משנה נגעים ט


נגעים פרק ט', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<<משנהסדר טהרותמסכת נגעיםפרק תשיעי ("השחין והמכווה")>>

פרקי מסכת נגעים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד

משנה אמשנה במשנה ג • 

נוסח הרמב"םמנוקדמפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


השחין והמכוה מטמאין בשבוע אחד, בשני סימנים: בשער לבן ובפשיון.

איזה הוא השחין, לקה בעץ או באבן או בגפת או במי טבריא, כל שאינו מחמת האש, זה הוא שחין.

איזו היא מכוה, נכוה בגחלת או ברמץ, כל שהוא מחמת האש, זו היא מכוה.

השחין והמכוה אין מצטרפין זה עם זה, ואין פושין מזה לזה, ואין פושין לעור הבשר, ולא עור הבשר פושה לתוכן.

היו מורדין, טהורין.

עשו קרום כקליפת השום, זו היא צרבת השחין האמורה בתורה.

חזרו וחיו, אף על פי שמקומן צלקת, נדונין כעור הבשר.

שאלו את רבי אליעזר, מי שעלתה לתוך ידו בהרת כסלע ומקומה צרבת שחין.

אמר להם, יסגיר.

אמרו לו, למה, לגדל שער לבן אינה ראויה, ולפשיון אינה פושה, ולמחיה אינה מטמא.

אמר להן, שמא תכנוס ותפשה.

אמרו לו, והלא מקומה כגריס.

אמר להן, לא שמעתי.

אמר לו רבי יהודה בן בתירא, אלמד בו.

אמר לו, אם לקיים דברי חכמים, הין.

אמר לו, שמא יולד לו שחין אחר חוצה לו ויפשה לתוכו.

אמר לו, חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים.

משנה נגעים ט ניקוד

נוסח הרמב"ם

(א) השחין, והמכווה -

מיטמאין בשבוע אחד, בשני סימנין - בשיער לבן, ובפסיון.
איזה הוא השחין?
לקה בעץ, באבן, בגפת, או במי טבריה -
כל שאינו מחמת האש - זה הוא שחין.
איזו היא מכווה?
נכווה בגחלת, או ברמץ -
כל שהוא מחמת האש - זו היא מכווה.

(ב) השחין, והמכווה -

אינן מצטרפין זה עם זה,
ואינן פוסין מזה לזה,
ואינן פוסין בעור הבשר,
ולא עור הבשר פוסה לתוכן.
היו מורדין - טהורין.
עשו קרום כקליפת השום -
זו היא צרבת השחין האמורה בתורה (ויקרא יג כג).
חזרו וחיו -
אף על פי שמקומן צלקת - נידונין כעור הבשר.

(ג) שאלו את רבי אליעזר:

מי שעלתה לתוך ידו בהרת כסלע,
ומקומה צרבת השחין?
אמר להם: יסגיר.
אמרו לו: למה?
לגדל שיער לבן - אינה ראויה,
ולפסיון - אינה פוסה,
ולמחיה - אינה מיטמאה.
אמר להן: שמא תכנוס, ותפסה.
אמרו לו: והלוא מקומה כגריס?
אמר להן: לא שמעתי.
אמר לו רבי יהודה בן בתירה: אלמד בו.
אמר לו: אם לקיים דברי חכמים - הין.
אמר לו: שמא יוולד לו שחין אחר חוצה לו - ויפסה לתוכו.
אמר לו: חכם גדול אתה - שקיימת דברי חכמים.