משנה נדרים ז
נדרים פרק ז', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק שביעי ("הנודר מן") · >>
פרקי מסכת נדרים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
הנודר מן הירק, מותר בדלועין. ורבי עקיבא אוסר.
אמרו לו לרבי עקיבא: והלא אומר אדם לשלוחו: קח לי ירק, והוא אומר: לא מצאתי אלא דלועין.
אמר להם: כן הדבר! או שמא אומר הוא לו: לא מצאתי אלא קטנית? אלא שהדלועין בכלל ירק, וקטנית אינו בכלל ירק.
ואסור בפול המצרי לח, ומותר ביבש.
משנה ב
הנודר מן הדגן, אסור בפול המצרי יבש, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, אינו אסור אלא בחמשת המינין.
רבי מאיר אומר: הנודר מן התבואה, אינו אסור אלא בחמשת המינין. אבל הנודר מן הדגן, אסור בכל, ומותר בפירות האילן ובירק.
משנה ג
הנודר מן הכסות, מותר בשק, ביריעה, ובחמילה.
אמר: "קונם צמר עולה עלי", מותר להתכסות בגיזי צמר. "פשתן עולה עלי", מותר להתכסות באניצי פשתן.
רבי יהודה אומר: הכל לפי הנודר. טען והזיע והיה ריחו קשה, אמר: "קונם צמר ופשתים עולים עלי", מותר להתכסות, ואסור להפשיל לאחוריו.
משנה ד
הנודר מן הבית, מותר בעלייה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: עלייה בכלל הבית.
הנודר מן העלייה, מותר בבית.
משנה ה
הנודר מן המיטה, מותר בדרגש, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: דרגש בכלל מיטה.
הנודר מן הדרגש, מותר במיטה.
הנודר מן העיר, מותר ליכנס לתחומה של עיר, ואסור ליכנס לעיבורה.
אבל הנודר מן הבית, אסור מן האגף ולפנים.
משנה ו
"קונם פירות האלו עלי", "קונם הן על פי", "קונם הן לפי", אסור בחילופיהן ובגידוליהן.
"שאני אוכל ושאני טועם", מותר בחילופיהן ובגידוליהן, בדבר שזרעו כלה. אבל בדבר שאין זרעו כלה, אפילו גידולי גידולין אסורין.
משנה ז
האומר לאשתו: "קונם מעשה ידיך עלי", "קונם הן על פי", "קונם הן לפי", אסור בחילופיהן ובגידוליהן.
"שאיני אוכל", "שאיני טועם", מותר בחילופיהן ובגידוליהן, בדבר שזרעו כלה. אבל בדבר שאין זרעו כלה, אפילו גידולי גידולין אסורים.
משנה ח
"שאת עושה איני אוכל עד הפסח", "שאת עושה איני מתכסה עד הפסח", עשתה לפני הפסח, מותר לאכול ולהתכסות אחר הפסח.
"שאת עושה עד הפסח איני אוכל", ו"שאת עושה עד הפסח איני מתכסה", עשתה לפני הפסח, אסור לאכול ולהתכסות אחר הפסח.
משנה ט
"שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג", הלכה לפני הפסח, אסורה בהנאתו עד הפסח.
אחר הפסח, ב"לא יחל דברו".
"שאת נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח" והלכה לפני הפסח, אסורה בהנאתו עד החג, ומותרת לילך אחר הפסח.
- הַנּוֹדֵר מִן הַיָּרָק, מֻתָּר בַּדְּלוּעִין.
- וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר.
- אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא,
- וַהֲלֹא אוֹמֵר אָדָם לִשְׁלוּחוֹ: קַח לִי יָרָק,
- וְהוּא אוֹמֵר: לֹא מָצָאתִי אֶלָּא דְּלוּעִין.
- וַהֲלֹא אוֹמֵר אָדָם לִשְׁלוּחוֹ: קַח לִי יָרָק,
- אָמַר לָהֶם,
- כֵּן הַדָּבָר. אוֹ שֶׁמָּא אוֹמֵר הוּא לוֹ: לֹא מָצָאתִי אֶלָּא קִטְנִית?
- אֶלָּא שֶׁהַדְּלוּעִין בִּכְלָל יָרָק, וְקִטְנִית אֵינוֹ בִּכְלָל יָרָק.
- וְאָסוּר בְּפוֹל הַמִּצְרִי לַח, וּמֻתָּר בַּיָּבֵשׁ:
- הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן, אָסוּר בְּפוֹל הַמִּצְרִי יָבֵשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בַּחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הַנּוֹדֵר מִן הַתְּבוּאָה, אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בַּחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין.
- אֲבָל הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן, אָסוּר בַּכֹּל, וּמֻתָּר בְּפֵרוֹת הָאִילָן וּבַיָּרָק:
- הַנּוֹדֵר מִן הַכְּסוּת, מֻתָּר בַּשַּׂק, בַּיְּרִיעָה, וּבַחֲמִילָה.
- אָמַר: קוֹנָם צֶמֶר עוֹלֶה עָלַי, מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בְּגִזֵּי צֶמֶר.
- פִּשְׁתָּן עוֹלֶה עָלַי, מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת בַּאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַכֹּל לְפִי הַנּוֹדֵר.
- טָעַן וְהֵזִיעַ וְהָיָה רֵיחוֹ קָשֶׁה,
- אָמַר: קוֹנָם צֶמֶר וּפִשְׁתִּים עוֹלִים עָלַי,
- מֻתָּר לְהִתְכַּסּוֹת,
- וְאָסוּר לְהַפְשִׁיל לַאֲחוֹרָיו:
- הַנּוֹדֵר מִן הַבַּיִת, מֻתָּר בָּעֲלִיָּה,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,
- עֲלִיָּה בִּכְלַל הַבַּיִת.
- הַנּוֹדֵר מִן הָעֲלִיָּה, מֻתָּר בַּבַּיִת:
- הַנּוֹדֵר מִן הַמִּטָּה, מֻתָּר בַּדַּרְגָּשׁ,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,
- דַּרְגָּשׁ בִּכְלַל מִטָּה.
- הַנּוֹדֵר מִן הַדַּרְגָּשׁ, מֻתָּר בַּמִּטָּה.
- הַנּוֹדֵר מִן הָעִיר, מֻתָּר לִכָּנֵס לִתְחוּמָהּ שֶׁל עִיר, וְאָסוּר לִכָּנֵס לְעִבּוּרָהּ.
- אֲבָל הַנּוֹדֵר מִן הַבַּיִת, אָסוּר מִן הָאֲגָף וְלִפְנִים:
- קוֹנָם פֵּרוֹת הָאֵלּוּ עָלַי, קוֹנָם הֵן עַל פִּי, קוֹנָם הֵן לְפִי,
- אָסוּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן.
- שֶׁאֲנִי אוֹכֵל וְשֶׁאֲנִי טוֹעֵם,
- מֻתָּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן,
- בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֶה.
- אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה,
- אֲפִלּוּ גִּדּוּלֵי גִּדּוּלִין אֲסוּרִין:
- הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ:
- קוֹנָם מַעֲשֵׂה יָדַיִךְ עָלַי, קוֹנָם הֵן עַל פִּי, קוֹנָם הֵן לְפִי,
- אָסוּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן.
- שֶׁאֵינִי אוֹכֵל, שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,
- מֻתָּר בְּחִלּוּפֵיהֶן וּבְגִדּוּלֵיהֶן,
- בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֶה.
- אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה,
- אֲפִלּוּ גִּדּוּלֵי גִּדּוּלִין אֲסוּרִים:
- קוֹנָם מַעֲשֵׂה יָדַיִךְ עָלַי, קוֹנָם הֵן עַל פִּי, קוֹנָם הֵן לְפִי,
- שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה אֵינִי אוֹכֵל עַד הַפֶּסַח,
- שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה אֵינִי מִתְכַּסֶּה עַד הַפֶּסַח;
- עָשְׂתָה לִפְנֵי הַפֶּסַח,
- מֻתָּר לֶאֱכוֹל וּלְהִתְכַּסּוֹת אַחַר הַפֶּסַח.
- שֶׁאַתְּ עוֹשָׂה עַד הַפֶּסַח אֵינִי אוֹכֵל,
- וְשֶׁאַתְּ עוֹשָׂה עַד הַפֶּסַח אֵינִי מִתְכַּסֶּה;
- עָשְׂתָה לִפְנֵי הַפֶּסַח,
- אָסוּר לֶאֱכֹל וּלְהִתְכַּסּוֹת אַחַר הַפֶּסַח:
- שֶׁאַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד הַפֶּסַח אִם תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ עַד הַחַג;
- הָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח, אֲסוּרָה בַּהֲנָאָתוֹ עַד הַפֶּסַח.
- אַחַר הַפֶּסַח, בְּלֹא יַחֵל דְּבָרוֹ.
- שֶׁאַתְּ נֶהֱנֵית לִי עַד הַחַג אִם תֵּלְכִי לְבֵית אָבִיךְ עַד הַפֶּסַח,
- וְהָלְכָה לִפְנֵי הַפֶּסַח;
- אֲסוּרָה בַּהֲנָאָתוֹ עַד הַחַג,
- וּמֻתֶּרֶת לֵילֵךְ אַחַר הַפֶּסַח:
נוסח הרמב"ם
(א) הנודר מן הירק -
- מותר - בדלועים.
- רבי עקיבה - אוסר.
- אמרו לו לרבי עקיבה:
- והלוא אומר הוא אדם, לשלוחו:
- קח לנו ירק - מן השוק,
- והוא אומר:
- לא מצאתי - אלא דלועים?
- והלוא אומר הוא אדם, לשלוחו:
- אמר להן: וכן הדבר?
- או שמא אומר הוא לו:
- לא מצאתי - אלא קטנית,
- אלא שהדלועים - בכלל הירק.
- ואסור - בפול המצרי לח,
- ומותר - ביבש.
- או שמא אומר הוא לו:
(ב) הנודר מן הדגן -
- אסור - בפול המצרי יבש,
- דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין:
- אינו אסור - אלא מחמשת המינים בלבד.
- אסור - בפול המצרי יבש,
- רבי מאיר אומר:
- הנודר מן התבואה -
- אינו אסור - אלא מחמשת המינים,
- אבל הנודר מן הדגן -
- אסור - בכל,
- ומותר - בפירות האילן, והירק.
- הנודר מן התבואה -
(ג) הנודר מן הכסות -
- מותר - בשק, וביריעה, ובחמילה.
- אמר קונם צמר - עולה עלי,
- מותר - לכסות בגיזי צמר.
- פשתן - עולה עלי,
- מותר - לכסות באניצי פשתן.
- רבי יהודה אומר:
- הכל - לפי הנודר,
- טען, והזיע - והיה ריחו קשה,
- אמר: קונם צמר ופשתים - עולים עלי,
- מותר - לכסות,
- ואסור - להפשיל לאחוריו.
- הכל - לפי הנודר,
(ד) הנודר מן הבית -
- מותר - בעליה,
- דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין:
- עליה - בכלל הבית.
- מותר - בעליה,
- הנודר מן העליה -
- מותר - בבית.
(ה) הנודר מן המיטה -
- מותר - בדרגש,
- דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין:
- דרגש - בכלל המיטה.
- מותר - בדרגש,
- הנודר מן הדרגש -
- מותר - במיטה.
- הנודר מן העיר -
- מותר - ליכנס בתחומה,
- ואסור - ליכנס לעיבורה.
- אבל, הנודר מן הבית -
- אסור - מן האגף ולפנים.
(ו) [ה] *הערה 1: קונם פירות האלו - עלי,
- קונם הן - על פי,
- קונם הן - לפי,
- אסור - בחילופיהן, ובגידוליהן.
- שאיני אוכל,
- שאיני טועם,
- מותר - בחילופיהן,
- ובגידוליהן - בדבר שזרעו כלה,
- אבל - דבר שאין זרעו כלה,
- אפילו גידולי גידולין - אסורין.
- מותר - בחילופיהן,
(ז) האומר לאשתו:
- קונם מעשה ידיך - עלי,
- קונם הן - על פי,
- קונם הן - לפי,
- אסור - בחילופיהן, ובגידוליהן.
- שאיני אוכל,
- שאיני טועם,
- מותר - בחילופיהן,
- ובגידוליהן - בדבר שזרעו כלה,
- אבל - בדבר שאין זרעו כלה,
- גידולי גידולין - אסורים.
- מותר - בחילופיהן,
(ח) [ו] שאת עושה - איני אוכל עד הפסח,
- שאת עושה - איני מתכסה עד הפסח,
- עשתה לפני הפסח -
- מותר לאכל, ולהתכסות - אחר הפסח.
- עשתה לפני הפסח -
- שאת עושה עד הפסח - איני אוכל,
- שאת עושה עד הפסח - איני מתכסה,
- עשתה לפני הפסח -
- אסור לאכל, ולהתכסות - אחר הפסח.
- עשתה לפני הפסח -
(ט) שאת נהנית לי - עד הפסח,
- אם הולכת את לבית אביך - עד החג,
- הלכה לפני הפסח -
- אסורה בהנאתו - עד הפסח.
- ואחר הפסח - בלא יחל דברו (במדבר ל ג).
- הלכה לפני הפסח -
- אם הולכת את לבית אביך - עד החג,
- שאת נהנית לי - עד החג,
- אם הלכת לבית אביך - עד הפסח,
- הלכה לפני הפסח -
- אסורה בהנאתו - עד החג,
- ומותרת לילך - אחר הפסח.
- הלכה לפני הפסח -
- אם הלכת לבית אביך - עד הפסח,
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה נדרים, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב