ביאור:משנה בבא בתרא פרק ב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת בבא בתרא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
הרחקות מהשכן ומרשות הרבים עריכה
חטיבה I: נזקים פיזיים עריכה
|
בתוספתא א, א-ב, תולה ר' יהודה את המרחק בין בור לבור בסוג הסלע: אם הסלע רך ומאפשר חפירה ביד יש להרחיק 6 טפחים. שם גם מעירים שבקרקע סלעית מותר להשתין גם קרוב לגבול החצר ואין צורך להרחיק. |
(א) לא יחפור אדם בור סמוך לבורו של חברו,
- ולא שיח, ולא מערה, ולא אמת המים, ולא נברכת כובסין,
- אלא אם כן הרחיק מכותל בור חברו שלושה טפחים, וסד בסיד למנוע התמוטטות ונזילות.
מרחיקין את הגפת, ואת הזבל, ואת המלח, ואת הסיד, ואת הסלעים מכותלו של חברו שלושה טפחים,
- או סד בסיד כי לחומרים הללו השפעה כימית..
מרחיקין את הזרעים כי השרשים עלולים לפגוע בכותל, ואת המחרשה החרישה, ואת מי רגליים מן הכותל שלושה טפחים.
ומרחיקין את הרחיים בגלל הזעזועים שלושה מן השכב, שהן ארבעה מן הרכב,
חטיבה II: נזקי חום, רעש ואור עריכה
- ואת התנור בגלל החום, שלושה מן הכליא, בסיס התנור שהן ארבעה מן השפה:
(ב) לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית, אלא אם כן יש על גביו גובה ארבע אמות לא להתקרב לתקרה, שמעליה גר השכן..
|
לדעת ת"ק חובת התשלום דומה לזו של מי שהוציא זבל לרשות הרבים, ראו ב"מ י, ה. ר' שמעון חולק. |
- היה מעמידו בעליה - צריך שיהא תחתיו מעזיבה רצפה מעובה שלושה טפחים.
- ובכירה - טפח.
- ואם הזיק למרות שהרחיק - משלם מה שהזיק.
- רבי שמעון אומר: לא אמרו כל השיעורין האלו, אלא שאם הזיק - פטור מלשלם:
(ג) לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חברו.
|
השוו ב"מ ח, ו, גם שם נראה שקשה לפתוח מאפיה ומצבעה, ולכן המשכיר צריך להודיע על סגירתן שלש שנים מראש. המאפיה והמצבעה מחממות את הקומות שמעליהן. לכן אסור לפתוח אותן מתחת למחסן, אבל אם הן קיימות מראש אין לבעל היין זכות תביעה נגד בעל המאפיה, וראו תוספתא א, ג. מותר לכל אדם לפתוח בביתו בית מלאכה או טחנת קמח או בית ספר. הסבר אחר: אמנם אסור לאדם להעביר את העסק לביתו, אבל אין למחות על רעשים ביתיים. והשוו תוספתא ב"מ יא, ט, שיכולים בני המבוי למנוע לקבל למבוי בעל אומנות כלשהי, ולדעת רשב"ג אף למנוע זה מזה לפתוח עסק במבוי. |
- ולא רפת בקר כי היא מחממת את המחסן.
באמת, ביין התירו מתחת למחסן יין מותר לפתוח מאפיה או מצבעה, אבל לא רפת בקר.
חנות שבחצר כל חנות, לא רק מאפיה - יכול למחות בידו, ולומר לו "איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין".
- עושה כלים בביתו, יוצא ומוכר בתוך השוק,
- אבל אינו יכול למחות בידו ולומר לו "איני יכול לישן",
- לא "מקול הפטיש", ולא "מקול הרחיים", ולא "מקול התינוקות":
|
ראו לקמן ג, ו, שחלונות צוריים (גדולים) - יש להם חזקה, ולכן גם סביבם אין לשכנים זכות לבנות קירות ולפתוח חלונות. וראו הסברים מדוע מרחיקים לכל הכיוונים בתוספתא א, ה. |
(ד) מי שהיה כותלו סמוך מחובר בצורת T לכותל חברו
- לא יסמוך לו כותל אחר מקביל לכותל של חבירו, אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות. שלא יחסום את האור
- והחלונות - מלמעלן ומלמטן, ומכנגדן - ארבע אמות:
חטיבה III: נזקי בעלי חיים עריכה
(ה) מרחיקין את הסולם מן השובך של השכן ארבע אמות - כדי שלא תקפוץ הנמיה,
- ואת הכותל מן המזחילה המרזב של השכן ארבע אמות - כדי שיהא זוקף את הסולם לתיקונים.
|
שתי הלכות בעניין סולם ואחת בעניין שובך. השוו ב"ק ו, ד, לעניין בעירה. גם שם מופיע בית כור (ר' אלעזר בן עזריה) וחמישים אמה (ר' עקיבא). |
מרחיקין את השובך מן העיר שלא יאכלו היונים את הזרעונים בגינות ועל הגגות - חמישים אמה.
- ולא יעשה אדם שובך בתוך שלו, בחצרו שבעיר אלא אם כן יש לו חמישים אמה לכל רוח.
- רבי יהודה אומר: בית ארבעת כורין, מלא שגר היונה.
- ואם לקחו את השובך מבעליו הקודם, אפילו בית רובע - הרי הוא בחזקתו:
|
המשך דין השובך: חמישים אמה הם חלק מהשובך לא רק לשאלת הנזק אלא גם לשאלת הבעלות. גוזלות לא מקושרים (ראו ב"מ ב, ג) הרחוקים מהשובך שייכים למוצא. |
(ו) ניפול הנמצא בתוך חמישים אמה - הרי הוא של בעל השובך.
- חוץ מחמישים אמה - הרי הוא של מוצאו.
- נמצא בין שני שובכות: קרוב לזה - שלו, קרוב לזה - שלו.
- מחצה על מחצה - שניהם יחלוקו:
(ז) מרחיקין את האילן מן העיר ליפי העיר, ואולי בגלל השרשים. עשרים וחמש אמה, ובחרוב ובשקמה - חמישים אמה.
|
כאן וכן לעיל משנה ה רואים שאם החזיק אדם במפגע - זכותו להמשיך להחזיק בו. בתוספתא (א, ד) נראה שאותו כלל הוא גם בפתיחת חנות, הנדונה לעיל משנה ג. אם ספק - המוציא מחברו עליו הראיה (ראו ב"ק ג, יא,) ולכן אין בעל האילן יכול לתבוע פיצוי. |
- אבא שאול אומר: כל אילן סרק - חמישים אמה.
אם העיר קדמה - קוצץ, ואינו נותן דמים.
- ואם האילן קדם - קוצץ, ונותן דמים מפצה את בעל האילן..
- ספק זה קדם, ספק זה קדם - קוצץ, ואינו נותן דמים:
|
הגורן כמו השובך. |
(ח) מרחיקין גורן קבוע מן העיר בגלל המוץ חמישים אמה.
- לא יעשה אדם גורן קבוע בתוך שלו, אלא אם כן יש לו חמישים אמה לכל רוח,
- ומרחיק מנטיעותיו של חברו ומנירו, כדי שלא יזיק:
חטיבה IV: נזקי ריח וטעם עריכה
(ט) מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר בגלל הריח חמישים אמה.
|
למרות ההסבר הפשוט, והמוכר לכל מי שחי בארץ ישראל, טענו בבבל (ב"ב כה א) שהטעם הוא שהשכינה במערב. אולי מפני שלא הכירו את משטר הרוחות בא"י. |
- ואין עושין בורסקי אלא למזרח העיר כי רוב הרוחות ממערב.
- רבי עקיבא אומר: לכל רוח הוא עושה - חוץ ממערבה, ומרחיק חמישים אמה:
|
המשנה עוסקת בירקות המזיקים או הנזוקים. האחריות מוטלת על המזיק, ולכן מרחיקים את הכרישין מהבצלים ולא ההפך. ר' יוסי דורש להרחיק את הדבורים ולא את החרדל, כי העדיפות היא לזרע על פני הדבורים, שקל לנייד אותן. |
(י) מרחיקין את המשרה בור להשריית פשתן מן הירק מגינת הירק, כי מי המשרה מזיקים לירקות,
- ואת הכרישין ירק מן הבצלים כי הטעם של הבצל מתקלקל בגלל הכרישין, ואת החרדל מן הדבורים כי טעם הדבש מתקלקל..
- רבי יוסי מתיר בחרדל:
חטיבה V: נזקי אילנות עריכה
(יא) מרחיקין את האילן מן הבור בגלל השרשים עשרים וחמש אמה, ובחרוב ובשקמה - חמישים אמה, בין מלמעלה בין מן הצד.
|
ההרחקה והפיצוי הם כמו בעיר, ראו משנה ז, אבל כאן אינו קוצץ בספק, כי הרבים קודמים ליחיד. לדעת ר' יוסי "לא נתנו שדות אלא לנטיעה" (תוספתא, א ח), ולכן הנטיעה קודמת לבור של חברו. גם במקרים אחרים מדגיש ר' יוסי את זכות הקניין, ראו תוספתא ב"מ יא יד. |
- אם הבור קדם - קוצץ, ונותן דמים.
- ואם אילן קדם - לא יקוץ.
- ספק זה קדם, וספק זה קדם - לא יקוץ.
- רבי יוסי אומר: אף על פי שהבור קודם לאילן - לא יקוץ,
- שזה חופר בתוך שלו, וזה נוטע בתוך שלו:
|
האיסור אינו בגלל כלאים, ולכן לא משנה מה נטע. השוו כלאים ז, ד. ראו תוספתא ד, ט, שאם שניהם נוטעים באותו זמן מרחיק כל אחד מהם שתי אמות מהגבול. |
(יב) לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חברו, אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות,
- אחד גפנים ואחד כל אילן.
- היה גדר בינתיים - זה סומך לגדר מכאן, וזה סומך לגדר מכאן.
- היו שורשים יוצאין לתוך של חברו - מעמיק שלושה טפחים, כדי שלא יעכב את המחרשה.
- היה חופר בור שיח ומערה - קוצץ ויורד, והעצים השרשים שלו:
(יג) אילן שהוא נוטה לשדה חברו - קוצץ מלא המרדע על גבי המחרשה שלא יפריע לחרישה עם הבהמה והמרדע. אבל הענפים הגבוהים נשארים..
- ובחרוב ובשקמה - כנגד המשקולת כל מה שנוטה לשדה, כי הם עושים צל חזק..
- בית השלחין שדה רגיש יותר - כל אילן כנגד המשקולת.
- אבא שאול אומר: כל אילן סרק - כנגד המשקולת:
|
לדברי ר' שמעון ראו אהלות ח, ב. |
(יד) אילן שהוא נוטה לרשות הרבים - קוצץ, כדי שיהא גמל עובר ורוכבו בדומה לדין המרדע.
- רבי יהודה אומר: גמל טעון פשתן או חבילי זמורות.
- רבי שמעון אומר: כל האילן כנגד המשקולת, מפני הטומאה: