פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת נדרים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

מסכת נדרים עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

----

פרשנות עממית לשמות מיני מאכלעריכה

נדרי אכילה היו נפוצים מאד. הפרק עוסק בפרשנות לנדרים אלו על פי המקובל בציבור.

וראו לעיל ג, חטיבה II, שם פירשו את הכינויים המקובלים בציבור לקבוצות אוכלוסיה.

חטיבה I: מאכלים הנקראים על פי דרך הכנתםעריכה

(א) הנודר מן המבושל - מותר בצלי ובשלוק.

אמר: קונם תבשיל שאיני טועם - אסור במעשה קדרה רך ומותר בעבה

ומותר בביצת טרמיטא, ביצה רכה ובדלעת הרמוצה: מחוממת


(ב) הנודר ממעשה קדרה - אינו אסור, אלא ממעשה רתחתה. רק אם הרתיחו את הקדרה.

אמר: קונם היורד לקדרה שאיני טועם - אסור בכל המתבשלין בקדרה:


ה' הידיעה מצמצמת את האיסור.

(ג) מן הכבוש - אינו אסור, אלא מן הכבוש של ירק.

כבוש שאיני טועם - אסור בכל הכבושים.
מן השלוק - אינו אסור, אלא מן השלוק של בשר.
שלוק שאיני טועם - אסור בכל השלקים.
מן הצלי - אינו אסור, אלא מן הצלי של בשר, דברי רבי יהודה.
צלי שאיני טועם - אסור בכל הצלויים.
מן המליח - אינו אסור, אלא מן המליח של דג.
מליח שאיני טועם - אסור בכל המלוחים:


חטיבה II: דג וחלב, בשר וייןעריכה

(ד) "דג", "דגים שאיני טועם" - אסור בהן, בין גדולים בין קטנים, בין מלוחין בין טפלין, בין חיין בין מבושלין

כאן דווקא ההגדרה המדוייקת אוסרת על הנודר את הציר הנספח לטרית. אבל אם נדר מהאוכל המסריח - מותר לו לאכול את הציר, ורק הטרית עצמה אסורה.

וראו משנה י.

ומותר בטרית טרופה דגים מרוסקים, שריחם רע ובציר.

הנודר מן הצחנה - אסור בטרית טרופה, ומותר בציר ובמורייס.

הנודר מטרית טרופה - אסור בציר ובמורייס:


(ה) הנודר מן החלב - מותר בקום, מי גבינה ורבי יוסי אוסר.

מן הקום - מותר בחלב.
אבא שאול אומר: הנודר מן הגבינה - אסור בה, בין מלוחה בין טפלה:


חכמים מבחינים בין הנודר מן הבשר לבין הנודר מחתיכת בשר מסויימת, בדומה להבחנות שבמשנה ג.

(ו) הנודר מן הבשר - מותר ברטב ובקיפה, ורבי יהודה אוסר.

אמר רבי יהודה: מעשה ואסר עלי רבי טרפון ביצים שנתבשלו עמו.
אמרו לו: וכן הדבר! אימתי? בזמן שיאמר "בשר זה עלי"
שהנודר מן הדבר ונתערב באחר, אם יש בו בנותן טעם - אסור:


(ז) הנודר מן היין - מותר בתבשיל שיש בו טעם יין.

אמר: קונם יין זה שאיני טועם, ונפל לתבשיל
אם יש בו בנותן טעם - הרי זה אסור.

חטיבה III: מאכלים הנקראים לפי החומרים שבהםעריכה

הנודר מן הענבים - מותר ביין.

מן הזיתים - מותר בשמן.
אמר: קונם זיתים וענבים אלו, שאיני טועם - אסור בהן וביוצא מהן:


לכלל של ר' יהודה ולמחלוקות עליו ראו תוספתא ג, ג.

(ח) הנודר מן התמרים - מותר בדבש תמרים.

מסתוניות - מותר בחמץ סתוניות.
רבי יהודה בן בתירא אומר: כל ששם תולדתו קרויה עליו, ונודר הימנו - אסור אף ביוצא הימנו.
וחכמים מתירין:


השם העיקרי של המאכלים הוא החומר שמנו נעשו, והכינוי "יין", "שמן" וכו' הוא שם לואי. ר' יהודה בן בתירא טען במשנה ח שהשם העיקרי אוסר, אבל חכמים מסתייגים גם מכך, ומתירים דבש תמרים (סילאן) לנודר מהתמרים ולנודר מהדבש.

(ט) הנודר מן היין - מותר ביין תפוחים.

מן השמן - מותר בשמן שומשמין.
מן הדבש - מותר בדבש תמרים.
מן החומץ - מותר בחמץ סתוניות.
מן הכרישין - מותר בקפלוטות.
מן הירק - מותר בירקות השדה, מפני שהוא שם לואי:


חטיבה IV: מאכלים וחלקיהםעריכה

(י) מן הכרוב - אסור באספרגוס לב הכרוב. מן האספרגוס - מותר בכרוב.

מן הגריסין - אסור במקפה, תבשיל של גריסים עם שום ורבי יוסי מתיר. מן המקפה - מותר בגריסין.
מן המקפה - אסור בשום, ורבי יוסי מתיר. מן השום - מותר במקפה.
מן העדשים - אסור באשישין, עדשים בדבש [ורבי יוסי מתיר]. מן האשישים - מותר בעדשים.

ראו דברי ר' יהודה בתוספתא ברכות ד, ו, לגבי היחס לזרעי חטה חיים: "הכוסס את החיטים מברך עליהן 'בורא מיני זרעים'. אפאן ובשלן... - 'המוציא לחם מן הארץ'."

"חטה" "חטים שאיני טועם" - אסור בהן, בין קמח בין פת.

"גריס" "גריסין שאיני טועם" - אסור בהן, בין חיין בין מבושלים.

רבי יהודה אומר: "קונם גריס או חטה שאיני טועם" - מותר לכוס חיין: