פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת תמיד: א ב ג ד ה ו ז

מסכת תמיד עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז

----

בתחילת הפרק עוסקת המשנה במקום השחיטה והזאת דם התמיד. בחטיבה השניה הפירוט של פירוק אברי התמיד נראה כתיאור של מסע, וגוף התמיד הופך להיות מקום בעצמו. בסוף הפרק מובילים את אברי התמיד בתהלוכה מסודרת אל כבש המזבח.

בפרק יש ביטויים הקושרים את התמיד לעם ישראל: העקידה, קריעת הלב וגלוי הקרבים. הביטויים מרמזים על כך שהתמיד מסמל את העם ונעקד במקומו.

שחיטת התמיד ופירוקועריכה

חטיבה I: התמיד במקוםעריכה

(א) לא היו כופתין את הטלה - אלא מעקדין אותו.

מי שזכו באברים אוחזים בו,

וכך היתה עקידתו: ראשו לדרום ופניו למערב.

הביטוי "מעקדין" הוא זכר לעקידת יצחק.

למרות שהיו 23 טבעות (ראו תוספתא סוכה כו-כח), בדרך כלל היו משתמשים רק בטבעת השניה.

השוחט - עומד במזרח ופניו למערב.

של שחר היה נשחט על קרן צפונית מערבית על טבעת שניה.

של בין הערבים היה נשחט על קרן מזרחית צפונית על טבעת שניה.

שחט השוחט - וקבל המקבל. את הדם

בא לו לקרן מזרחית צפונית, ונותן מזרחה צפונה. מהדם על פינת המזבח, וכך יש דם בצפון וגם במזרח.
מערבית דרומית - ונותן מערבה דרומה.

שיירי הדם היה שופך על יסוד דרומית:


חטיבה II: התמיד כמקוםעריכה

(ב) לא היה שובר בו את הרגל, אלא נוקבו מתוך ערכובו ותולה בו.

היה מפשיט ויורד עד שהוא מגיע לחזה.

הגיע לחזה - חתך את הראש, ונתנו למי שזכה בו.

חתך את הכרעים, ונתנן למי שזכה בהן.
מרק את ההפשט.

לגבי קריעת הלב, השוו יואל ב יג: וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם וְשׁוּבוּ אֶל ה',

וראו חולין ח, ג.

הביטוי "כולו גלוי לפניו" דומה לתוספתא ב"ק ז, ג: הכל גלוי לפניו (לפני הקב"ה).

בית מדיחים - בצפון העזרה, ראו מידות ה, ג.

קרע את הלב, והוציא את דמו.
חתך את הידים, ונתנן למי שזכה בהן.

עלה לרגל הימנית - חתכה, ונתנה למי שזכה בה, ושתי ביצים עמה.

קרעו, ונמצא כולו גלוי לפניו.
נטל את הפדר העור, ונתנו על בית שחיטת הראש מלמעלן. העור מסתיר את מקום שחיטה.
נטל את הקרבים, ונתנן למי שזכה בהם להדיחן.
והכרס - מדיחין אותה בבית מדיחין כל צרכה.
והקרבים - מדיחין אותן שלושה פעמים במעוטה, לפחות על שלחנות של שיש שבין העמודים:


(ג) נטל את הסכין, והפריש את הריאה מן הכבד, ואצבע הכבד מן הכבד - ולא היה מזיזה ממקומה.

נקב את החזה, ונתנו למי שזכה בו.

עלה לדופן הימנית, היה חותך ויורד עד השדרה - ולא היה נוגע בשדרה

עד שהוא מגיע לשתי צלעות רכות.
חתכה, ונתנה למי שזכה בה - והכבד תלויה בה.

"בא לו" השוו לעיל ג, ז. פירוק התמיד כצעידה.

את האיברים מניחים על הכבש - ראו שקלים ח, ח.

בא לו לגרה, והניח בה שתי צלעות מכאן - ושתי צלעות מכאן.

חתכה, ונתנה למי שזכה בה - והקנה והלב והריאה תלויים בה.

בא לו לדפן השמאלית, והניח בה שתי צלעות רכות מלמעלן - ושתי צלעות רכות מלמטן.

וכך היה מניח בחברתה.
נמצא מניח בשתיהן: שתים שתים מלמעלן - ושתים שתים מלמטן.
חתכה, ונתנה למי שזכה בה - והשדרה עמה, והטחול תלוי בה,
והיא היתה גדולה, אלא של ימין קורין "גדולה", שהכבד תלויה בה.

בא לו לעקץ, חותכו ונתנו למי שזכה בו - ואליה ואצבע הכבד ושתי כליות עמו.

נטל רגל השמאלית, ונתנה למי שזכה בה.

חטיבה III: שורת אברי התמידעריכה

נמצאו כלן עומדין בשורה והאברים בידם:

הראשון - בראש וברגל.
הראש בימינו, וחטמו כלפי זרועו, וקרניו בין אצבעותיו, ובית שחיטתו מלמעלן, והפדר נתון עליה.
והרגל של ימין בשמאלו, ובית עורו לחוץ.
השני - בשתי ידים.
של ימין בימינו, של שמאל בשמאלו, ובית עורן - לחוץ.
השלישי - בעקץ וברגל.
העקץ בימינו, והאליה מדולדלת בין אצבעותיו, ואצבע הכבד ושתי הכליות עמו,
הרגל של שמאל בשמאלו, ובית עורו - לחוץ.
הרביעי - בחזה ובגרה.
החזה בימינו, והגרה בשמאלו - וצלעותיה בין אצבעותיו.
החמישי - בשתי דפנות.
של ימין בימינו, ושל שמאל בשמאלו, ובית עורן - לחוץ.
הששי - בקרבים, הנתונין בבזך, וכרעים על גביהם מלמעלה.
השביעי - בסלת.
השמיני - בחביתין.
התשיעי - ביין.

הלכו, ונתנום מחצי הכבש ולמטה במערבו, ומלחום.

וירדו, ובאו להם ללשכת הגזית, לקרות את שמע: