ביאור:משנה מדות פרק ג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
----
|
הפרק מוקדש לעזרה במובן המצומצם - ללא עזרת הנשים. הוא מרחיב בתיאור המזבח שהיה עיקר התעסוקה של הכוהנים. |
העזרה והמזבח עריכה
חטיבה I: המזבח עריכה
(א) המזבח היה שלושים ושתים על שלושים ושתים.
- עלה אמה וכנס אמה - זה היסוד.
- נמצא שלושים על שלושים.
- עלה חמש וכנס אמה - זה הסובב.
- נמצא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה.
- מקום הקרנות - אמה מזה ואמה מזה.
- נמצא עשרים ושש על עשרים ושש.
- מקום הלוך רגלי הכהנים - אמה מזה ואמה מזה.
- נמצא עשרים וארבע על עשרים וארבע - מקום מערכה.
|
ר' יוסי מסביר את דברי הימים ב ד א, שם מדובר על המזבח במקדש הראשון. הראיה מיחזקאל מתיחסת למקום המערכה בבית המקדש השני. וראו את תיאור המזבח בתוספתא זבחים ו, ה, כר' יוסי. הדמים הניתנים למטה ולמעלה - ראו זבחים ב, א. בעקבות השימוש בסיקרא על המזבח הוא הפך לסימן מוסכם לשדה הקדש, ראו תוספתא מע"ש ה, ט. בדרום ובמזרח היסוד לא נבנה, אלא רק אמה אחת בדרום מערב (בקצה היסוד המערבי) ואמה אחת בצפון מזרח (בקצה היסוד הצפוני). |
- אמר רבי יוסי: מתחילה לא היה אלא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה
- כונס ועולה במדה זו מידות היסוד, הסובב, הקרנות והילוך הכהנים - עד שנמצא מקום המערכה עשרים על עשרים.
- וכשעלו בני הגולה, הוסיפו עליו ארבע אמות מן הדרום וארבע אמות מן המערב, כמין גמא אות יוונית: Γ
- שנאמר (יחזקאל מג טז): "והאריאל שתים עשרה ארך בשתים עשרה רחב, רבוע".
- יכול שאינו אלא שתים עשרה על שתים עשרה?
- כשהוא אומר "אל ארבעת רבעיו" - מלמד שמן האמצע הוא מודד שתים עשרה אמה לכל רוח.
וחוט של סקרא חוגרו באמצע, מסביב המזבח, בחצי הגובה הכולל, כלומר אמה אחת מתחת לסובב להבדיל בין הדמים העליונים לדמים התחתונים.
והיסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל פני כל המערב
- ואוכל בדרום אמה אחת, ובמזרח אמה אחת:
|
על יסוד מערבי ניתן דם החטאות, ראו זבחים ה, א-ב. על יסוד דרומי (שארכו אמה אחת) ניתנו דמי שאר הקרבנות, ראו שם משנה ג. לעניין מערכת הניקוז של הדם ראו יומא ה, ו. |
(ב) ובקרן בפינה מערבית דרומית היו שני נקבים, כמין שני חוטמין דקין
- שהדמים, הניתנין על יסוד מערבי ועל יסוד דרומי - יורדין בהן ומתערבין באמה
- ויוצאין לנחל קדרון:
|
הטבלה של ניקוי השיתין דומה לטבלת המפתחות בבית המוקד, ראו לעיל א, ט. לגבי השית ראו תוספתא סוכה ג, טו, שם מתואר השית כמחובר לתהום, ושם גם דורשים עליו את משל הכרם מישעיה ה ב. חטאת העוף היתה נעשית למטה בקרן דרומית מערבית (זבחים ו, ד), ואם נפסלה - שם היתה הרבובה שבה היו משאירים את החטאת בלילה, ראו דברי ר' ישמעאל בתוספתא זבחים ז, ב. |
(ג) למטה ברצפה באותו הקרן, מקום היה שם אמה על אמה
- וטבלא של שיש, וטבעת היתה קבועה בה, שבו יורדין לשית לביוב של הדם ומנקין אותו.
וכבש היה לדרומו של מזבח, שלשים ושתים על רחב שש עשרה
ורבובה חלון היתה לו במערבו - ששם היו נותנים פסולי חטאת העוף:
|
"הבתולה" היא השכבה שאינה מעובדת, וסימנה הוא שאין בה חרסים. המשנה מצטטת ומבארת את הפסוק דברים כז ה - ו. |
(ד) אחד אבני הכבש ואחד אבני המזבח - מבקעת בית כרם. כנראה מקום קרוב לירושלים
- וחופרין למטה מהבתולה, ומביאים משם אבנים שלמות, שלא הונף עליהם ברזל
- שהברזל פוסל בנגיעה, והפגימה - בכל דבר. אבן שנפגמה ואינה "שלמה" היא פסולה, גם אם הפגימה אינה בברזל
נפגמה אחת מהן - היא פסולה וכולן כשרות.
ומלבנים מסיידים אותן פעמים בשנה: אחת בפסח ואחת בחג.
- וההיכל - פעם אחת, בפסח.
רבי אומר: כל ערב שבת מלבנים אותן במפה מפני הדמים. לא היו סדין אותן מסיידים את אבני המזבח בכפיס של ברזל, שמא יגע ויפסול
- שהברזל נברא לקצר ימיו של אדם, והמזבח נברא להאריך ימיו של אדם
- אינו בדין שיונף המקצר על המאריך:
|
בטבעות הכניסו את צואר הבהמה לפני השחיטה. וראו תמיד ד, א, שבדרך כלל השתמשו רק בטבעת השניה. חלק מהמשנה נמצא גם בתמיד ג, ה. |
(ה) וטבעות היו ברצפת העזרה לצפונו של מזבח, ששה סדרים של ארבע ארבע.
- ויש אומרים: ארבע של שש שש
- שעליהן בעזרתן שוחטין את הקדשים.
בית המטבחים היה לצפונו של מזבח, ועליו שמונה עמודים ננסין
- ורביעין ריבועים של ארז על גביהן, ואונקליות אנקולים של ברזל היו קבועין בהם
- ושלשה סדרים היו לכל אחד ואחד, שבהם תולין
- ומפשיטין על שולחנות של שיש שבין העמודים:
|
ראו את הביטוי הזה ביואל ב יז, וכן בכלים א, ט. |
חטיבה II: בין האולם ולמזבח עריכה
(ו) הכיור היה בין האולם ולמזבח, ומשוך כלפי הדרום.
בין האולם ולמזבח - עשרים ושתים אמה.
|
12 המדרגות היו מסודרות בשלשות: הרווח האופקי בתוך השלשה היה של אמה, ובין שלוש השלשות הראשונות היו רווחים של 3 אמות. מעל כל המדרגות נשאר רווח של 5 אמות לדעת ר' יהודה, ולדעת ת"ק רק 4, כי אמה נוספת היתה בין המזבח למדרגה הראשונה. הכינוי "מעלות" הוא לשון שמות כ כב. |
- ושתים עשרה מעלות היו שם,
- רום מעלה חצי אמה, ושלחה - אמה.
אמה אמה - ורובד שלש, ואמה אמה - ורובד שלש.
- והעליונה: אמה אמה - ורובד ארבע
- רבי יהודה אומר: העליונה: אמה אמה - ורובד חמש:
|
אמה מזה וכו' - לשון שמות כו יג. |
(ז) פתחו של אולם - גבהו ארבעים אמה, ורחבו עשרים אמה
- וחמש מלתראות של מילת קורות עץ מילה היו על גביו. בתקרת הפתח
- התחתונה עודפת על הפתח אמה מזה ואמה מזה.
- שלמעלה ממנה עודפת עליה אמה מזה ואמה מזה.
- נמצאת העליונה - שלושים אמה
- ונדבך של אבנים היה בין כל אחת ואחת:
|
לעניין פרחי הכהונה השוו סוכה ה, ב. לעניין שלוש מאות כוהנים - לשון גוזמא - השוו שקלים ח, ה. וראו חולין צ ב. |
(ח) וכלונסות של ארז היו קבועין מכתלו של היכל לכתלו של אולם, כדי שלא יבעט.
ושרשרות של זהב היו קבועין בתקרת האולם
- שבהן פרחי כהונה עולין ורואין את העטרות,
- שנאמר (זכריה ו יד), "והעטרת תהיה לחלם ולטוביה ולידעיה ולחן בן צפניה לזכרון בהיכל ה'"
גפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל, ומודלה על גבי כלונסות.
- כל מי שהוא מתנדב עלה, או גרגיר, או אשכול - מביא ותולה בה.
- אמר רבי אליעזר ברבי צדוק: מעשה היה, ונמנו עליה שלש מאות כוהנים!