ביאור:משנה בבא בתרא פרק י
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת בבא בתרא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
דיני גיטים ושטרות עריכה
חטיבה I: דיני כתיבת השטר וטעויות הסופר עריכה
(א) גט פשוט שטר שנכתב ישר - עדיו מתוכו מקום חתימותיהם מהצד הכתוב, ומקושר שנכתב ונתפר מקופל - עדיו מאחוריו. מהצד השני של הכתב.
|
מבנה הגט המקושר לא היה מוסכם על כל החכמים. לדעת רבי בתוספתא יא, א אי אפשר להפוך אותו לגט פשוט. להעדפה של רשב"ג את מנהג המדינה ראו כתובות ו, ד, ב"מ ז, א. |
- פשוט שכתבו עדיו מאחוריו, ומקושר שכתבו עדיו מתוכו - שניהם פסולים.
- רבי חנינא בן גמליאל אומר: מקושר שכתבו עדיו מתוכו - כשר, מפני שיכול לעשותו פשוט.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: הכל כמנהג המדינה:
|
לגבי העדים ראו גיטין ח, י. טעויות בחשבון וכן אי בהירויות מתפרשות למינימום. מיעוט רבים - שנים. דרכון - מטבע רב ערך, ראו שקלים ב, א. סתירות מתפרשות לפי הלשון האחרון, וראו גם לעיל ז, ג. המטרה של החלק העליון בשטר היא גיבוי, וראו גם ירושלמי סנהדרין ב ד, על "ספר העזרה". |
(ב) גט פשוט - עדיו בשנים, ומקושר - בשלשה.
- פשוט שכתוב בו עד אחד, ומקושר שכתוב בו שני עדים - שניהם פסולין.
- כתב בו:
- "זוזין למעשה ב-4 זוז לסלע, מתקבלים 25 סלעים מאה, דאנון סלעים עשרין" - אין לו אלא עשרין.
- "זוזין מאה, דאנון תלתין סלעין במקום לכתוב 25 סלעים" - אין לו אלא מנה מאה זוזים, כלומר 25 סלעים בלבד.
- "כסף זוזין בלשון רבים דאנון...", ונמחק - אין פחות משתים.
- "כסף סלעין דאנון...", ונמחק - אין פחות משנים.
- "דרכונות דאנון...", ונמחק - אין פחות משתים.
- כתוב בו
- מלמעלה בתקציר "מנה" ומלמטה בפירוט "מאתים",
- מלמעלה "מאתים" ומלמטה "מנה" - הכל הולך אחר התחתון.
- אם כן, למה כותבין את העליון? - שאם תמחק אות אחת מן התחתון, ילמד מן העליון:
חטיבה II: מי נוכח בעת הכתיבה, ומי משלם לסופר? עריכה
|
האשה היתה מתגרשת בעל כרחה, לכן נוכחותה לא היתה חיונית. וראו גם תוספתא גיטין ד, ה, שהשליחים לכתיבת ומסירת הגט אינם חייבים להכיר את האשה אלא את האיש. בשובר האשה מזכה את בעלה בסכום הכתובה שקיבלה, ולכן נוכחותו אינה חיונית. שטר ההלוואה הוא לטובת המלווה, ולכן נוכחותו אינה חיונית. שטר המכר הוא לטובת הקונה, ולכן נוכחותו אינה חיונית. |
(ג) כותבין גט גירושין לאיש, אף על פי שאין אשתו עמו,
- והשובר לאשה, אף על פי שאין בעלה עמה, ובלבד - שיהא מכירן. והבעל נותן שכר.
כותבין שטר ללווה, אף על פי שאין מלווה עמו,
- ואין כותבין למלווה - עד שיהא לווה עמו. והלווה נותן שכר.
כותבין שטר למוכר, אף על פי שאין לוקח עמו.
- ואין כותבין ללוקח - עד שיהא מוכר עמו. והלוקח נותן שכר:
|
ראו במשל שבתוספתא ב"ק ז, ב, ממנו עולה שהחתן משלם רק על אירוסין ראשונים, ואילו אם הכלה קלקלה והוא מסכים בכל זאת לקדש אותה - היא משלמת על השטר. שטרי אריסות דומים לשטרי אירוסין כי יש בהם התחייבות הדדית. שטרי בירורין ומעשי בית דין אמורים להיכתב על ידי בית הדין כתוצאה של הדיון. ראו ב"מ א, ח. |
(ד) אין כותבין שטרי ארוסין ונשואין - אלא מדעת שניהם. והחתן נותן שכר.
אין כותבין שטרי אריסות וקבלנות - אלא מדעת שניהם. והמקבל נותן שכר.
אין כותבין שטרי ברורין וכל מעשה בית דין - אלא מדעת שניהם. ושניהם נותנין שכר.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: שניהם כותבין שנים: לזה לעצמו ולזה לעצמו.
חטיבה III: אסמכתא ופרשנות השטרות עריכה
(ה) מי שפרע מקצת חובו
|
לדעת ר' יהודה אין להיצמד מילולית לכל מה שנאמר. למרות שהלווה הורה להחזיר למלווה את השטר בערך המלא - אין לעשות כך. הלווה האמין שיצליח לפרוע, ולא התכוון באמת לדבריו. |
- והשליש את שטרו, הפקיד המלווה את השטר בידי אדם שלישי ואמר לו הפורע לשליש "אם לא נתתי לך את שארית החוב מכאן ועד יום פלוני - תן לו שטרו",
- הגיע זמן ולא נתן: רבי יוסי אומר: יתן ויוכל המלוה לגבות ממנו את מלוא הסכום., רבי יהודה אומר: לא יתן.
(ו) מי שנמחק שטר חובו, מעידין עליו עדים, ובא לפני בית דין ועושין לו קיום:
- "איש פלוני בן פלוני, נמחק שטרו ביום פלוני, ופלוני ופלוני עדיו".
|
לדעת ר' יוסי עדיף לחייב את הלווה לשמור את השובר על הפרעון החלקי מהעכברים, ולהסתכן שאם יאבד ישלם את כל ההלוואה שוב, ובלבד שלא יפגעו בכוחו של המלווה ע"י כתיבת שטר מאוחר, שאינו מאפשר לשעבד נכסים שנמכרו בינתיים. וראו גם תוספתא ב"מ א, י, שם חולקים ר' מאיר וחכמים במחלוקת ר' יהודה ור' יוסי. |
מי שפרע מקצת חובו, רבי יהודה אומר: יחליף ויכתוב שטר חדש על יתרת ההלוואה. רבי יוסי אומר: יכתוב שובר. המלווה יתן שובר ללווה.
- אמר רבי יהודה: נמצא זה צריך להיות שומר שוברו מן העכברים!
- אמר לו רבי יוסי: כך יפה לו, ולא יורע כחו של זה!
(ז) שני אחין, אחד עני ואחד עשיר, והניח להן אביהן מרחץ ובית הבד,
|
אם המרחץ מיועד להשכרה - הרווחים מתחלקים ביניהם, ראו לעיל ט, ג. לפי התוספתא יא, ז אין אומרים: האב התכוון שהעני ישכיר את חלקו לאחרים, אלא נצמדים ללשון הצוואה, כדעת ר' יוסי במשנה ה. גם אם ניתן להצביע על אחד מהם שסביר שהוא הפורע, נצמדים ללשון השטר. |
- עשאן לשכר להשכרה - השכר לאמצע.
- עשאן לעצמן והעני אינו משתמש בבית הבד ובמרחץ - הרי העשיר אומר לעני
- "קח לך עבדים וירחצו במרחץ, קח לך זיתים ובוא ועשם בבית הבד".
שנים שהיו בעיר אחת, שם אחד יוסף בן שמעון ושם אחר יוסף בן שמעון,
- אין יכולין להוציא שטר חוב זה על זה, ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב.
- נמצא לאחד בין שטרותיו "שטרו של יוסף בן שמעון פרוע" - שטרות שניהן פרועין.
- כיצד יעשו? - ישלשו. יכתבו גם את שם הסבא
- ואם היו משולשים - יכתבו סימן. חוץ משמם
- ואם היו מסומנין - יכתבו "כהן".
האומר לפני מותו לבנו "שטר בין שטרותי פרוע, ואיני יודע איזהו" - שטרות כלן פרועין.
- נמצא לאחד שם שנים ללווה אחד שני שטרות - הגדול פרוע, והקטן אינו פרוע.
חטיבה IV: ערבות וגביית שטרות עריכה
המלווה את חברו על ידי ערב - לא יפרע מן הערב.
|
לעניין הערב לאשה - ראו ערכין ו, א, והשוו לסיפור על שוליא דנגרי בגיטין נח א, שם עשו הערב והאשה קנוניה כנגד הבעל. יתכן שרשב"ג דורש גם מהערב להדיר את האשה בהנאה. והשוו גם יבמות ב, ט-י: שם החשש הוא לקנוניא עם העד או עם החכם. |
- ואם אמר "על מנת שאפרע ממי שארצה" - יפרע מן הערב.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם יש נכסים ללווה - בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב.
- וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: הערב לאשה בכתובתה והיה בעלה מגרשה - ידירנה הנאה, בעלה, שלא יוכל לשאתה בשנית
- שמא יעשו קנוניא על נכסים של זה, ויחזיר את אשתו:
(ח) המלווה את חברו בשטר - גובה מנכסים משועבדים. מנדל"ן שנמכר לאחרים לאחר כתיבת השטר.
- על ידי עדים - גובה מנכסים בני חורין. השייכים ללווה, והם ברשותו.
- הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו אישור של הלווה, ללא עדים - גובה מנכסים בני חורין.
ערב היוצא לאחר חתום שטרות שחתם מתחת לחתימת העדים - גובה מנכסים בני חורין.
- מעשה בא לפני רבי ישמעאל, ואמר: גובה מנכסים בני חורין.
- אמר לו בן ננס: אינו גובה, לא מנכסים משועבדים ולא מנכסים בני חורין.
- אמר לו: למה?
|
ה"אמונה" כאן היא במובן של מחוייבות עמוקה של אדם לחבירו, והיא יסוד כל דיני המסחר ויחסי הממון. "מעיין הנובע" - השוו אבות ב, ח. |
- אמר לו: הרי החונק את אחד בשוק, ומצאו חברו ואמר לו "הנח לו"
- פטור, שלא על אמונתו הלווהו. הערב הצטרף לעיסקה לאחר שכבר ניתנה ההלוואה, ואינו ערב ממש.
- אלא איזהו ערב שהוא חייב? - "הלווהו ואני נותן לך"
- חייב, שכן על אמונתו הלווהו.
- אמר רבי ישמעאל: הרוצה שיחכים - יעסוק בדיני ממונות,
- שאין לך מקצוע בתורה גדול מהן, שהן כמעיין הנובע.
- והרוצה שיעסוק בדיני ממונות - ישמש את שמעון בן ננס!