הרמ"ה

בה"ת שם

טור שם

הרשב"א בת' ב"י סימן צ"ט מחס"א

טור סמ"ז כן כתב בה"ת בשער א' שם בשם בה"ת בש"ת וכ' הב"י דברים ברורים הם נכונים בטעמא לאפוקי ממ"ש הרשב"א בתשו' שם סמ"ע בשם בה"ת כשם שמותר למשכנו בזרוע ליכנס לביתו כל זמן שלא זקפן עליו כך נקל בחובו שאין מסדרין עמהם כיון דלא כתיב בהו מיכה דנימא בהו דין סידור

שם סכ"ה בשם הרמ"ה

בת' שבסוף. חזה התנופה

וסיים שם ולא יקרא אונס ליפטר משבועתו בעוד שיש לו ברשותו איזה דבר למכור אפי' עד שוה פרוטה ותקיעת כף הוי כשבועה וכמ"ש. ל' סימן פ"א סי' כ"ח בהגה:

Siman 98

לשון הטור

כ' הב"י זה פשוט שאומרים לו קיים שטרך וחות לדינא כתובות דף י"ט ע"א

מפורש בבריית' ובגמ' שם דף ק"ד ע"א

מהרי"ק בשורש ג' מאוקימתא דגמ' מקולי כתובתה שנו כאן ב"ב דף קל"ב ע"ב וכמ"ש הרשב"ם שם

טור

שם בשם תשו' אביו הרא"ש כלל פ"ה סי' י' וכדלעיל סי' ס"א ס"ט

שם ממ"ש ב"ב דף קע"א ע"א נכסיה' דבר אינש אינון מערבין יתיה ותנן לא יפרע מן הערב תחלה

ממ"ש בב"ק דף קי"ב ע"ב אבל מירחקא לא

עובדא דההיא דיינא קמיה דרב חנין בריה דרב ייבא שם בב"ב

ל' הרמב"ם בפי"ג ד"ב מה' מהלוה והביאו הטור ס"ו וכ' ה"ה מימרא דרבא הלכת' מקיימין את השטר אפי' שלא בפני בעל דין ואפי' עומד וצווח וכו' (שם בב"ק וצ"ל שרבינו מפרש כך מקיימין את השטר וגובין בו ואפי' עומד וצווח ולפעמים ממתינים כששואל זמן וכו' ממ"ש שם בגמ' ואי גברא אלמא הוא

בשם הרא"ש וכ"כ בה"ת בשער

שם דין ג' מימרא דרבא שם

שם ומבואר טעמו שם

שם ברמב"ם וכ"כ בה"ת שם

שם בגמ' ב"ק דף קי"ט ע"ב

טור ס"ט כפי נוסח גי' הגמ' שלפנינו

רמב"ם שם וכ' ה"ה שרבינו גורס דאזיל בב' וג' בשבת ואתי בד' וה' וכו' שם ושם ממימרא דרבא שם

שם ושם במימרא דרבא וכתב ה"ה נ"ל הטעם מפני שלא ניתן להוצאה אבל המלוה נתנה להוצאה ועלה על דעת המלוה שלא ישיב אליו כל מה שירצה

שם ושם במימרא דרבא

טור סי"א בשם הגאונים כן כתב בה"ת בשער ג' שם מהא דרבינא שהייה למר בר אחא וכו' ב"י ממשמעות הגמרא דטפי לא משהינן ליה

ל' הרמב"ם שם בפכ"ב דין ו' וכתב הרב המגי' באמת האדרכת' היא על בני חורין והטירפא היא על משועבדי' וכן כ' הראב"ד ז"ל

שם וכ' ה"ה דעת רבינו שהכרזה הנעשית על בני חורין אין לה זמן קצוב אלא כפי שייראו הדיינין ממה ששנינו שום היתומים ל' יום משמע דוקא יתומים וכן הדין בטורף מן הלקוחות שאף הם שוים ליתומים שאין נפרעין מהם אלא בשבועה

מהא דאמר ר"נ כל אדרכתא דלא כתיב ביה וקרענא וכו' (ב"ב דף קס"ט ע"א):

שם ב"ב במימרא דרב נתמן דף קס"ט ע"א

שם פ' כ"ב דין ח' עמ"ש בכתובות דף ל"א ע"ב טרפא במאי כתבינן ה"ה

שם דין ט' וכתב ה"ה זהו שטר שומא הנזכר למעלה במימרא הנזכרת:

מבואר בסי' קט"ו

כמבואר במ"ש ל' ס"ה

שם דין י' וכ' ה"ה שבועה זו שנשבע הטורף היא במשנה פ' הכותב (כתובות דף פ"ז ע"א) ובפ' כל הנשבעין (שבועות דף מ"ה ע"א) ושבועת הלוה היא מתקנת הגאונים ודעת רבינו שהשבועות האלו אין נשבעין אותו אלא בסוף ימי הכרזה שמא לא יצא הדבר לגמר ונמצא השבועות לבטלה

ונוסח שטר כשמחליטין אותה ללוקח אחר שנותן הדמים למלוה עיין במ"ש ה"ה שם

פי' הלוה כדלקמן סימן קי"ד

שם דין י"ב וכ' ה"ה מחלוקת אמוראים פ' המפקיד (בבא מציעא דף ל"ה ע"ב) ופסק כרבא דהוא בתרא

מימרא שציינתי לעיל סק"ו

Siman 99

לשון הטור

הרמב"ם בפ"ג מה' מלוה דין ב' והביאו הטור וכ' ה"ה זאת התקנה כתובה בספריהם ז"ל וכ"ה בעטור והכ"מ כתב בשם סה"ת שער ב' ששבועה זו דומה לשבועת מודה מקצת שאנו אומרי' שהיא נשמט משום דדחיקא ליה שעתא וסבר עד דהוו לי זוזא ופרענא ליה ורמי רבנן שבועה עליו כי היכי דלודי וכ' עוד אפי' טוען שמא יש לו משביעים אותו והראשונים קראו אותו שבועת החשד

עוד כתב הכ"מ בשם בה"ת שנתכוין רבינו למ"ש הרמב"ן במאי דאתמר במתנת בית חורין וכו' (בנדרי' דף מ"ח ע"א) וכו' שישבע שלא נתן עכשיו ע"מ להחזיר כדי להבריח מב"ח דלא הויא מתנה דהא חובו יוכיח שלא נתכוין אלא להבריח מב"ח בלבד עכ"ל וביאר שם בה"ת בחלק ב' כל שקדם הלואתו למתנתו ע"מ להחזיר לא יועיל כלום שהרי זכה בהן המלוה תחלה וע"ל סי' ז' כתב בה"ת בשער ב' ח"א שכן תיקנו אחרונים וכו' ויפה תקנו כדי שלא להוציא שם שמים תדיר וכזה ראוי לעשות

לשון הטור ס"ג וכן כתב הרמב"ם שם וכ"ב בה"ת בשער הנזכר וכתב דנפקא לן מדאמרינן בפרק מי שהיה נשוי (כתובות דף צ"ד ע"א) שבועה לא' שבועה למאה

וכ"כ הרמב"ם פ"ד ד"ד וכתב ה"ה דין זה אינו מבואר בגמ' בפשיטות והא דלא נאמן במגו שהיה יכול ליתנם במתנה י"א דמגו גרוע הוא שאם היה נותנן המקבל מתנה לא היה מחויב להחזירן וכו' והרמב"ן כתב הטעם דחזקה דכל מה שביד האדם שלו ומגו במקום חזקה לא אמרי' לפי שאדם עשוי לעשות קנוניא וכמ"ש הרמ"א והכ"מ כ' שיש להביא ראיה מהא דמסיק בפ"ב דכתובות (דף י"ט ע"א) כדקאמר מלוה וכשחב לאחרים

בסעיף ז' שם סי"א בשם ת' אביו הרא"ש

פי' שהמה מעידים בפניהם מסרו ראובן לשמעון שימכרנו לו דהרי הוא בחזקת ראובן דאל"כ אמרינן שמא מכרו לשמעון ובמה יוציאו מיד לוי המוחזק בו דדוקא בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר אין צריך להביא ראיה שהשאילו או השכירו לו כמבואר בסוף הסעיף סמ"ע

ל' הרמב"ם פרק ב' ד"ד וכ"כ הטור בשמו בסי' ב' שם ושם

טור סט"ו בשם שאלה לאביו הרא"ש כלל ט"ט סימן א' ☜ואף אם נתן המתנה לקטן כשהיה חייב לזה גובין ממנה רשב"א מס"ה והביאו הסמ"ע

שם סט"ו ושם בתשו' אחרת

ואין משביעין למקבל מתנה אלא הי' הברח' בדבר אלא מחרימין סתם ב"י בסי' קי"א בשם הרשב"א סמ"ע

שם בשם תשובת אביו הרא"ש כלל ע"ט סימן ה' והאריך הרבה להביא כל אומדנות שבתלמוד וקצתם הביא הטור

שם בתשובת הרא"ש בשם מרנא ורבנא ה"ר מאיר והביאו הטור סכ"ב