משנה תמיד ד
תמיד פרק ד', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< · משנה · סדר קדשים · מסכת תמיד · פרק רביעי ("לא היו") · >>
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
לא היו כופתין את הטלה, אלא מעקדין אותו.
מי שזכו באברים, אוחזים בו.
וכך היתה עקידתו, ראשו לדרום ופניו למערב.
השוחט, עומד במזרח ופניו למערב.
של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שניה.
של בין הערבים היה נשחט על קרן מזרחית צפונית על טבעת שניה.
שחט השוחט, וקבל המקבל.
בא לו לקרן מזרחית צפונית, ונותן מזרחה צפונה.
מערבית דרומית, ונותן מערבה דרומה.
שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומית.
משנה ב
לא היה שובר בו את הרגל, אלא נוקבו מתוך ערכובו ותולה בו.
היה מפשיט ויורד עד שהוא מגיע לחזה.
הגיע לחזה, חתך את הראש ונתנו למי שזכה בו.
חתך את הכרעים ונתנן למי שזכה בהן.
מירק את ההפשט.
קרע את הלב והוציא את דמו.
חתך את הידים ונתנן למי שזכה בהן.
עלה לרגל הימנית, חתכה ונתנה למי שזכה בה, ושתי ביצים עמה.
קרעו, ונמצא כולו גלוי לפניו.
נטל את הפדר ונתנו על בית שחיטת הראש מלמעלן.
נטל את הקרביים ונתנן למי שזכה בהם להדיחן.
והכרס מדיחין אותה בבית מדיחין כל צרכה.
והקרביים מדיחין אותן שלשה פעמים במיעוטה, על שולחנות של שיש שבין העמודים.
משנה ג
נטל את הסכין והפריש את הריאה מן הכבד, ואצבע הכבד מן הכבד, ולא היה מזיזה ממקומה.
נקב את החזה ונתנו למי שזכה בו.
עלה לדופן הימנית, היה חותך ויורד עד השדרה, ולא היה נוגע בשדרה, עד שהוא מגיע לשתי צלעות רכות.
חתכה ונתנה למי שזכה בה, והכבד תלויה בה.
בא לו לגרה, והניח בה שתי צלעות מכאן ושתי צלעות מכאן.
חתכה ונתנה למי שזכה בה, והקנה והלב והריאה תלויים בה.
בא לו לדופן השמאלית, והניח בה שתי צלעות רכות מלמעלן ושתי צלעות רכות מלמטן.
וכך היה מניח בחברתה.
נמצא מניח בשתיהן שתים שתים מלמעלן ושתים שתים מלמטן.
חתכה ונתנה למי שזכה בה, והשדרה עמה, והטחול תלוי בה, והיא היתה גדולה, אלא של ימין קורין גדולה, שהכבד תלויה בה.
בא לו לעוקץ, חותכו ונתנו למי שזכה בו, ואליה ואצבע הכבד ושתי כליות עמו.
נטל רגל השמאלית ונתנה למי שזכה בה.
נמצאו כולן עומדין בשורה והאברים בידם.
הראשון, בראש וברגל.
הראש בימינו, וחוטמו כלפי זרועו, וקרניו בין אצבעותיו, ובית שחיטתו מלמעלן, והפדר נתון עליה.
והרגל של ימין בשמאלו, ובית עורו לחוץ.
השני, בשתי ידים.
של ימין בימינו, של שמאל בשמאלו, ובית עורן לחוץ.
השלישי, בעוקץ וברגל.
העוקץ בימינו, והאליה מדולדלת בין אצבעותיו, ואצבע הכבד ושתי הכליות עמו, הרגל של שמאל בשמאלו, ובית עורו לחוץ.
הרביעי, בחזה ובגרה.
החזה בימינו, והגרה בשמאלו, וצלעותיה בין אצבעותיו.
החמישי, בשתי דפנות.
של ימין בימינו, ושל שמאל בשמאלו, ובית עורן לחוץ.
הששי, בקרבים הנתונין בבזך וכרעים על גביהם מלמעלה.
השביעי, בסלת.
השמיני, בחביתין.
התשיעי, ביין.
הלכו ונתנום מחצי הכבש ולמטה במערבו, ומלחום.
וירדו ובאו להם ללשכת הגזית, לקרות את שמע.
- אֶלָּא מְעַקְּדִין אוֹתוֹ;
- מִי שֶׁזָּכוּ בָּאֵבָרִים אוֹחֲזִים בּוֹ.
- וְכָךְ הָיְתָה עֲקֵדָתוֹ,
- רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם,
- וּפָנָיו לַמַּעֲרָב;
- הַשּׁוֹחֵט עוֹמֵד בַּמִּזְרָח,
- וּפָנָיו לַמַּעֲרָב.
- רֹאשׁוֹ לַדָּרוֹם,
- שֶׁל שַׁחַר הָיָה נִשְׁחָט
- עַל קֶרֶן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית,
- עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה;
- שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם
- הָיָה נִשְׁחָט עַל קֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית,
- עַל טַבַּעַת שְׁנִיָּה.
- עַל קֶרֶן צְפוֹנִית מַעֲרָבִית,
- שָׁחַט הַשּׁוֹחֵט,
- וְקִבֵּל הַמְּקַבֵּל.
- בָּא לוֹ לְקֶרֶן מִזְרָחִית צְפוֹנִית,
- וְנוֹתֵן מִזְרָחָה צָפוֹנָה;
- מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית,
- וְנוֹתֵן מַעֲרָבָה דָּרוֹמָה.
- שְׁיָרֵי הַדָּם הָיָה שׁוֹפֵךְ עַל יְסוֹד דְּרוֹמִית:
- אֶלָּא נוֹקְבוֹ מִתּוֹךְ עַרְכּוּבוֹ וְתוֹלֶה בּוֹ.
- הָיָה מַפְשִׁיט וְיוֹרֵד,
- עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לֶחָזֶה.
- הִגִּיעַ לֶחָזֶה,
- חָתַךְ אֶת הָרֹאשׁ, וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בּוֹ.
- חָתַךְ אֶת הַכְּרָעַיִם, וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָּהֶן.
- מֵרַק אֶת הַהֶפְשֵׁט.
- קָרַע אֶת הַלֵּב, וְהוֹצִיא אֶת דָּמוֹ.
- חָתַךְ אֶת הַיָּדַיִם, וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָּהֶן.
- עָלָה לָרֶגֶל הַיְּמָנִית;
- חֲתָכָהּ, וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָּהּ,
- וּשְׁתֵּי בֵּיצִים עִמָּהּ.
- חֲתָכָהּ, וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָּהּ,
- קְרָעוֹ,
- וְנִמְצָא כֻּלּוֹ גָּלוּי לְפָנָיו.
- נָטַל אֶת הַפֶּדֶר,
- וּנְתָנוֹ עַל בֵּית שְׁחִיטַת הָרֹאשׁ מִלְמַעְלָן.
- נָטַל אֶת הַקְּרָבַיִם,
- וּנְתָנָן לְמִי שֶׁזָּכָה בָּהֶם, לַהֲדִיחָן.
- וְהַכָּרֵס,
- מְדִיחִין אוֹתָהּ בְּבֵית הַמְּדִיחִין,
- כָּל צָרְכָּהּ.
- מְדִיחִין אוֹתָהּ בְּבֵית הַמְּדִיחִין,
- וְהַקְּרָבַיִם,
- מְדִיחִין אוֹתָן שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים בְּמִעוּטָהּ,
- עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ שֶׁבֵּין הָעַמּוּדִים:
- וְהִפְרִישׁ אֶת הָרֵיאָה מִן הַכָּבֵד,
- וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד מִן הַכָּבֵד;
- וְלֹא הָיָה מְזִיזָהּ מְמְּקוֹמָהּ.
- וְהִפְרִישׁ אֶת הָרֵיאָה מִן הַכָּבֵד,
- נָקַב אֶת הֶחָזֶה,
- וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בּוֹ.
- עָלָה לַדֹּפֶן הַיְּמָנִית.
- הָיָה חוֹתֵךְ וְיוֹרֵד עַד הַשִּׁדְרָה,
- וְלֹא הָיָה נוֹגֵעַ בַּשִּׁדְרָה;
- עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לִשְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת.
- חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָּהּ,
- וְהַכָּבֵד תְּלוּיָה בָּהּ.
- בָּא לוֹ לַגֵּרָה,
- וְהִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן,
- וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן;
- חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָּהּ,
- וְהַקָּנֶה וְהַלֵּב וְהָרֵיאָה תְּלוּיִים בָּהּ.
- וְהִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת מִכָּאן,
- בָּא לוֹ לַדֹּפֶן הַשְּׂמָאלִית,
- וְהִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְמַעְלָן,
- וּשְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְּמַטָּן;
- וְכָךְ הָיָה מַנִּיחַ בַּחֲבֶרְתָּהּ.
- וְהִנִּיחַ בָּהּ שְׁתֵּי צְלָעוֹת רַכּוֹת מִלְמַעְלָן,
- נִמְצָא מַנִּיחַ בִּשְׁתֵּיהֶן שְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִלְמַעְלָן,
- וּשְׁתַּיִם שְׁתַּיִם מִלְּמַטָּן.
- חֲתָכָהּ וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָּהּ,
- וְהַשִּׁדְרָה עִמָּהּ,
- וְהַטְּחוֹל תָּלוּי בָּהּ.
- וְהִיא הָיְתָה גְדוֹלָה;
- אֶלָּא שֶׁל יָמִין קוֹרִין גְּדוֹלָה,
- שֶׁהַכָּבֵד תְּלוּיָה בָּהּ.
- אֶלָּא שֶׁל יָמִין קוֹרִין גְּדוֹלָה,
- בָּא לוֹ לָעֹקֶץ,
- חוֹתְכוֹ וּנְתָנוֹ לְמִי שֶׁזָּכָה בּוֹ,
- וְאַלְיָה וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי כְּלָיוֹת עִמּוֹ.
- נָטַל רֶגֶל הַשְּׂמָאלִית,
- וּנְתָנָהּ לְמִי שֶׁזָּכָה בָּהּ.
- נִמְצְאוּ כֻּלָּן עוֹמְדִין בְּשׁוּרָה,
- וְהָאֵבָרִים בְּיָדָם.
- הָרִאשׁוֹן, בָּרֹאשׁ וּבָרֶגֶל;
- הָרֹאשׁ בִּימִינוֹ,
- וְחָטְמוֹ כְּלַפֵּי זְרוֹעוֹ,
- וְקַרְנָיו בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו,
- וּבֵית שְׁחִיטָתוֹ מִלְמַעְלָן,
- וְהַפֶּדֶר נָתוּן עָלֶיהָ;
- וְהָרֶגֶל שֶׁל יָמִין בִּשְׂמֹאלוֹ,
- וּבֵית עוֹרוֹ לַחוּץ.
- הַשֵּׁנִי, בִּשְׁתֵּי יָדַיִם;
- שֶׁל יָמִין בִּימִינוֹ,
- שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ,
- וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ.
- הַשְּׁלִישִׁי, בָּעֹקֶץ וּבָרֶגֶל;
- הָעֹקֶץ בִּימִינוֹ,
- וְהָאַלְיָה מְדֻלְדֶּלֶת בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו,
- וְאֶצְבַּע הַכָּבֵד וּשְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת עִמּוֹ;
- הָרֶגֶל שֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ,
- וּבֵית עוֹרוֹ לַחוּץ.
- הָרְבִיעִי, בֶּחָזֶה וּבַגֵּרָה;
- הֶחָזֶה בִּימִינוֹ,
- וְהַגֵּרָה בִּשְׂמֹאלוֹ,
- וְצַלְעוֹתֶיהָ בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו.
- הַחֲמִישִׁי, בִּשְׁתֵּי דְּפָנוֹת;
- שֶׁל יָמִין בִּימִינוֹ,
- וְשֶׁל שְׂמֹאל בִּשְׂמֹאלוֹ,
- וּבֵית עוֹרָן לַחוּץ.
- הַשִּׁשִּׁי,
- בַּקְּרָבַיִם הַנְּתוּנִין בְּבָזָךְ,
- וּכְרָעַיִם עַל גַּבֵּיהֶם מִלְמָעְלָה.
- בַּקְּרָבַיִם הַנְּתוּנִין בְּבָזָךְ,
- הַשְּׁבִיעִי בַּסֹּלֶת,
- הַשְּׁמִינִי בַּחֲבִתִּין,
- הַתְּשִׁיעִי בַּיַּיִן.
- הָלְכוּ וּנְתָנוּם מֵחֲצִי הַכֶּבֶשׁ וּלְמַטָּה בְּמַעֲרָבוֹ,
- וּמְלָחוּם.
- וְיָרְדוּ וּבָאוּ לָהֶם לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית,
- לִקְרוֹת אֶת שְׁמַע:
נוסח הרמב"ם
(א) לא היו כופתין את הטלה - אלא מעקידין אותו.
- מי שזכו באיברים - אוחזין בו.
- וכך היתה עקידתו -
- ראשו לדרום - ופניו למערב,
- של שחר - היה נשחט על קרן צפונית מערבית, על טבעת שניה,
- ושל בין הערביים היה נשחט על קרן צפונית מזרחית, על טבעת שניה.
- שחט השוחט - וקיבל המקבל.
- בא לו לקרן מזרחית צפונית - נתן מזרחה צפונה,
- מערבית דרומית - נתן מערבה דרומה.
- שירי הדם - היה שופך על יסוד דרומית.
(ב) לא היה שובר בו את הרגל -
- אלא נוקבו מתוך ערקובו - ותולה בו.
- היה מפשיט ויורד - עד שהוא מגיע לחזה.
- הגיע לחזה -
- חתך את הראש - ונתנו למי שזכה בו.
- חתך את הכרעיים - ונתנן למי שזכה בהן.
- מירק את ההפשט,
- קרע את הלב - והוציא את דמו.
- חתך את הידים - ונתנן למי שזכה בהן.
- עלה לרגל הימנית -
- חתכה - ונתנה למי שזכה בה,
- ושתי ביצים עימה.
- חתכה - ונתנה למי שזכה בה,
- קרעו - ונמצא כולו גלוי לפניו.
- נטל את הפדר - ונתנו על בית שחיטת הראש מלמעלן.
- נטל את הקרביים - ונתנן למי שזכה בהן להדיחן.
- הכרס - מדיחין אותה בבית מדיחין כל צורכה.
- הקרביים - מדיחין אותן שלשה פעמים במיעוטה,
- על השולחנות של שיש שבין העמודים.
(ג) נטל את הסכין -
- והפריש את הריאה מן הכבד,
- ואצבע הכבד מן הכבד,
- והכבד - לא היה מזיזה ממקומה.
- נקב את החזה - ונתנו למי שזכה בו.
- עלה לדופן הימנית -
- היה חותך ויורד עם השזרה,
- ולא היה נוגע בשזרה - עד שהוא מגיע לשתי צלעות רכות.
- חתכה - ונתנה למי שזכה בה,
- והכבד תלויה בה.
[ד] *הערה 1: בא לו לגרה -
- הניח בה שתי צלעות מכאן - ושתי צלעות מכאן.
- חתכה - ונתנה למי שזכה בה,
- והקנה והלב והריאה תלויין בה.
- בא לו לדופן השמאלית -
- והניח בה שתי צלעות רכות מלמעלן - ושתי צלעות רכות מלמטן.
- וכך היה מניח בחברתה.
- נמצא מניח בשתיהן -
- שתים שתים מלמעלן - ושתים שתים מלמטן.
- חתכה - ונתנה למי שזכה בה,
- והשזרה עימה, והטחול תלוי בה.
- והיא היתה גדולה,
- אלא של ימין קוראין אותה גדולה - שהכבד תלויה בה.
- בא לו לעוקץ -
- חתכו - ונתנו למי שזכה בו,
- והאליה, ואצבע הכבד, ושתי כליות עימה.
- חתכו - ונתנו למי שזכה בו,
- נטל את רגל השמאלית - ונתנה למי שזכה בה.
- נמצאו כולן עומדין בשורה - והאיברים בידן.
- הראשון - בראש וברגל,
- הראש בימינו, וחוטמו כלפי זרועו, וקרניו בין אצבעותיו,
- ובית שחיטתו מלמעלן, והפדר נתון עליה,
- והרגל של ימין בשמאלו, ובית עורה לחוץ.
- השני - בשתי ידים,
- של ימין בימינו, ושל שמאל בשמאלו, ובית עורן לחוץ.
- השלישי - בעוקץ וברגל,
- העוקץ בימינו, והאליה מדולדלת בין אצבעותיו,
- ואצבע הכבד ושתי כליות עימו,
- והרגל של שמאל בשמאלו, ובית עורן לחוץ.
- הרביעי - בחזה ובגרה,
- החזה בימינו, והגרה בשמאלו, וצלעותיה בין אצבעותיו.
- החמישי - בשתי דפנות,
- של ימין בימינו, ושל שמאל בשמאלו, ובית עורן לחוץ.
- השישי - בקרביים הנתונים בבזך,
- וכרעיים על גביהן מלמעלן.
- השביעי - בסולת.
- השמיני - בחביתין.
- התשיעי - ביין.
- הראשון - בראש וברגל,
- הלכו, ונתנום מחצי כבש ולמטה במערבו - ומלחום,
- וירדו ובאו להם בלשכת הגזית - לקרות את שמע.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה תמיד, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב