ביאור:משנה כלאים פרק ז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
משנה מבוארת למסכת כלאים: א ב ג ד ה ו ז ח ט
----
|
האיסור של כלאי הכרם דומה לקדושה, וראו משנה ד-ה, וכן במבוא. המקרים האסורים שאינם מקדשים אינם פוגעים בגפן אלא רק בתבואה שבכרם. |
האיסור והקדושה בכלאי הכרם
עריכהחטיבה I: הברכת הגפן והכלאים
עריכה(א) המבריך את הגפן בארץ, במקום שמותר לזרוע
- אם אין עפר על גבה שלושה טפחים - לא יביא זרע עליה, על מקום ההברכה, אבל מותר לזרוע לידה.
|
מותר לזרוע מעל ההברכה אם היא בעומק 3 טפחים או אם היא 3 אצבעות מתחת לסלע. הבריך - ארכובה, משחק מילים. וראו מידות אחרות בתוספתא ד, ט. לאחר שעלתה הגפן מההברכה, נראה כאילו יש לה שני גזעים: אחד מחבר אותה לגפן הישנה ואחד חדש. את מדידת ששת הטפחים שבהם אסור לזרוע סביבה מודדים מהגזע החדש ולא מזה שמחבר לישנה. הסבר אחר: "ארכובה" היא ברך בגזע הגפן, ואת המדידה עושים מהגזע העליון, ולא מהחלק הסמוך לשורשים. |
- אפילו הבריכה בדלעת או בסילון. בתוך דלעת יבשה או בצינור חרס
הבריכה בסלע,
- אף על פי שאין עפר על גבה, אלא שלוש אצבעות - מותר להביא זרע עליה.
הארכובה שבגפן - אין מודדין לה, אלא מן העיקר השני:
(ב) המבריך שלש גפנים, וביחד לאחר ההשרשה יש שש גפנים, העומדות בהגדרת ה"כרם" ועקריהם נראים
- רבי אליעזר ברבי צדוק אומר:
- אם יש ביניהם מארבע אמות ועד שמונה - הרי אלו מצטרפות, ואם לאו - אינן מצטרפות.
חטיבה II: כלאים אסורים שאינם מקדשים
עריכה|
איסור הנאה מהכלאים מנוסח בדברים כב ט "פן תקדש המלאה", ולכן נקראים איסורי ההנאה מהכלאים הנדונים בחטיבה זו "קדושה". וראו לעיל ה, ה, ובהערה למשנה ד בהמשך. אפילו אם הגפן יבשה אסור מדברי חכמים לזרוע תחתיה; וראו ספרי דברים רל. |
גפן שיבשה - אסורה, ואינה מקדשת. איסור הכלאים הוא מדברי חכמים, ואינו אוסר בהנאה את הכלאים
- רבי מאיר אומר: אף צמר גפן כותנה שעליה דומים לשל גפן אסור, ואינו מקדש.
- רבי אליעזר ברבי צדוק אומר משמו: אף על גבי הגפן זריעה על הגפן המוברכת, ראו לעיל משנה א אסור, ואינו מקדש:
|
חורבן (קרחת) הכרם ומחול הכרם נידונו לעיל ד, א-ג. פסקי עריס ואפיפיירות נידונו לעיל ו, ג-ז. המשנה מזכירה את ה"מותר", כי בכל המקרים יש תחומים המקדשים - תחת הגפן וכו', הנזכרים בסוף המשנה. אם זרע באיסור מחוץ לתחומים אלו - בדיעבד לא נאסר יבול הגפן והזרע. |
(ג) אלו אסורין ולא מקדשין:
- מותר חורבן הכרם, זריעה בקרחת הכרם הקטנה מ16 אמה מותר מחול הכרם,
- מותר פסקי עריס, מותר אפיפיירות.
אבל תחת הגפן, ועבודת הגפן, וארבע אמות שבכרם - הרי אלו מקדשות:
|
ראו ערכין ז, ה וכן תרומות א, א. מקור הביטוי בדיני קדשים, והוא מצביע על קשר בינם לבין דיני כלאים. השוו גיטין ה, ד: הפיצוי שם הוא מתקנת חכמים. אם אין נזק כלל - ודאי שאין מה לפצות. וראו ספרי דברים רל: אם אדם זרע בכרמו של חברו אמנם הכרם מותר, אבל הבעלים חייב לעקור את הכלאים, כי אסור לקיימם; ואם סיכך את גפנו על תבואת חברו - רק הגפן ופירותיה נאסרו, ולא התבואה. וראו לעיל ה ה. |
(ד) המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חברו
- הרי זה קידש, וחייב באחריותו. עליו לפצות את בעל התבואה
- רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: אין אדם מקדש דבר שאינו שלו:
(ה) אמר רבי יוסי: מעשה באחד שזרע את כרמו בשביעית, שבה פורמלית אין הכרם שייך לו
- ובא מעשה לפני רבי עקיבא, ואמר: אין אדם מקדש דבר שאינו שלו:
|
ראו מו"ק א, ב, שגם במועד יוצאים על הכלאים. וראו פתרון נוסף בתוספתא שקלים א, א - הפקרת הכלאים. אם אדם זרע בכרם חברו, או הביא את גפניו מעל לתבואת חברו - אינו מקדש, אבל אם השתלט האנס על הכרם בכח לתקופה ארוכה עד שהיו שחשבו שהוא שלו, והשתקע שם הבעלים - חייב הבעלים החוקי שחזר לשדהו לקצור את הכלאים בהקדם האפשרי, ולהשקיע בכך גם שכר מוגדל לפועלים עד 133%. והשוו לדין סיקריקון, גיטין ה, ו; שהרי האנס השתלט גם על הכרם, ולכן אסר על עצמו את פירות הכרם ואת התבואה. יש הכרה מסויימת בבעלות האנסים על הקרקע, לפחות לפי דעת הקהל - שהיא רלבנטית בדיני כלאים (ראו לעיל ג, ה.) וראו תלונה על אנסים בספרי דברים שנז. |
(ו) האנס שזרע את הכרם ויצא מלפניו
- קוצרו, אפילו במועד.
עד כמה הוא נותן לפועלים? - עד שליש. מעל השכר הרגיל
- יתר מכאן אם עלות הפועלים גדולה יותר - קוצר כדרכו והולך, אפילו לאחר המועד.
מאימתי הוא נקרא "אנס"? - משישקע:
(ז) הרוח שעלעלה את הגפנים על גבי תבואה - יגדר מיד.
|
מאימתי נאסר ("מתקדש") היבול? ראו ספרי דברים רל. האונס אינו דומה לאנס שבמשנה ו, אבל גם הוא אינו אוסר את התבואה. משחק מילים. ובדומה למקרה זה גם המקרה דלעיל ה, ז, שגם הוא "אונס". התבואה יבשה כל צרכה, והגפן במשנה ב יבשה שלא כרצונו, אבל שתיהן אינן מקדשות. משחק מילים. |
- אם ארעו אונס - מותר.
תבואתו שהיתה נוטה תחת הגפן, וכן בירק - מחזיר, מכופף את הגפן לצד אחר ואינו מקדש.
מאימתי תבואה מתקדשת? - משתשריש.
- וענבים - משיעשו כפול הלבן. ענבים שגדלו בגפן כלאים עד שהגיעו לגודל פול
תבואה שיבשה כל צרכה, וענבים שבשלו כל צרכן ואחר כך נעשו כלאים - אין מתקדשות:
|
עציץ נקוב לרוב הדעות הוא כקרקע, ראו דמאי ה, י. לדעת ר' שמעון עציץ אינו נחשב כקרקע אפילו אם הוא נקוב, וראו גם שבת י, ו, ותוספתא שביעית ח, י. השורה האחרונה היא דברי ר' שמעון, שאין עציץ מקדש בכרם. וראו תוספתא ד, יא, שגם לדעת ת"ק אינו מקדש אלא אם הניח אותו מתחת הגפן. |
(ח) עציץ נקוב מקדש בכרם, ושאינו נקוב - אינו מקדש.
- ורבי שמעון אומר: זה וזה - אסורין, ולא מקדשין.
המעביר עציץ נקוב בכרם, אם הוסיף במאתיים גדל ב0.5% - אסור אבל הכרם מותר.