משנה חולין ט
חולין פרק ט', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת חולין • פרק תשיעי ("העור והרוטב") • >>
פרקי מסכת חולין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
העור, והרוטב, והקיפה, והאלל, והעצמות, והגידין, והקרנים, והטלפים, מצטרפין לטמא טומאת אוכלין, אבל לא טומאת נבלות.
כיוצא בו, השוחט בהמה טמאה לנכרי ומפרכסת -- מטמאה טומאת אוכלין, אבל לא טומאת נבלות, עד שתמות או עד שיתיז את ראשה.
ריבה לטמא טומאת אוכלין ממה שריבה לטמא טומאת נבלות.
רבי יהודה אומר, האלל המכונס, אם יש בו כזית במקום אחד, חייב עליו.
אלו שעורותיהן כבשרן:
- עור האדם,
- ועור חזיר של ישוב. רבי יוסי אומר, אף עור חזיר הבר.
- ועור חטוטרת של גמל הרכה,
- ועור הראש של עגל הרך,
- ועור הפרסות,
- עור בית הבושת,
- ועור השליל,
- ועור שתחת האליה,
- ועור האנקה והכח והלטאה והחומט. רבי יהודה אומר, הלטאה כחולדה.
וכולן שעיבדן או שהילך בהן כדי עבודה, טהורין, חוץ מעור האדם.
רבי יוחנן בן נורי אומר, שמונה שרצים יש להן עורות.
המפשיט בבהמה ובחיה, בטהורה ובטמאה, בדקה ובגסה -- לשטיח, כדי אחיזה; ולחמת, עד שיפשיט את החזה.
המרגיל -- כולו חיבור לטומאה לטמא וליטמא.
עור שעל הצואר, רבי יוחנן בן נורי אומר, אינו חיבור. וחכמים אומרים, חיבור, עד שיפשיט את כולו.
עור שיש עליו כזית בשר, הנוגע בציב היוצא ממנו, ובשערה שכנגדו, טמא.
היו עליו כשני חצאי זיתים -- מטמא במשא ולא במגע, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, לא במגע ולא במשא.
ומודה רבי עקיבא בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם והסיטן, שהוא טמא. ומפני מה רבי עקיבא מטהר בעור? מפני שהעור מבטלן.
קולית המת וקולית המוקדשים, הנוגע בהן -- בין סתומים בין נקובים -- טמא.
קולית נבלה וקולית השרץ, הנוגע בהן -- סתומים, טהורים; נקובים כל שהוא, מטמאים במגע.
מנין שאף במשא? תלמוד לומר, 'הנוגע והנושא' -- את שבא לכלל מגע, בא לכלל משא, לא בא לכלל מגע, לא בא לכלל משא.
ביצת השרץ המרוקמת -- טהורה. נקובה כל שהוא, טמאה.
עכבר שחציו בשר וחציו אדמה -- הנוגע בבשר, טמא; באדמה, טהור. רבי יהודה אומר, אף הנוגע באדמה שכנגד הבשר, טמא.
האבר והבשר המדולדלין בבהמה, מטמאין טומאת אוכלין במקומן, וצריכין הכשר.
נשחטה בהמה -- הוכשרו בדמיה, דברי רבי מאיר. רבי שמעון אומר, לא הוכשרו.
מתה הבהמה, הבשר צריך הכשר.
האבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר נבלה, דברי רבי מאיר. ורבי שמעון מטהר.
האבר והבשר המדולדלין באדם, טהורין.
מת האדם, הבשר טהור.
האבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר מן המת, דברי רבי מאיר. ורבי שמעון מטהר.
- וְהָאָלָל, וְהָעֲצָמוֹת, וְהַגִּידִין,
- וְהַקַּרְנַיִם, וְהַטְּלָפַיִם,
- מִצְטָרְפִין לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין,
- אֲבָל לֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת.
- כַּיּוֹצֵא בּוֹ,
- הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה טְמֵאָה לְנָכְרִי וּמְפַרְכֶּסֶת,
- מְטַמְּאָה טֻמְאַת אֳכָלִין,
- אֲבָל לֹא טֻמְאַת נְבֵלוֹת,
- עַד שֶׁתָּמוּת,
- אוֹ עַד שֶׁיַּתִּיז אֶת רֹאשָׁהּ.
- רִבָּה לְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִין,
- מִמַּה שֶּׁרִבָּה לְטַמֵּא טֻמְאַת נְבֵלוֹת.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הָאָלָל הַמְּכֻנָּס,
- אִם יֵשׁ בּוֹ כְּזַיִת בְּמָקוֹם אֶחָד,
- חַיָּב עָלָיו:
- עוֹר הָאָדָם,
- וְעוֹר חֲזִיר שֶׁל יִשּׁוּב;
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אַף עוֹר חֲזִיר הַבָּר;
- וְעוֹר חֲטוֹטֶרֶת שֶׁל גָּמָל הָרַכָּה,
- וְעוֹר הָרֹאשׁ שֶׁל עֵגֶל הָרַךְ,
- וְעוֹר הַפְּרָסוֹת;
- עוֹר בֵּית הַבֹּשֶׁת,
- וְעוֹר הַשְּׁלִיל,
- וְעוֹר שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה,
- וְעוֹר הָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הַלְּטָאָה כְּחֻלְדָּה.
- וְכֻלָּן שֶׁעִבְּדָן,
- אוֹ שֶׁהִלֵּךְ בָּהֶן כְּדֵי עֲבוֹדָה,
- טְהוֹרִין,
- חוּץ מֵעוֹר הָאָדָם.
- אוֹ שֶׁהִלֵּךְ בָּהֶן כְּדֵי עֲבוֹדָה,
- רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר:
- שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים יֵשׁ לָהֶן עוֹרוֹת:
- בִּטְהוֹרָה וּבִטְמֵאָה,
- בְּדַקָּה וּבְגַסָּה,
- לְשָׁטִיחַ, כְּדֵי אֲחִיזָה;
- וּלְחֵמֶת, עַד שֶׁיַּפְשִׁיט אֶת הֶחָזֶה.
- הַמַּרְגִּיל,
- כֻּלּוֹ חִבּוּר לְטֻמְאָה לִטָּמֵא וּלְטַמֵּא.
- עוֹר שֶׁעַל הַצַּוָּאר,
- רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: אֵינוֹ חִבּוּר;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,
- חִבּוּר,
- עַד שֶׁיַּפְשִׁיט אֶת כֻּלּוֹ:
- הַנּוֹגֵע בַּצִּיב הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ,
- וּבַשַּׂעֲרָה שֶׁכְּנֶגְדּוֹ,
- טָמֵא.
- הָיוּ עָלָיו כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים,
- מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וְלֹא בְּמַגָּע,
- דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל;
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- לֹא בְּמַגָּע וְלֹא בְּמַשָּׂא.
- מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא וְלֹא בְּמַגָּע,
- וּמוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא
- בִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים
- שֶׁתְּחָבָן בְּקֵיסָם וֶהֱסִיטָן,
- שֶׁהוּא טָמֵא;
- וּמִפְּנֵי מָה רַבִּי עֲקִיבָא מְטַהֵר בָּעוֹר?
- מִפְּנֵי שֶׁהָעוֹר מְבַטְּלָן:
- הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן,
- בֵּין סְתוּמִים בֵּין נְקוּבִים,
- טָמֵא.
- קוּלִית נְבֵלָה וְקוּלִית הַשֶּׁרֶץ,
- הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן סְתוּמִים,
- טְהוֹרִים;
- נְקוּבִים כָּל שֶׁהוּא,
- מְטַמְּאִים בְּמַגָּע.
- הַנּוֹגֵעַ בָּהֶן סְתוּמִים,
- מִנַּיִן שֶׁאַף בְּמַשָּׂא?
- תַּלְמוּד לוֹמַר, הַנּוֹגֵעַ וְהַנּוֹשֵׂא.
- אֵת שֶׁבָּא לִכְלַל מַגָּע,
- בָּא לִכְלַל מַשָּׂא;
- לֹא בָּא לִכְלַל מַגָּע,
- לֹא בָּא לִכְלָל מַשָּׂא:
- טְהוֹרָה;
- נִקְּבָה כָּל שֶׁהוּא,
- טְמֵאָה.
- עַכְבָּר שֶׁחֶצְיוֹ בָּשָׂר וְחֶצְיוֹ אֲדָמָה,
- הַנּוֹגֵעַ בַּבָּשָׂר, טָמֵא;
- בָּאֲדָמָה, טָהוֹר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף הַנּוֹגֵעַ בָּאֲדָמָה שֶׁכְּנֶגֶד הַבָּשָׂר,
- טָמֵא:
- אַף הַנּוֹגֵעַ בָּאֲדָמָה שֶׁכְּנֶגֶד הַבָּשָׂר,
- מְטַמְּאִין טֻמְאַת אֳכָלִין בִּמְקוֹמָן,
- וּצְרִיכִין הֶכְשֵׁר.
- נִשְׁחֲטָה בְּהֵמָה,
- הֻכְשְׁרוּ בְּדָמֶיהָ,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- לֹא הֻכְשְׁרוּ.
- הֻכְשְׁרוּ בְּדָמֶיהָ,
- מֵתָה הַבְּהֵמָה,
- הַבָּשָׂר צָרִיךְ הֶכְשֵׁר.
- הָאֵבֶר מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי,
- וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבֶר נְבֵלָה,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר:
- וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבֶר נְבֵלָה,
- טְהוֹרִין;
- מֵת הָאָדָם,
- הַבָּשָׂר טָהוֹר.
- הָאֵבֶר מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַחַי,
- וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַמֵּת,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר:
- וְאֵינוֹ מְטַמֵּא מִשּׁוּם אֵבֶר מִן הַמֵּת,
נוסח הרמב"ם
(א) העור, והרוטב, והקופה,
- והאלל, והעצמות, והגידים,
- והקרניים, והטלפיים -
- מצטרפין לטמא טומאת אוכלין - אבל לא טומאת נבילות.
- כיוצא בו, השוחט בהמה טמאה לנוכרי, והיא מפרכסת -
- מטמאה טומאת אוכלין - אבל לא טומאת נבילות,
- עד שתמות, או עד שיתיז את ראשה.
- ריבה לטמא טומאת אוכלין - ממה שריבה לטמא טומאת נבילות.
- רבי יהודה אומר: האלל המכונס -
- אם יש כזית במקום אחד - חייבין עליו.
(ב) אלו שעורותיהן כבשרן -
- עור האדם, ועור החזיר של ישוב,
- רבי יוסי אומר: אף עור חזיר של בר.
- עור חטורת הגמל הרכה, ועור הראש של עגל הרך,
- ועור הפרסות, ועור בית הבושת,
- עור השליל, ועור שתחת האליה,
- עור האנקה, והכוח, והלטאה, והחומט.
- רבי יהודה אומר: הלטאה כחולדה.
- וכולן, שעיבדן או שהילך בהן כדי עבדה -
- טהורים - חוץ מעור האדם.
- עור האדם, ועור החזיר של ישוב,
- רבי יוחנן בן נורי אומר: שמונה שרצים - יש להן עורות.
(ג) המפשיט -
- בבהמה, ובחיה,
- בטמאה, ובטהורה,
- בדקה, ובגסה,
- לשטיח - כדי אחיזה.
- ולחמת - עד שיוציא את כל החזה.
- המרגיל - כולו חיבור לטומאה, ליטמא ולטמא.
[ד] *הערה 1: עור שעל הצוואר -
- רבי יוחנן בן נורי אומר: אינו חיבור.
- וחכמים אומרין: חיבור, עד שיפשיט את כולו.
(ד) עור, שיש עליו כזית בשר -
- הנוגע בציב היוצא ממנו, ובשערה שכנגדו - טמא.
- היו עליו כשני חציי זיתים -
- מטמאין במגע, אבל לא במשא - דברי רבי ישמעאל.
- רבי עקיבה אומר: לא במגע, ולא במשא.
- ומודה רבי עקיבה,
- בכשני חציי זיתים שהן תחובין בקיסם, והסיטן - שהוא טמא.
- מפני מה רבי עקיבה מטהר בעור? - מפני שהעור מבטלן.
(ה) [ה] קולית המת, וקולית המוקדשין -
- הנוגע בהן, בין נקובין ובין סתומין - טמא.
- קולית הנבילה, וקולית השרץ -
- הנוגע בהן סתומין - טהורים.
- נקובין כל שהן - מטמאין במגע.
- ומנין אף במשא?
- תלמוד לומר "הנוגע", "והנושא" (ויקרא יא כז-כח ויקרא יא לט-מ),
- את שבא לכלל מגע - בא לכלל משא,
- לא בא לכלל מגע - לא בא לכלל משא.
(ו) [ו] ביצת השרץ -
- המרוקמת - טהורה.
- אם ניקבה כל שהוא - טמאה.
- שרץ שחציו בשר וחציו אדמה -
- הנוגע בבשר - טמא,
- ובאדמה - טהור.
- רבי עקיבה אומר: הנוגע באדמה שכנגד הבשר - טמא.
(ז) [ז] האבר והבשר המדולדלין בבהמה -
- מיטמאין טומאת אוכלין במקומן, וצריכין הכשר.
- נשחטה הבהמה -
- הוכשרו בדמיה - דברי רבי מאיר.
- ורבי שמעון אומר: לא הוכשרו.
- מתה הבהמה - הבשר צריך הכשר.
- האבר -
- מטמא משום אבר מן החי, ואינו מטמא משום אבר מן הנבילה - דברי רבי מאיר.
- ורבי שמעון - מטהר.
(ח) [ח] האבר והבשר המדולדלין באדם - טהורים.
- מת האדם - הבשר טהור.
- והאבר -
- מטמא משום אבר מן החי, ואינו מטמא משום אבר מן המת - דברי רבי מאיר.
- ורבי שמעון - מטהר.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה חולין, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב