ביאור:משנה חולין פרק ה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת חולין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב
אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד עריכה
חטיבה I: תחולת הדין בחולין ובקדשים עריכה
(א) "אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ" (ויקרא כב כח) - נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּץ לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת, בַּחֻלִּין וּבַמֻּקְדָּשִׁין.
|
אמנם הביטוי "לא תשחטו" (ולא "לא תקריבו") מרמז שמדובר בחולין, אבל ההקשר מורה שמדובר גם בקדשים, וראו ספרא אמור פרשה ח, ז, שם לומדים את חיוב הדין בקדשים. חכמים פירשו את האיסור כחל על האם ועל בנה, כי אי אפשר לעקוב אחר האב של הולד. למרות זאת חכמים לא החשיבו את אכילת העובר לפני שיצא ראשו, יחד עם אמו, כאכילה אסורה - ראו לעיל ד, א. איסור השחיטה חל אפילו אם מדובר בשני שוחטים שונים. השוחט "אותו ואת בנו" לוקה, ואם הם שני אנשים - לוקה השני ביניהם. במקרה של חולין מותר לאכלם, אבל אם הם קדשים - השני פסול להקרבה. השוחט קדשים מחוץ לעזרה -חייב כרת, ולוקה כדי לצאת מידי כרת (ראו מכות ג, טו.) חולין שנשחטו בעזרה - פסולים לאכילה. הדינים הללו משתקפים במשנה א-ב. |
- כֵּיצַד?
הַשּׁוֹחֵט אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ חֻלִּין בַּחוּץ - שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים, ניתן לאכול את שתי הבהמות. וְהַשֵּׁנִי מי ששחט מאוחר יותר הוא שעבר סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים;
- קָדָשִׁים בַּחוּץ - הָרִאשׁוֹן חַיָּב כָּרֵת, וּשְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין, וּשְׁנֵיהֶן סוֹפְגִין אֶת הָאַרְבָּעִים.
- חֻלִּים בִּפְנִים - שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים.
- קָדָשִׁים בִּפְנִים - הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר, להקרבה וּפָטוּר, השוחט וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, וּפָסוּל.
(ב) חֻלִּין וְקָדָשִׁים בהמה אחת חולין והשניה קדשים בַּחוּץ - הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר, וּפָטוּר, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, ּפָסוּל.
- קָדָשִׁין וְחֻלִּין בַּחוּץ - הָרִאשׁוֹן חַיָּב כָּרֵת, וּפָסוּל, וְהַשֵּׁנִי כָשֵׁר, וּשְׁנֵיהֶן סוֹפְגִין אֶת הָאַרְבָּעִים.
- חֻלִּים וְקָדָשִׁין בִּפְנִים - שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים.
- קָדָשִׁין וְחֻלִּין בִּפְנִים - הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר, וּפָטוּר, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, וּפָסוּל.
- חֻלִּין בַּחוּץ וּבִפְנִים בהמה ראשונה בחוץ והשניה בפנים - הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר, וּפָטוּר, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, וּפָסוּל.
- קָדָשִׁים בַּחוּץ וּבִפְנִים - הָרִאשׁוֹן חַיָּב כָּרֵת, וּשְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין, וּשְׁנֵיהֶן סוֹפְגִין אֶת הָאַרְבָּעִים.
- חֻלִּים בִּפְנִים וּבַחוּץ - הָרִאשׁוֹן פָּסוּל, וּפָטוּר, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, וְכָשֵׁר.
- קָדָשִׁים בִּפְנִים וּבַחוּץ - הָרִאשׁוֹן כָּשֵׁר, וּפָטוּר, וְהַשֵּׁנִי סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים, וּפָסוּל.
חטיבה II: מהי שחיטה? עריכה
(ג) הַשּׁוֹחֵט את הבהמות הללו עם בניהן או עם אמותיהן וְנִמְצָא טְרֵפָה, הַשּׁוֹחֵט לַעֲבוֹדָה זָרָה,
|
מדובר ששחט את הבהמות הללו עם בניהן או עם אמותיהן. ראו ב"ק ז, ב, שר' שמעון אינו רואה שחיטת בהמה שאינה נאכלת כשחיטה. וראו גם לקמן ו, ב. השוחט ונתנבלה וכו' לא שחט כראוי כלל לכל הדעות. |
- הַשּׁוֹחֵט פָּרַת חַטָּאת, פרה אדומה וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, שור שדינו להיסקל וְעֶגְלָה עֲרוּפָה,
- רְבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב, רְבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.
הַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְיָדוֹ, הַנּוֹחֵר, וְהַמְעַקֵּר, פָּטוּר מִשֵּׁם 'אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ'.
חטיבה III: סדר השחיטה עריכה
|
כאמור לעיל, איסור השחיטה חל אפילו אם מדובר בשני שוחטים שונים, ולכן אם שנים קנו פרה ובנה יש צורך לתאם, כך שלא ישחטו באותו היום. השוחט שני בנים של פרה - עבר פעמיים על "אותו ואת בנו". אבל אם שחט את הפרה אחרי ששחט את הבנים - עבר רק פעם אחת. כך גם במקרה השני. סומכוס חולק בשני המקרים, והשוו מכות ג, ה-ט. סדר השחיטה משפיע גם על הדינים בחטיבה I, כי השוחט השני הוא שחייב. |
שְׁנַיִם שֶׁלָּקְחוּ שקנו פָרָה וּבְנָהּ, זֶה שֶׁלָּקַח רִאשׁוֹן - יִשְׁחַט רִאשׁוֹן, וְאִם קָדַם הַשֵּׁנִי - זָכָה.
הַשּׁוֹחֵט פָּרָה וּשְׁנֵי בָנֶיהָ - סוֹפֵג שְׁמוֹנִים.
שָׁחַט שְׁנֵי בָנֶיהָ, וְאַחַר כָּךְ שְׁחָטָהּ - סוֹפֵג אַרְבָּעִים.
שְׁחָטָה,ּ וְאֶת בִּתָּהּ וְאֶת בַּת בִּתָּה - סוֹפֵג שְׁמוֹנִים.
שְׁחָטָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ, וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט בִּתָּהּ - סוֹפֵג אַרְבָּעִים.
- סוּמְכוֹס אָמַר מִשֵּׁם רְבִּי מֵאִיר: סוֹפֵג שְׁמוֹנִים.
חטיבה IV: מקח וממכר בבהמה ובבנה עריכה
בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים בַּשָּׁנָה הַמּוֹכֵר בְּהֵמָה לַחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ:
|
המוכר בהמה ובנה בזמנים שבהם מרבים לשחוט חייב להודיע לקונה, אבל בשאר הזמנים אין זה סביר ששני הקונים ישחטו באותו היום. ר' יהודה מתנה את הדין במקרה שמכר ממש באותו היום, אבל מודה שאם שתי הבהמות מיועדות לאותו אירוע - צריך להודיע אפילו אם מכר אותן בשני זמנים שונים. |
- "אִמָּהּ מָכַרְתִּי לִשְׁחוֹט", "בִּתָּהּ מָכַרְתִּי לִשְׁחוֹט",
וְאֵלּוּ הֵן: עֶרֶב יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁלֶּחָג, עֶרֶב יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁלַּפֶּסַח,
- עֶרֶב הָעֲצֶרֶת, וְעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
- וּכְדִבְרֵי רְבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי: אַף עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים בַּגָּלִיל.
- אָמַר רְבִּי יְהוּדָה: אֵמָתַי? בִּזְמַן שֶׁאֵין לוֹ רֶוַח,
- אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ רֶוַח - אֵינוּ צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ.
- מוֹדֶה רְבִּי יְהוּדָה בַמּוֹכֵר אֶת הָאֵם לֶחָתָן וְאֶת הַבַּת לַכַּלָּה, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ,
- שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁשְּׁנֵיהֶן שׁוֹחֲטִין בְּיוֹם אֶחָד.
|
בזמנים המועדים לשחיטה חייב השוחט לשחוט אפילו עבור הזמנה קטנה, כי אין ספק שיצליח למכור את הבשר. לכן, אם השור מת בימים אלו לפני שנשחט - הקונה יפצה את השוחט, אפילו אם חשב לקנות רק חלק קטן מהשור, כי לשוחט אין שיקול דעת האם לשחוט או לא; אבל בשאר השנה השוחט אחראי על בשר השור. |
(ד) בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָאֵלּוּ מַשְׁחִיטִין אֶת הַטַּבָּח עַל כָּרְחוֹ.
- אֲפִלּוּ שׁוֹר שׁוֹוֶה אֶלֶף דִּינָרִין, וְאֵין לַלּוֹקֵחַ אֶלָּא דִינָר,
- כּוֹפִין אוֹתוֹ לִשְׁחֹט.
- לְפִיכָךְ: אִם מֵת - מֵת לַלּוֹקֵחַ.
אֲבָל בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה אֵינוּ כֵן, לְפִיכָךְ, אִם מֵת - מֵת לַמּוֹכֵר.
חטיבה V: היום והלילה עריכה
(ה) "יוֹם אֶחָד" הָאָמוּר בְּ'אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ' - הַיּוֹם הוֹלֵךְ אַחַר הַלַּיְלָה.
|
הקשר בין ימי בריאת העולם לבין ימי השור ובנו נראה קשור ליו"ט, שמחושב גם הוא באותה דרך, ובו יש צריכת בשר גדולה. למרות שהדין תקף גם בקדשים, שבהם הולך בדרך כלל הלילה אחרי היום - כאן הדין העיקרי הוא בחולין. |
- אֶת זוֹ דָרַשׁ רְבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן זוֹמָא: נֶאֱמַר בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית: (בראשית א ה) "יוֹם אֶחָד",
- וְנֶאֱמַר בְּ'אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ' (ויקרא כב כח) "יוֹם אֶחָד",
- מָה "יוֹם אֶחָד" הָאָמוּר בְּמַעֲשֶׂה בְרֵאשִׁית, הַיּוֹם הוֹלֵךְ אַחַר הַלַּיְלָה,
- אַף "יוֹם אֶחָד" הָאָמוּר בְּ'אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ' - הַיּוֹם הוֹלֵךְ אַחַר הַלַּיְלָה.