ביאור:תוספתא/מנחות/ט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


תוספתא מסכת מנחות פרק תשיעי עריכה

מקורות הזבחים והנסכים עריכה

(א)
כל קרבנות צבור והיחיד באין מארץ ומח"ל, אפילו מבין העובדי כוכבים


ראו משנה ח, א-ג. כאן עוסקים גם בשאלה ממי קונים את חומרי הגלם, וכן בשאלת המוצא של הזבחים.
הבכור והמעשר שנויים במחלוקת: השוו חלה ד יא לתמורה ג ה, שם מתיר ר' שמעון להביא בכורות ומעשרות בהמה תמימים מחו"ל.



חוץ מבכור ומעשר, שאין באין אלא מן הארץ, ואין באין אלא מישראל.
כל המנחות באות מן הארץ ומח"ל, מן החדש ומן הישן
חוץ מן העומר ושתי הלחם, שאין באין אלא מן החדש ומן הארץ
וכולן אין באין אלא מן המובחר, שנאמר (דברים יב יא) וכל מבחר נדריכם
איזהו מובחר שלהן? מכמש זולחה - אלפא לסולת. שניה לה עפריים בבקעה.
רבי יוסי אומר: אף חיטי ברחיים וכפר אחוס. אלו היו בצד ירושלים ומהן היו מביאין.
אין מביאין אלא מן השדות הגיטרות המיוחדות לכן.
כיצד הוא עושה? נרה שנה ראשונה. ושניה חורשה.
זורעה קודם לפסח ע' יום, כדי שתהא סמוכה לחמה, והיא עושה סולת מרובה
והיתה עושה קנה - זרת ושבולת - זרתיים
היו בוררין אותה ולותתין אותה וטוחנין אותה ומרקידין אותה ומוליכין אותה אצל גזבר
והגזבר מכניס ידו לתוכה. אם היה אבק עולה מתוכה - חוזר ומרקידין שניה
ומשם רבי נתן אמרו: ידו סך בשמן ומשקיע לתוכה, כדי שיהא אבק עולה מתוכה.
סולת שהתליע - הרי זו בעל מום למזבח.
חיטין שהתליעו או שהרקיבו - הרי אלו בעלי מומין למזבח.
תקועה אלפא לשמן. אבא שאול אומר: שניה לה רגב בעבר הירדן.
ר' אלעזר בן יעקב אומר: שלישית היה לה גוש חלב בגליל.

(ב)
אין מביאין אלא מן הזיתים המיוחדין לכך

ר' יהודה אומר: לא היה טוחנן ברחיים, אלא כותשן במכתשת
לא היה טוחנן בקורה, אלא באבנים.
אין נותנין את הלחם הזיתים לכתישה לתוך הסל, אלא סל לתוך הלחם.
בורר מתוך הסל: הראשון למנורה, השני והשלישי למנחות
שמן אנפוקנין פסול, שאינו אלא שרף שמן
השרוי, והשלוק, והמבושל, של שמרים, ושל ריח רע - הרי זה בעל מום למזבח.
יין אליסטין, והכושי, והבורק, ושל צמוקים - לא יביאן. ואם הביא - כשר.
ר' אומר: יין בן שתי שנים ובן ג' שנים, שדחה טמא או שנשתנה מראיו - לא יביא, ואם הביא כשר.
אין מביאין לא מן הכדמת ולא מן הדלית, אלא מן הרגליות המיוחדות לכן.
לא היו בוצרים ענבים וכורמין אותן, אלא בוצרים אותן ודורכים אותן מיד
ולא היו כונסין אותן לא בחצבים גדולים ולא בחביות קטנות, אלא בכדידיות בינוניות.
לא היו מניחין אותן לא במרתף ולא בראש הגג, אלא מניחין אותן כמות שהן
ואינו ממלא חבית על פיה, אלא שתי ידות בה, כדי שיהא ריחה נודף
ואינו מביא לא מפיה - מפני קמחין, ולא משוליה - מפני שמרים
אלא נוקבה ונוטלה משלישה ומאמצעה.
כיצד בודק הגזבר? קנה בידו, כיון שזרק גיר של שמרים אם ראה הגזבר שמרים ביין - אומר ומעבירין אותה מפניו
ומביאין אחרת תחתיה, והן אומרים בואו וקחו לכם פסולת המזבח.
אין מביאין יין פחות מבן מ' יום, ואם הביא מגתו - כשר.

(ג)
אילים – ממואב. עגלים – משרון. כבשים – ממדבר. גוזלות - מהר המלך


הרחבה לעניין מקור הזבחים, וראו גם לעיל הלכה א.
וראו שמות טו טו. שם מדברים על האילים בהשאלה.



ר' יהודה אומר: כבשים שגביהן רחבים.

מקורות העצים והמלח עריכה

(ד)
כל העצים כשרים לגבי מזבח, חוץ משל זית ושל גפן


קרבן העצים, ראו תמיד ב, ג. וראו גם ספרא נדבה פרק ו ד.



ר"א מוסיף ה' עצים פסולין: אף של שקמה, ושל חרוב, ושל דקל, ושל מייש, ושל אלון
ושל סתירה שנמצאו בהם תולעים - מ"מ הרי אלו פסולין
אבל באלו רגילין: במורביות של תאנה ושל שמן ושל אגוז.

(ה)

מלח - זו מלח סדומית, שנאמר (ויקרא ב יג) ולא תשבית מלח - הבא מלח שאינו שובתת

ואיזו? זו מלח סדומית.

ומנין אם לא מצא סדומית יביא אסתרקנית? ת"ל מלח מלח, ריבה.

מקורות הבד וכלי השרת עריכה

(ו)
תכלת - אין כשרה אלא מן החלזון. שלא מן החלזון - פסולה.


תכלת ושני תולעת שימשו לבגדי כהונה ולפרוכת.



שני התולעת - מן התולע שבהרים. הביא שלא מן התולעת שבהרים - פסולה.

(ז)

שש - זה פשתן. הביאה מן הקנבוס - פסולה.

(ח)
מנורה וכלי שרת - מצותן להביא ממותר נסכים. אין להם - יביאו מתרומת הלשכה.


ראו שקלים ד, ד, מחלוקת בעניין המימון של המנורה. המנורה יכולה להיעשות גם ממתכות אחרות, אם אין זהב.



מנורה אינה כשרה אלא מן העשת. עשאה מן הגרוטאות – פסולה, ומשאר מיני מתכות - כשרה.

(ט)
חצוצרות - אין כשרה אלא מן הכסף. עשאה מן הגוש גרוטאות – כשרה, משאר מיני מתכות - פסולה


סגנון דומה ראו חולין א, ד-ז. ת"ק כרבי: חצוצרות – דווקא מכסף. וראו תוספתא חולין יח-יט, שסתמו כרבי; וראו גם ספרי במדבר סא.



ונמצאת אומר: פסול במנורה - כשר בחצוצרות, פסול בחצוצרות - כשר במנורה.
של בעץ ושל אבר ושל קסטרין ושל מתכות - ר' פוסל ור' יוסי בר רבי יהודה מכשיר
של עץ ושל עצם ושל זכוכית - הכל מודים שפסולה.

(י)
כלי שרת, עד שלא נשתמש בהן גבוה - רשאי הדיוט לשתמש


למרות שרשאי הדיוט להשתמש בהם לפני שהתחילו בשימוש ככלי שרת, יש לעשות את הכלים מראש ככלי שרת.
אין לתקן את הכלים אלא להחליפם בחדשים.



משנשתמש בהן גבוה - אין רשאי הדיוט לשתמש בה
כלים שנעשו מתחלתן להדיוט - אין עושין אותן כלי שרת
כלי שרת שניקבו - אין מתיכין אותן ואין מטילין לתוכן אבר, ואין משחיזין את פגימתה.
סכין שפיגם - אין מחזירין אותה ואין משחיזין את פגימתה.
אבא שאול אומר: סכין היתה טורפת, גורמת לטריפות וצוו עליה וגנזוה.