ביאור:משנה נדרים פרק יא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת נדרים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא
----
הפרת נדרי האשה הנשואה
עריכהחטיבה I: קשרים בין חיי הנישואין לבין הפרת הנדר
עריכה|
מדרש על במדבר ל יד: המשנה מצמצמת את זכויות ההפרה של נדרי האשה, ובכך מגדילה את האוטונומיה שלה. לגבי לשונות הנדר, השוו לעיל ב, ב. בתוספתא ז, א, נוספים גם נדרים הנוגעים לזוגיות שלהם ("דברים שבינו לבינה") שהוא יכול להפר, ויתכן שזו המחלוקת בין ר' יוסי לחכמים: רחצה והתקשטות הם דברים שבינו לבינה; ראו תוספתא שם. לדעת ר' יוסי "עינוי נפש" הוא בענייני אכילה ושתיה בלבד, וראו ישעיה נח ג, לגבי הקשר בין השניים. מצד שני יתכן שחכמים מסכימים עם ר' יוסי על העקרון של עינוי נפש, אבל כוללים בו גם את הרחצה וההתקשטות, וראו יומא ח, א, שם מורחב המונח "עינוי נפש" ביום הכיפורים לאיסורים נוספים. אבל אין במשנה איזכור מפורש לשיטתם. לכל הדעות נדרים למקדש אינם נדרי עינוי נפש, ולכן אינם ניתנים להפרה למרות שהם עלולים לעלות הרבה כסף. |
(א) ואלו נדרים שהוא מיפר: דברים שיש בהם ענוי נפש
"אם ארחץ" ו"אם לא ארחץ" בלשון נדר או שבועה, "אם אתקשט" ו"אם לא אתקשט"
- אמר רבי יוסי: אין אלו "נדרי ענוי נפש"!
(ב) ואלו הם "נדרי ענוי נפש": אמרה "קונם פירות העולם עלי" - הרי זה יכול להפר.
"…פירות מדינה עלי" - יביא לה ממדינה אחרת. ולא יפר, למרות שהמחיר גבוה יותר.
|
השורה הראשונה והאחרונה הן דברי ר' יוסי. יתכן שחכמים מסכימים עימו לגבי שתי השורות האחרות. |
"…פירות חנווני זה עלי" - אינו יכול להפר.
- ואם לא היתה פרנסתו אלא ממנו אם החנווני תלוי בקניות אלו - הרי זה יפר, דברי רבי יוסי:
|
המשנה עוסקת בנדר הנאה מהבריות בכלל. לכאורה יש כאן פרדוקס: היא אינה יכולה להדיר חנווני מסויים, אם הוא תלוי בה - אבל יכולה להדיר את כולם. במקרה של הכהנים המצב הפוך: היא יכולה להדיר כהן מסוים אבל לא את כולם. נדר כזה אין הבעל מיפר, כי מזונות האשה אינם הנאה מהבריות אלא זכותה. וראו לעיל י, ה, לגבי הקשר בין חובת המזונות של הבעל לבין זכות ההפרה שלו. בדומה לכך, גם מתנות עניים אינן הנאה, ולכן יכול המודר ליהנות מהן. מתנות כהונה שייכות לכהנים, אבל בעל הבית יכול להעדיף כהן זה על חברו. |
(ג) "קונם שאיני נהנה לבריות" - אינו יכול להפר אם נדרה אשתו
- ויכול הוא שהרי יכולה היא ליהנות בלקט ובשכחה ובפאה.
"קונם כוהנים ולוויים נהנים לי" - יטלו על כרחו.
"כוהנים אלו ולוויים אלו נהנים לי" - יטלו אחרים:
|
האשה יכולה להדיר את בני המשפחה ממעשי ידיה, אבל לא את בעלה. ר' עקיבא טוען שהנדר חל על הרווחים שהיא עושה מעבר למינימום קבוע (ראו כתובות ה, ט.), ולכן יש צורך בהפרתו. ר' יוחנן בן נורי מוסיף, שאם תתגרש יחול הנדר, וזאת סיבה נוספת להפר אותו. וראו את דברי רבן גמליאל בתוספתא ז, ב, שיפר כדי שלא יחול עליה איסור. |
(ד) "קונם שאיני עושה על פי אבא" ו"על פי אביך"
- ו"על פי אחי" ו"על פי אחיך" - אינו יכול להפר.
"…שאיני עושה על פיך" - אינו צריך להפר.
- רבי עקיבא אומר: יפר, שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו.
- רבי יוחנן בן נורי אומר: יפר, שמא יגרשנה ותהא אסורה עליו:
חטיבה II: שמיעת הנדר והפרתו
עריכה|
ההתיחסות של הבעל לנדר צריכה להיות תוך ידיעת כל הפרטים: מי נדר, איזה סוג נדר ועל מה הוא חל. אם לא ידע אחד מהפרטים - יכול להפר שוב כאשר זה נודע לו (או לקיים), ואינו נחשב "מיום אל יום". וראו ספרי דברים קנג. |
(ה) נדרה אשתו, וסבור שנדרה בתו; נדרה בתו וסבור שנדרה אשתו
- נדרה בנזיר, וסבור שנדרה בקרבן; נדרה בקרבן, וסבור שנדרה בנזיר;
- נדרה מן התאנים, וסבור שנדרה מן הענבים
- נדרה מן הענבים, וסבור שנדרה מן התאנים
- הרי זה יחזור ויפר:
|
ההעדפה במשנה היא לקיום הנדר של האשה. בניגוד להתרת נדרים, שם קבע ר' עקיבא "הנדר שהותר מקצתו הותר כולו" (לעיל ט, ו ואילך), בהפרה - חייב הבעל להפר את כל חלקי הנדר. אם קיים חלק ממנו, או אפילו לא היפר חלק - הנדר כולו קיים, אפילו במה שהיפר בפירוש, וראו תוספתא ז, ז. וראו גם דעה שלישית המיוחסת לר' עקיבא בספרי במדבר קנה, שמה שהפר - מופר, ומה שלא הפר או שקיים - מקוים. |
(ו) אמרה "קונם תאנים וענבים אלו שאיני טועמת", קיים לתאנים - כלו קיים.
- היפר לתאנים - אינו מופר, עד שיפר אף לענבים.
אמרה "קונם תאנים שאיני טועמת, וענבים שאיני טועמת" - הרי אלו שני נדרים:
|
המשנה דנה בבעל שלא ניצל את זכות ההפרה שלו בגלל אי ידיעת ההלכה. והשוו נזיר ב, ד, שם מאפשרים לבורים להיות נזירים חלקית. |
(ז) "יודע אני שיש נדרים, אבל איני יודע שיש מפירין" - יפר.
"יודע אני שיש מפירין, אבל איני יודע שזה נדר"
- רבי מאיר אומר: לא יפר, וחכמים אומרים: יפר:
|
האב נותן לבתו מעות, ואינו עובר על הנדר כי לא הרשה לבעלה להשתמש בהן. אבל בתנאי "אלא מה שאת נותנת בפיך" איפשר לשניהם לאכול מהמעות הללו. המזון של האשה קשור לבעלה, שהרי הוא יכול להפר נדרי מזון שלה, והוא חייב במזונותיה (ראו משנה א-ג). לכן בדרך זו יכול גם האב להאכיל את חתנו. |
(ח) המודר הנאה מחתנו, והוא רוצה לתת לבתו מעות
- אומר לה: הרי המעות האלו נתונין לך במתנה
- ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן, אלא מה חוץ ממה שאת נותנת בפיך:
חטיבה III: אשה עצמאית ונדריה
עריכה|
המשנה כדעת ר' עקיבא בתוספתא ז, ט. |
(ט) "ונדר אלמנה וגרושה... יקום עליה" (במדבר ל י), כיצד?
- אמרה "הריני נזירה לאחר שלושים יום"
- אף על פי שנשאת בתוך שלושים יום - אינו יכול להפר.
נדרה, והיא ברשות הבעל - מיפר לה.
כיצד? אמרה "הריני נזירה לאחר שלושים יום" והפר לה בעלה מייד
- אף על פי שנתאלמנה או נתגרשה בתוך שלושים - הרי זה מופר.
נדרה בו ביום, נתגרשה בו ביום, החזירה בו ביום - אינו יכול להפר. לאחר שהחזירה
זה הכלל: כל שיצאת לרשות עצמה שעה אחת - אינו יכול להפר:
|
שלוש הנערות הראשונות מכונות "יתומות", למרות שאביהן חי; כי מדובר בנערות שנישאו והתגרשו או התאלמנו. ראו לעיל, י, ב, לגבי נערה שלא בגרה ומת אביה. לגבי הבוגרת שאביה קיים, ראו שם משנה ה. ר' יהודה מוסיף את הנערה ה"יתומה" שלא בגרה. מבנה המשנה מהווה מכפלה של שלושה מצבי הבת על ציר התבגרות עם שלושה מצבים של זיקת הבת לאב. מצבי הבת על ציר ההתבגרות הם: נדרה כבוגרת, נדרה בעודה נערה ואז בגרה, ועודנה נערה. מצבי זיקת הבת לאב הם: כבר יתומה לפני כל המתואר במצב ההתבגרות, מת אביה אחרי כל המתואר במצב ההתבגרות, ואביה עודנו קיים. הן מצבי ההתבגרות והן מצבי הזיקה של הבת לאביה מסודרים בסדר עולה של תלות באב. המכפלה יוצרת תשעה מצבים, אך באחרון שבהם אין נדריה קיימים (נערה ואביה קיים). לא במקרה זהו מפגש של מצב ההתבגרות התלותי ביותר עם מצב הזיקה לאב התלותי ביותר. מאידך יש להשלים את המקרה שנדרה בעודה נערה ומת אביה ולאחר מכן בגרה. המשנה הצמידה מקרה זה לרשימת 'ומת אביה' כדי להשלים את כל מצבי היתמות לפני שעוברת לרשימת 'אביה קיים'. |
(י) תשע נערות - נדריהן קיימין.
- בוגרת והיא יתומה, נערה ובגרה והיא יתומה, נערה שלא בגרה והיא יתומה.
- בוגרת ומת אביה, נערה בוגרת ומת אביה, נערה שלא בגרה ומת אביה.
- נערה שמת אביה ומשמת אביה בגרה, בוגרת ואביה קיים, [נערה בוגרת ואביה קיים].
רבי יהודה אומר: אף המשיא בתו הקטנה ונתאלמנה או נתגרשה וחזרה אצלו
- עדיין היא נערה:
חטיבה IV: הגבלת זכות האשה לאלץ את בעלה לגרשה
עריכה(יא) "קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך אם עושה אני על פיך"
|
השוו משנה ד לעיל. כאן הנדר היה מותנה. הבעל יכול להפר אותו למרות שאין בו "עינוי נפש", כי הוא תלוי בעשיה על פי הבעל, או בהנאה ממנו, ואלו דברים שפוגעים בחיי המשפחה. הכלל הוא שאין האשה יכולה לאלץ את בעלה לגרש אותה על ידי נדרים. אבל ראו תוספתא ז, ט, שלדעת חכמים אינו מפר, ואביו או חותנו יסבלו. |
- "…שאיני נהנית לך אם עושה אני על פי אבא ועל פי אביך" - הרי זה יפר:
(יב) בראשונה היו אומרים: שלוש נשים יוצאות ונוטלות כתובה:
- האומרת "טמאה אני לך" נאנסתי, וההלכה העתיקה היתה שהיא אסורה לבעלה אפילו אם אינו כהן., "שמים ביני לבינך" אין אנו מקיימים יחסי אישות, "נטולה אני מן היהודים" נדרה הנאה מכל היהודים.
חזרו לומר, שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה
|
התקנה הנזכרת כאן מקטינה את כוחה של האשה לאלץ את בעלה לגרשה ולתת לה כתובה. החשש הוא שמא תתן עיניה באחר. אין חשש כזה לגבי הבעל. אבל ראו תוספתא סוטה ה, ז, שהשוו את הטוענת "שמים ביני ובינך" לשרה אמנו, שהצדיקו מהשמים את דבריה. סיום המשנה מרמז לגנותה של האשה, והשוו לעיל ג, יא. אבל ראו תוספתא ז, ט, שר' נתן חולק על זכות הבעל להפר. |
- אלא האומרת "טמאה אני לך" - תביא ראיה לדבריה.
- "שמים ביני לבינך" - יעשו דרך בקשה. ינסו לפשר ביניהם
- "נטולה אני מן היהודים" - יפר חלקו, ותהא משמשתו
- ותהא נטולה מן היהודים: אם התאלמנה או התגרשה.