פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת תמיד: א ב ג ד ה ו ז

מסכת תמיד עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז

----

קטורת ותפילהעריכה

התפילה היתה לכל הכוהנים, והמשנה מעמידה אותה מול הקטרת הקטורת, שהיתה בעלת גוון מיסטי והכהן זכה בה רק פעם אחת בחייו.

חטיבה I: תפילה ופיסעריכה

(א) אמר להם הממונה: ברכו ברכה אחת! והן ברכו.

הממונה - ראו לעיל ג, א.

הברכה לפני שמע יכולה להיות יוצר אור או אהבה רבה.

הכוהנים היו מוסיפים את עשר הדברות לקריאת שמע, ויתכן שפירשו "הדברים האלה" על עשר הדברות וראו א"ע לדברים ו ו.

וראו תוספתא סוטה ז, ה, שברכת כהנים שכאן נאמרה בכל לשון, כמו התפילה, בניגוד לברכה דלקמן ז, ב, שנאמרה על מעלות האולם.

קראו עשרת הדברים, שמע, והיה אם שמוע, ויאמר
ברכו את עם העם שלש ברכות: אמת ויציב, ועבודה, וברכת כהנים.
ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא:


(ב) אמר להם: חדשים לקטורת הכוהנים שעדיין לא זכו בקטורת - בואו והפיסו!

בפיס של הקטורת השתתפו רק כהנים חדשים, שמעולם לא זכו בו.

לשונות מקרא, ראו איכה ג כג, וכן שיר השירים ז יד. בפסוק מאיכה מדובר על הבוקר, ובפסוק משיר השירים - על הריח שנתנו הדודאים, ועל מה שצפנו לדוד - העשוי להתפרש על איברי התמיד.

ר' אליעזר בן יעקב טוען שאין פיס להעלאת אברי התמיד.

[הפיסו]. זכה מי שזכה.

[אמר להם]: חדשים עם ישנים - בואו והפיסו, מי מעלה אברים מן הכבש למזבח!

רבי אליעזר בן יעקב אומר: המעלה אברים לכבש - הוא מעלה אותן על גבי המזבח:


(ג) מסרום לחזנים את הכוהנים שלא עלו בפייסות

הכהנים שלא עלו בפיס פושטים את בגדי הקודש ונשארים במכנסים בלבד, אבל בהמשך הם יכנסו להשתחוות בהיכל, ראו בסוף הפרק.

לכל בגד היה מקום משלו: אבנט, כתונת, וכו'. החזנים והממונה על הבגדים הם פינחס ועוזריו, ראו שקלים ה, א.

היו מפשיטין אותם את בגדיהם
ולא היו מניחים עליהם - אלא מכנסים בלבד.

וחלונות תאים היו שם, וכתוב עליהם תשמישי הכלים:

הקטרת הקטורת ע"י מי שזכה בה וע"י מי שדישן את המזבח החיצון מועמדת מול הכניסה להיכל ע"י כל הכוהנים.

חטיבה II: הקטרת הקטורת והכניסה לאולםעריכה

(ד) מי שזכה בקטורת היה נוטל את הכף.

הכף גדולה מעט מהטני (ראו לעיל ג, ו,) אבל קטנה מהמחתה של הגחלים במשנה ה.

"עליו מלמעלה" -ראו לשון דומה ביחזקאל א כו: השוואת הקטורת למרכבה. והשוו ישעיה ו ד, הקושר את העשן להתגלות, וראו גם לוקס א, יא.

והכף דומה לתרקב גדול של זהב, מחזיק שלושת קבים
והבזך היה בתוכו, מלא וגדוש קטורת.
וכסוי היה לו, וכמין מטוטלת מטלית, כיסוי היה עליו מלמעלן:


(ה) מי שזכה במחתה נטל מחתת הכסף

הכסף והזהב - השוו ללשון קהלת יב ו.

הזוכה במחתה - אולי הוא התורם את המזבח, וראו לעיל א, ד; ואולי הוא נבחר ע"י הזוכה בקטורת, ללא פיס - ראו תוספתא יומא א, יא.

במחתת הכסף יש ארבעה קבים, ובשל הזהב יש רק שלושה - ראו יומא ד, ד. לכן מתפזר בערך קב.

האמה בעזרה - ראו תמורה ז, ו.

תיאור הפסכתר דומה לתיאור הכף (לעיל משנה ד), הטני והכוז (לעיל ג, ו.)

לגבי שרץ בשבת - ראו ערובין י, טו.

הורדת הדשן - ראו לעיל ב, ב.

ועלה לראש המזבח, ופנה את הגחלים הילך [והילך], וחתה.
ירד ועֵרן לתוך של זהב.

נתפזר ממנה כקב גחלים - והיה מכבדן מטאטא אותן לאמה.

ובשבת - היה כופה עליהן פסכתר.
ופסכתר היתה כלי גדול, מחזקת לתך,
ושתי שרשרות היו בה:
אחת שהוא מושך בה ויורד, ואחת שהוא אוחז בה מלמעלן בשביל שלא תתגלגל.
ושלושה דברים היתה משמשת: כופין אותה על גב גחלים ועל השרץ בשבת
ומורידין בה את הדשן מעל גבי המזבח:


(ו) הגיעו בין האולם ולמזבח

כל הכהנים מגיעים לאולם, גם אלו שלא זכו בפיס ופשטו את בגדי הכהונה.

לזריקת המגרפה לא היה פיס, בניגוד לקטורת ולדישון המזבח הפנימי.

המגרפה מתוארת לפי שימושיה, בדומה לפסכתר שבמשנה ה. וראו לעיל ג, ח, שהיו שומעים אותה מיריחו.

לגבי שיר הלוויים, ראו לקמן ז, ג.

ראש המעמד עוסק בקשר עם המבקרים במקדש, ראו תענית ד, ב. הוא מעמיד את הטמאים לטהרם, וראו גם סוטה א, ה, וכן ספרי במדבר ט.

נטל אחד את המגרפה וזורקה בין האולם ולמזבח.

אין אדם שומע קול חבירו בירושלים מקול המגרפה.

ושלושה דברים היתה משמשת:
כהן ששומע את קולה - יודע שאחיו הכוהנים נכנסים להשתחוות, בהיכל והוא רץ ובא.
ובן לוי שהוא שומע את קולה - יודע שאחיו הלוויים נכנסים לדבר בשיר, והוא רץ ובא.
וראש המעמד היה מעמיד את הטמאים בשער המזרח: