משנה נדרים ה
נדרים פרק ה', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נשים • מסכת נדרים • פרק חמישי ("השותפין שנדרו") • >>
פרקי מסכת נדרים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
השותפין שנדרו הנאה זה מזה, אסורין ליכנס לחצר.
רבי אליעזר בן יעקב אומר: זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו.
ושניהם אסורים להעמיד שם ריחים ותנור ולגדל תרנגולים.
היה אחד מהם מודר הנאה מחברו, לא יכנס לחצר.
רבי אליעזר בן יעקב אומר: יכול הוא לומר לו, לתוך שלי אני נכנס ואיני נכנס לתוך שלך.
וכופין את הנודר למכור את חלקו.
היה אחד מן השוק מודר מאחד מהם הנאה, לא יכנס לחצר.
רבי אליעזר בן יעקב אומר: יכול הוא לומר לו, לתוך של חברך אני נכנס, ואיני נכנס לתוך שלך.
המודר הנאה מחברו, ויש לו מרחץ ובית הבד מושכרים בעיר,
- אם יש לו בהן תפיסת יד, אסור.
- אין לו בהן תפיסת יד, מותר.
האומר לחברו: קונם לביתך שאני נכנס ושדך שאני לוקח,
- מת או שמכרו לאחר, מותר.
קונם לבית זה שאני נכנס, שדה זו שאני לוקח,
- מת או שמכרו לאחר, אסור.
הריני עליך חרם, המודר אסור.
- הרי את עלי חרם, הנודר אסור.
- הריני עליך ואת עלי, שניהם אסורין.
ושניהם מותרין בדבר של עולי בבל,
- ואסורין בדבר של אותה העיר.
ואיזהו דבר של עולי בבל?
- כגון הר הבית והעזרות והבור שבאמצע הדרך.
ואיזהו דבר של אותה העיר?
- כגון הרחבה והמרחץ, ובית הכנסת והתיבה והספרים.
והכותב חלקו לנשיא.
- רבי יהודה אומר, אחד כותב לנשיא ואחד כותב להדיוט.
- מה בין כותב לנשיא לכותב להדיוט?
- שהכותב לנשיא אינו צריך לזכות.
- וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה צריכין לזכות;
- לא דברו בנשיא אלא בהוה.
- רבי יהודה אומר: אין אנשי גליל צריכין לכתוב, שכבר כתבו אבותיהם על ידיהם.
המודר הנאה מחברו ואין לו מה יאכל, נותנו לאחר לשום מתנה, והלה מותר בה.
מעשה באחד בבית חורון שהיה אביו מודר הימנו הנאה,
- והיה משיא את בנו,
- ואמר לחברו:
- חצר וסעודה נתונים לך במתנה,
- ואינן לפניך אלא כדי שיבוא אבא ויאכל עמנו בסעודה.
- אמר לו: אם שלי הם, הרי הם מוקדשין לשמים.
- אמר לו: לא נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים. [נ"א: נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים?]
- אמר לו: לא נתת לי את שלך, אלא שתהא אתה ואביך אוכלים ושותים ומתרצים זה לזה, ויהא עוון תלוי בראשו.
וכשבא דבר לפני חכמים, אמרו: [נ"א: אמרו חכמים:] כל מתנה שאינה שאם הקדישה אינה מקודשת [נ"א: מוקדשת], אינה מתנה.
- הַשֻּׁתָּפִין שֶׁנָּדְרוּ הֲנָאָה זֶה מִזֶּה, אֲסוּרִין לִכָּנֵס לֶחָצֵר.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
- זֶה נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְזֶה נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
- וּשְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים לְהַעֲמִיד שָׁם רֵחַיִם וְתַנּוּר וּלְגַדֵּל תַּרְנְגוֹלִים.
- הָיָה אֶחָד מֵהֶם מֻדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ, לֹא יִכָּנֵס לֶחָצֵר.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
- יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ, לְתוֹךְ שֶׁלִּי אֲנִי נִכְנָס וְאֵינִי נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלְּךָ.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
- וְכוֹפִין אֶת הַנּוֹדֵר לִמְכּוֹר אֶת חֶלְקוֹ:
- הָיָה אֶחָד מִן הַשּׁוּק מֻדָּר מֵאֶחָד מֵהֶם הֲנָאָה, לֹא יִכָּנֵס לֶחָצֵר.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ,
- לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרְךָ אֲנִי נִכְנָס, וְאֵינִי נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלָּךְ:
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ,
- הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ, וְיֶשׁ לוֹ מֶרְחָץ וּבֵית הַבַּד מֻשְׂכָּרִים בָּעִיר,
- אִם יֶשׁ לוֹ בָהֶן תְּפִיסַת יָד, אָסוּר.
- אֵין לוֹ בָהֶן תְּפִיסַת יָד, מֻתָּר.
- הָאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ: קוֹנָם לְבֵיתְךָ שֶׁאֲנִי נִכְנָס וְשָׂדְךָ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ,
- מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר, מֻתָּר.
- קוֹנָם לְבַיִת זֶה שֶׁאֲנִי נִכְנָס, שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ,
- מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר, אָסוּר:
- הֲרֵינִי עָלֶיךָ חֵרֶם, הַמֻּדָּר אָסוּר.
- הֲרֵי אַתְּ עָלַי חֵרֶם, הַנּוֹדֵר אָסוּר.
- הֲרֵינִי עָלֶיךָ וְאַתְּ עָלַי, שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִין.
- וּשְׁנֵיהֶם מֻתָּרִין בְּדָבָר שֶׁל עוֹלֵי בָבֶל,
- וַאֲסוּרִין בְּדָבָר שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר:
- וְאֵיזֶהוּ דָבָר שֶׁל עוֹלֵי בָּבֶל?
- כְּגוֹן הַר הַבַּיִת, וְהָעֲזָרוֹת, וְהַבּוֹר שֶׁבְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ.
- וְאֵיזֶהוּ דָבָר שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר?
- כְּגוֹן הָרְחָבָה וְהַמֶּרְחָץ, וּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְהַתֵּבָה, וְהַסְּפָרִים.
- וְהַכּוֹתֵב חֶלְקוֹ לַנָּשִׂיא.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֶחָד כּוֹתֵב לַנָּשִׂיא וְאֶחָד כּוֹתֵב לַהֶדְיוֹט.
- מַה בֵּין כּוֹתֵב לַנָּשִׂיא לְכוֹתֵב לַהֶדְיוֹט? שֶׁהַכּוֹתֵב לַנָּשִׂיא אֵינוֹ צָרִיךְ לְזַכּוֹת.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֶחָד כּוֹתֵב לַנָּשִׂיא וְאֶחָד כּוֹתֵב לַהֶדְיוֹט.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה צְרִיכִין לְזַכּוֹת;
- לֹא דִבְּרוּ בַּנָּשִׂיא, אֶלָּא בַהֹוֶה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אֵין אַנְשֵׁי גָלִיל צְרִיכִין לִכְתּוֹב,
- שֶׁכְּבָר כָּתְבוּ אֲבוֹתֵיהֶם עַל יְדֵיהֶם:
- הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל,
- נוֹתְנוֹ לְאַחֵר לְשׁוּם מַתָּנָה, וְהַלָּה מֻתָּר בָּהּ.
- מַעֲשֶׂה בְאֶחָד בְּבֵית חוֹרוֹן, שֶׁהָיָה אָבִיו מֻדָּר הֵימֶנּוּ הֲנָאָה, וְהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ.
- וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ:
- חָצֵר וּסְעוּדָה נְתוּנִים לְךָ בְמַתָּנָה,
- וְאֵינָן לְפָנֶיךָ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא אַבָּא וְיֹאכַל עִמָּנוּ בַּסְּעוּדָה.
- אָמַר לוֹ: אִם שֶׁלִּי הֵם, הֲרֵי הֵם מֻקְדָּשִׁין לַשָּׁמָיִם.
- אָמַר לוֹ: לֹא נָתַתִּי לְךָ אֶת שֶׁלִּי שֶׁתַּקְדִּישֵׁם לַשָּׁמָיִם.
- אָמַר לוֹ:
- לֹא נָתַתָּ לִּי אֶת שֶׁלְּךָ, אֶלָּא שֶׁתְּהֵא אַתָּה וְאָבִיךָ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים, וּמִתְרַצִּים זֶה לָזֶה, וִיהֵא עָוֹן תָּלוּי בְּרֹאשׁוֹ.
- וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ:
וּכְשֶׁבָּא דָבָר לִפְנֵי חֲכָמִים, אָמְרוּ:
- כָּל מַתָּנָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁאִם הִקְדִּישָׁהּ אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת [נ"א: מֻקְדֶּשֶׁת], אֵינָהּ מַתָּנָה:
נוסח הרמב"ם
(א) השותפין -
- שנדרו הניה זה מזה - אסורין ליכנס לחצר.
- רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- זה נכנס בתוך שלו - וזה נכנס בתוך שלו.
- ושניהם אסורין -
- מלהעמיד שם ריחים, ותנור,
- ומלגדל תרנגולים.
- היה אחד מהן - מודר הניה מחברו,
- לא יכנס לחצר.
- רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- יכול הוא לומר לו:
- בתוך שלי - אני נכנס,
- ואיני נכנס - לתוך שלך.
- וכופין את הנודר - שימכור את חלקו.
(ב) היה אחד מן השוק - מודר מאחד מהן הניה,
- לא יכנס לחצר.
- רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- יכול הוא לומר לו:
- לתוך של חברך - אני נכנס,
- איני נכנס - לתוך שלך.
(ג) המודר הניה מחברו -
- ויש לו שם מרחץ, ובית הבד - מושכרין בעיר,
- אם יש לו בהן תפוסת יד - אסור,
- אין לו בהן תפוסת יד - מותר.
- ויש לו שם מרחץ, ובית הבד - מושכרין בעיר,
- האומר לחברו:
- קונם לביתך - שאיני נכנס,
- ושדך זו - שאיני לוקח,
- מת, או מכרן לאחר - מותר.
- לבית הזה - שאיני נכנס,
- ושדה זו - שאיני לוקח,
- מת, או שמכרן לאחר - אסור.
(ד) הריני עליך חרם - המודר אסור.
- הרי את עלי חרם - הנודר אסור.
- הרי אני עליך, ואת עלי - שניהם אסורין.
- ושניהם מותרין - בדבר של עולי בבל,
- ואסורין - בדבר של אותה העיר.
(ה) איזה הוא דבר של עולי בבל?
- כגון הר הבית, והעזרות,
- והבאר שבאמצע הדרך.
- ואיזה הוא דבר של אותה העיר?
- כגון הרחבה, והמרחץ,
- ובית הכנסת, התיבה, והספרים.
- והכותב חלקו לנשיא -
- רבי יהודה אומר:
- אחד הכותב לנשיא - ואחד הכותב להדיוט,
- מה בין כותב לנשיא לכותב להדיוט?
- שהכותב לנשיא - אינו צריך לזכות,
- והכותב להדיוט - צריך לזכות.
- וחכמים אומרין:
- אחד זה, ואחד זה - צריכין לזכות,
- לא דיברו בנשיא - אלא בהווה.
- רבי יהודה אומר:
- אין אנשי הגליל - צריכין לכתוב,
- שכבר כתבו אבותיהם - על ידיהם.
- רבי יהודה אומר:
(ו) [ה] *הערה 1: המודר הניה מחברו - ואין לו מה יאכל,
- נותן לאחר - משום מתנה,
- והלה - מותר בה.
- מעשה בבית חורון,
- באחד - שהיה אביו מודר ממנו הניה,
- והיה משיא את בנו.
- אמר לחברו:
- הרי החצר והסעודה - נתונים לך במתנה,
- אם בפניך, שיבוא אבא - ויאכל עימנו בסעודה.
- אמר לו:
- אם שלי הם - הרי הן מוקדשין לשמים.
- אמר לו:
- לא נתתי לך את שלי - אלא שתקדישם לשמים.
- אמר לו:
- לא נתת לי את שלך,
- אלא שתהא אתה ואביך,
- אוכלין, ושותין, ומתרצים זה לזה - ויהא העוון תלוי בראשי.
- אמרו חכמים:
- כל מתנה,
- שאינה שאם הקדישה - תהא מוקדשת,
- אינה מתנה.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה נדרים, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב