פתיחת התפריט הראשי

ביאור:תוספתא/בבא מציעא/ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת בבא מציעא פרק ששיעריכה

קביעת מחיר מראש וריביתעריכה

(א)
אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער


ראו משנה ה, ז.
סוף הברייתא עוסקת במקרה שהפוסק מתחיל את הקציר, ולכן עדיין אין שער מסודר. זה מצב הפוך: הפוסק מחזיק בתבואה אבל בשוק אין שער. לכן פוסק על המחיר שלו אבל אחרים אינם פוסקים עמו.



אפי' ישנות יבול השנה שעברה הולכות מארבע - אין פוסקין על החדשות מארבע, עד שיצא השער לחדש ולישן
יצא שער לאחרים - אף על פי שאין לו, מותר לקוץ הימנו
במה דברים אמורים? - בזמן שמוצא ליקח באותו השער
אבל אם היו לקוטות מוכרים בודדים במבצע והולכות מארבע, והוא אינו מוצא ליקח אלא מג'
הרי זה אינו פוסק, עד שיצא השער ללוקח ולמוכר
ופוסק עמו על הגדיש של תבואה, ועל העביט של ענבים, ועל המעטים של זיתים
אף על פי שלא יצא השער. אבל אחרים לא יקיצו על גביו
ופוסק עמו על הזבל באשפות כל ימות השנה: אף על פי שאין לזה - יש לזה.

(ב)
אין פוסקים על הביצים של יוצר, אלא עד שיעשו


ציטוט נוסף מהמשנה הנ"ל. הביצים נעשות כשיש להן בית קיבול, וראו פרה ה, ו.
עפר לבן הוא המצוי, ולכן צריכים להמתין עד שיעשו; אבל עפר שחור (כנראה אדום) הוא טוב יותר, ועצם הכנת הביצה מספיקה לקוץ, עוד לפני שעשה לה בית קיבול.
אפרוחים וכו' הם זולים בעונתם, אבל לאחר העונה מחירם עולה.
ביצים, ציפורים וכו' – אין להם גורן, ולכן יכול לקוץ בכל שער שירצה.



אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים? באלו העושים בעפר לבן
אבל באלו העושים בעפר שחור, כגון כפר חנניא וחברותיה, כפר שיחין וחברותיה - מותר לקוץ
שאף על פי שאין לזה - יש לזה.
אין פוסקין על החלב ועל הגזין, אלא עד שיעשו
התחיל לחלב מותר לקוץ התחיל לגוז מותר לקוץ.
אין פוסקין לא על האפרוחין ולא על הפרגיות ולא על הדגים בטבריא ולא חבילי קש
אבל פוסקין על הביצים ועל הצפרים ועל הדגים שבשאר כל מקומות ועל חבילי עצים
זה הכלל כל שיש לו גורן קוצץ עמו כשער גורן וכל שאין לו גורן קוצץ עמו כל שעה שירצה.

(ג)

היו לפניו מאה צאן, ואמר לו: הרי גיזיהן של אלו עשויות עליך במאה של זהב - מותר

מליטרא כך וכך – אסור. אם יש לו - מותר לגוז וליתן לו


מותר למכור לפי הערכה בקבלנות; אבל אין למכור לפי מידה אלא בשער השוק, או סחורה בעין.
אבל לאריסים מותר לתת זרע במידה, ויחזירו אותו במידה כשיקצרו, ראו משנה ה, ח-ט. בכך אין הלוואה של כסף כי המחיר אינו משחק שום תפקיד.
אם האריס הוציא את היבול לפני ששילם לבעל השדה את הזרע – חייב להחזיר לו את הזרע לפי מחירו.
בעל השדה צריך לתת לאריס חיטים או שעורים, ולא כסף.
לשיטת המתיר לתת לחבירו חבית, למרות שהחבית ברשות הלווה, וחייב באחריותה אפילו אם נאנס, מותר, כמו שמותר להלוות סאה בסאה לאריס, וכמו הקונה פירות מהגורן, שחייב בעל הפירות לתת אותם בכל מחיר.



היו לפניו מאה כור, לפי הערכה אמר לו: קמה זו עשויה עליך במאה של זהב - מותר
בכור מדוד כך וכך – אסור. ואם יש לו - מותר לקצור וליתן לו.
אומר אדם לחבירו: הילך מאתים זוז על מה ששדך עושה
ובלבד שלא יאמר לו "מארבע בסלע, מסאתים בסלע"
מלוה אדם את אריסיו "מארבע בסלע מסאתים בסלע"
במה דברים אמורים? - בזמן שלא ירד לתוך שדהו, שהלוואת הזרע היא חלק מהמו"מ לקביעת תנאי האריסות אבל אם ירד לתוך שדהו התחיל להיות אריסו - הרי הוא ככל אדם
פוסק אדם עם אריסיו לזרע. להוצאה - הרי זה אסור
ולא עוד אלא אפילו זרע והוסיף בסאתים, לא יוציאם לאמצע לתוך שדהו - עד שיעשה עליו דמים
פסק הימנו חטין ונתן לו שעורין, שעורין ונתן לו חטין - אסור
לא יאמר לו "הילך מנה וצא קח לך מן השוק", אלא לוקח ונותן לו.
אומר אדם לחבירו "הלויני חבית אחת של יין עד שיבא בני" או "עד שאפתח את הדות"
היתה לו חבית בתוך הדות, ונפתח הדות ונפלה ונשברה,
אף על פי שחייב באחריותה – מותר. והלל אוסר
למה זה דומה לנותן מעות לחבירו ליתן לו פירות בגורן, ונגנבו או אבדו - חייב באחריותן
אם פחתו או הותירו - חייב להעמיד לו.

הנחה על מחיר השוקעריכה

(ד)

לקח הימנו לגין וחצי לגין רביעית ושמינית רשאי שיאמר לו תן לי מיד בפחות

ואינו חושש משום רבית.


ראו משנה ה, ב.
הסדר בתוספתא אינו תלוי בסדר המשנה, אלא קשור כאן למכירה בשער השוק. הברייתא מתירה במסגרת שער השוק לתת הנחה על תשלום במזומן, ואינו כמי שמבקש תוספת על תשלום בעתיד.
אם נתן לו כסף על החשבון אינו רשאי לשנות את השער אלא מוכר לו לפי המחיר באותו היום למשלמים במזומן.
אבל רוכל המחפש קונים, שאינו מוכר בחנות או בשוק, יכול למכור בכל שער.
המפקחים על השוק בירושלים לפני החורבן לא השגיחו על המחיר אלא רק על טיב הסחורה. כיוון שאת יין הנסכים היו קונים רק מגוף החבית (ראו מנחות ח, ז) לא היו מערבבים את היין בחבית ולכן היו מוכרים אותו בשלושה שערים שונים. אבל בזמן הברייתא אסרו לעשות כך.



כיוצא בו הלוקח מקח מחבירו ע"מ ליתן לו מכאן ועד י"ב חדש
רשאי שיאמר לו תן לי מיד בפחות, ואינו חושש משום רבית
המוכר יין ושמן לחבירו כל ימות השנה חייב להעמיד לו כדרך שהעמיד בקוטלזין בקמעונאות
ולא יהא מוכר את החבית בג' שערים
ואם היה מסבב והותיר - מוכר את השאר באיזה מהן שירצה
אגרדמים היה בירושלים ולא היו מכוונין על השערים אלא על המדות
כשהיתה חבית נמכרה בירושלים בג' שערים פיה שוליה ואמצעה.

(ה)

אומר אדם לחבירו: ילך חמורי עמך היום, ושלך עמי למחר

תחרוש פרתי עמך היום, ושלך עמי למחר


ראו משנה ה, י.
אין לקנות עבודה עתידית, שערכה עלול להשתנות; אבל מותר להתחיל לעבוד מייד ולהמשיך למרות שינויי המחיר.
אם קנה פירות לפי כמות כסף, בלי לסכם מראש מחיר – קונה כשער בינוני, וראו משנה ה, ז. לדעת ת"ק אם סיכמו מחיר זול או יקר, גם אם לא סיכמו מחיר מדוייק – הסיכום מחייב את שניהם. ר' יהודה מתיר לקונה לדרוש את השער הנמוך תמיד, אלא אם אין כמות מספקת בשער הנמוך הנ"ל.



אבל לא יאמר לו: חמורי עמך היום למזרח, ושלך עמי למחר במערב
תחרוש פרתי עמך היום במזרח, ושלך עמי למחר במערב
ואם היה שכר שוה - ה"ז מותר.
ר' יהודה אומר: כל ימי הגריד היובש, הקייץ - אחד, וכל ימי הרביעה הגשמים - אחד
האומר לפועל: הילך מנה זה, ויהא בידך שתעשה עמי בפעולה בגורן בעתיד מדינר ליום
והיה יפה סלע ביום - אסור.
הימנו מתחיל לעבוד מייד מדינר ליום, והיה יפה סלע ביום - מותר
הנותן מעות לחבירו ליתן לו פירות בגורן חייב להעמיד לו בשער בינוני אם לא סיכמו אחרת
ואיזה שער בינוני? - היו הולכות משמונה ותשעה ומעשרה - נותנן לו מתשעה
בשער הזול אם פסק עימו כשער הזול - נותנן לו בשער הזול. בשער היוקר - נותנן לו בשער היוקר
ר"י אומר לעולם נותנן לו כשער הזול
לא יאמר לו תן לי כשער הזול אלא אומר לו תן לי מעותי שלוקח אני בהן כשער הזול
במה דברים אמורים בזמן שמוצא ליקח בכל מעות שנתן לו
אבל אינו מוצא ליקח אלא כור אחד בסלע נותן לו כור אחד בסלע והשאר נותן לו כשער בינוני.

חומרת עבירת הריביתעריכה

(ו)
ר' נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב פוטרין בלבלר


ראו משנה ה, יא.
וראו מכילתא משפטים יט, וספרא בהר פרשה ה.
הברייתא מאשימה את המלווה בריבית בכפירה באל ובליצנות כלפי משה ותורתו.
וראו ספרי תצא רסב.



ופטרו את המלוה מללקות מפני שהוא בקום עשה.
אמר ר' יוסי בוא וראה כמה סמויות עיניהם של מלוי רבית
אדם קורא לחבירו עובד כוכבים ומגלה עריות ושופך דמים – יורד עמו לחייו
והלה מביא את הלבלר ואת הקולמוס ואת הדיו ואת השטר ואת העדים
ואומר "בואו וכתבו עלי שאין לי חלק במי שפוקד על הרבית"
וכותב ומעלה בערכאים, וכפר במי שאמר והיה העולם
הא למדת שמלוי ברבית כופרין בעיקר!
רשב"א אומר: יתר על מה שמרויחין - הן מתחייבין
שהן עושין את התורה פלסתר, ואת משה טיפש
ואומרין "אילו היה משה יודע שכך אנו מרויחין לא היה כותבו".
ר"ע אמר: קשה רבית, שאף שאלת שלום - רבית
כיצד? והוא שלא שאל בשלומו מימיו עד שלוה הימנו - הקדים לו שאלת שלום
הוי: אף שאלת שלום רבית
רבי שמעיה אומר: כל שיש לו מעות ואין מלוה אותן ברבית
עליו הכתוב אומר (תהלים טו ה) "כספו לא נתן בנשך... עושה אלה לא ימוט לעולם".
הא למדת, שמלוי רבית מתמוטטין והולכים מן העולם
מיטמוט זה, איני יודע מה הוא? - כענין שנאמר (משלי כד יא) הצל לקוחים למות ומטים.