ביאור:תוספתא/בבא בתרא/ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת בבא בתרא פרק ששי

גבול האחריות של מוכר מטלטלין, ואיסור טענת חינם

(א)

המוכר זרעוני גנה לחבירו, זרעים הנאכלין, זרע ולא צמח

רבי יהודה אומר נותן לו דמי הזרע ולא דמי הוצאה

ראו משנה ו, א.

אמרו לו: הרבה מבקשים אותם לדברים אחרים. למאכל

(ב)
המוכר פירות לחבירו ה"ז מקבל עליו רובע טינופת פגום מקולקלים לסאה

ראו משנה ו, ב-ג.

שעורים - מקבל עליו רובע קטנית. קישואין - מקבל עליו עשר מרות למאה
קנקנין - מקבל עליו עשר פיטסות נאות מגופרות שאינן מבושלות ותיקנו אותן בעזרת זפת למאה
יתר על כן, בכולן - מחזיר לו את השאר ונוטל ממנו דמים.
הלוקח קנקנין מחבירו ונמצאו נאות מגופרות ונשתברו - חייב להעמיד לו דמי קנקנין, אבל לא דמי יין
המוכר יין לחבירו סתם - חייב באחריותו עד הפסח.
מבוסם - חייב באחריותו עד עצרת. נתיישן - חייב באחריותו עד החג.
המוכר מרתף לחבירו סתם, בזה אמרו מקבל עליו עשר קוססות חביות תוססות ומחמיצות למאה.

(ג)
חבית של יין אני מוכר לך - נותן לו יין יפה

אם הבטיח לו חביות יין איננו יכול לתת לו 10% של חומץ, אבל בתנאים מסוימים יכול לתת לו כמה חביות תוססות.
רשב"א מדגיש שיין תוסס הוא יין לכל דבר.

חבית של יין זו אני מוכר לך - נותן לו יין המתקבל בחנות אפילו תוסס
חבית זו אני מוכר לך, אפילו חומץ - הגיעו
מאה חביות של יין אני מוכר לך - נותן לו יין יפה כרוב יין הנמכר באותו מקום
מאה חביות של יין אלו אני מוכר לך - נותן לו יין יפה כרוב יין הנמכר באותו חנות
מאה חביות אלו אני מוכר לך, אפילו חומץ - הגיעו
רבי שמעון בן אלעזר אומר: המוכר יין לחבירו ונמצא קוסס - הגיעו
נסכו על גבי המזבח – יצא. עשאו תרומה ותרומת מעשר - יצא
שתה ממנו נזיר - הרי זה לוקה את הארבעים.

(ד)

גשמים היורדין בין הגתות והתערבבו מימיהם ביין, אם מכת מדינה היא - אין צריך להודיעו

ואם אין מכת מדינה היא - צריך להודיעו

למרות שמוכר היין לא צריך להדגיש שנכנסו אליו מי גשם, כי זאת תופעה בכל המדינה – אינו רשאי לתת את היין המעורבב הזה למי שהוא חייב במזונותיו אלא אם הודיע לו מראש וקיבל את הסכמתו.
בהמשך הברייתא מזהירים מפני מראית עין של טובה שאין מאחוריה מאמץ ממשי, ואינה אלא מן השפה ולחוץ: נותן לאבל או לחתן קנקן שנראה מלא יין, ובאמת יש בו מים; מפציר בחבירו שיאכל אצלו ויודע שאינו אוכל, או אוכל מעט ומראה לו כאילו מאכילו הרבה.
מצד שני אסור ללקוח לבקש לטעום כמה סוגים של יין בלי להתכוון לקנותו, אלא אם הוא מודיע לחנווני מראש שהוא עושה סקר שוק. וראו גם ב"מ ד, י-יא.
טעות בהבנת המתנה, כגון יין הנראה כמו שמן, עלולה להביא לסכנת התאבדות מרוב תסכול.

לקח הימנו לגין וחצי לגין, רביעית ושמינית - לא ישקה מהן לחמריו, לפועליו
ולא כל מי שיש לו עליו טענת מזונות - אלא א"כ הודיעו
היה הולך לבית האבל ולבית המשתה, היה בידו לגין של יין המתקשקש - לא ימלאנו מים
מפני שטוענו טענת חנם ואם היה חבר עיר אם נותן את הלגין למארגן האירוע, ולא ישירות לאבל או לחתן - ה"ז מותר.
היה רבי מאיר אומר: לא יסרב יפציר אדם בחבירו שיאכל אצלו, ויודע בו שאינו אוכל
ולא ירבה לו בתקרובת, ויודע בו שאינו מקבל
ולא יפתח לו חביות מכורות לחנוני, מפני שטוענו טענת חנם
ואם הודיעו מתחלה או שהיה מבקש לבור לו את היפה - ה"ז מותר.
לא ישלח אדם לחבירו חבית של יין ויתן על פיה שמן, מפני הסכנה.

(ה)

הלוקח כלים לשלח לבית חמיו, ואמר: אם נתקבלו ממנו אם ירצו לקבל את הבגדים הריני נותן לך דמיהן,

ואם לאו הריני נותן כך וכך

אם קנה בגדים כדי לשלוח מתנה, והבגדים לא הגיעו ליעדם – חייב לשלם. אם לא רצו אותם, והשליח איבד אותם בחזרה – השליח כשומר שכר.
אם מכר לחברו חלק בבור מים סתם – מכר לו לפחות רבע הבור. אם אמר "בור לחבית" – מכר לו שמינית הבור, כי החבית ינו משקה את בהמתו. אם אמר לו "...לקדירה" – לא מכר לו אפשרות כביס, ואם אמר לו "לטפיח" – מכר לו רק מים לשתיה.
הכינוי "פרדס" או "כרם" או אפילו "בית כור" יכול להיות מוסב על שטח כלשהו אם כך מקובל לקרוא לשטח זה. אם קבע שהשטח מגודר – מכר לו עד הגדר.

ניטלו הימנו מהשליח בהליכה - חייב לשלם. בחזירה - הרי הוא כנושא שכר

מכירת מים ונכסים משועבדים

סומכוס אומר: המוכר חלק לחבירו בבאר - אין פחות מרובע
לחבית - אין פחות משמנה; לקדרה - אין פחות משנים עשר; לטפיח - אין פחות מששה עשר.
פרדסי אני מוכר לך, אע"פ שאין בו אילנות – הגיעו, שלא אמר לו אלא שמו.
כרמי אני מוכר לך, אע"פ שאין בו גפנים – הגיעו, שלא אמר לו אלא שמו.
בית כור אני מוכר לך, בין שהוא כבית עשרים סאה ובין שהוא כבית ארבעים סאה - הגיעו
שלא אמר לו אלא שמו.
בית כור המוקף גדר אני מוכר לך, בין שהוא כבית עשרים סאה ובין שהוא כבית ארבעים סאה
אין לו אלא עד מקום הגדר.

(ו)

אין מוציאין לאכילת פירות מנכסין המשועבדין, מפני תקון העולם
כיצד? גזל הימנו שדה ואכלה, והרי היא יוצאה לפניו - גובה את הקרן מנכסים משועבדים

ולאכילת פירות - אינו גובה אלא מנכסים בני חורין

ראו גיטין ה, ג. הנגזל גובה את השדה מנכסים משועבדים של הגזלן, אבל את הפירות שנאכלו בשדה מאז הגזילה אינו גובה אלא מנכסים בני חורין.
אם ערך השדה עלה (למשל, שנעשו בה מדרגות וכו') –עדיין השדה כולו חוזר לנגזל, והלקוח גובה את ההפרש ששילם על השדה מנכסי הגזלן. אם ברור שהגזלן הוא שהשביח את השדה – הלקוח גובה מנכסים משועבדים שלו. אם ספק – מנכסים בני חורין. אם הגזלן והלקוח מתווכחים מה קדם – המוציא מחבירו וכו'.

ואין מוציאין לשבח קרקעות, ולמזון האשה והבנות - מפני תקון העולם
כיצד? לקח הימנו שדה והשביחה, והרי היא יוצאה לפניו - גובה מנכסים המשועבדים
ושבח קרקעות - אינו גובה אלא מנכסים בני חורין. בד"א? בזמן שקדם מקחו של זה לשבחו של זה
אבל אם קדם שבחו של זה למקחו של זה - זה וזה גובה מנכסין המשועבדין
ספק זה קדם ספק זה קדם – זה וזה אינו גובה אלא מנכסים בני חורין
זה אומר שבחי קדם וזה אומר מקחי קדם - המוציא מחבירו עליו הראיה.

(ז)
אלו ואלו היו אומרים גובהה של מערה ד' אמות, רומן של כוכין שבעה טפחים, וטפח לגופה.

ראו משנה ו, ח. אין ר' שמעון חולק על חכמים בגובה המערה.
נוספה כאן התשובה לר' יהודה

עושה חצר ע"פ מערה שש על שש, מלא מטה אחת מכאן ואחת מכאן, ופותח לתוכה שתי מערות
רבי שמעון אומר: ארבע, מארבע רוחותיה.
רבי יהודה אומר: בסלע הבא בידים רך פותח את שתיהן מרוח אחת. אמרו לו: אי אפשר לכן.

(ח)

קנטינר גזיבו אני מוכר לך - הרי זה מעמיד לו שתים עשרה על שתים עשרה
בין שאמר לו "בית כור עפר אני מוכר לך", ובין שאמר לו "כבית כור עפר אני מוכר לך"

הרי זה מקבל עליו חריץ ובן חריץ, ומחיצת גדר שבינו לבין חבירו.

ראו משנה ז, א-ג.
לענין כשום הדיינים ראו ב"מ ד, ג.

"בית כור עפר אני מוכר לך, הן חסר והן יתיר"
אפילו פחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה, שהן שבעת קבין ומחצה לכור - הגיעו
פחות מכן או יתיר על כן - מחזירין זה לזה.
מהו מחזיר לו? מעות, כדרך שלקח הימנו. ואם רצה מחזיר לו קרקע
"בית כור עפר אני מוכר לך בסימניו במצריו", אפילו פחת שתות או הותיר שתות כשום הדיינין - הגיעו
פחות מכן או יתר על כן - מחזירין זה לזה
מהו מחזיר לו? מעות, כדרך שלקח הימנו. ואם רצה מחזיר לו קרקע.

(ט)
האומר לחבירו "חצי שדי בית לתך אני מוכר לך" משמנין ביניהן, ונוטל חצי שדה בית לתך

ראו משנה ז, ד. מקום חצי השדה נקבע במו"מ עתידי.
אם מכר לשנים – שוב עליהם לקבוע היכן מקבל כל אחד במו"מ. אם פירט – עושים כמו שאמר.

אמר לזה "חצי שדי ובית לתך אני מוכר לך" ולזה אמר "חצי שדי ובית לתך אני מוכר לך"
משמנין ביניהן: זה נוטל חצי שדהו וזה נוטל חצי שדהו
לזה אמר בצפון ולזה אמר בדרום - משמנין ביניהן: זה נוטל בצפון וזה נוטל בדרום
בית לתך כלפי צפון אני מוכר לך - נותן לו בית לתך כלפי צפון.
בית זרע יד - מעמיד לו בית זרע יד.