משנה נגעים יא


נגעים פרק יא', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר טהרותמסכת נגעיםפרק אחד עשר ("כל הבגדים")>>

פרקי מסכת נגעים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

משנה אמשנה במשנה ג •  משנה ד •  משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י • משנה יא • משנה יב • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


כל הבגדים מיטמאין בנגעים, חוץ משל נכרים.

הלוקח בגדים מן הנכרים, יראו בתחלה.

ועורות הים אינן מטמאין בנגעים.

חיבר להם מן הגדל בארץ, אפילו חוט, אפילו משיחה, דבר שהוא מקבל טומאה, טמא.

צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה, אם רוב מן הגמלים, אינם מיטמאין בנגעים.

אם רוב מן הרחלים, מיטמאים בנגעים.

מחצה למחצה, מיטמאין בנגעים.

וכן הפשתן והקנבוס שטרפן זה בזה.

העורות והבגדים הצבועים, אין מיטמאין בנגעים.

הבתים, בין צבועים בין שאינן צבועים, מיטמאין בנגעים, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר, העורות כבתים.

רבי שמעון אומר, הצבועים בידי שמים, מטמאין.

ובידי אדם, אינן מטמאין.

בגד, ששתיו צבוע וערבו לבן, ערבו צבוע ושתיו לבן, הכל הולך אחר הנראה.

הבגדים מיטמאין בירקרק שבירוקים, ובאדמדם שבאדומים.

היה ירקרק ופשה אדמדם, אדמדם ופשה ירקרק, טמא.

נשתנה ופשה, נשתנה ולא פשה, כאילו לא נשתנה.

רבי יהודה אומר, יראה בתחלה.

העומד בראשון, יכבס ויסגיר.

העומד בשני, ישרף.

הפושה בזה ובזה, ישרף.

הכהה בתחלה, רבי ישמעאל אומר, יכבס ויסגיר.

וחכמים אומרים, אינו זקוק לו.

הכהה בראשון, יכבס ויסגיר.

הכהה בשני, קורעו, ושורף מה שקרע.

וצריך מטלית.

רבי נחמיה אומר, אינו צריך מטלית.

חזר נגע לבגד, מציל את המטלית.

חזר למטלית, שורף את הבגד.

הטולה מן המוסגר בטהור, חזר נגע לבגד, שורף את המטלית.

חזר למטלית, הבגד הראשון ישרף, והמטלית תשמש את הבגד השני בסימנין.

קייטא שיש בה פספסים צבועים ולבנים, פושין מזה לזה.

שאלו את רבי אליעזר, והרי הוא פספס יחיד.

אמר להן, לא שמעתי.

אמר לו רבי יהודה בן בתירא, אלמד בו.

אמר לו, אם לקיים דברי חכמים, הן.

אמר לו, שמא יעמוד בו שני שבועות, והעומד בבגדים שני שבועות טמא.

אמר לו, חכם גדול אתה, שקיימת דברי חכמים.

הפשיון הסמוך, כל שהוא.

הרחוק, כגריס.

והחוזר, כגריס.

השתי והערב מטמאים בנגעים מיד.

רבי יהודה אומר, השתי, משישלק.

והערב, מיד.

והאונין של פשתן, משיתלבנו.

כמה יהא בפקעת ותהא מטמאה בנגעים, כדי לארוג ממנה שלש על שלש שתי וערב, אפילו כולה שתי, אפילו כולה ערב.

היתה פסיקות, אינה מיטמאה בנגעים.

רבי יהודה אומר, אפלו פסיקה אחת וקשרה, אינה מיטמאה.

המעלה מן הפקעת לחברתה, מן הסליל לחברו, מן הכובד העליונה לכובד התחתונה, וכן שני דפי חלוק שנראה נגע באחד מהן, הרי השני טהור.

בנפש המסכת ובשתי העומד, הרי אלו מיטמאין בנגעים מיד.

רבי שמעון אומר, השתי אם היה רצוף, מיטמא.

נראה בשתי העומד, האריג טהור.

נראה באריג, השתי העומד טהור.

נראה בסדין, שורף את הנימין.

נראה בנימין, הסדין טהור.

חלוק שנראה בו נגע, מציל את האמריות שבו, אפילו הן ארגמן.

כל הראוי ליטמא טמא מת אף על פי שאינו ראוי ליטמא מדרס, מיטמא בנגעים.

כגון קלע של ספינה, ווילון, ושביס של סבכה, ומטפחות של ספרים, וגלגלון, ורצועות מנעל וסנדל שיש בהן רוחב כגריס, הרי אלו מיטמאין בנגעים.

סגוס שנראה בו נגע, רבי אליעזר בן יעקב אומר, עד שיראה באריג ובמוכין.

החמת והתורמל נראין כדרכן, ופושה מתוכו לאחוריו, ומאחוריו לתוכו.

בגד המוסגר שנתערב באחרים, כולן טהורים.

קצצו ועשאו מוכין, טהור, ומותר בהנייתו.

והמוחלט שנתערב באחרים, כולם טמאין.

קצצו ועשאו מוכין, טמא, ואסור בהנייתו.

משנה נגעים יא ניקוד

נוסח הרמב"ם

(א) כל הבגדים מיטמאין בנגעים - חוץ משל גוים.

הלוקח בגדים מן הגוים - ייראו כתחילה.
עורות הים - אינן מטמאין בנגעים.
חיבר להם מן הגדל בארץ,
אפילו חוט אפילו משיחה,
דבר שהוא מקבל טומאה - טמא.


(ב) צמר גמלים וצמר רחלים, שטרפן זה בזה -

אם רוב מן הגמלים - אינו מיטמא בנגעים.
ואם רוב מן הרחלים - מיטמא בנגעים.
מחצה למחצה - מיטמא בנגעים.
וכן הפשתן והקנבס - שטרפן זה בזה.


(ג) העורות והבגדים הצבועין - אינן מיטמאין בנגעים.

הבתים -
בין צבועין ובין שאינן צבועין, מיטמאין בנגעים - דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: העורות - כבתים.
רבי שמעון אומר:
הצבועין בידי שמים - מיטמאין,
ובידי אדם - אינן מיטמאין.


(ד) בגד -

ששתיו צבוע וערבו לבן,
ערבו צבוע ושתיו לבן - הכל הולך אחר הנראה.
הבגדים מיטמאין בירקרק - שבירוקין,
ובאדמדם - שבאדומין.
היה ירקרק, ופסה אדמדם,
אדמדם, ופסה ירקרק - טמא.
נשתנה ופסה,
נשתנה ולא פסה - כאילו לא נשתנה.
רבי יהודה אומר: יראה כתחילה.


(ה) העומד בראשון - יכבס, ויסגיר.

העומד בשני - ישרף.
הפוסה בזה ובזה - ישרף.
הכהה בתחילה -
רבי ישמעאל אומר: יכבס, ויסגיר.
וחכמים אומרין: אינו זקוק לו.
הכהה בראשון - יכבס, ויסגיר.
הכהה בשני - קורעו,
ושורף מה שקרע - וצריך מטלית.
רבי נחמיה אומר: אינו צריך מטלית.


(ו) חזר נגע על הבגד - מציל את המטלית.

חזר על המטלית - שורף את הבגד.
הטולה מן המוסגר בטהור -
חזר נגע על הבגד - שורף את המטלית.
חזר על המטלית -
הבגד הראשון - ישרף,
והמטלית - תשמש את הבגד השני בסימנין.


(ז) קיטא שיש בה פסיפסין -

צבועים ולבנים - פוסין מזה לזה.
שאלו את רבי אליעזר: והרי הוא פסיפס יחידי?
אמר להן: לא שמעתי.
אמר לו רבי יהודה בן בתירה: אלמד בו.
אמר לו: אם לקיים דברי חכמים - הין.
אמר לו: שמא יעמוד בו שני שבועות,
והעומד בבגדים שני שבועות - טמא.
אמר לו: חכם גדול אתה - שקיימת דברי חכמים.
הפסיון הסמוך - כל שהוא,
והרחוק - כגריס,
והחוזר - כגריס.


(ח) השתי, והערב - מיטמאין בנגעים מיד.

רבי יהודה אומר:
השתי - משישלק,
והערב - מיד,
והאונין של פשתן - משיתלבנו.
וכמה יהא בפקעת, ותהא מיטמא בנגעים -
כדי לארוג הימנה שלש על שלש שתי וערב,
אפילו כלה שתי, אפילו כלה ערב.
היתה פסיקות - אינה מיטמא בנגעים.
רבי יהודה אומר:
אפילו פסיקה אחת, וקשרה - אינה מיטמא בנגעים.


(ט) המעלה מן הפקעת לחברתה,

מן הסליל לחברו,
מן הכובד העליונה לכובד התחתונה,
וכן שני דפי חלוק, שנראה נגע באחד מהן - הרי השני טהור.
בנפש המסכת, ובשתי העומד - הרי אלו מיטמאין בנגעים מיד.
רבי שמעון אומר: השתי - אם היה רצוף מיטמא.


(י) נראה בשתי העומד - האריג טהור.

נראה באריג - השתי העומד טהור.
נראה בסדין - שורף את הנימין.
נראה בנימין - הסדין טהור.
חלוק שנראה בו נגע -
מציל את האומריות שבו - אפילו הן ארגמן.


(יא) כל הראוי ליטמא טמא מת,

אף על פי שאינו ראוי ליטמא מדרס - מיטמא בנגעים,
כגון קלע של ספינה, ווילון, ושביס של סבכה,
ומטפחות ספרים, וגלגילון,
ורצועות מנעל וסנדל, שיש בהן רוחב כגריס - הרי אלו מיטמאין בנגעים.
סגוס שנראה בו נגע -
רבי אליעזר בן יעקב אומר: עד שייראה באריג, ובמוכין.
החמת, והתורמל - נראין כדרכן,
ופוסה מתוכו לאחוריו - ומאחוריו לתוכו.


(יב) בגד המוסגר שנתערב באחרים - כולן טהורין.

קצצו, ועשאו מוכין - טהור, ומותר בהנייתו.
והמוחלט שנתערב באחרים - כולן טמאין.
קצצו, ועשאו מוכין - טמא, ואסור בהניתו.