ביאור:תוספתא/נגעים/ג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת נגעים פרק שלישי

תולש סימני נגעים

(א)
התולש סימני טומאה מתוך נגעו

ראו משנה ז, ד, וכן ספרי דברים רעד.

בין שתלש כולו ובין שתלש מקצתו, בין עד שלא בא אצל הכהן ובין משבא אצל הכהן
בין מתוך החלט ובין מתוך הסגר ובין מתוך הפטור - הרי זה לוקה את הארבעים.

(ב)

הקורע נגע מן הבגד והקולף נגע מן הבית - ה"ז לוקה את הארבעים

שנא' (דברים כד ח) השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות.

ראו ספרי שם.

אבל נושא הוא במוט על כתפו ובסיב ברגלו, ואם הלכה לה - הלכה.

(ג)
היו בו שתי שערות, תלש אחת ונשרה אחת - טהור.

לסיפא ראו משנה ז, ד.

היו שלש, תלש אחת ונשרו שתים – טהור. שתים, ונשרה אחת - טמא.
נתמעטה בהרתו מכגריס, בין כך ובין כך – טהור. פרח בכולו, בין כך ובין כך - טהור.

(ד)
היתה בו מחיה כעדשה, כווה חציה והלך חציה - טהור

הסיפא מנסחת בדרך אחרת את ההוכחות של ר' עקיבא במשנה ז, ד, ואינה קשורה לרישא ולדברי ר' יוסי. וראו גם ספרא נגעים סוף פרק ב.

היתה יתירה כעדשה, כווה מותר והלך כעדשה - טהור. כעדשה כווה והלך מותר - טמא.
נתמעטה בהרתו מכגריס, בין כך ובין כך - טהור.
פרחה בכולו, בין כך ובין כך אם כווה כלשהו - טמא.
א"ר יוסי: בד"א? שכווה כעדשה והלך מותר - טמא בזמן שנעשה במותר זה בהרת
ואם נעשה מותר זה שחין – טהורה; שאפילו בהרת כסלע ונסמך לה שחין - טהורה.
התחלתי מביא להן ראיות: מפני מה עד שלא בא אצל הכהן טהור?
לא מפני שלא ראה הכהן סימני טומאה שבו?
אף תוך הסגרו והוא טהור - עד שיראה הכהן סימני טומאה שבו! אמרו לו: יפה אמרת.

(ה)
קצצה מתכוין, ר"א אומר: משיולד לו נגע אחר ויטהר, וחכמים אומרים: אין לזה טהרה עולמית.

ראו משנה ז, ה, וספרא נגעים פרק יב יא. אם קצץ בשר חי אין לו טהרה אפילו אם פרחה בכולו, כי במקום הקיצוץ הוא ככוויה, ראו לעיל הלכה ד. אם קצץ מובאת ואחר כך פרחה במקצתו ונטהר ממנה – לדעת חכמים הוא טמא ולדעת ר' אליעזר טהור.

אמר רבי יהודה: לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים על שקצצה וקצץ עמה בשר חי, שאין לזה טהרה עולמית
ועל שקצצה ושייר הימנה כל שהוא, שאם פרחה בכולו - הרי הוא טהור
על מה נחלקו? על שקצצה מובאת בדיוק
שרבי אליעזר אומר: אין לו טהרה עד שיולד לו נגע אחר ויטהר הימנה
וחכ"א: פרחה במקצתו – טמא. פרחה בכולו - טהור.

(ו)
מצורע מוסגר – ימול, ופטור מן הקרבן. מוחלט – ימול, וחייב בקרבן.

ראו משנה ז, ה, ומגילה א, ז.

היתה בו בהרת כגריס, מל הימנה כחצי גריס, ובסוף שבוע נעשה כסלע - יראה כתחלה.

כולו הפך לבן

(ז)
בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה, פרחה בכולו והניחה המחיה במקומה - טמא.

ראו משנה ח, א-ב. אם פרחה בכולו חוץ מן המחיה או חוץ מראשי איברים – טמא.
בהמשך חולקים האם יש שיעור לבשר החי בראשי האיברים, וראו גם משנה ח, ו, וכן ספרא נגעים פרק ה א.

חזרו בו ראשי אברים – טמא, עד שתתמעט בהרת מכגריס.
וכמה היא חזרת ראשי אברים? רבי מאיר אומר: כל שהוא, ורבי יוסי אומר: כעדשה.
אמר רבי מאיר: וכי משום מחיה הן מטמאין? והלא אין המחיה מטמא בראשי אברין!
אלא גזרת מלך היא, אפילו בכל שהוא
אמר רבי יוסי: וכי משום ראשי אברין מטמאין? והלא אם חזרה אמצעיתו - טמא!
אלא כאן נאמר (ויקרא יג יד) 'בשר חי' ולהלן נאמר (ויקרא יג י) 'בשר חי'
מה בשר חי האמור להלן כעדשה - אף בשר חי האמור כאן כעדשה.

(ח)

שער לבן החוזר אחר פריחת החלוט, מחיה שער לבן והפסיון או אחר פריחת הסגר – טהור. רבי יהושע מטמא
אמר ר' יהושע: שער לבן סימן טומאה, והמחיה סימן טומאה

מה מחיה - חוזרת ומטמא, אף שער לבן חוזר ומטמא.

ראו משנה ח, ב. לאחר שנטהר, שכולו הפך לבן, חוזר שוב שיער לבן. למחלוקת ר' יהושע ור' עקיבא ראו ספרא נגעים פרק ה ד. שם משתמש ר' עקיבא בנימוק אחר. לעניין ההפוך ראו משנה ד, ג.

אמר לו רבי עקיבה: מה מחיה חוזרת ומטמאה, שכן היא מטמאה הפוכה ושלא הפוכה
ונאמר בשער לבן, שאין מטמא אלא הפוך!
ועוד שנאמר (ויקרא יג יד) 'בשר'. בשר חי החוזר - טמא, ואין שער לבן חוזר - טמא!

(ט)
פרחה בכולו, אבל לא בכחצי עדשה סמוך לראשו, לזקן השחין והמכוה הקדח והמורדין

ראו משנה ח, ה, כדעת חכמים.

חזר הראש והזקן שנקרחו, והשחין והמכוה והקדח נעשה צורבה, וחיו, ונתמלא מקומן בהרת
רבי יעקב אומר: הואיל ונסמכה טהרה לטהרה – טהור, וחכמים אומרים יראה כתחלה.

(י)

שתי בהרות, אחת טמאה ואחת טהורה, פרחה מזו לזו, לזו מעור הבשר ולזו מעור הבשר,
מעור הבשר לתוכן - טהור

ור' נחמיה אומר: אם כתחלה פרחה מטמא לטהורה – טהור, ואם מטמאה לטמאה - טמא.

ראו משנה ח, ו, כת"ק; וראו ספרא נגעים פרק ג ז.
לעניין המחיה ראו משנה ח, ט. מדובר שאין בה עדשה מרובעת.

הבא בכולו לבן, ובו מחיה עגולה או ארוכה - הרי זה יסגיר.
חזרו בו ראשי אברין - הרי אלו כמות שהיו להסגיר.
פרחו במקצתו – טמא, פרחה בכולו ובמחיה - טהור.

ספק נגעים טהור

(יא)

שתי בהרות, אחת מסוגרת ואחת מוחלטת, אחת מסוגרת ואחת להסגיר, ואחת להסגיר ואחת להחליט

אחת מוסגרת אחת מוחלטת, אחת מסוגרת ואחת טהורה

ראו משנה ה, ד-ה.

טעה ואינו יודע אי זו ראשונה ואי זו שניה - טהור.
שתי בהרות: אחת מוחלטת ואחת להחליט, אחת מוחלטת ואחת להסגיר, ואחת מוחלטת ואחת מסוגרת
אחת מוחלטת ואחת טהורה, טעה ואינו יודע אי זו ראשונה ואי זו שניה – טמא. כי אחת בודאי מוחלטת

(יב)
השחין והמכוה - שניהן סימן אחד, ושניהן טומאה אחת

ראו משנה ט, ב, וראו ספרא נגעים פרק ז א.
לעניין הסיפא ראו ספרא נגעים פרשה ד א.

למה נחלקו? שאין מצטרפין
כחצי גריס מן השחין, וכחצי גריס מן המכוה - אין מצטרפים זה עם זה.
שחין נעשה מכוה - בטלה מכוה את השחין, ומכוה שנעשית שחין - בטל שחין את המכוה.
הרי הן לפניך, ואין ידוע אם השחין אם המכוה - טהור.
השחין והמכוה והנתקין, השחין והמכוה והקרחת והגבחת, והשחין ועור הבשר - אין מצטרפין זה עם זה
אין פושין מזה לזה. הסגירו בשחין, ובסוף שבוע נעשה עור הבשר
בעור הבשר, ובסוף שבוע נעשה שחין - יראה כתחלה.