משנה בבא בתרא ג


בבא בתרא פרק ג', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר נזיקיןמסכת בבא בתראפרק שלישי ("חזקת הבתים")>>

פרקי מסכת בבא בתרא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


חזקת הבתים והבורות והשיחין והמערות והשובכות והמרחצאות ובית הבדין ובית השלחין והעבדים וכל שהוא עושה פירות תדיר, חזקתן שלש שנים מיום ליום.

שדה הבעל חזקתה שלש שנים, ואינה צריכה מיום ליום.

רבי ישמעאל אומר, שלשה חדשים בראשונה ושלשה באחרונה ושנים עשר חדש באמצע, הרי שמונה עשר חדש.

רבי עקיבא אומר, חדש בראשונה וחדש באחרונה ושנים עשר חדש באמצע, הרי ארבעה עשר חדש.

אמר רבי ישמעאל, במה דברים אמורים, בשדה לבן.

אבל בשדה אילן, כנס את תבואתו, מסק את זיתיו, כנס את קייצו, הרי אלו שלש שנים.

שלש ארצות לחזקה, יהודה ועבר הירדן והגליל.

היה ביהודה והחזיק בגליל, בגליל והחזיק ביהודה, אינה חזקה, עד שיהא עמו במדינה.

אמר רבי יהודה, לא אמרו שלש שנים אלא כדי שיהא באספמיא, ויחזיק שנה, וילכו ויודיעוהו שנה, ויבוא לשנה אחרת.

כל חזקה שאין עמה טענה, אינה חזקה.

כיצד? אמר לו, מה אתה עושה בתוך שלי?

והוא אמר לו, שלא אמר לי אדם דבר מעולם, אינה חזקה.

שמכרת לי, שנתת לי במתנה, אביך מכרה לי, אביך נתנה לי במתנה, הרי זו חזקה.

והבא משום ירושה, אינו צריך טענה.

[האומנין] והשותפים והאריסין והאפוטרופין, אין להם חזקה.

אין לאיש חזקה בנכסי אשתו, ולא לאשה חזקה בנכסי בעלה, ולא לאב בנכסי הבן, ולא לבן בנכסי האב.

במה דברים אמורים? במחזיק.

אבל בנותן מתנה, והאחין שחלקו, והמחזיק בנכסי הגר, נעל וגדר ופרץ כל שהוא, הרי זו חזקה.

היו שנים מעידין אותו שאכלה שלש שנים, ונמצאו זוממין, משלמין לו את הכל.

שנים בראשונה, ושנים בשניה, ושנים בשלישית, משלשין ביניהם.

שלשה אחים ואחד מצטרף עמהם, הרי אלו שלש עדיות, והן עדות אחת להזמה.

אלו דברים שיש להם חזקה, ואלו דברים שאין להם חזקה.

היה מעמיד בהמה בחצר, תנור, וכירים, וריחים, ומגדל תרנגולין, ונותן זבלו בחצר, אינה חזקה.

אבל עשה מחיצה לבהמתו גבוהה עשרה טפחים, וכן לתנור, וכן לכירים, וכן לריחים, הכניס תרנגולין לתוך הבית, ועשה מקום לזבלו עמוק שלשה או גבוה שלשה, הרי זו חזקה.

המרזב אין לו חזקה, ויש למקומו חזקה.

המזחילה יש לה חזקה.

סולם המצרי אין לו חזקה, ולצורי יש לו חזקה.

חלון המצרית אין לה חזקה, ולצורית יש לה חזקה.

איזו היא חלון המצרית? כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה.

רבי יהודה אומר, אם יש לה מלבן, אף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה, הרי זו חזקה.

הזיז עד טפח יש לו חזקה, ויכול למחות.

פחות מטפח, אין לו חזקה, ואין יכול למחות.

לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין.

לקח בית בחצר אחרת, לא יפתחנו לחצר השותפין.

בנה עליה על גבי ביתו, לא יפתחנה לחצר השותפין.

אלא אם רצה, בונה את החדר לפנים מביתו, ובונה עליה על גבי ביתו ופותחה לתוך ביתו.

לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון.

היה קטן, לא יעשנו גדול.

אחד, לא יעשנו שנים.

אבל פותח הוא לרשות הרבים פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון.

היה קטן, עושה אותו גדול.

אחד, עושה אותו שנים.

אין עושין חלל תחת רשות הרבים, בורות שיחין ומערות.

רבי אליעזר מתיר כדי שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים.

אין מוציאין זיזין וגזזטראות לרשות הרבים, אלא אם רצה כונס לתוך שלו ומוציא.

לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות, הרי זו בחזקתה.

(א)

חֶזְקַת הַבָּתִּים,

וְהַבּוֹרוֹת וְהַשִּׁיחִין וְהַמְּעָרוֹת,
וְהַשּׁוֹבָכוֹת וְהַמֶּרְחֲצָאוֹת וּבֵית הַבַּדִּין,
וּבֵית הַשְּׁלָחִין וְהָעֲבָדִים,
וְכֹל שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵּרוֹת תָּדִיר,
חֶזְקָתָן שָׁלֹשׁ שָׁנִים מִיּוֹם לְיוֹם.
שְׂדֵה הַבַּעַל,
חֶזְקָתָהּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים,
וְאֵינָהּ צְרִיכָה מִיּוֹם לְיוֹם.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים בָּרִאשׁוֹנָה,
וּשְׁלֹשָׁה בָּאַחֲרוֹנָה,
וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶמְצַע,
הֲרֵי שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
חֹדֶשׁ בָּרִאשׁוֹנָה, וְחֹדֶשׁ בָּאַחֲרוֹנָה, וּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶמְצַע,
הֲרֵי אַרְבָּעָה עָשָׂר חֹדֶשׁ.
אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל:
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּשְׂדֵה לָבָן;
אֲבָל בִּשְׂדֵה אִילָן,
כָּנַס אֶת תְּבוּאָתוֹ, מָסַק אֶת זֵיתָיו, כָּנַס אֶת קֵיצוֹ,
הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים:
(ב)

שָׁלֹשׁ אֲרָצוֹת לַחֲזָקָה:

יְהוּדָה, וְעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וְהַגָּלִיל.
הָיָה בִּיהוּדָה וְהֶחֱזִיק בַּגָּלִיל,
בַּגָּלִיל – וְהֶחֱזִיק בִּיהוּדָה,
אֵינָהּ חֲזָקָה,
עַד שֶׁיְּהֵא עִמּוֹ בַּמְּדִינָה.
אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
לֹא אָמְרוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים,
אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בְּאַסְפַּמְיָא,
וְיַחֲזִיק שָׁנָה,
וְיֵלְכוּ וְיוֹדִיעוּהוּ שָׁנָה,
וְיָבוֹא לְשָׁנָה אַחֶרֶת:
(ג)

כָּל חֲזָקָה שֶׁאֵין עִמָּהּ טְעָנָה, אֵינָהּ חֲזָקָה.

כֵּיצַד?
אָמַר לוֹ:
מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בְּתוֹךְ שֶׁלִּי?
וְהוּא אָמַר לוֹ:
שֶׁלֹּא אָמַר לִי אָדָם דָּבָר מֵעוֹלָם,
אֵינָהּ חֲזָקָה.
שֶׁמָּכַרְתָּ לִי,
שֶׁנָּתַתָּ לִי בְּמַתָּנָה,
אָבִיךָ מְכָרָהּ לִי,
אָבִיךָ נְתָנָהּ לִי בְּמַתָּנָה,
הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה.
וְהַבָּא מִשּׁוּם יְרֻשָּׁה,
אֵינוֹ צָרִיךְ טְעָנָה.
הָאֻמָּנִין וְהַשֻּׁתָּפִים וְהָאֲרִיסִין וְהָאַפּוֹטְרוֹפִּין,
אֵין לָהֶם חֲזָקָה.
אֵין לָאִישׁ חֲזָקָה בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ,
וְלֹא לָאִשָּׁה חֲזָקָה בְּנִכְסֵי בַּעְלָהּ,
וְלֹא לָאָב בְּנִכְסֵי הַבֵּן,
וְלֹא לַבֵּן בְּנִכְסֵי הָאָב.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?
בְּמַחֲזִיק;
אֲבָל בְּנוֹתֵן מַתָּנָה,
וְהָאַחִין שֶׁחָלְקוּ,
וְהַמַּחֲזִיק בְּנִכְסֵי הַגֵּר,
נָעַל וְגָדַר וּפָרַץ כָּל שֶׁהוּא,
הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה:
(ד)

הָיוּ שְׁנַיִם מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלָהּ שָׁלשׁ שָׁנִים,

וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין,
מְשַׁלְּמִין לוֹ אֶת הַכֹּל.
שְׁנַיִם בָּרִאשׁוֹנָה,
וּשְׁנַיִם בַּשְּׁנִיָּה,
וּשְׁנַיִם בַּשְּׁלִישִׁית,
מְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶם.
שְׁלֹשָׁה אַחִים וְאֶחָד מִצְטָרֵף עִמָּהֶם,
הֲרֵי אֵלּוּ שָׁלֹשׁ עֵדֻיּוֹת,
וְהֵן עֵדוּת אַחַת לַהֲזָמָה:
(ה)

אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חֲזָקָה;

וְאֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם חֲזָקָה.
הָיָה מַעֲמִיד בְּהֵמָה בֶּחָצֵר,
תַּנּוּר, וְכִירַיִם, וְרֵחַיִם,
וּמְגַדֵּל תַּרְנְגוֹלִין,
וְנוֹתֵן זִבְלוֹ בֶּחָצֵר,
אֵינָהּ חֲזָקָה.
אֲבָל עָשָׂה מְחִצָּה לִבְהֶמְתּוֹ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים,
וְכֵן לַתַּנּוּר, וְכֵן לַכִּירַיִם, וְכֵן לָרֵחַיִם,
הִכְנִיס תַּרְנְגוֹלִין לְתוֹךְ הַבַּיִת,
וְעָשָׂה מָקוֹם לְזִבְלוֹ עָמוֹק שְׁלֹשָׁה אוֹ גָבוֹהַּ שְׁלֹשָׁה,
הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה:
(ו)

הַמַּרְזֵב,

אֵין לוֹ חֲזָקָה,
וְיֵשׁ לִמְקוֹמוֹ חֲזָקָה.
הַמַּזְחִילָה,
יֵשׁ לָהּ חֲזָקָה.
סֻלָּם הַמִּצְרִי,
אֵין לוֹ חֲזָקָה,
וְלַצּוֹרִי יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה.
חַלּוֹן הַמִּצְרִית,
אֵין לָהּ חֲזָקָה,
וְלַצּוֹרִית יֵשׁ לָהּ חֲזָקָה.
אֵיזוֹ הִיא חַלּוֹן הַמִּצְרִית?
כֹּל שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִכָּנֵס לְתוֹכָהּ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אִם יֵשׁ לָהּ מַלְבֵּן,
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם יָכוֹל לִכָּנֵס לְתוֹכָהּ,
הֲרֵי זוֹ חֲזָקָה.
הַזִּיז,
עַד טֶפַח – יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה,
וְיָכוֹל לְמַחוֹת;
פָּחוֹת מִטֶּפַח –
אֵין לוֹ חֲזָקָה,
וְאֵין יָכוֹל לְמַחוֹת:
(ז)

לֹא יִפְתַּח אָדָם חַלּוֹנוֹתָיו לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין.

לָקַח בַּיִת בְּחָצֵר אַחֶרֶת,
לֹא יִפְתְּחֶנּוּ לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין.
בָּנָה עֲלִיָּה עַל גַּבֵּי בֵּיתוֹ,
לֹא יִפְתְּחֶנָּה לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין;
אֶלָּא אִם רָצָה,
בּוֹנֶה אֶת הַחֶדֶר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ,
וּבוֹנֶה עֲלִיָּה עַל גַּבֵּי בֵּיתוֹ,
וּפוֹתְחָהּ לְתוֹךְ בֵּיתוֹ.
לֹא יִפְתַּח אָדָם לַחֲצַר הַשֻּׁתָּפִין,
פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח,
וְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן.
הָיָה קָטָן, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָּדוֹל;
אֶחָד, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם.
אֲבָל פּוֹתֵחַ הוּא לִרְשׁוּת הָרַבִּים,
פֶּתַח כְּנֶגֶד פֶּתַח,
וְחַלּוֹן כְּנֶגֶד חַלּוֹן.
הָיָה קָטָן, עוֹשֶׂה אוֹתוֹ גָּדוֹל;
אֶחָד, עוֹשֶׂה אוֹתוֹ שְׁנַיִם:
(ח)

אֵין עוֹשִׂין חָלָל תַּחַת רְשׁוּת הָרַבִּים,

בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר,
כְּדֵי שֶׁתְּהֵא עֲגָלָה מְהַלֶּכֶת וּטְעוּנָה אֲבָנִים.
אֵין מוֹצִיאִין זִיזִין וּגְזֻזְטְרָאוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים,
אֶלָּא אִם רָצָה,
כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּמוֹצִיא.
לָקַח חָצֵר וּבָהּ זִיזִין וּגְזֻזְטְרָאוֹת,
הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקָתָהּ:


נוסח הרמב"ם

(א) חזקת בתים,

בורות, שיחין, ומערות, מרחצאות,
ושובכות, ובית הבדים, ובית השלהין,
ועבדים, וכל שהוא עושה פירות תדיר,
חזקתו - שלש שנים מיום ליום.
שדה הבעל -
חזקתה שלש שנים - ואינה מיום ליום.


רבי ישמעאל אומר:

שלשה חודשים בראשונה, ושלשה חודשים באחרונה,
ושנים עשר חודש באמצע - שמונה עשר חודש.
רבי עקיבה אומר:
חודש אחד בראשונה, חודש אחד באחרונה,
ושנים עשר חודש [באמצע - ארבעה עשר חודש,
אמר רבי ישמעאל]:
במה דברים אמורים? - בשדה הלבן.
אבל בשדה האילן -
כנס את תבואתו,
ומסק את זיתיו,
וכנס את קיצו,
הרי אלו - שלש שנים.


(ב) שלש ארצות לחזקה - יהודה, ועבר הירדן, והגליל.

היה ביהודה - והחזיק בגליל,
בגליל - והחזיק ביהודה,
אינה חזקה - עד שיהא עימו במדינה.
אמר רבי יהודה:
לא אמרו שלש שנים - אלא כדי שיהא באספמיא,
יחזיק - שנה,
וילכו ויודיעוהו - שנה,
ויבוא - לשנה אחרת.


(ג) כל חזקה, שאין עימה טענה - אינה חזקה.

אמר לו: מה את עושה בתוך שלי?
שלא אמר לי אדם דבר - אינה חזקה.
שמכרת לי, שנתת לי במתנה - הרי זו חזקה.
והבא משום ירושה - אינו צריך טענה.


האומנין, והאריסין, והאפיטרופין - אין להם חזקה.

אין לאיש חזקה - בנכסי אשתו,
ולא לאשה - בנכסי בעלה.
ולא לאב - בנכסי הבן,
ולא לבן - בנכסי האב.
במה דברים אמורים? - במחזיק,
אבל בנותן מתנה, והאחים שחלקו, והמחזיק בנכסי הגר -
נעל, גדר, ופרץ כל שהוא - הרי זו חזקה.


(ד) שנים מעידים אותו - שאכלה שלש שנים,

ונמצאו זוממין - משלמין לו את הכל.
שנים בראשונה, ושנים בשניה, ושנים בשלישית - משלשין ביניהן.
שלשה אחים - ואחד מצטרף עמהן,
הרי אלו שלש עדיות - והן עדות אחת.


(ה) אלו דברים שיש להם חזקה - ואלו שאין להם חזקה.

היה מעמיד בהמה בחצר,
מעמיד תנור, וכירים, וריחים,
ומגדל תרנגולין, ונותן זבלו בחצר,
אינה חזקה.
אבל עשה מחיצה לבהמתו - גבוהה עשרה טפחים,
וכן לתנור, וכן לכירים, וכן לריחים,
והכניס תרנגולין - לתוך הבית,
ועשה מקום לזבלו - עמוק שלשה, וגבוה שלשה,
הרי זו חזקה.


(ו) המרזב - אין לו חזקה,

ויש למקומו - חזקה.
המזחילה - יש לה חזקה.
סולם המצרי - אין לו חזקה,
ולצורי - יש לו חזקה.
חלון המצרית - אין לה חזקה,
ולצורית - יש לה חזקה.
איזו היא חלון מצרית?
כל שאין ראשו של אדם יכול להיכנס לתוכה.
רבי יהודה אומר:
אם יש לה מלבן -
אף על פי שאין ראשו של אדם יכול להיכנס לתוכה - הרי זו חזקה.
זיז -
עד טפח - יש לו חזקה, ויכול למחות,
פחות מטפח - אין לו חזקה, ואינו יכול למחות.


(ז) לא יפתח אדם חלונות - לחצר השותפין.

לקח בית בחצר אחרת - לא יפתחנו לחצר שותפין.
בנה עליה על גבי ביתו - לא יפתחנה לחצר שותפין,
אלא אם רצה -
בונה חדר לפנים מביתו,
ובונה עליה על גבי ביתו,
ופותחה - לתוך ביתו.


לא יפתח אדם - לחצר השותפין,

פתח כנגד פתח - וחלון כנגד חלון.
היה קטון - לא יעשנו גדול.
אחד - לא יעשנו שנים.
אבל פותח הוא - לרשות הרבים,
פתח כנגד פתח - וחלון כנגד חלון.
היה קטון - עושה אותו גדול.
אחד - עושה אותו שנים.


(ח) אין עושין חלל - תחת רשות הרבים,

בורות, שיחין, ומערות.
רבי אליעזר - מתיר, כדי שתהא עגלה מהלכת והיא טעונה אבנים.
אין מוציאין זיזין, וכצוצריות - לרשות הרבים,
אלא אם רצה - כונס בתוך שלו, ומוציא.
לקח חצר ובה זיזין, וכצוצריות - הרי היא כחזקתה.