משנה נגעים ח

פרחה בכולו, אבל לא בכחצי עדשה הסמוך לראש, ולזקן, לשחין, למכוה, ולקדח, חזר הראש והזקן ונקרחו, השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבת, אף על פי שנעשה מקום המחיה בהרת, טמא, עד שתפרח בכולו.

משנה ו

שתי בהרות, אחת טמאה ואחת טהורה, פרחה מזו לזו ואחר כך פרחה בכולו, טהור.

בשפתו העליונה, בשפתו התחתונה, בשתי אצבעותיו, בשני ריסי עיניו, אף על פי שמדובקים זה לזה והם נראים כאחד, טהור.

פרחה בכולו, אבל לא בבוהק, טמא.

חזרו בו ראשי אברים כמין בוהק, טהור.

חזרו בו ראשי אברים פחות מכעדשה, רבי מאיר מטמא.

וחכמים אומרים, בוהק פחות מכעדשה, סימן טומאה בתחלה, ואין סימן טומאה בסוף.

משנה ז

הבא כולו לבן, יסגיר.

נולד לו שער לבן, יחליט.

השחירו שתיהם או אחת מהן, הקצירו שתיהן או אחת מהן, נסמך השחין לשתיהן או לאחת מהן, הקיף השחין את שתיהן או את אחת מהן, או חלקן השחין ומחית השחין המכוה ומחית המכוה והבוהק.

נולד לו מחיה או שער לבן, טמא.

לא נולד לו לא מחיה ולא שער לבן, טהור.

וכולן שחזרו בהן ראשי אברים, הרי אלו כמות שהיו.

פרחה במקצתו, טמא.

פרחה בכולו, הרי הוא טהור.

משנה ח

אם בכולו פרחה כאחת, מתוך הטהרה, טמא.

ומתוך הטומאה, טהור.

הטהור מתוך הסגר, פטור מן הפריעה ומן הפרימה ומן התגלחת ומן הצפרים.

מתוך החלט, חייב בכולן.

זה וזה מטמאים בביאה.

משנה ט

הבא כולו לבן ובו מחיה כעדשה, פרחה בכולו ואחר כך חזרו בו ראשי אברים, רבי ישמעאל אומר, כחזירת ראשי אברים בבהרת גדולה.

רבי אלעזר בן עזריה אומר, כחזירת ראשי אברים בבהרת קטנה.

משנה י

יש מראה נגעו לכהן ונשכר, ויש מראה ומפסיד.

כיצד, מי שהיה מוחלט, והלכו להן סימני טומאה, לא הספיק להראותה לכהן עד שפרחה בכולו, טהור.

שאילו הראה לכהן, היה טמא.

בהרת ואין בה כלום, לא הספיק להראותה לכהן עד שפרחה בכולו, טמא.

שאילו הראה לכהן, היה טהור.

משנה מנוקדת

משנה נגעים ח ניקוד

נוסח הרמב"ם

(א) הפורח -

מן הטמא - טהור.

חזרו בו ראשי איברים - טמא,

עד שתתמעט בהרתו מכגריס.

מן הטהור - טמא.

חזרו בו ראשי איברים - טמא,

עד שתחזור בהרתו לכמות שהיית.

(ב) בהרת כגריס, ובה מחיה כעדשה -

פרחה בכולו,

ואחר כך הלכה לה המחיה,

או שהלכה לה המחיה,

ואחר כך פרחה בכולו - טהור.

נולדה לו מחיה - טמא.

נולד לו שיער לבן -

רבי יהושע - מטמא.

וחכמים - מטהרין.

(ג) בהרת, ובה שיער לבן -

פרחה בכולו -

אף על פי ששיער לבן במקומו - טהור.

בהרת ובה פסיון -

פרחה בכולו - טהור.

וכולן שחזרו בהן ראשי איברים - הרי אלו טמאין.

פרחה במקצתו - טמא,

פרחה בכולו - הרי הוא טהור.

(ד) כל פריחת ראשי איברים, שבפריחתן טיהרו טמא -

כשחזרו - טמאים.

כל חזירת ראשי איברים, שבחזירתן טימאו טהור -

נתכסו - טהור,

נתגלו - טמא,

אפילו מאה פעם.

(ה) כל הראוי ליטמא בנגע הבהרת - מעכב את הפריחה,

וכל שאינו ראוי ליטמא בנגע הבהרת - אינו מעכב את הפריחה.

כיצד?

פרחה בכולו,

אבל לא בראש, ובזקן, בשחין, במכווה, ובקדח המורדין.

חזר הראש, והזקן - ונקרחו,

השחין, והמכווה, והקדח - ונעשו צרבה.

פרחה בכולו,

אבל לא בכחצי עדשה סמוך לראש, ולזקן, לשחין, ולמכווה, ולקדח.

חזר הראש, והזקן - ונקרחו,

השחין, והמכווה, והקדח - ונעשו צרבה.

אף על פי שנעשה מקום המחיה בהרת - טמא,

עד שתפרח בכולו.

(ו) שתי בהרות, אחת טמאה ואחת טהורה -

פרחה מזו לזו,

ואחר כך פרחה בכולו - טהור.

בשפתו העליונה, ובשפתו התחתונה,

בשתי אצבעותיו, בשני ריסי עיניו -

אף על פי מודבקין זה לזה, והן נראין כאחת - טהור.

פרחה בכולו, אבל לא בבוהק - טמא.

חזרו בו ראשי איברים כמין בוהק - טהור.

חזרו בו ראשי איברים פחות מכעדשה -

רבי מאיר - מטמא.

וחכמים אומרין: בוהק פחות מכעדשה -

סימן טומאה - בתחילה,

ואין סימן טומאה - בסוף.

(ז) הבא בכולו לבן - יסגיר.

נולד לו שיער לבן - יחליט.

השחירו שתיהן - או אחת מהן,

הקצירו שתיהן - או אחת מהן,

נסמך השחין לשתיהן - או לאחת מהן,

הקיף השחין את שתיהן - או את אחת מהן,

או חלקן השחין, ומחית השחין, והמכווה, ומחית המכווה, והבוהק -

נולד לו מחיה, או שיער לבן - טמא,

לא נולד לו לא מחיה, ולא שיער לבן - טהור.

וכולן שחזרו בהן ראשי איברים - הרי אלו כמו שהיו.

פרחה במקצתו - טמא.

פרחה בכולו - הרי הוא טהור.

(ח) ואם בכולו פרחה כאחת -

מתוך הטהרה - טמא,

ומתוך הטומאה - טהור.

הטהור -

מתוך הסגר - פטור מן הפריעה, ומן הפרימה,

ומן התגלחת, ומן הציפורין.

מתוך החלט - חייב בכולן.

זה וזה - מטמאין בביאה.

(ט) הבא בכולו לבן,

ובו מחיה כעדשה, ופרחה בכולו,

ואחר כך חזרו בו ראשי איברים -

רבי ישמעאל אומר:

כחזירת ראשי איברים - בבהרת גדולה.

רבי אלעזר בן עזריה אומר:

כחזירת ראשי איברים - בבהרת קטנה.

(י) יש מראה נגעו לכוהן - ונשכר,

יש מראה - ומפסיד.

כיצד?

מי שהיה מוחלט, והלכו להן סימני טומאה -

לא הספיק להראותו לכוהן, עד שפרחה בכולו - טהור,

שאילו הראה לכוהן - היה טמא.

בהרת, ואין בה כלום -

לא הספיק להראותו לכוהן, עד שפרחה בכולו - טמא,

שאילו הראה לכוהן - היה טהור.

פירושים

משנה נגעים, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב