ביאור:משנה נגעים פרק ה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
מסכת נגעים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד
ספק נגעים טהור עריכה
חטיבה I: ספק לא סביר עריכה
|
בשני מקרים מטמאים בספק: ספק האם הבהרת קדמה לשיער או לא (ראו לעיל, ד, יא - אבל ראו תוספתא ב, ד, שמטהרת,) וספק האם זו אותה הבהרת או שבאמצע השבוע התרפאה וחזרה. במקרה הזה – לשיטת ר' עקיבא טמא, אפילו אם ודאי הלכה וחזרה - ראו לעיל, ד, ז. ההחמרה במקרים הללו היא כיוון שאם נקל בהם תתבטל תורת הצרעת לגמרי, כי תמיד יש ספקות כאלה. בשאר הספקות מקילים. |
(א) כָּל סְפֵק נְגָעִים - טָהוֹר, חוּץ מִזֶּה, וְעוֹד אַחֵר.
- וְאֵי זֶה זֶה? - מִי שֶׁהָיְתָה בוֹ בַהֶרֶת כַּגָּרִיס וְהִסְגִּירוּהָ,
- בְּסוֹף שָׁבוּעַ - וַהֲרֵי הִיא כַסֶּלַע,
- סָפֵק שֶׁהִיא הִיא, סָפֵק שֶׁאַחֶרֶת בָּאָה תַחְתֶּיהָ - טָמֵא.
חטיבה II: נגרע אחד סימני הטומאה – וחזר עריכה
(ב) הֶחֱלִיטוֹ בְשֵׂעָר לָבָן, הָלַךְ שֵׂעָר לָבָן, וְחָזַר שֵׂעָר לָבָן; וְכֵן בַּמִּחְיָה וּבַפִּסָּיוֹן אם הלך השיער ובאה במקומו מחיה או פשיון
|
בדומה לשיטת חכמים דלעיל ד, ז, שאינם לוקחים בחשבון מה שקורה בין ראיה לראיה בזמן ההסגר, כאן מדובר על מצורע מוחלט שהתחיל להתרפא, אבל חזר לו הנגע, או השתנה – ועדיין הוא מצורע. |
- כַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר, אין זה משנה באיזה שלב החליט אותו הכהן
הֲרֵי הִיא כְמוֹת שֶׁהָיַת.
הֶחֱלִיטוֹ בַמִּחְיָה, וְהָלְכָה הַמִּחְיָה, וְחָזְרָה מִחְיָה; וְכֵן בְּשֵׂעָר לָבָן, וּבַפִּסָּיוֹן.
- כַּתְּחִלָּה, בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר,
הֲרֵי הִיא כְמוֹת שֶׁהָיַת.
הֶחֱלִיטוֹ בַפִּסָּיוֹן, הָלַךְ הַפִּסָּיוֹן וְחָזַר הַפִּסָּיוֹן; וְכֵן בְּשֵׂעָר לָבָן,
- בְּסוֹף שָׁבוּעַ רִאשׁוֹן, בְּסוֹף שָׁבוּעַ שֵׁנִי, לְאַחַר הַפְּטוּר,
הֲרֵי הִיא כְמוֹת שֶׁהָיַת.
(ג) שְׂעַר פְּקֻדָּה שנשמר - עֲקַבְיָה בֶן מַהֲלַלְאֵל מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.
|
ראו עדיות ה, ו. חכמים מטהרים כי השיער לא צמח בבהרת הנוכחית. בניגוד למשנה ב, כאן השינוי הוא בבהרת עצמה, וחכמים מטהרים למרות שהחליט אותו ולמרות שלא ראה הכהן את הבהרת מתחת לכשיעור. בכך הם מודים לר' עקיבא דלעיל ד, ז, אבל רק להקל. לדעת ר' עקיבא עקביא טימא במקרה שהלכה רק חלק מהבהרת. חכמים עדיין מטהרים, כי היה שלב שבו השיער הלבן לא טימא, וראו מקרה דומה לעיל ד, י. |
- אֵי זֶה הוּא שְׂעַר פְּקֻדָּה? - מִי שֶׁהָיְתָה בוֹ בַהֶרֶת וּבָהּ שֵׂעָר לָבָן, והוחלט לטומאה
- הָלְכָה הַבַּהֶרֶת וְהִנִּיחָה לְשֵׂעָר לָבָן בִּמְקוֹמוֹ, וְחָזְרָה,
עֲקַבְיָה בֶן מַהֲלַלְאֵל מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.
- אָמַר רְבִּי עֲקִיבָה: מוֹדֶה אֲנִי בָזֶה שֶׁהוּא טָהוֹר. וְאֵי זֶה הוּא שְׂעַר פְּקֻדָּה?
- מִי שֶׁהָיְתָה בוֹ בַהֶרֶת כַּגָּרִיס וּבָהּ שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת,
- הָלַךְ מִמֶּנָּה כַּחֲצִי גָרִיס, וְהִנִּיחַ לְשֵׂעָר לָבָן בִּמְקוֹם הַבַּהֶרֶת, וְחָזְרָה.
אָמְרוּ לוֹ: כַּשֵּׁם שֶׁבִּטְּלוּ אֶת דִּבְרֵי רְבִּי עֲקַבְיָה, כָּךְ דְּבָרֶיךָ אֵינָן מְקֻיָּמִין.
חטיבה III: ספק בנגע, וספק באדם עריכה
(ד) כָּל סְפֵק נְגָעִים כַּתְּחִלָּה - טָהוֹר, עַד שֶׁלֹּא נִזְקַק לַטֻּמְאָה.
|
המשנה מגדירה שוב את הכלל "ספק נגעים טהור" ומצמצמת אותו. השוו טהרות ד, ו, וכן שם ה, ג-ה, שם מופיע ספק דומה; אבל כאן מקילים חכמים, כי לכל נגע טומאה משלו או בגלל הכלל "ספק נגעים טהור", הדומה לכלל שם "רשות הרבים טהור". וראו תוספתא ג, יא, כחכמים. |
- מִשֶּׁנִּזְקַק לַטֻּמְאָה - סְפֵקוֹ טָמֵא.
כֵּיצַד? - שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ אֵצֶל הַכֹּהֵן, בָּזֶה בַהֶרֶת כַּגָּרִיס, וּבָזֶה בַהֶרֶת כַּסֶּלַע;
- בְּסוֹף שָׁבוּעַ - בָּזֶה כַסֶּלַע וּבָזֶה כַסֶּלַע, וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן פָּסַת, אבל בודאי פשה באחד מהם
- בֵּין בְּאִישׁ אֶחָד, שני נגעים באותו אדם בֵּין בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים - טָהוֹר.
- רְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: בְּאִישׁ אֶחָד - טָמֵא; בִּשְׁנֵי אֲנָשִׁים - טָהוֹר.
(ה) מִשֶּׁנִּזְקַק לַטֻּמְאָה - סְפֵקוֹ טָמֵא.
|
בשניהם יש פשיון, ולכן שניהם הוחלטו. לאחר מכן אמנם יתכן שלאחד מהם נעלם הפשיון, אבל זה מאוחר מדי. |
- כֵּיצַד? - שְׁנַיִם שֶׁבָּאוּ אֵצֶל הַכֹּהֵן, בָּזֶה בַהֶרֶת כַּגָּרִיס וּבָזֶה בַהֶרֶת כַּסֶּלַע;
- בְּסוֹף שָׁבוּעַ - בָּזֶה כַסֶּלַע וָעוֹד וּבָזֶה כַסֶּלַע וָעוֹד - שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין.
- אַף עַל פִּי שֶׁחָזְרוּ לִהְיוֹת כַּסֶּלַע וְכַסֶּלַע - שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין, עַד שֶׁיַּחְזְרוּ לִהְיוֹת כַּגָּרִיס.
זֶה הוּא שֶׁאָמָרוּ: מִשֶּׁנִּזְקַק לַטֻּמְאָה - סְפֵקוֹ טָמֵא.