משנה חולין י
חולין פרק י', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת חולין • פרק עשירי ("הזרוע והלחיים") • >>
פרקי מסכת חולין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין אבל לא במוקדשין.
שהיה בדין: ומה אם החולין -- שאינן חייבין בחזה ושוק -- חייבין במתנות, קדשים -- שחייבין בחזה ושוק -- אינו דין במתנות?! תלמוד לומר (ויקרא, ז), "ואתן אותם לאהרן הכהן ולבניו לחק עולם", אין לו אלא מה שאמור בענין.
כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו,
- חייבין בבכורה ובמתנות,
- ויוצאין לחולין להגזז ולהעבד,
- וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן,
- והשוחטן בחוץ פטור,
- ואין עושין תמורה,
- ואם מתו יפדו, חוץ מן הבכור ומן המעשר.
כל שקדם הקדשן את מומן, או מום עובר להקדשן, ולאחר מכאן נולד להם מום קבוע ונפדו,
- פטורין מן הבכורה ומן המתנות,
- ואינן יוצאין לחולין להגזז ולהעבד,
- וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן,
- והשוחטן בחוץ חייב,
- ועושין תמורה,
- ואם מתו יקברו.
בכור שנתערב במאה -- בזמן שמאה שוחטין את כולן, פוטרין את כולן; אחד שוחט את כולן, פוטרין לו אחד.
השוחט לכהן ולנכרי, פטור מן המתנות.
והמשתתף עמהן, צריך שירשום.
ואם אמר חוץ מן המתנות, פטור מן המתנות.
אמר מכור לי בני מעיה של פרה והיו בהן מתנות, נותנן לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים.
לקח הימנו במשקל, נותנן לכהן ומנכה לו מן הדמים.
גר שנתגייר והיתה לו פרה -- נשחטה עד שלא נתגייר, פטור; משנתגייר, חייב; ספק, פטור, שהמוציא מחברו עליו הראיה.
איזהו הזרוע? מן הפרק של ארכובה עד כף של יד. והוא של נזיר.
וכנגדו ברגל, שוק. רבי יהודה אומר, שוק מן הפרק של ארכובה עד סובך של רגל.
איזהו לחי? מן הפרק של לחי עד פיקה של גרגרת.
- נוֹהֲגִין בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ,
- בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת;
- בַּחֻלִּין,
- אֲבָל לֹא בַּמֻּקְדָּשִׁין.
- שֶׁהָיָה בְּדִין:
- וּמָה אִם הַחֻלִּין,
- שֶׁאֵינָן חַיָּבִין בֶּחָזֶה וָשׁוֹק,
- חַיָּבִין בְּמַתָּנוֹת;
- קָדָשִׁים,
- שֶׁחַיָּבִין בֶּחָזֶה וָשׁוֹק,
- אֵינוֹ דִּין שֶׁחַיָּבִין בַּמַּתָּנוֹת?
- תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא ז, לד):
- "וָאֶתֵּן אֹתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו לְחָק עוֹלָם";
- אֵין לוֹ אֶלָּא מַה שֶּׁאָמוּר בָּעִנְיָן:
- חַיָּבִין בִּבְכוֹרָה וּבְמַתָּנוֹת,
- וְיוֹצְאִין לְחֻלִּין לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד,
- וּוְלָדָן וַחֲלָבָן מֻתָּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן,
- וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ פָּטוּר,
- וְאֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה,
- וְאִם מֵתוּ, יִפָּדוּ;
- חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר.
- כֹּל שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָן,
- אוֹ מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּשָׁן,
- וּלְאַחַר מִכָּאן נוֹלַד לָהֶם מוּם קָבוּעַ,
- וְנִפְדּוּ,
- פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה וּמִן הַמַּתָּנוֹת,
- וְאֵינָן יוֹצְאִין לְחֻלִּין לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד,
- וּוְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן,
- וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ חַיָּב,
- וְעוֹשִׂין תְּמוּרָה,
- וְאִם מֵתוּ, יִקָּבְרוּ:
- אוֹ מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּשָׁן,
- בִּזְמַן שֶׁמֵּאָה שׁוֹחֲטִין אֶת כֻּלָּן,
- פּוֹטְרִין אֶת כֻּלָּן;
- אֶחָד שׁוֹחֵט אֶת כֻּלָּן,
- פּוֹטְרִין לוֹ אֶחָד.
- בִּזְמַן שֶׁמֵּאָה שׁוֹחֲטִין אֶת כֻּלָּן,
- הַשּׁוֹחֵט לְכֹהֵן וּלְנָכְרִי,
- פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת;
- וְהַמִּשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶן,
- צָרִיךְ שֶׁיִּרְשֹׁם;
- וְאִם אָמַר: חוּץ מִן הַמַּתָּנוֹת,
- פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת.
- אָמַר: מְכֹר לִי בְּנֵי מֵעֶיהָ שֶׁל פָּרָה,
- וְהָיוּ בָּהֶן מַתָּנוֹת,
- נוֹתְנָן לַכֹּהֵן,
- וְאֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים.
- וְהָיוּ בָּהֶן מַתָּנוֹת,
- לָקַח הֵימֶנּוּ בְּמִשְׁקָל,
- נוֹתְנָן לַכֹּהֵן,
- וּמְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים:
- נוֹתְנָן לַכֹּהֵן,
- וְהָיְתָה לוֹ פָּרָה,
- נִשְׁחֲטָה עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר,
- פָּטוּר;
- מִשֶּׁנִּתְגַּיֵּר,
- חַיָּב.
- סָפֵק, פָּטוּר,
- שֶׁהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ, עָלָיו הָרְאָיָה.
- נִשְׁחֲטָה עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר,
אֵיזֶהוּ הַזְּרוֹעַ?
- מִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכּוּבָה,
- עַד כַּף שֶׁל יָד;
- וְהוּא שֶׁל נָזִיר.
- וּכְנֶגְדּוֹ בָּרֶגֶל, שׁוֹק.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- שׁוֹק,
- מִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכּוּבָה,
- עַד סֹבֶךְ שֶׁל רֶגֶל.
אֵיזֶהו לֶחִי?
- מִן הַפֶּרֶק שֶׁל לֶחִי,
- עַד פִּקָּה שֶׁל גַּרְגֶּרֶת:
נוסח הרמב"ם
(א) הזרוע, והלחיים, והקיבה, נוהגים -
- בארץ, ובחוצה לארץ,
- בפני הבית, ושלא בפני הבית,
- בחולין - אבל לא במוקדשין.
- שהיה בדין -
- ומה אם החולין שאינן חייבין בחזה ובשוק - חייבין במתנות,
- קדשים שהן חייבין בחזה ובשוק - אינו דין שיהו חייבין במתנות?
- תלמוד לומר: "ואתן אותם לאהרון הכוהן ולבניו, לחוק עולם" (ויקרא ז לד),
- אין לך - אלא מה שאמור בעניין.
(ב) כל קדשים, שקדם מום קבוע להקדשן, ונפדו -
- חייבין - בבכורה, ובמתנות,
- ויוצאין לחולין - להיגזז, ולהיעבד,
- וולדן, וחלבן מותר - לאחר פדיונן,
- והשוחטן בחוץ - פטור,
- ואין עושין תמורה.
- ואם מתו יפדו - חוץ מן הבכור, ומן המעשר.
- וכל שקדם הקדשן את מומן, או מום עובר להקדשן,
- ולאחר מכן נולד להן מום קבוע, ונפדו -
- פטורין - מן הבכורה, ומן המתנות,
- ואינן יוצאין לחולין - להיגזז, ולהיעבד,
- וולדן וחלבן אסור - לאחר פדיונן,
- והשוחטן בחוץ - פטור,
- ועושין תמורה,
- ואם מתו - יקברו.
- ולאחר מכן נולד להן מום קבוע, ונפדו -
(ג) בכור שנתערב במאה -
- בזמן שמאה שוחטין את כולם - פוטרין את כולם.
- אחד שוחט את כולן - פוטרין אחד.
- השוחט לכוהן, ולנוכרי - פטור מן המתנות.
- והמשתתף עמהם - צריך שירשום.
- אם אמר: "חוץ מן המתנות" - פטור מן המתנות.
- אמר לו: "מכור לי בני מעיה של פרה",
- והיו בה מתנות - נותנן לכוהן, ואינו מנכה לו מן הדמים.
- לקחן הימנו במשקל - נותנן לכוהן, ומנכה לו מן הדמים.
(ד) גר שנתגייר, והיתה לו פרה -
- נשחטה עד שלא נתגייר - פטור,
- ומשנתגייר - חייב,
- אם ספק - פטור, שהמוציא מחברו עליו הראיה.
- ואיזה הוא זרוע?
- מפרק של ארכובה - עד כף של יד,
- והוא של נזיר.
- וכנגדו ברגל - שוק.
- רבי יהודה אומר: שוק -
- מפרק של ארכובה - עד סובך של רגל.
- מפרק של ארכובה - עד כף של יד,
- איזה הוא הלחי?
- מפרק של לחי - ועד פיקה של גרגרת.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה חולין, פרק י':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב