ביאור:תוספתא/עדיות/ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת עדיות פרק שני

קולי ר' אליעזר

(א)
ארבעה דברים ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאין

ראו כלים ב, ח, ושם טו, ב, ושם כו, ד, ושם ה, י. (וכן משנה ז, ז.)
בסיפור על תנור של עכנאי, בב"מ נט ב, מסופר ששרפו את כל הטהרות של ר' אליעזר, וכאן מופיעה הרשימה שלהן.

מסרק של צרצור ר' אליעזר אומר אין מטמא באויר וחכמים אומרים מטמא באויר.
דף של נחתום שקבעו במסמר או שחיברו במריש או בקורה ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאין.
מנעל שעל האימים ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאין.
חתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאין
והיה נקרא תנורו של עכנאי שעליו רבו מחלוקת בישראל.

קולי בית שמאי

(ב)
כ"ד דברים מקולי ב"ש וחומרי ב"ה

הכותרת לקוחה מאוסף ישן, שרובו נמצא במשנה פרק ד, אבל המספר מופיע רק כאן.
ציטוט דומה מופיע גם בירושלמי, וגם הוא כולל את ההדרה של הבן.
לעניין הביצה – ראו גם משנה ד, א. כאן נוספו דברי ר' אליעזר.
בעניין הסך שמן – ראו משנה ד, ו.
עדותו של ראב"צ נוגעת למחלוקת המופיעה בתחילת המשנה הנ"ל. ר' יוחנן היה מחמיר כב"ה, ולא ברור אם היה גם מיקל כמוהם. הברייתא מחמיאה לו אבל בהמשך מכונה המחמיר כסיל.

ב"ש אומרים אין אדם מדיר את בנו בנזיר וב"ה אומרים מדיר
ביצה שנולדה ביו"ט אחרים אומרים משום ר' אליעזר תאכל היא ואמה.
הסך שמן טהור ונטמא ירד וטבל ב"ש אומרים אע"פ ששוחה ויורד טהור
בית הלל אומרים כדי סיכת אבר קטן טמא פחות מכן טהור
אמר ר"א בר' צדוק כשהייתי אצל ר' יוחנן בן החירוני ראיתיו שאוכל פתו חריבה שהיו שני בצורת
באתי ואמרתי לאבא אמר לי הולך לו זיתים הולכתי לו זיתים
נטלן והסתכל בהן וראה שהן לחים אמר לי איני אוכל זיתים באתי ואמרתי לאבא
אמר לי לך אמור לו מנוקבת היתה חבית כדברי ב"ה אלא שסתמוה שמרים
להודיעך שהוא אוכל בטהרה שאע"פ שמתלמידי ב"ש היה לא היה נוהג אלא כדברי ב"ה.

(ג)

לעולם הלכה כדברי ב"ה
והרוצה לעשות להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי ב"ה וכחומרי ב"ש
על זה נאמר (קהלת ב יד) והכסיל בחשך הולך

התופס קולי ב"ש וקולי ב"ה ה"ז רשע

הכלל "לעולם..." הוא מאוחר; הוא סותר את המשך הברייתא, המאפשרת למי שרוצה לנהוג כבית שמאי בתנאי שיקבל את כל דבריהם: החומרות וההקלות!
מי שמחמיר כשני הבתים מכונה כאן "כסיל", כי הוא מניח שאין לדעת ולכן עדיףלהחמיר, כלומר הוא נוהג כמי שהולך בחושך. המיקל כשני הבתים מנצל את המחלוקות כדי להקל, ולמעשה מחפש הזדמנות שלא לקיים את התורה, ולכן הוא מכונה "רשע".
גט ישן – ראו משנה ד, ז. כתב לשם... – המשך דברי בית הלל המצמצם מעט את המונח "גט ישן".

אלא או כדברי ב"ה כקוליהן וכחומריהן או כדברי ב"ש כקוליהן וכחומריהן.
ב"ה אומרים אין אדם פוטר את אשתו בגט ישן שלא יהא גט גדול מבנה.
כתב לשם הפרכין לשם ארכיות או שהיו שני מלכים עומדין וכתב על שם אחד מהן כשר
כתב לשם אבי אביו כשר לשם משפחה פסול ואם היה נקרא על שמו כשר. המגרש נקרא על שם סבו הגט כשר למרות שהוא נראה כגט ישן.

(ד)

אמר ר"ש בן אלעזר: לא נחלקו ב"ה וב"ש על המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי

שאינה צריכה ממנו גט שני

ראו משנה ד, ז ומשנה י שם.
ר' יהודה מעיר שהלל החמיר כבית שמאי בשני העניינים שבסוף הברייתא.

על מה נחלקו? על המדיר את אשתו מתשמיש המטה
ב"ש אומרים שתי שבתות כלידת נקבה וב"ה אומרים שבת אחת כלידת זכר או כימי נדתה
יתר על כן יוציא ויתן כתובה.
כלכלה ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין ר' יהודה אומר הלל עצמו היה אוסר.
הלוקח כלכלה לשלוח לחבירו לא יאכל עד שיעשר ר' יהודה אומר הלל עצמו היה אוסר.

(ה)
א"ר ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה:

ראו משנה ד, יא.

לא נחלקו ב"ש וב"ה על שהיו שתי כתי עדים מעידות אותו שיהא נזיר בטהרה שבהן
על מה נחלקו? על שהיו שני עדים מעידין אותו
שב"ש אומרים אין כאן נזירות
ב"ה אומרים יש בכלל חמש שתים שיהא נזיר שתים.

(ו)
ר' יהודה אומר חמשה דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה

הכותרת ממשנה ה, א. שם כתוב ששה דברים.
לדברי ר' אליעזר בן יעקב ראו זבחים ד, א.

דם הנבלות ב"ש מטהרין וב"ה מטמאין
א"ר יוסי ברבי יהודה אף כשטמאו ב"ה, לא טמאו אלא בדם שיש בו רביעית
שאם יקרש ויהא בו כזית
ומודים בביצת טריפה שהיא אסורה מפני שגדוליה אסור. על מה נחלקו? על ביצת נבלה
שב"ש אומרים אם שכיוצא בה נמכרת בשוק מותרת ואם לאו אסורה
ר"א בן יעקב אומר דבר אחר מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה:
ב"ש אומרים שתי מתנות מכשירות ומפגלות בחטאת ומתנה אחת בכל הזבחים
ב"ה אומרים אחד חטאת ואחד כל הזבחים מתנה אחת מכשרת ומפגלת.

(ז)
ר"ש אומר שלשה דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה:

במשנה ה, ג, מובאים שלושת הדברים מפי ר' ישמעאל.
שם מופיעה מחלוקת בקצח וכאן במקשה לילד, וראו נידה ד, ה.

קהלת אינה מטמאה את הידים דברי ב"ש, ב"ה אומרים מטמאה את הידים.
מי חטאת שעשו מצותן ב"ש אומרים מטהרין ב"ש מטמאין.
המקשה כמה תשפה ותהא זבה? ר' אליעזר אומר מעת לעת, והלכה כדבריו
ר"ש בן יהודה אמר משום ר"ש: ב"ש אומרים עד ג' ימים בה"א מעת לעת.

(ח)
ר' אליעזר אומר שני דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה

ראו משנה ה, ד-ה. כאן נוספה ההערה של אבא שאול, שהמחלוקת השניה נחשבת מקולי בית הלל ולא מחומריהם.

דם היולדת שלא טבלה מטמא לח ואינו מטמא יבש, דברי ב"ש
ב"ה אומרים מטמא לח ויבש.
ארבעה אחין שנים מהן נשואין שתי אחיות, ומתו הנשואין את האחיות
הרי אלו חולצין ולא מיבמין, ואם קדמו וכנסו יוציאו.
ר' אליעזר אמר משום ב"ש: יקיימו, וב"ה אומרים יוציאו
אבא שאול אומר קל היה להם לב"ה בדבר הזה.

קולי עקביא בן מהללאל

(ט)

התולש מבכור תם והניחו בחלון, אע"פ שנולד בו מום לאחר מכאן ושחטו - ה"ז יקבר
בכור בעל מום שתלש ממנו ואח"כ מת, עקביא בן מהללאל מתיר וחכמים אוסרין
אמר ר' יהודה: מודה עקביא בזה שאסור. על מה נחלקו? על שנטמא ותלש ממנו, ואח"כ שחטו
שעקביא בן מהללאל מתיר וחכמים אוסרים

אמר ר' יוסי: מודה אבא רבי חלפתא בזה שמותר

מחלוקת משולשת מה התיר עקביא בן מהללאל, ראו משנה ה, ו. דברי ר' יוסי מופיעים גם בבכורות ג, ד.

אבל ביחוד אמרו חכמים: יניחה בחלון, שמא יש תקוה
שאם מת יהא אסור, ואם שחטו יהא מותר
על מה נחלקו? על שנטמא ותלש ממנו ואח"כ מת, שעקביא בן מהללאל מתיר וחכמים אוסרים.

חומרי ר' אליעזר

(י)

כזית בשר הפורש מאבר מן החי, ר' אליעזר מטמא
השיבו את ר' אליעזר שלש תשובות
לא, אם אמרת בבית שיש בה רובע רקב, תאמר באבר מן החי שאין בו רובע רקב?
ד"א מי תלוי במי, אבר תלוי בבשר או בשר תלוי באבר? הבשר תלוי באבר

איפשר שהבשר מטמא במגע ובמשא ובאהל, ואבר יהא טהור?

גם כאן יש מחלוקת משולשת על המחלוקת של ר' אליעזר ר' נחוניא ור' יהושע, והשוו משנה ו, ג.
כאן מוטל ספק בזיהוי המחלוקת ונעדר שמו של ר' יהושע.
הפרק מסתיים שוב בר' אליעזר.

אמר ר"ש: תמה אני אם טימא ר' אליעזר.
לא טימא אלא בזמן שיש באבר בשר כראוי, כדי שיהא זה וזה מטמאין במגע ובמשא ובאהל
עצם הפורש כשעורה, ר' נחוניא מטמא
והשיבו רבי נחוניא שלש תשובות
לא, אם אמרת במת שיש בו רובע רקב, תאמר באבר מן החי שאין בו רובע רקב?
דבר אחר מי תלוי במי, אבר תלוי בעצם או עצם תלוי באבר? הוי אומר עצם תלוי באבר
אפשר שהעצם מטמא במגע ובמשא, ואבר יהא טהור?
אמר ר"ש תמה אני אם טימא ר' נחוניא
לא טמא אלא בזמן שיש באבר עצם כשעורה, כדי שיהא זה וזה מטמאין במגע ובמשא
השיב ר' יהושע על דברי שניהן: ומה אם החי שיש בו רמ"ח עצם ובשר, הפורשים ממנו טהורים
אבר מן החי, שאין בו, אינו דין שיהא עצם ובשר הפורשין ממנו טהור.
השיב רבי על דברי ר' יהושע: לא, אם אמרת בפורש מן החי, שכן פורש מדבר טהור
תאמר באבר מן החי, שכן פורש מדבר טמא?!