משנה נדרים ד
נדרים פרק ד', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק רביעי ("אין בין") · >>
פרקי מסכת נדרים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
- אין בין המודר הנאה מחבירו למודר הימנו מאכל, אלא דריסת הרגל, וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש.
- המודר מאכל מחבירו, לא ישאילנו נפה, וכברה, ורחיים, ותנור.
- אבל משאיל לו חלוק, וטבעת, וטלית, ונזמים, וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש.
- מקום שמשכירין כיוצא בהן, אסור.
משנה ב
- המודר הנאה מחבירו,
- שוקל את שקלו,
- ופורע את חובו,
- ומחזיר לו את אבידתו.
- מקום שנוטלין עליה שכר,
- תיפול הנאה להקדש.
משנה ג
- ותורם את תרומתו ומעשרותיו לדעתו.
- ומקריב עליו קיני זבין, קיני זבות, קיני יולדות, חטאות ואשמות.
- ומלמדו מדרש, הלכות ואגדות.
- אבל לא ילמדנו מקרא.
- אבל מלמד הוא את בניו [ואת בנותיו] מקרא.
- וזן את אשתו ואת בניו, אף על פי שהוא חייב במזונותיהם.
- ולא יזון את בהמתו, בין טמאה, בין טהורה.
- רבי אליעזר אומר: זן את הטמאה, ואינו זן את הטהורה.
- אמרו לו: מה בין טמאה לטהורה?
- אמר להן: שהטהורה נפשה לשמים, וגופה שלו;
- וטמאה, נפשה וגופה לשמים.
- אמרו לו: אף הטמאה, נפשה לשמים וגופה שלו;
- שאם ירצה, הרי הוא מוכרה לגויים, או מאכילה לכלבים.
משנה ד
- המודר הנאה מחבירו ונכנס לבקרו,
- עומד, אבל לא יושב.
- ומרפאהו רפואת נפש,
- אבל לא רפואת ממון.
- ורוחץ עמו באמבטיא גדולה,
- אבל לא בקטנה.
- וישן עמו במיטה.
- רבי יהודה אומר: בימות החמה, אבל לא בימות הגשמים, מפני שהוא מהנהו.
- ומיסב עמו על המיטה,
- ואוכל עמו על השולחן,
- אבל לא מן התמחוי;
- אבל אוכל הוא עמו מן התמחוי החוזר.
- לא יאכל עמו מן האבוס שלפני הפועלים,
- ולא יעשה עמו באומן, דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרים: עושה הוא ברחוק ממנו.
משנה ה
- המודר הנאה מחבירו לפני שביעית,
- לא יורד לתוך שדהו,
- ואינו אוכל מן הנוטות.
- ובשביעית,
- אינו יורד לתוך שדהו,
- אבל אוכל הוא מן הנוטות.
- נדר הימנו מאכל לפני שביעית,
- יורד לתוך שדהו,
- ואינו אוכל מן הפירות.
- ובשביעית,
- יורד ואוכל.
משנה ו
- המודר הנאה מחבירו,
- לא ישאילנו, ולא ישאל ממנו;
- לא ילוונו, ולא ילווה ממנו;
- ולא ימכור לו, ולא יקח ממנו.
- אמר לו: השאילני פרתך. אמר לו: אינה פנויה. אמר: קונם שדי שאני חורש בה לעולם.
- אם היה דרכו לחרוש,
- הוא אסור, וכל אדם מותרין .
- אם אין דרכו לחרוש,
- הוא וכל אדם אסורין.
- אם היה דרכו לחרוש,
משנה ז
- המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל,
- הולך אצל החנווני ואומר:
- איש פלוני מודר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה,
- והוא נותן לו,
- ובא ונוטל מזה.
- הולך אצל החנווני ואומר:
- היה ביתו לבנות,
- גדרו לגדור,
- שדהו לקצור,
- הולך אצל הפועלים ואומר:
- איש פלוני מודר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה.
- הם עושין עמו,
- ובאין ונוטלין שכר מזה.
- הולך אצל הפועלים ואומר:
משנה ח
- היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל,
- נותן לאחר לשום מתנה,
- והלה מותר בה.
- אם אין עמהם אחר,
- מניח על הסלע או על הגדר, ואומר:
- הרי הן מופקרים לכל מי שיחפוץ,
- והלה נוטל ואוכל.
- ורבי יוסי אוסר.
- מניח על הסלע או על הגדר, ואומר:
(א)
- אֵין בֵּין הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ לַמֻּדָּר הֵימֶנּוּ מַאֲכָל,
- אֶלָּא דְּרִיסַת הָרֶגֶל,
- וְכֵלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ.
- הַמֻּדָּר מַאֲכָל מֵחֲבֵרוֹ, לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ נָפָה, וּכְבָרָה, וְרֵחַיִם, וְתַנּוּר.
- אֲבָל מַשְׁאִיל לוֹ חָלוּק, וְטַבַּעַת, וְטַלִּית, וּנְזָמִים, וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשִׂין בּוֹ אֹכֶל נֶפֶשׁ.
- מָקוֹם שֶׁמַּשְׂכִּירִין כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, אָסוּר.
(ב)
- הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ,
- שׁוֹקֵל אֶת שִׁקְלוֹ,
- וּפוֹרֵעַ אֶת חוֹבוֹ,
- וּמַחֲזִיר לוֹ אֶת אֲבֵדָתוֹ.
- מָקוֹם שֶׁנּוֹטְלִין עָלֶיהָ שָׂכָר,
- תִּפּוֹל הֲנָאָה לַהֶקְדֵּשׁ.
(ג)
- וְתוֹרֵם אֶת תְּרוּמָתוֹ וּמַעְשְׂרוֹתָיו לְדַעְתּוֹ.
- וּמַקְרִיב עָלָיו קִנֵּי זָבִין, קִנֵּי זָבוֹת, קִנֵּי יוֹלְדוֹת, חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת.
- וּמְלַמְּדוֹ מִדְרָשׁ, הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת.
- אֲבָל לֹא יְלַמְּדֶנּוּ מִקְרָא.
- אֲבָל מְלַמֵּד הוּא אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנוֹתָיו מִקְרָא.
- וְזָן אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו,
- אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֵיהֶם.
- וְלֹא יָזוּן אֶת בְּהֶמְתּוֹ, בֵּין טְמֵאָה בֵּין טְהוֹרָה.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: זָן אֶת הַטְּמֵאָה, וְאֵינוֹ זָן אֶת הַטְּהוֹרָה.
- אָמְרוּ לוֹ: מַה בֵּין טְמֵאָה לִטְהוֹרָה?
- אָמַר לָהֶן: שֶׁהַטְּהוֹרָה, נַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם וְגוּפָהּ שֶׁלּוֹ;
- וּטְמֵאָה, נַפְשָׁהּ וְגוּפָהּ לַשָּׁמַיִם.
- אָמְרוּ לוֹ: אַף הַטְּמֵאָה, נַפְשָׁהּ לַשָּׁמַיִם וְגוּפָהּ שֶׁלּוֹ;
- שֶׁאִם יִרְצֶה, הֲרֵי הוּא מוֹכְרָהּ לַגּוֹיִים, אוֹ מַאֲכִילָהּ לַכְּלָבִים.
(ד)
- הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ וְנִכְנָס לְבַקְּרוֹ,
- עוֹמֵד, אֲבָל לֹא יוֹשֵׁב.
- וּמְרַפְּאֵהוּ רְפוּאַת נֶפֶשׁ,
- אֲבָל לֹא רְפוּאַת מָמוֹן.
- וְרוֹחֵץ עִמּוֹ בְּאַמְבָּטִי גְּדוֹלָה,
- אֲבָל לֹא בַּקְּטַנָּה.
- וְיָשֵׁן עִמּוֹ בַּמִּטָּה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּימוֹת הַחַמָּה, אֲבָל לֹא בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְהַנֵּהוּ.
- וּמֵסֵב עִמּוֹ עַל הַמִּטָּה,
- וְאוֹכֵל עִמּוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן,
- אֲבָל לֹא מִן הַתַּמְחוּי;
- אֲבָל אוֹכֵל הוּא עִמּוֹ מִן הַתַּמְחוּי הַחוֹזֵר.
- לֹא יֹאכַל עִמּוֹ מִן הָאֵבוּס שֶׁלִּפְנֵי הַפּוֹעֲלִים,
- וְלֹא יַעֲשֶׂה עִמּוֹ בָּאֹמֶן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עוֹשֶׂה הוּא בְּרָחוֹק מִמֶּנּוּ.
(ה)
- הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ לִפְנֵי שְׁבִיעִית,
- לֹא יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ,
- וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת.
- וּבַשְּׁבִיעִית,
- אֵינוֹ יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ,
- אֲבָל אוֹכֵל הוּא מִן הַנּוֹטוֹת.
- נָדַר הֵימֶנּוּ מַאֲכָל לִפְנֵי שְׁבִיעִית,
- יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ,
- וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַפֵּרוֹת.
- וּבַשְּׁבִיעִית,
- יוֹרֵד וְאוֹכֵל.
(ו)
- הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ,
- לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ, וְלֹא יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ;
- לֹא יַלְוֶנּוּ, וְלֹא יִלְוֶה מִמֶּנּוּ;
- וְלֹא יִמְכֹּר לוֹ, וְלֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ.
- אָמַר לוֹ: הַשְׁאִילֵנִי פָּרָתְךָ. אָמַר לוֹ: אֵינָהּ פְּנוּיָה. אָמַר: קוֹנָם שָׂדִי שֶׁאֲנִי חוֹרֵשׁ בָּהּ לְעוֹלָם.
- אִם הָיָה דַּרְכּוֹ לַחֲרֹשׁ,
- הוּא אָסוּר, וְכָל אָדָם מֻתָּרִין.
- אִם אֵין דַּרְכּוֹ לַחֲרֹשׁ,
- הוּא וְכָל אָדָם אֲסוּרִין.
- אִם הָיָה דַּרְכּוֹ לַחֲרֹשׁ,
(ז)
- הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל,
- הוֹלֵךְ אֵצֶל הַחֶנְוָנִי וְאוֹמֵר:
- אִישׁ פְּלוֹנִי מֻדָּר מִמֶּנִּי הֲנָאָה,
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה.
- וְהוּא נוֹתֵן לוֹ,
- וּבָא וְנוֹטֵל מִזֶּה.
- הוֹלֵךְ אֵצֶל הַחֶנְוָנִי וְאוֹמֵר:
- הָיָה בֵּיתוֹ לִבְנוֹת,
- גְּדֵרוֹ לִגְדּוֹר,
- שָׂדֵהוּ לִקְצוֹר,
- הוֹלֵךְ אֵצֶל הַפּוֹעֲלִים וְאוֹמֵר:
- אִישׁ פְּלוֹנִי מֻדָּר מִמֶּנִּי הֲנָאָה,
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה אֶעֱשֶׂה.
- הֵם עוֹשִׂין עִמּוֹ,
- וּבָאִין וְנוֹטְלִין שָׂכָר מִזֶּה.
- הוֹלֵךְ אֵצֶל הַפּוֹעֲלִים וְאוֹמֵר:
(ח)
- הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל,
- נוֹתֵן לְאַחֵר לְשׁוּם מַתָּנָה,
- וְהַלָּה מֻתָּר בָּהּ.
- אִם אֵין עִמָּהֶם אַחֵר,
- מַנִּיחַ עַל הַסֶּלַע אוֹ עַל הַגָּדֵר, וְאוֹמֵר:
- הֲרֵי הֵן מֻפְקָרִים לְכָל מִי שֶׁיַּחְפּוֹץ,
- וְהַלָּה נוֹטֵל וְאוֹכֵל.
- וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר.
- מַנִּיחַ עַל הַסֶּלַע אוֹ עַל הַגָּדֵר, וְאוֹמֵר:
נוסח הרמב"ם
(א) אין בין מודר הניה מחברו - למודר ממנו מאכל,
- אלא - דריסת הרגל,
- וכלים שאין עושין בהן - אוכל נפש.
- המודר מאכל מחברו -
- לא ישאילנו -
- נפה, וכברה,
- וריחיים, ותנור,
- אבל משאילו -
- חלוק, וטלית,
- נזמים, וטבעות,
- וכל דבר - שאין עושין בו אוכל נפש.
- לא ישאילנו -
- ומקום שמשכירין כיוצא בהן - אסור.
(ב) המודר הניה מחברו -
- שוקל את שקלו,
- ופורע את חובו,
- ומחזיר לו אבידתו.
- ומקום שנוטלין עליה שכר -
- תיפול הניה להקדש.
- ומקום שנוטלין עליה שכר -
(ג) ותורם את תרומתו, ואת מעשרותיו - לדעתו.
- ומקריב עליו -
- קיני זבין, קיני זבות,
- קיני יולדות, חטאות, ואשמות.
- ומלמדו - מדרש, הלכות, ואגדות.
- לא ילמדנו - מקרא,
- אבל, מלמד הוא את בניו - מקרא.
- לא ילמדנו - מקרא,
- וזן - את אשתו, ואת בניו,
- אף על פי - שהוא חייב במזונותם.
- לא יזון - את בהמתו,
- בין טמאה - בין טהורה.
- רבי אליעזר אומר:
- זן - את הטמאה,
- ואינו זן - את הטהורה.
- אמרו לו:
- מה בין טמאה - לטהורה?
- אמר להם:
- שהטהורה - נפשה לשמים, וגופה שלו,
- והטמאה - נפשה וגופה לשמים.
- אמרו לו:
- אף הטמאה - נפשה לשמים, וגופה שלו,
- שאם ירצה - הרי הוא מוכרה לגוים,
- או מאכילה לכלבים.
(ד) המודר הניה מחברו -
- נכנס לבקרו -
- עומד - אבל לא יושב.
- מרפאהו -
- רפאות נפשות - אבל לא רפאות ממון.
- ורוחץ עימו -
- באמבטי גדולה - אבל לא בקטנה.
- וישן עימו במיטה.
- רבי יהודה אומר:
- בימות החמה - אבל לא בימות הגשמים,
- מפני שהוא מהנהו.
- בימות החמה - אבל לא בימות הגשמים,
- ומסב עימו - על המיטה,
- ואוכל עימו -
- על השולחן - אבל לא מן התמחוי,
- אבל אוכל הוא - מן התמחוי החוזר.
- נכנס לבקרו -
- לא יאכל עימו מן האיבוס - שלפני הפועלין.
- לא יעשה עימו - באומן,
- דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין:
- עושה הוא - ברחוק ממנו.
(ה) המודר הניה מחברו -
- לפני שביעית -
- לא ירד לתוך שדהו,
- ואינו אוכל מן הנוטות.
- ובשביעית -
- לא ירד לתוך שדהו,
- אבל - אוכל הוא מן הנוטות.
- לפני שביעית -
- נדר ממנו מאכל -
- לפני שביעית -
- יורד לתוך שדהו,
- ואינו אוכל מן הפירות.
- ובשביעית - יורד, ואוכל.
- לפני שביעית -
(ו) המודר הניה מחברו -
- לא ישאילנו - ולא ישאל ממנו,
- לא ילוונו - ולא ילווה ממנו,
- ולא ימכור לו - ולא יקח ממנו.
- אמר לו: השאילני פרתך.
- אמר לו: אינה פנויה.
- אמר: קונם שדי - שאיני חורש בה לעולם.
- אם היה דרכו לחרוש -
- הוא אסור - וכל אדם מותרין.
- ואם אין דרכו לחרוש -
- הוא, וכל אדם - אסורין.
(ז) המודר הניה מחברו - ואין לו מה יאכל,
- הולך אצל החנווני, ואומר:
- איש פלוני - מודר ממני הניה,
- ואיני יודע - מה אעשה,
- והוא - נותן לו,
- ובא - ונוטל מזה.
- היה ביתו לבנות,
- גדרו לגדור,
- שדהו לקצור,
- הולך אצל הפועלים, ואומר:
- איש פלוני - מודר ממני הניה,
- ואיני יודע - מה אעשה,
- והן - עושין עימו,
- ובאין - ונוטלין שכרן מזה.
(ח) היו מהלכין בדרך - ואין לו מה יאכל,
- נותן לאחר - משום מתנה,
- והלה - מותר בה.
- ואם אין עמהם - אחר,
- מניח - על הסלע, או על הגדר,
- ואומר: הרי הן מופקרין - לכל מי שיחפוץ,
- והלה - נוטל ואוכל.
- רבי יוסי - אוסר.
- נותן לאחר - משום מתנה,
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה נדרים, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב