ביאור:תוספתא/כריתות/א

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת כריתות פרק ראשון

חייבי כריתות מיוחדים

(א)

המגדף בשוגג - ר"ע מחייב קרבן, שנא' בו כרת, ונאמר (במדבר ט יג) חטאו ישא האיש ההוא.
סך שמן המשחה שעשה משה במדבר - הרי זה חייב כרת.

הפסח והמילה, אע"פ שחייבים על זדונן כרת - אין בהן קרבן, לפי שהן בקום עשה.

ראו משנה א, ב.
ראו מכילתא דמילואים צו, ט, ששמן המשחה נוצר רק בימי משה.
המגדף הוא חייב הכרת היחיד שאין בו מעשה: המקלל אביו ואמו וכו' אינם חייבי כרת, למרות שהם חייבי מיתה, כי גם בהם אין מעשה.
המכה וכו' הם דוגמאות לחייבי מיתה אבל גם הם אינם בחייבי הכרת ולכן השוגג בהם פטור מחטאת.

טמא שאכל את הקדש, והבא למקדש טמא
אע"פ שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת - אין בהם אשם תלוי, לפי שהן בעולה ויורד.
המקלל אביו ואמו, והאומר לחברו לך ועבוד עבודת כוכבים
והמסית והמדיח, ונביאי השקר ועדים זוממין
אע"פ שיש בהן מיתת בית דין - אין בהן קרבן, שאין בהן מעשה.
המכה אביו ואמו, וגונב נפש מב"י, וזקן ממרא ע"פ ב"ד, ובן סורר ומורה, והרוצח
אע"פ שיש בהן מעשה ויש בהן מיתת ב"ד - אין בהן קרבן, לפי שאינן בהכרת.

חייבי מיתה בידי שמים

(ב)

אלו הן שבמיתה בידי שמים האוכל טבל, וזר שאכל תרומה טהורה, וכהן טמא שאכל תרומה.
וזר וטבול יום ומחוסר בגדים ומחוסר כפורים ופרועי ראש ושתויי יין ששימשו - כולן במיתה

אבל הערל והאונן והיושב - הרי אלו באזהרה.

שתי קבוצות של חייבי מיתה: אוכלי התרומה, החלה והביכורים שלא כדין (הביטוי "תרומה" כולל גם חלה וביכורים, ראו בכורים ב, א.) – ומי שעבדו במקדש שלא כראוי (ראו דוגמא בסנהדרין ט, ו.) ברשימה כאן חסרים הכובש את נבואתו וכו', שנזכרים בסנהדרין יא, ה.
לדעת רבי יש להוסיף לרשימה גם את המועל במזיד.

בעל מום – במיתה, דברי רבי; וחכמים אומרים: בלא תעשה
מזיד במעילה, רבי אומר: במיתה, וחכמים אומרים: בלא תעשה.

איסורים, חטאות וחטאות שאינן נאכלות

זה הכלל: כל מצות לא תעשה מהרשימה שיש בהן מעשה - לוקין עליה את הארבעים

ושאין בהן מעשה - אין לוקין עליה את הארבעים

הביטוי "זה הכלל" מחזיר אותנו לרשימת חייבי הכרת. וראו מכות ג, טו, ואכן רשימת חייבי המלקות שם אינה כוללת את המגדף, וכן לא את העוברים על המילה ועל הפסח, למרות ששלושתם חייבים כרת.
להמשך הברייתא השוו משנה א, ג-ו.

ושאר כל לא תעשה שבתורה - הרי אלו באזהרה, כעובר על גזירת מלך.
המפלת לאחר "מלאת" (ויקרא יב ו), והמפלת בן שמונה חי או מת,
וגר שנתגייר מהול, ותינוק שעובר זמנו חייבים במילה או בהטפת דם
וחרש שוטה וקטן שהיו מחוסרי כפרה - מביאים קרבן ונאכל.
ספק הפילה ספק לא הפילה, ספק בן קיימא ספק שאין בן קיימא
ספק יש בו מצורת אדם ספק אין בו מצורת אדם - מביאה קרבן ואין נאכל
המפלת בתוך "מלאת" - פטורה מכולם.
מודים ב"ש וב"ה, ברואה אור שמונים וא' - שדמיה טמאים
והמפלת שמונים ואחד - תהא חייבת בקרבן
מה לי בין יום ולילה, ובין דם ללידה? אמרו להן בית שמאי: לא!
אם אמרתם ביום, שראוי להבאת קרבן, תאמרו בלילה, שאין ראוי להבאת קרבן!?
כלפי דמים שאמרתם, הפריש בין דם ללידה: שהרואה בתוך "מלאת" - דמיה טמאין
והמפלת בתוך "מלאת" - דמיה טהורין!
אמרו להן בית הלל: הרי המפלת ליום שמונים ואחד שחל להיות בשבת תוכיח
שלא יצאת בשעה שראויה להביא בה קרבן
והוא יוכיח המפלת לאור שמונים ואחד של כל ימות השנה
שכן יצאת בשעה שראויה להביא בה קרבן - חייבת קרבן!
אמרו להן ב"ש: לא! אם אמרתם במפלת ליום שמונים ואחד של כל ימות השנה
שהוא מצטרף עם היום הבא אחריו, שאע"פ שאין ראוי לקרבן יחיד ראוי לקרבן צבור
תאמר במפלת לאור שמונים ואחד של כל ימות השנה
שאין הלילה ראוי לא לקרבן יחיד ולא לקרבן צבור?!
אמרו להן ב"ה: הרי אמרתם: הלילה מצטרף עם היום הבא אחריו
כשם שחייבת ליום שמונים ואחד, כך תהא חייבת לאור שמונים ואחד
ואל יוכיח יום שמונים ושנים, שיצאת בשעה שראויה להביא בה קרבן.

(ג)
האשה שיש עליה לידה ולידה, זיבה וזיבה - מביאה קרבן אחד.

ראו משנה א, ז.

לידה וזיבה - מביאה שני קרבנות
לידה ספק ולידה ודאי, זיבה ספק וזיבה ודאי - מביאה קרבן על ודאי שבהן - יצאת
לידה ודאי לידה ספק, לידה ודאית ואחריה ספק לידה זיבה ודאי זיבה ספק - מביאה קרבן אחד, ואומרת:
אם היא ודאי - הוא עליו. אם לאו - הרי הוא על ודאי שבהן, דברי רבי יוחנן בן נורי
רבי עקיבה אומר: מביאה על ודאי שבהן יצאת.

מחוסרי כפרה

(ד)
רבי שמעון אומר: נזיר מחוסר כפרה לשתות יין.

ראו משנה ב, א.

רבי אליעזר בן יעקב אומר: גר מחוסר כפרה לאכול בזבחים.

קרבנות העוף

(ה)
כל חייבי קינין שבתורה - חציין חטאות וחציין עולות

קן הוא שתי ציפורים (תורים או בני יונה).
הגר חייב להביא עולה: לפחות קן לעולה, ואם רצה - יביא בהמה; וראו ספרי במדבר קח, וכך גם אם הקדיש קן כנדר או נדבה - ראו קינים א א.
המביאים על הזדון מפורטים במשנה ב, ב.

חוץ מקינו של של גר, שאע"פ שהן חובה - שתיהן היו עולות
רצה להביא חובתו מן בהמה אם הגר רוצה להביא בהמה במקום קינים – יביא. הביא עולות בהמה לכפורים - יצא.
מנחות ונסכין במקום קן עולה - לא יצאו. לא אמרו קן אלא להקל עליו.
הביא לצרעתו - יחזור ויביא לכפרתו. לנזירותו - יחזור ויביא לכפרתו.
ד' מביאין על זדון כשגגה. כולן באונס פטורין, חוץ מן הנזיר.

קרבן עולה ויורד

(ו)

חמשה מביאין קרבן עולה ויורד. יש בהן דל ועשיר, יש בהן דל דלים.

מצורע ויולדת, דל ועשיר - מביא אחד תחת אחד

ראו ספרא יולדת פרק ד ג: מטמא מקדש דל מביא שני קרבנות עוף במקום בהמה אחת, ואילו היולדת והמצורע הדלים מביאים שני עופות במקום בהמה ועוף.

מטמא מקדש, דל דלים - מביא שנים תחת אחד
מכאן אתה מחשב לעשירית האיפה בשוה פרוטה.

(ז)
מצורע שנתנגע, חזר ונתנגע, חזר ונתנגע - מביא קרבן א' על הכל

ראו משנה ב, ג. הברייתא מביאה דעה קיצונית יותר משל חכמים (ר' יהודה) – דעת ר' שמעון.
מחלוקת דומה יש גם בעניין הנזיר, ראו תוספתא נזיר ד, ה.

הביא צפריו ונתנגע, הביא צפריו ונתנגע - מביא קרבן על כל אחד ואחד, דברי ר' אליעזר
וחכמים אומרים: קרבן אחד על הכל, עד שיביא אשמו
הביא אשמו ונתנגע, הביא אשמו ונתנגע - מביא קרבן על כל אחד ואחד
רבי שמעון אומר: קרבן אחד על הכל, עד שיביא חטאתו.
נזיר שנטמא, וחזר ונטמא - מביא קרבן אחד על הכל
נטמא יום שביעי שלו, וחזר ונטמא יום שביעי שלו - מביא קרבן אחד על כל אחד ואחד, דברי רבי.
וחכ"א: קרבן אחד על הכל, עד שיביא חטאתו.

קיני היולדת

(ח)
האשה שילדה ולדות הרבה, הפילה בתוך שמונים נקבה, וחזרה והפילה בתוך שמונים נקבה

ראו משנה ב, ד.

המפלת בתוך שמונים נקבה, המפלת תיומין - מביאה קרבן אחד על הכל, דברי רבי מאיר
רבי יהודה אומר: מביאה לראשון, ואין מביאה לשני. מביאה לשלישי, ואין מביאה לרביעי.

אשם שפחה חרופה ושאר האשמות

(ט)
אלו דברים שבין שפחה חרופה לכל עריות

ראו משנה ב, חטיבה III. כאן נוספו הבדלים נוספים, וביניהם גם הגדרת השפחה החרופה כנשואה (לעבד או לבן חורין); וראו גם ספרא קדושים פרק ה ב.
לעניין בית דין והמשיח ראו הוריות ב, ז.

כל עריות שבתורה, הרי אלו חייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת, ועל לא הודעו אשם תלוי
מה שאין כן בשפחה חרופה.
כל עריות שבתורה - עושה אונס כרצון, שאין מתכוין כמתכוין
מערה כגומר ושנה, כדרכה ושלא כדרכה - חייבת על כל ביאה וביאה - מה שאין כן בשפחה חרופה.
כל עריות עשה קטן כגדול - לחייב על הגדול, ובשפחה, אם היה קטן הרי אלו פטורין
כל עריות - שניהן לוקין, ובשפחה - היא לוקה והוא אינו לוקה
כל עריות - שניהם מביאין קרבן, ובשפחה - הוא מביא והיא אינה מביאה.
כל עריות – בחטאת, ושפחה - באשם
כל עריות – בנקבה עז ושפחה – בזכר. איל
כל עריות - חייב על כל ביאה וביאה, בשפחה - אחת על ביאות הרבה.
כל עריות שבתורה - ב"ד חייב על הוראתן, מה שאין כן בשפחה חרופה.
כל עריות, כהן משוח שהורה ועשה - חייב
ובשפחה - עשה אע"פ שלא הורה - מביא אשם ודאי.
רבי ישמעאל אומר: בשפחה כנענית הכתוב מדבר, נשואה לעבד כנעני
אחרים אומרים משמו: נשואה לבן חורין
רבי עקיבה אומר: מן התורה - חציה שפחה וחציה בת חורין, נשואה לבן חורין.

(י)

הבא על אחת מכל עריות האמורה בתורה, הוא בהעלם אחד והיא בחמשה העלמות

הוא מביא חטאת והיא מביאה חמש חטאות.

ראו משנה ב, ו.

כל עריות, היא בהעלם אחת והוא בחמשה העלמות
היא מביאה חטאת אחת והוא מביא חמש חטאות.
כל עריות, אחד גדול ואחד קטן - הקטן פטור
אחד ניער ואחד ישן - הישן פטור. אחד שוגג ואחד מזיד - השוגג בחטאת והמזיד בהכרת.

(יא)

חמשה אשמות הן: אשם גזילה, אשם מעילה, אשם שפחה חרופה, אשם נזיר ואשם מצורע

ר' אליעזר אומר: אשם תלוי.

ראו זבחים ה, ה.

שתויי יין

(יב)
שתוי יין פוסל בעבודה וחייב במיתה

השלמה להלכה ב לעיל.
לפי הברייתא הזו ת"ק מחייב על כל כמות של יין בן ארבע-חמש שנים.
המשך הברייתא מחיל את איסור השתיה גם על הוראת דין, וראו תוספתא פסחים ב, ט.

איזהו שתוי יין? כל ששתה רביעית יין בן ארבעים יום, הימנו למעלה
שתה מגיתו יתר מרביעית – פטור.
שתה פחות מרביעית בן ארבע בן חמש שנים – חייב, בין שמזגו ובין ששתאו חצאין
רבי אליעזר אומר: שתאו כולו כאחד – חייב. מזגו ושתאו, או שתאו חצאין - פטור
רבי יהודה אומר: על היין במיתה ועל המשכרין באזהרה
לפיכך אם אכל דבלה קעילית או ששתה חלב ודבש - הרי זו לוקה ארבעים ועובר בלא תעשה
וכשם שאם היה כהן, פסול בעבודה - חייב בה מיתה
כך אם היה חכם, או תלמיד חכם - אסור ללמד ולהורות
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אם היה חכם מותר ללמד.

חטאות רבות על מעשה אחד

(יג)
הבא על אמו - חייב משם שני לאוין

ראו משנה ג, ו.
המשך הברייתא דן על משנה ג, ט, והשורה האחרונה היא סוף משנה י.

הבא על אחות אביו - חייב משם שני לאוין
אמר רבי יוחנן בן נורי: יש לי עוד בהן תשע.
כיצד? נשא את האשה וחזר ונשא את בת אחיה, חזר ונשא את בת אחותה
חזר ובא על הזקנה - חייב משום אותו השם, וכלתו, ואשת אחיו, ואשת אחי אביו, ואשת איש, והנדה
אמרו לו: אחרים שקרו לפניך לא אמרו "חמותו ואם חמותו ואם חמיו" במנין הזה.
אמר רבי שמעון: וכי מה היה ענין שחיטה אצל אכילה
שרבי עקיבה שאל שחיטה והן משיבין אותו אכילה?
אלא שר' יהושע שאל אכילה בפני עצמה, והשיבוהו אכילה מתוך אכילה
אמר לו ר"ע: בהמה בשבת, אלא שקיפחתני בשעת הדין.