משנה כריתות א
כריתות פרק א', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת כריתות • פרק ראשון ("שלשים ושש") • >>
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
שלשים ושש כריתות בתורה:
הבא על האם, ועל אשת האב, ועל הכלה.
הבא על הזכור, ועל הבהמה, ואשה המביאה את הבהמה עליה.
הבא על אשה ובתה, ועל אשת איש.
הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנדה.
המגדף, והעובד עבודה זרה, והנותן מזרעו למולך, ובעל אוב.
המחלל את השבת, וטמא שאכל את הקדש, והבא למקדש טמא.
האוכל חלב, ודם, ונותר, ופגול.
השוחט והמעלה בחוץ.
האוכל חמץ בפסח, והאוכל והעושה מלאכה ביום הכפורים.
המפטם את השמן, והמפטם את הקטורת, והסך בשמן המשחה.
הפסח והמילה במצות עשה.
על אלו חייבים על זדונם כרת, ועל שגגתם חטאת, ועל לא הודע שלהן אשם תלוי, חוץ מן המטמא מקדש וקדשיו, מפני שהוא בעולה ויורד, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, אף המגדף, שנאמר (במדבר טו), תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה, יצא מגדף, שאינו [ עושה ] מעשה.
יש מביאות קרבן ונאכל, ויש מביאות ואינו נאכל, ויש שאינן מביאות.
אלו מביאות קרבן ונאכל:
המפלת כמין בהמה חיה ועוף, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, עד שיהא בו מצורת האדם.
המפלת סנדל, או שליא, ושפיר מרוקם, והיוצא מחותך, וכן שפחה שהפילה, מביאה קרבן ונאכל.
אלו מביאות ואינו נאכל:
המפלת ואין ידוע מה הפילה.
וכן שתי נשים שהפילו אחת ממין פטור ואחת ממין חובה.
אמר רבי יוסי, אימתי, בזמן שהלכו זו למזרח וזו למערב. אבל אם היו שתיהן עומדות כאחת, מביאות קרבן ונאכל.
אלו שאינן מביאות:
המפלת שפיר מלא מים, מלא דם, מלא גנינים.
המפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים.
המפלת יום ארבעים, ויוצא דופן.
רבי שמעון מחייב ביוצא דופן.
המפלת אור לשמונים ואחד, בית שמאי פוטרין מן הקרבן, ובית הלל מחייבים.
אמרו בית הלל לבית שמאי, מאי שנא אור לשמונים ואחד מיום שמונים ואחד, אם שוה לו לטומאה, לא ישוה לו לקרבן.
אמרו להם בית שמאי, לא, אם אמרתם במפלת יום שמונים ואחד, שכן יצאה בשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן, תאמרו במפלת אור לשמונים ואחד, שלא יצאה בשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן.
אמרו להן בית הלל, והרי המפלת יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת תוכיח, שלא יצאה בשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן וחייבת בקרבן.
אמרו להם בית שמאי, לא, אם אמרתם במפלת יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת, שאף על פי שאינו ראוי לקרבן יחיד, ראוי לקרבן צבור, תאמרו במפלת אור לשמונים ואחד, שאין הלילה ראוי לא לקרבן יחיד ולא לקרבן צבור.
הדמים אינן מוכיחין, שהמפלת בתוך מלאת, דמיה טמאין, ופטורה מן הקרבן.
האשה שיש עליה ספק חמשה זיבות וספק חמשה לידות, מביאה קרבן אחד, ואוכלת בזבחים, ואין השאר עליה חובה.
חמש לידות ודאות, חמש זיבות ודאות, מביאה קרבן אחד, ואוכלת בזבחים, והשאר עליה חובה.
מעשה שעמדו קינים בירושלים בדינרי זהב.
אמר רבן שמעון בן גמליאל, המעון הזה, לא אלין הלילה, עד שיהיו בדינרין.
נכנס לבית דין ולימד, האשה שיש עליה חמש לידות ודאות, חמש זיבות ודאות, מביאה קרבן אחד, ואוכלת בזבחים, ואין השאר עליה חובה.
ועמדו קינים בו ביום ברבעתים.
- הַבָּא עַל הָאֵם,
- וְעַל אֵשֶׁת הָאָב,
- וְעַל הַכַּלָּה;
- הַבָּא עַל הַזְּכוּר,
- וְעַל הַבְּהֵמָה,
- וְאִשָּׁה הַמְּבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה עָלֶיהָ;
- הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ,
- וְעַל אֵשֶׁת אִישׁ;
- הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ,
- וְעַל אֲחוֹת אָבִיו,
- וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ,
- וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ,
- וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו,
- וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו,
- וְעַל הַנִּדָּה;
- הַמְּגַדֵּף,
- וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה,
- וְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ,
- וּבַעַל אוֹב;
- הַמְּחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת,
- וְטָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ,
- וְהַבָּא לַמִּקְדָּשׁ טָמֵא;
- הָאוֹכֵל חֵלֶב, וְדָם,
- וְנוֹתָר, וּפִגּוּל;
- הַשּׁוֹחֵט וְהַמַּעֲלֶה בַּחוּץ;
- הָאוֹכֵל חָמֵץ בַּפֶּסַח,
- וְהָאוֹכֵל וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים;
- הַמְּפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן,
- וְהַמְּפַטֵּם אֶת הַקְּטֹרֶת,
- וְהַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה.
- הַפֶּסַח וְהַמִּילָה בְּמִצְוֹת עֲשֵׂה:
- וְעַל שִׁגְגָתָם חַטָּאת,
- וְעַל לֹא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן אָשָׁם תָּלוּי,
- חוּץ מִן הַמְּטַמֵּא מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד,
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אַף הַמְּגַדֵּף,
- שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כט):
- תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה;
- יָצָא מְגַדֵּף,
- שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה [נ"א: שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה]:
- וְיֵשׁ מְבִיאוֹת וְאֵינוֹ נֶאֱכָל,
- וְיֵשׁ שֶׁאֵינָן מְבִיאוֹת.
- אֵלּוּ מְבִיאוֹת קָרְבָּן וְנֶאֱכָל,
- הַמַּפֶּלֶת כְּמִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ מִצּוּרַת הָאָדָם.
- הַמַּפֶּלֶת כְּמִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף,
- הַמַּפֶּלֶת סַנְדָּל, אוֹ שִׁלְיָא, וְשָׁפִיר מְרֻקָּם,
- וְהַיּוֹצֵא מְחֻתָּךְ,
- וְכֵן שִׁפְחָה שֶׁהִפִּילָה,
- מְבִיאָה קָרְבָּן, וְנֶאֱכָל:
- הַמַּפֶּלֶת,
- וְאֵין יָדוּעַ מַה הִפִּילָה;
- וְכֵן שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁהִפִּילוּ,
- אַחַת מִמִּין פְּטוּר,
- וְאַחַת מִמִּין חוֹבָה.
- הַמַּפֶּלֶת,
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- אֵימָתַי?
- בִּזְמַן שֶׁהָלְכוּ זוֹ לְמִזְרָח וְזוֹ לְמַעֲרָב;
- אֲבָל אִם הָיוּ שְׁתֵּיהֶן עוֹמְדוֹת כְּאַחַת,
- מְבִיאוֹת קָרְבָּן וְנֶאֱכָל:
- הַמַּפֶּלֶת שָׁפִיר מָלֵא מַיִם,
- מָלֵא דָּם,
- מָלֵא גְּנִינִים;
- הַמַּפֶּלֶת כְּמִין דָּגִים וַחֲגָבִים,
- שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים;
- הַמַּפֶּלֶת יוֹם אַרְבָּעִים,
- וְיוֹצֵא דֹּפֶן.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן מְחַיֵּב בְּיוֹצֵא דֹּפֶן:
- בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין מִן הַקָּרְבָּן,
- וּבֵית הִלֵּל מְחַיְּבִים.
- בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין מִן הַקָּרְבָּן,
- אָמְרוּ בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי:
- מַאי שְׁנָא אוֹר לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד מִיּוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד?
- אִם שָׁוֶה לוֹ לְטֻמְאָה,
- לֹא יִשְׁוֶה לוֹ לְקָרְבָּן?
- אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי:
- לֹא;
- אִם אֲמַרְתֶּם בְּמַפֶּלֶת יוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד,
- שֶׁכֵּן יָצְאָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָּהּ קָרְבָּן,
- תֹּאמְרוּ בְּמַפֶּלֶת אוֹר לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד,
- שֶׁלֹּא יָצְאָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָּהּ קָרְבָּן?
- אָמְרוּ לָהֶן בֵּית הִלֵּל:
- וַהֲרֵי הַמַּפֶּלֶת יוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת תּוֹכִיחַ,
- שֶׁלֹּא יָצְאָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא רְאוּיָה לְהָבִיא בָּהּ קָרְבָּן,
- וְחַיֶּבֶת בְּקָרְבָּן.
- אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי:
- לֹא;
- אִם אֲמַרְתֶּם בְּמַפֶּלֶת יוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת,
- שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְקָרְבַּן יָחִיד –
- רָאוּי לְקָרְבַּן צִבּוּר;
- תֹּאמְרוּ בְּמַפֶּלֶת אוֹר לִשְׁמוֹנִים וְאֶחָד,
- שֶׁאֵין הַלַּיְלָה רָאוּי
- לֹא לְקָרְבַּן יָחִיד
- וְלֹא לְקָרְבַּן צִבּוּר?
- הַדָּמִים אֵינָן מוֹכִיחִין,
- שֶׁהַמַּפֶּלֶת בְּתוֹךְ מְלֹאת,
- דָּמֶיהָ טְמֵאִין,
- וּפְטוּרָה מִן הַקָּרְבָּן:
- שֶׁהַמַּפֶּלֶת בְּתוֹךְ מְלֹאת,
- וּסְפֵק חֲמִשָּׁה לֵדוֹת,
- מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד,
- וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים,
- וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה.
- חָמֵשׁ לֵדוֹת וַדָּאוֹת,
- חָמֵשׁ זִיבוֹת וַדָּאוֹת,
- מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד,
- וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים,
- וְהַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה.
- מַעֲשֶׂה שֶׁעָמְדוּ קִנִּים בִּירוּשָׁלַיִם בְּדִינְרֵי זָהָב.
- אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
- הַמָּעוֹן הַזֶּה!
- לֹא אָלִין הַלַּיְלָה,
- עַד שֶׁיִּהְיוּ בְּדִינָרִין.
- נִכְנַס לְבֵית דִּין וְלִמֵּד:
- הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חָמֵשׁ לֵדוֹת וַדָּאוֹת,
- חָמֵשׁ זִיבוֹת וַדָּאוֹת,
- מְבִיאָה קָרְבָּן אֶחָד,
- וְאוֹכֶלֶת בִּזְבָחִים,
- וְאֵין הַשְּׁאָר עָלֶיהָ חוֹבָה.
- הָאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חָמֵשׁ לֵדוֹת וַדָּאוֹת,
- וְעָמְדוּ קִנִּים בּוֹ בַּיּוֹם בְּרִבְעָתַיִם:
נוסח הרמב"ם
(א) שלשים ושש כריתות בתורה -
- הבא על האם, ועל אשת האב, ועל הכלה,
- הבא על הזכור, ועל הבהמה, ואשה המביאה את הבהמה,
- והבא על אשה ובתה, ועל אשת איש,
- הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אימו, ועל אחות אשתו,
- ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו, ועל הנידה,
- והמגדף, והעובד עבודה זרה, והנותן מזרעו למולך, ובעל אוב,
- והמחלל את השבת, וטמא שאכל את הקודש, והבא אל המקדש טמא,
- והאוכל חלב, ודם, ונותר, ופגול,
- השוחט ומעלה בחוץ, האוכל חמץ בפסח, האוכל והעושה מלאכה ביום הכיפורים,
- המפטם את השמן, והמפטם את הקטורת, והסך בשמן המשחה.
- הפסח, והמילה - במצות עשה.
(ב) על אלו -
- חייבין על זדונן - כרת,
- ועל שגגתן - חטאת,
- ועל לא הודע שלהן - אשם תלוי,
- חוץ מן המטמא מקדש וקדשיו - שהוא בעולה ויורד,
- דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: אף המגדף,
- שנאמר: "תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה" (במדבר טו כט) - יצא מגדף שאין בו מעשה.
(ג) יש מביאות קרבן ונאכל, מביאות ואינו נאכל, ויש שאינן מביאות.
- אלו מביאות קרבן ונאכל -
- המפלת כמין בהמה, חיה, ועוף - דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: עד שיהא בו מצורת האדם.
- המפלת סנדל, או שליה, ושפיר מרוקם,
- והיוצא מחותך, וכן שפחה שהפילה - מביאה קרבן ונאכל.
- המפלת כמין בהמה, חיה, ועוף - דברי רבי מאיר.
(ד) אלו מביאות ואינו נאכל -
- המפלת - ואין ידוע מה הפילה,
- וכן שתי נשים שהפילו - אחת ממין פטור, ואחת ממין חובה.
- אמר רבי יוסי: אימתי?
- בזמן שהלכו זו למזרח, וזו למערב,
- אבל, אם היו שתיהן עומדות כאחת - מביאות קרבן ונאכל.
(ה) ואלו שאינן מביאות -
- המפלת שפיר - מלא מים, מלא דם, מלא גנינים,
- המפלת כמין דגים, וחגבים, שקצים, ורמשים,
- המפלת יום ארבעים, ויוצא דופן.
- רבי שמעון מחייב ביוצא דופן.
(ו) המפלת אור שמונים ואחד -
- בית שמאי: פוטרין מן הקרבן,
- ובית הלל: מחייבין.
- אמרו בית הלל לבית שמאי: מה שנה אור שמונים ואחד, מיום שמונים ואחד?
- אם שוה לו לטומאה, לא ישוה לו לקרבן?
- אמרו להם בית שמאי: לא,
- אם אמרתם במפלת יום שמונים ואחד - שכן יצאת לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן,
- תאמרו במפלת אור שמונים ואחד - שלא יצאת לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן?
- אמרו להן בית הלל: והרי המפלת יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת תוכיח,
- שלא יצאת לשעה שהיא ראויה להביא בה קרבן - וחייבת בקרבן.
- אמרו להן בית שמאי: לא,
- אם אמרתם במפלת יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת, שאף על פי שאינו ראוי לקרבן יחיד - ראוי לקרבן ציבור,
- תאמרו במפלת אור שמונים ואחד, שאין הלילה ראוי - לא לקרבן יחיד, ולא לקרבן ציבור.
- הדמים אינן מוכיחין -
- שהמפלת בתוך מלאת - דמיה טמאין, ופטורה מן הקרבן.
(ז) האשה שיש עליה ספק חמש לידות, ספק חמש זיבות -
- מביאה קרבן אחד, ואוכלת בזבחים - ואין השאר עליה חובה.
- חמש לידות ודאיות, חמש זיבות ודאיות -
- מביאה קרבן אחד, ואוכלת בזבחים - והשאר עליה חובה.
- מעשה שעמדו קנים בירושלים - בדינר זהב,
- אמר רבן שמעון בן גמליאל: המעון הזה,
- לא אלין הלילה - עד שיהו בדינרין.
- נכנס לבית דין ולמד -
- האשה שיש עליה חמש לידות ודאיות, חמש זיבות ודאיות -
- מביאה קרבן אחד, ואוכלת בזבחים - ואין השאר עליה חובה.
- ועמדו קנים בו ביום - ברבעתים.
- אמר רבן שמעון בן גמליאל: המעון הזה,
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה כריתות, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב