ביאור:משנה בבא בתרא פרק ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת בבא בתרא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

מסכת בבא בתרא עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

אחריות משותפת לאחר המכירה, בתים היכל וקברים עריכה

המוכר אחראי לטיב הסחורה גם לאחר זמן, והשוו ב"מ ח, ט, לעניין אחריות המשכיר.

חטיבה I: אחריות המוכר עריכה

(א) המוכר פירות לחברו - ולא צמחו הקונה ניסה לזרוע את הפירות, ונכשל, ואפילו זרע פשתן שבמקרים רבים מיועד לזריעה בלבד, אבל יש האוכלים אותו - אינו חייב באחריותן. המוכר אינו צריך להחליף את הפירות, כי לא מכר אותם כזרעים דווקא.

ראו תוספתא ב"מ ט, ז, כרשב"ג, וכן בדין מוכר השתילים לחברו.

וראו תוספתא ו, א, שר' יהודה מחייב את המוכר באחריות אפילו על זרעים שנאכלים.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: זרעוני גנה שאינן נאכלין - חייב באחריותן:


(ב) המוכר פירות לחברו - הרי זה מקבל עליו רובע טנופת לסאה. הקונה סופג בערך 5%.

כמות הפירות המקולקלים המובאת היא הרגילה, ולכן היא נכללת במחיר, והקונה חייב לספוג אותה. יותר מכך – יפצה אותו המוכר. וראו פירוט נוסף בתוספתא ו, ב.

והשוו לפחת המחושב לשומרים, ב"מ ג, ז-ח.

תאנים - מקבל עליו עשר מתולעות למאה.
מרתף של יין - מקבל עליו עשר קוססות חביות תוססות ומקולקלות למאה.
קנקנים בשרון - מקבל עליו עשר פיטסיאות קנקנים שבירים למאה:


הפירות לא צימחו והיין כן החמיץ, אבל שניהם התקלקלו.

(ג) המוכר יין לחברו והחמיץ - אינו חייב באחריותו.

ואם ידוע בזמן המכירה שיינו מחמיץ - הרי זה מקח טעות.
ואם אמר לו "יין מבושם שאינו מחמיץ בקלות אני מוכר לך" - חייב להעמיד לו עד העצרת. אחראי שהיין לא יתקלקל עד חג השבועות, בתחילת העונה החמה.
ו"ישן" - משל אשתקד. ו"מיושן" - משל שלש שנים:

המשנה חוזרת למכירת נדל"ן, אבל כאן עוסקים במדידת גודל הנכס ובאחריות של הבנאי, ולא בתכולת הנכס.

חטיבה II: גדלי בתים סטנדרטיים עריכה

(ד) המוכר מקום לחברו לבנות לו בית

וכן המקבל מחברו לבנות לו בית חתנות לבנו ובית אלמנות לבתו,
בונה ארבע אמות על שש, גודל מינימלי של בית לזוג צעיר או לאלמנה ללא בעל. דברי רבי עקיבא.
רבי ישמעאל אומר: רפת בקר הוא זה!

רשב"ג מכריע גם בהזדמנויות אחרות כמנהג המדינה, ראו למשל לקמן, י, א, וכן ב"מ ז, א, וכתובות ו, ד.

הרוצה לעשות רפת בקר - בונה ארבע אמות על שש.

"בית קטן" - שש על שמונה. "גדול" - שמונה על עשר. "טרקלין" - עשר על עשר.
רומו כחצי ארכו וכחצי רחבו. ראיה לדבר - היכל. המקדש של שלמה היה בגודל 40X20 ובגובה 30.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: [הכל] כבנין היכל?! אלא כמנהג המדינה.


חטיבה III: דרכי גישה לרכוש – אחריות הקונה עריכה

(ה) מי שיש לו בור לפנים מביתו של חברו,

משנה זו היא לדעת חכמים לעיל ד, ב: החבר מכר לו את הבור אבל לא את הדרך.

נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסין ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין,
ואינו מכניס בהמתו ומשקה מבורו, אלא ממלא כד ומשקה מבחוץ,
וזה עושה לו פותחת וזה עושה לו פותחת: לכל אחד משניהם יש מנעול, וכך אפשר להשתמש בבור רק בזמן ששניהם מסכימים לכך.


(ו) מי שיש לו גנה לפנים מגנתו של חברו,

נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסים ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין,

לפי דעת חכמים לעיל ד, ט: החבר מכר לו את הגינה אבל לא את הדרך.

דרך בני אדם היא להכנס בשעות מסוימות. דרך פרטית מן הצד מאפשרת לו לנהוג כרצונו, ולא להתחשב בדרך בני אדם.

ואינו מכניס לתוכה תגרין, ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרת,
והחיצון זורע את הדרך.

נתנו לו דרך מן הצד, מדעת שניהם,

נכנס בשעה שהוא רוצה ויוצא בשעה שהוא רוצה,
ומכניס לתוכה תגרין, ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרת,
וזה וזה אינם רשאים לזרעה:


(ז) מי שהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו, נטלה ונתן להם מן הצד,

בניגוד ליחסים עם הקונה, שאפשר לסכם איתו על החלפת הדרך (משנה ו) - מן הרבים אי אפשר לקחת, אלא רק לתת להם, וראו דברי ר' יהודה בתוספתא ב, ו.

גם המוות לוקח ואינו נותן. בכך דומה רשות הרבים לבית הקברות.

מה שנתן - נתן, ושלו - לא הגיעו.

דרך היחיד - ארבע אמות. דרך הרבים - שש עשרה אמה. דרך המלך - אין לה שעור.

דרך הקבר - אין לה שעור. המעמד - דייני צפורי אמרו: בית ארבעת קבין:


חטיבה IV: גדלי קברים סטנדרטיים עריכה

(ח) המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבר, וכן המקבל מחבירו לעשות לו קבר,

השוו משנה ד לעיל: הסטנדרט של קבר מינימלי הוא כמו בית חתנות לדעת ר' עקיבא.

ניתן לראות כאן ביקורת על יצר הרכושנות ובניית הבתים, וראו תהילים מט: "אל תירא כי יעשיר איש... כי לא במותו יקח הכל".

במשנה ד השוו את הבית להיכל, וכאן - לקבר.

מערת המכפלה היא בת שמונה נקברים: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה.

עושה תוכה של מערה ארבע אמות על שש,
ופותח לתוכה שמונה כוכין: שלשה מכאן ושלשה מכאן ושנים מכנגדן,
וכוכין - ארכן ארבע אמות ורומן שבעה ורחבן ששה.
רבי שמעון אומר: עושה תוכה של מערה שש אמות על שמונה,
ופותח לתוכה שלשה עשר כוך: ארבעה מכאן וארבעה מכאן ושלושה מכנגדן,
ואחד מימין הפתח ואחד מן השמאל,
ועושה חצר על פי המערה שש על שש, כמלא המטה וקובריה,
ופותח לתוכה שתי מערות: אחת מכאן ואחת מכאן.
רבי שמעון אומר: ארבע, לארבע רוחותיה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: הכל לפי הסלע.