ביאור:משנה טהרות פרק א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת טהרות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מסכת טהרות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מבוא למסכת טהרות ומבנה המסכת

הצטרפות חלקי אוכל לטומאה עריכה

חטיבה I: בין טומאת אוכלין לטומאת נבלות עריכה

(א) שְׁלֹשָׁה עָשָׂר דָּבָר נֶאֶמְרוּ בְנִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר:

נבלת העוף היא ראשונה לטומאה. אם חשב עליה כעל מאכל אדם, ואין צורך בהרטבתה כדי לטמא (ראו עוקצין ג, ג; הנימוק הוא בתוספתא שם ג, ג.) כביצה ממנה מטמא אוכל אחר (ראו לקמן ח, ו.) היא מטמאת את האוכל אותה אם אכל ממנה כזית; וראו דעות אחרות לעניין השיעורים הללו בתוספתא זבים ה, ו. האוכל ממנה חייב להמתין לאחר טבילתו עד הערב, ואם נכנס למקדש חייב קרבן עולה ויורד (ראו שבועות ב, א.) אם הנבלה או האוכלה נגעו בתרומה – יש לשרוף את התרומה.

האוכל אבר מעוף טהור חי חייב מלקות. עוף טריפה שנשחט אינו מטמא כנבלה, אבל אסור באכילה, וראו זבחים ז, ו.

צְרִיכָה מַחֲשָׁבָה, וְאֵינָה צְרִיכָה הֶכְשֵׁר, וּמְטַמָּא טֻמְאַת אֳכָלִין כַּבֵּיצָה, וְכַזַּיִת בְּבֵית הַבְּלִיעָה,
וְהָאוֹכְלָהּ טָעוּן הַעְרֵב שֶׁמֶשׁ, וְחַיָּבִין עָלֶיהָ עַל טֻמְאַת הַמִּקְדָּשׁ,
וְשׂוֹרְפִין עָלֶיהָ אֶת הַתְּרוּמָה,
וְהָאוֹכֵל אֵבֶר מִן הַחַי מִמֶּנָּה סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים,
שְׁחִיטָתָהּ וּמְלִיקָתָהּ מְטַהֲרוֹת טְרֵפָתָהּ, דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר. רְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינָן מְטַהֲרוֹת.
רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת, אֲבָל לֹא מְלִיקָתָהּ.


(ב) הַכְּנָפַיִם וְהַנּוֹצָה - מִטַּמּוֹת וּמְטַמּוֹת, וְלֹא מִצְטָרְפוֹת.

למרות שלא מדובר בחלקים הנאכלים – הכנפים והנוצות הקטנות שעל עור העוף מקבלות טומאה ומטמאות, אבל אינן מצטרפות לשיעור כביצה או כזית ששנינו במשנה א, כי הם נחשבות יד, אבל לא שומר לבשר (ראו עוקצין א, א.) לעומת זאת, המקור והצפורניים (ולדעת ר' ישמעאל גם הנוצות, ולדעת ר' יוסי גם הכנפיים והזנב) – מצטרפים לכשיעור.

רְבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הַנּוֹצָה מִצְטָרֶפֶת.
הַחַרְטוֹם וְהַצִּפָּרְנַיִם - מִטַּמִּין וּמְטַמִּין וּמִצְטָרְפִין.
רְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: אַף רָאשֵׁי גַפַּיִם וְרֹאשׁ הַזָּנָב מִצְטָרְפִין, שֶׁכֵּן מַנִּיחִים בַּפְּטוּמוֹת.


(ג) נִבְלַת הָעוֹף הַטָּמֵא צְרִיכָה מַחֲשָׁבָה וְהַכְשֵׁר,

טומאת הנבלה של עוף טמא אינה משום נבלה של אוכל, שהרי העוף היה אסור באכילה, ולכן יש כמה הבדלים בין תכונות הטומאה של שני העופות:

אין הטומאה חלה אם הנבלה לא נרטבה בנוזלים, האכילה מטמאת את האוכל רק אם אכל חצי פרס מהנבלה (כשתי ביצים), טיהור האוכל ממנה הוא מייד עם טבילתו, ואין הוא חייב קרבן אם נכנס טמא ממנה למקדש, ואין בה איסור אבר מן החי. גם הכנפיים והנוצות מצטרפים לכשיעור לדעת הכול.

וראו השוואה זו גם בתוספתא מכות ד, ד.

וּמְטַמָּא טֻמְאַת אֳכָלִים כַּבֵּיצָה, וְכַחֲצִי פְרָס לִפְסוֹל אֶת הַגְּוִיָּה, וְאֵין בָּהּ כַּזַּיִת בְּבֵית הַבְּלִיעָה,
וְהָאוֹכְלָהּ אֵינוּ טָעוּן הַעְרֵב שֶׁמֶשׁ, וְאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ,
אֲבָל שׂוֹרְפִין עָלֶיהָ אֶת הַתְּרוּמָה, וְהָאוֹכֵל אֵבֶר מִן הַחַי מִמֶּנָּה אֵינוּ סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים,
וְאֵין שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֲרַתָּהּ.
הַכְּנָפַיִם וְהַנּוֹצָה - מִטַּמּוֹת וּמְטַמּוֹת וּמִצְטָרְפוֹת.
הַחַרְטוֹם וְהַצִּפָּרְנַיִם - מִטַּמִּין וּמְטַמִּין וּמִצְטָרְפִין.


(ד) וּבַבְּהֵמָה: הָעוֹר, וְהָרֹטֶב, וְהַקּוֹפֶה, וְהָאֲלַל,

המשנה חוזרת על האמור בחולין ט, א:

החלקים הלא-נאכלים בבשר הבהמה מצטרפים לבשר לעניין טומאת האוכל, אבל לא לעניין טומאת נבלות.

גם בהמה טמאה שעדיין לא מתה מקבלת ומעבירה טומאת אוכלין, אבל טומאת נבלות חלה רק אחרי שנכרת ראשה (ראו אהלות א, ו) - או שמתה.

וראו השלמת דיני ההורג בהמה לאכילה בתוספתא אהלות ב, א.

וְהָעֲצָמוֹת, וְהַגִּידִים, וְהַקְּרָנַיִם, וְהַטְּלָפַיִם, מִצְטָרְפִים
לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים, אֲבָל לֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת.

כַּיּוֹצֵא בוֹ: הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה טְמֵאָה לַנָּכְרִי וְהִיא מְפַרְכֶּסֶת - מְטַמָּא טֻמְאַת אֳכָלִין,

אֲבָל לֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת, עַד שֶׁתָּמוּת, אוֹ עַד שֶׁיַּתִּיז אֶת רֹאשָׁהּ.

רִבָּה לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין, מִמַּה שֶּׁרִבָּה לְטַמֵּא טֻמְאַת נְבֵלוֹת.


חטיבה II: תערובת של טומאות מרמות שונות עריכה

(ה) הָאֹכֶל שֶׁנִּטַּמָּא בְאַב הַטֻּמְאָה, וְאֶת שֶׁנִּטְמָא בִוְלַד הַטֻּמְאָה,

תערובת של שתי טומאות מטמאת כחמורה מהשתים בגלל הספק, אבל אם לא היתה בתערובת כמות קריטית מהטומאה החמורה – מצטרפת עמה הטומאה הקלה לטמא כקלה בין השתים.

וראו דברי ר' יהושע בתוספתא א, א.

מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לְטַמֵּא לשיעור ביצה (משנה א) כַקַּל שֶׁבִּשְׁנֵיהֶן (מעילה ד, ד.)

כֵּיצַד? - כַּחֲצִי בֵיצָה אֹכֶל רִאשׁוֹן וְכַחֲצִי בֵיצָה אֹכֶל שֵׁנִי, שֶׁבְּלָלָן זֶה בָזֶה – שֵׁנִי. הקל מביניהן

כַּחֲצִי בֵיצָה אֹכֶל שֵׁנִי וְכַחֲצִי בֵיצָה אֹכֶל שְׁלִישִׁי, שֶׁבְּלָלָן זֶה בָזֶה - שְׁלִישִׁי.

כַּבֵּיצָה אֹכֶל רִאשׁוֹן וְכַבֵּיצָה אֹכֶל שֵׁנִי, שֶׁבְּלָלָן זֶה בָזֶה – רִאשׁוֹן; מדין ספק, כי היתה כמות של כביצה מהטומאה החמורה.

חֲלָקָן – זֶה שֵׁנִי וְזֶה שֵׁנִי. כי באף אחד מהחלקים אין כביצה מהטומאה החמורה
נָפַל זֶה לְעַצְמוֹ חצי מהתערובת וְזֶה לְעַצְמוֹ לְתוֹךְ כִּכָּר שֶׁלִּתְרוּמָה – פְּסָלוּהוּ. כדין שלישי לטומאה
נָפְלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת – עֲשָׂאוּהוּ שֵׁנִי. כי בסך הכל נכנסה לכיכר התרומה כביצה מהטומאה החמורה, ולכן הככר היא שניה.


(ו) כַּבֵּיצָה אֹכֶל שֵׁנִי, כַבֵּיצָה אֹכֶל שְׁלִישִׁי, שֶׁבְּלָלָן זֶה בָזֶה - שֵׁנִי;

המשך משנה ה.

במקרה שהתערבו כביצה אוכל ראשון באוכל שלישי לטומאה – הרי הראשון טימא את השלישי ועשה אותו שני לטומאה, ולכן אפילו לאחר שחילק את התערובת נשארה טומאת שני על שני החצאים.

חֲלָקָן - זֶה שְׁלִישִׁי, וְזֶה שְׁלִישִׁי.
נָפַל זֶה לְעַצְמוֹ וְזֶה לְעַצְמוֹ לְתוֹךְ כִּכָּר שֶׁלִּתְרוּמָה - לֹא פְסָלוּהוּ;
נָפְלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת – עֲשָׂאוּהוּ שְׁלִישִׁי. כלומר פסלוהו

כַּבֵּיצָה אֹכֶל רִאשׁוֹן, כַּבֵּיצָה אֹכֶל שְׁלִישִׁי, שֶׁבְּלָלָן זֶה בָזֶה - רִאשׁוֹן;

חֲלָקָן - זֶה שֵׁנִי, וְזֶה שֵׁנִי,
שֶׁאַף שְׁלִישִׁי שֶׁנָּגַע בָּרִאשׁוֹן נֶעֱשָׂה שֵׁנִי.

כִּשְׁתֵּי בֵיצִים אֹכֶל רִאשׁוֹן, וְכִשְׁתֵּי בֵיצִים אֹכֶל שֵׁנִי, שֶׁבְּלָלָן זֶה בָזֶה - רִאשׁוֹן;

חֲלָקָן - זֶה רִאשׁוֹן, וְזֶה רִאשׁוֹן;
לִשְׁלֹשָׁה וּלְאַרְבָּעָה חילק את התערובת לשלושה או לארבעה חלקים שוים - הֲרֵי אֵלּוּ שֵׁנִי.

כִּשְׁתֵּי בֵיצִים אֹכֶל שֵׁנִי וְכִשְׁתֵּי בֵיצִים אֹכֶל שְׁלִישִׁי, שֶׁבְּלָלָן זֶה בָזֶה - שֵׁנִי;

חֲלָקָן - זֶה שֵׁנִי, וְזֶה שֵׁנִי;
לִשְׁלֹשָׁה וּלְאַרְבָּעָה - הֲרֵי אֵלּוּ שְׁלִישִׁי.


חטיבה III: חתיכות בצק טמאות שהופרדו עריכה

למונח "נושכות זו בזו" ראו חלה ד, ד. לעניין הטומאה של הבצק והככרות ראו טבו"י א, א.

בניגוד לתערובת של אוכלים טמאים, שחלוקתה מקטינה את שיעור הטומאה, חלוקה של אוכל טמא אינה משנה את טומאתו. אכן, אם החלוקה מקטינה אותו משיעור ביצה הוא אינו מטמא מזונות אחרים, וראו גם תרומות ה, א, "יתחלקו לעיסות".

לגבי טומאת המשקין ראו לקמן ב, ו. לגבי טומאת הידים ראו זבים ה, יב.

(ז) מִקְרְצוֹת חתיכות בצק נוֹשְׁכוֹת זוֹ בָזוֹ, וְכִכָּרִים נוֹשְׁכִים זֶה בָזֶה,

נִטַּמָּאת אַחַת מֵהֶן בַּשֶּׁרֶץ שהוא אב הטומאה - כֻּלָּם תְּחִלָּה; ראשונות לטומאה, כי נגעו זו בזו פָּרָשׁוּ גם לאחר שהופרדו - כֻּלָּם תְּחִלָּה.
בְּמַשְׁקִין נטמאת אחת המקרצות או הככרות במשקין, שהם ראשונים לטומאה - כֻּלָּם שְׁנִיּוֹת; פָּרָשׁוּ - כֻּלָּם שְׁנִיּוֹת.
בְּיָדַיִם נטמאו בטומאת ידים, שהן שניות לטומאה - כֻּלָּם שְׁלִישִׁיּוֹת; פָּרָשׁוּ - כֻּלָּם שְׁלִישִׁיּוֹת.


(ח) מִקְרֶצֶת שֶׁהָיְתָה תְחִלָּה, וְהִשִּׁיךְ לַאֲחֵרוֹת - כֻּלָּם תְּחִלָּה; פָּרָשָׁה - הִיא תְּחִלָּה, וְכֻלָּם שְׁנִיּוֹת.

אם בזמן הנגיעה בטומאה לא היו הבצקים מחוברים זה לזה – הטומאה חלה על כל מה שמתחבר לחתיכה הטמאה כמו במשנה ז, אבל אין הטומאה נשארת לאחר שהופרדו החתיכות.

הטומאה השלישית אינה מטמאת חתיכות אחרות אפילו בזמן שהן מחוברות אליה.

וראו לעניין "השיך" תוספתא א, ב.

הָיְתָה שְׁנִיָּה, וְהִשִּׁיךְ לַאֲחֵרוֹת - כֻּלָּם שְׁנִיּוֹת; פָּרָשָׁה - הִיא שְׁנִיָּה, וְכֻלָּם שְׁלִישִׁיּוֹת.
[הָיְתָה שְׁלִישִׁית] וְהִשִּׁיךְ לַאֲחֵרוֹת - הִיא שְׁלִישִׁית, וְכֻלָּם טְהוֹרוֹת,
בֵּין שֶׁפָּרָשׁוּ, בֵּין שֶׁלֹּא פָּרָשׁוּ.


(ט) כִּכְּרוֹת הַקֹּדֶשׁ בְּתוֹךְ גֻּמּוֹתֵיהֶם הַמַּיִם מְקֻדָּשִׁים, נִטַּמָּאת אַחַת מֵהֶן בַּשֶּׁרֶץ - כֻּלָּם טְמֵאוֹת.

המשנה ממשיכה את משנה ח, במקרה שאחת הככרות היתה שלישית לטומאה: אם מדובר בככרות קודש, של שתי הלחם או של מנחות, ואם היו בככרות גומות עם מים – מחמירים, ומטמאים את כולן, אבל בתרומה רגילה אין הככר השלישי לטומאה מטמא את חברו, ואפילו אם יש מים בגומות הככרות נטמא הככר הנוגע בשלישי לטומאת שני, והוא פוסל את הככר שנגע בו לטומאת שלישי ולא יותר, וראו בתחילת הפרק הבא.

אם יש מים ממש בין הככרות – הטומאה אינה נעצרת, אלא הכל טמא אף בתרומה רגילה.

בִּתְרוּמָה - מְטַמֵּא שְׁנַיִם, וּפוֹסֵל אֶחָד.
אִם יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ - אַף בִּתְרוּמָה הַכֹּל טָמֵא.