משנה בבא בתרא א
בבא בתרא פרק א', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נזיקין • מסכת בבא בתרא • פרק ראשון ("השותפין שרצו") • >>
פרקי מסכת בבא בתרא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר, בונין את הכותל באמצע.
מקום שנהגו לבנות גויל, גזית, כפיסין, לבנים, בונים.
הכל כמנהג המדינה.
בגויל, זה נותן שלשה טפחים, וזה נותן שלשה טפחים.
בגזית, זה נותן טפחיים ומחצה, וזה נותן טפחיים ומחצה.
בכפיסין, זה נותן טפחיים, וזה נותן טפחיים.
בלבנים, זה נותן טפח ומחצה, וזה נותן טפח ומחצה.
לפיכך אם נפל הכותל, המקום והאבנים של שניהם.
וכן בגינה, מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו.
אבל בבקעה, מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו, אלא אם רוצה כונס לתוך שלו ובונה, ועושה חזית מבחוץ.
לפיכך אם נפל הכותל, המקום והאבנים שלו.
אם עשו מדעת שניהן, בונין את הכותל באמצע, ועושין חזית מכאן ומכאן.
לפיכך אם נפל הכותל, המקום והאבנים של שניהם.
המקיף את חבירו משלוש רוחותיו, וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית, אין מחייבין אותו.
רבי יוסי אומר, אם עמד וגדר את הרביעית, מגלגלין עליו את הכל.
כותל חצר שנפל, מחייבין אותו לבנותו עד ארבע אמות.
בחזקת שנתן, עד שיביא ראיה שלא נתן.
מארבע אמות ולמעלה, אין מחייבין אותו.
סמך לו כותל אחר, אף על פי שלא נתן עליו את התקרה, מגלגלין עליו את הכל.
בחזקת שלא נתן, עד שיביא ראיה שנתן.
כופין אותו לבנות בית שער ודלת לחצר.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא כל החצרות ראויות לבית שער.
כופין אותו לבנות לעיר חומה דלתים ובריח.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא כל העיירות ראויות לחומה.
כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר?
שנים עשר חודש.
קנה בה בית דירה, הרי הוא כאנשי העיר מיד.
אין חולקין את החצר, עד שיהא ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה.
ולא את השדה, עד שיהא בה תשעה קבין לזה ותשעה קבין לזה.
רבי יהודה אומר, עד שיהא בה תשעת חצאי קבין לזה ותשעת חצאי קבין לזה.
ולא את הגינה, עד שיהא בה חצי קב לזה וחצי קב לזה.
רבי עקיבא אומר, בית רובע.
ולא את הטרקלין, ולא את המורן, ולא את השובך, ולא את הטלית, ולא את המרחץ, ולא את בית הבד, עד שיהא בהן כדי לזה וכדי לזה.
[זה הכלל, כל שיחלק ושמו עליו, חולקין].
ואם לאו, אין חולקין.
אימתי? בזמן שאין שניהם רוצים.
אבל בזמן ששניהם רוצים, אפלו בפחות מכאן, יחלוקו.
וכתבי הקודש, אף על פי ששניהם רוצים, לא יחלוקו.
הַשֻּׁתָּפִין שֶׁרָצוּ לַעֲשׂוֹת מְחִצָּה בֶּחָצֵר,
- בּוֹנִין אֶת הַכֹּתֶל בְּאֶמְצַע.
- מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִבְנוֹת גְּוִיל,
- גָּזִית,
- כְּפִיסִין,
- לְבֵנִים,
- בּוֹנִים;
- הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.
- בִּגְוִיל,
- זֶה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים,
- וְזֶה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.
- בְּגָזִית,
- זֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם וּמֶחֱצָה,
- וְזֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם וּמֶחֱצָה.
- בִּכְפִיסִין,
- זֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם,
- וְזֶה נוֹתֵן טְפָחַיִם.
- בִּלְבֵנִים,
- זֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה,
- וְזֶה נוֹתֵן טֶפַח וּמֶחֱצָה.
- זֶה נוֹתֵן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים,
- לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל,
- הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם:
וְכֵן בַּגִּנָּה,
- מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִגְדֹּר,
- מְחַיְּבִין אוֹתוֹ.
- מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִגְדֹּר,
- אֲבָל בַּבִּקְעָה,
- מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִגְדֹּר,
- אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ;
- אֶלָּא אִם רוֹצֶה,
- כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבוֹנֶה,
- וְעוֹשֶׂה חָזִית מִבַּחוּץ.
- לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל,
- הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁלּוֹ.
- מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִגְדֹּר,
- אִם עָשׂוּ מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן,
- בּוֹנִין אֶת הַכֹּתֶל בְּאֶמְצַע,
- וְעוֹשִׂין חָזִית מִכָּאן וּמִכָּאן.
- לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל,
- הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם:
- בּוֹנִין אֶת הַכֹּתֶל בְּאֶמְצַע,
הַמַּקִּיף אֶת חֲבֵרוֹ מִשָּׁלֹשׁ רוּחוֹתָיו,
- וְגָדַר אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְאֶת הַשְּׁנִיָּה וְאֶת הַשְּׁלִישִׁית,
- אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ.
- וְגָדַר אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְאֶת הַשְּׁנִיָּה וְאֶת הַשְּׁלִישִׁית,
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אִם עָמַד וְגָדַר אֶת הָרְבִיעִית,
- מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל:
- אִם עָמַד וְגָדַר אֶת הָרְבִיעִית,
כֹּתֶל חָצֵר שֶׁנָּפַל,
- מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִבְנוֹתוֹ,
- עַד אַרְבַּע אַמּוֹת.
- בְּחֶזְקַת שֶׁנָּתַן,
- עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁלֹּא נָתַן.
- מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וּלְמַעְלָה,
- אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ.
- מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִבְנוֹתוֹ,
- סָמַךְ לוֹ כֹּתֶל אַחֵר,
- אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן עָלָיו אֶת הַתִּקְרָה,
- מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל.
- בְּחֶזְקַת שֶׁלֹּא נָתַן,
- עַד שֶׁיָּבִיא רְאָיָה שֶׁנָּתַן:
- אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן עָלָיו אֶת הַתִּקְרָה,
כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת בֵּית שַׁעַר וְדֶלֶת לֶחָצֵר.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- לֹא כָּל הַחֲצֵרוֹת רְאוּיוֹת לְבֵית שַׁעַר.
- כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת לָעִיר חוֹמָה דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- לֹא כָּל הָעֲיָרוֹת רְאוּיוֹת לְחוֹמָה.
- כַּמָּה יְהֵא בָּעִיר וִיהֵא כְּאַנְשֵׁי הָעִיר?
- שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ;
- קָנָה בָּהּ בֵּית דִּירָה,
- הֲרֵי הוּא כְּאַנְשֵׁי הָעִיר מִיָּד:
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
אֵין חוֹלְקִין אֶת הֶחָצֵר,
- עַד שֶׁיְּהֵא אַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה וְאַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה.
- וְלֹא אֶת הַשָּׂדֶה,
- עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ תִּשְׁעָה קַבִּין לָזֶה וְתִשְׁעָה קַבִּין לָזֶה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ תִּשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין לָזֶה וְתִשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין לָזֶה.
- וְלֹא אֶת הַגִּנָּה,
- עַד שֶׁיְּהֵא בָּהּ חֲצִי קַב לָזֶה וַחֲצִי קַב לָזֶה.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,
- בֵּית רֹבַע.
- וְלֹא אֶת הַטְּרַקְלִין,
- וְלֹא אֶת הַמּוֹרָן,
- וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ,
- וְלֹא אֶת הַטַּלִּית,
- וְלֹא אֶת הַמֶּרְחָץ,
- וְלֹא אֶת בֵּית הַבַּד,
- עַד שֶׁיְּהֵא בָּהֶן כְּדֵי לָזֶה וּכְדֵי לָזֶה.
- זֶה הַכְּלָל:
- כָּל שֶׁיֵּחָלֵק וּשְׁמוֹ עָלָיו, חוֹלְקִין;
- וְאִם לָאו, אֵין חוֹלְקִין.
- אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁאֵין שְׁנֵיהֶם רוֹצִים;
- אֲבָל בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם רוֹצִים,
- אֲפִלּוּ בְּפָחוֹת מִכָּאן, יַחֲלוֹקוּ.
- אֲבָל בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם רוֹצִים,
- וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ,
- אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם רוֹצִים,
לֹא יַחֲלוֹקוּ:
נוסח הרמב"ם
(א) השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר,
- בונין את הכותל - באמצע.
- מקום שנהגו לבנות גביל, גזית, כפסין, לבנים - בונים.
- הכל - כמנהג המדינה.
- בגביל - זה נותן שלשה טפחים, וזה נותן שלשה טפחים.
- בגזית - זה נותן טפחיים ומחצה, וזה נותן טפחיים ומחצה.
- בכפסין - זה נותן טפחיים, וזה נותן טפחיים.
- בלבנים - זה נותן טפח ומחצה, וזה נותן טפח ומחצה.
- לפיכך - אם נפל הכותל,
- המקום, והאבנים - של שניהן.
(ב) וכן בגינה - מקום שנהגו לגדור.
- אבל בבקעה -
- מקום שנהגו שלא לגדור - אין מחייבין אותו,
- אלא אם רצה -
- כונס בתוך שלו, ועושה חזית מבחוץ,
- לפיכך, אם נפל הכותל - המקום והאבנים שלו.
- ואם עשו מדעת שניהם -
- בונים את הכותל באמצע,
- ועושין חזית מכאן ומכאן,
- לפיכך, אם נפל הכותל - המקום והאבנים של שניהם.
(ג) המקיף את חברו - משלש רוחותיו,
- וגדר את הראשונה, ואת השניה, ואת השלישית,
- אין מחייבין אותו.
- רבי יוסי אומר:
- אם עמד, וגדר את הרביעית -
- מגלגלין עליו את הכל.
- וגדר את הראשונה, ואת השניה, ואת השלישית,
(ד) כותל חצר שנפל - מחייבין אותו לבנותו.
- עד ארבע אמות -
- בחזקת שנתן - עד שיביא ראיה שלא נתן.
- מארבע אמות ולמעלן - אין מחייבין אותו.
- עד ארבע אמות -
- סמך לו כותל אחר -
- אף על פי שלא נתן עליו את התקרה - מגלגלין עליו את הכל,
- בחזקת שלא נתן - עד שיביא ראיה שנתן.
- אף על פי שלא נתן עליו את התקרה - מגלגלין עליו את הכל,
(ה) כופין אותו לבנות בית שער, ודלת - לחצר.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- לא כל החצרות - ראויות לבית שער.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- כופין אותו לבנות לעיר - חומה, ודלתיים, ובריח.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- לא כל העיירות - ראויות לחומה.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- וכמה יהא בעיר, ויהא כאנשי העיר - שנים עשר חודש.
- ואם קנה בה בית דירה - הרי הוא כאנשי העיר מיד.
(ו) אין חולקין את החצר,
- עד שיהא בה ארבע אמות לזה - וארבע אמות לזה.
- ולא את השדה,
- עד שיהא בה תשעת קבין לזה - ותשעת קבין לזה.
- רבי יהודה אומר:
- תשעת חציי קבין לזה - ותשעת חציי קבין לזה.
- ולא את הגינה,
- עד שיהא בה חצי קב לזה - וחצי קב לזה.
- רבי עקיבה אומר: בית רובע.
- ולא את הטרקלין, ולא את המורן,
- ולא את השובך, ולא את הטלית,
- ולא את המרחץ, ולא את בית הבד,
- עד שיהא בהן כדי לזה - וכדי לזה.
- אימתי? - בזמן שאין שניהם רוצים.
- אבל בזמן ששניהם רוצים -
- אפילו בפחות מכן - יחלוקו.
- ובכתבי הקודש -
- אף על פי ששניהם רוצים - לא יחלוקו.
- אבל בזמן ששניהם רוצים -
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה בבא בתרא, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב