ביאור:משנה מדות פרק ד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
----
|
הפרק מוקדש לתיאור ההיכל. בהיכל נחשב קודש הקודשים למקום המקודש ביותר, ולכאורה הוא מתחרה עם המזבח בשאלה מהו העיקר במקדש. אבל במשנה אין שום הרחבה בעניין קודש הקודשים, ואין להשוות בינו לבין המזבח. המשנה אינה מדרגת את האתרים לפי מידת קדושתם, אלא לפי העיסוק היומיומי של הכוהנים. בכל מקרה, הפרק האחרון מדגיש דווקא את לשכת הגזית, שהיא החשובה ביותר בעיני חז"ל. |
ההיכל עריכה
חטיבה I: פתח ההיכל עריכה
(א) פתחו של היכל - גבהו עשרים אמה ורחבו עשר אמות.
- וארבע דלתות היו לו, שתים בפנים ושתים בחוץ
- שנאמר (יחזקאל מא כג), ושתים דלתות להיכל ולקדש.
- החיצונות נפתחות לתוך הפתח לכסות עביו של כתל,
- והפנימיות נפתחות לתוך הבית לכסות אחר הדלתות
|
הקיר היה בעובי של שש אמות (משנה ז). זוג דלתות אחד היה בצד החיצוני, ומזוזה ברוחב אמה. הדלת היתה ברוחב 5 אמות. זוג דלתות נוסף היה בקצה הקיר מבפנים. וראו במדבר רבה יב ד, שבבית שני בלבד לא ציפו בזהב את אחורי הדלתות, מעין "זכר לחורבן" של בית ראשון. ר' יהודה טוען שכל דלת היתה מתקפלת, ועובי המזוזה היה חצי אמה מבפנים וחצי אמה מבחוץ. |
- שכל הבית טוח בזהב, חוץ מאחר הדלתות.
- רבי יהודה אומר, בתוך הפתח היו עומדות, וכמין אצטרמיטה היו
- ונקפלות לאחוריהן: אלו שתי אמות ומחצה, ואלו שתי אמות ומחצה
- חצי אמה מזוזה מכאן, וחצי אמה מזוזה מכאן,
- שנאמר (שם), ושתים דלתות לדלתות: שתים מוסבות דלתות, שתים לדלת אחת, ושתי דלתות לאחרת:
|
לפי יחזקאל השער הנעול הוא שער ההיכל בכלל, שלעולם לא נכנסו אליו מפאת קדושת ההיכל. אבל המשנה אינה יכולה לקבל זאת. מכל מקום גם היא משאירה פשפש אחד נעול, כסמל לנוכחות השכינה. הפסוקים מיחזקאל וממלכים (משנה ד) אינם מתארים את הבית השני, אבל המשנה מצטטת אותם. המשנה לא מבארת מי פותח את הפשפש, והשוו תמיד ג, ז - שם מבואר שמדובר בסדר הבוקר. פתיחת השערים היתה ע"י הסרת הבריחים שעליהן, והרעש היה גדול. המשנה כאן מועתקת משם. לפי ת"ק נכנס להיכל ופתח את כל הדלתות מבפנים. לדעת ר' יהודה היה המעבר לכניסה להיכל דרך מחילה בקיר. |
(ב) ושני פשפשין היו לו לשער הגדול: אחד בצפון, ואחד בדרום.
- שבדרום - לא נכנס בו אדם מעולם, ועליו הוא מפורש על ידי יחזקאל
- שנאמר (יחזקאל מד ב), ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה, לא יפתח ואיש לא יבא בו
- כי ה' אלהי ישראל בא בו - והיה סגור.
נטל את המפתח ופתח את הפשפש, הצפוני ונכנס להתא, ומהתא - להיכל.
- רבי יהודה אומר: בתוך עביו של כתל היה מהלך
- עד שנמצא עומד בין שני השערים, ופתח את החיצונות מבפנים, ואת הפנימיות - מבחוץ:
חטיבה II: תאים עריכה
(ג) ושלושים ושמונה תאים היו שם: חמישה עשר בצפון, חמישה עשר בדרום, ושמונה במערב.
- שבצפון ושבדרום - חמישה על גבי חמישה, וחמישה על גביהם.
- ושבמערב - שלושה על גבי שלושה, ושנים על גביהם.
ושלשה פתחים היו לכל אחד ואחד: אחד לתא מן הימין, ואחד לתא מן השמאל, ואחד לתא שעל גביו.
|
התא הצפון מזרחי לדעת ת"ק היה המעבר להיכל (משנה ב), ולמסיבה (משנה ה), ולכן יש בו פתחים רבים. לדעת ר' יהודה אין שימוש בתאים. |
ובקרן מזרחית צפונית היו חמישה פתחים:
- אחד לתא מן הימין, ואחד לתא שעל גביו, ואחד למסיבה, ואחד לפשפש, ואחד להיכל:
|
התאים היו בשלוש קומות. כל קומה היתה גדולה מזו שתחתיה, כי עובי הקיר ירד בחצי אמה מכל צד. הרובד של אחת הוא הבסיס של הקומה מעל. |
(ד) התחתונה - חמש, ורובד שש. קורות הגג מונחות על מדרגה בתקרה והאמצעית - שש, ורובד שבע. והעליונה - שבע
- שנאמר (מלכים א ו ו): היציע התחתונה חמש באמה רחבה, והתיכונה שש באמה רחבה, והשלישית שבע באמה רחבה:
חטיבה III: עליה עריכה
|
המסיבה היתה מצפון לתאים שמצפון להיכל, ועלתה בהדרגה עד שבפינה הצפון מערבית הגיעה מעל לקומה השלישית של התאים. בפינה הדרום מזרחית שלה, מעל הפשפש הנעול תמיד, היה מעין סולם משתי קורות ארז, ובו היו מגיעים לעליה - קומה מעל ההיכל. העליה לגג היתה כדי לתקן אותו ואת קודש הקודשים. ראשי הפספסין מסמנים על הרצפה את המעבר מקדושה לקדושה, והשוו לעיל א, ו, וכן לעיל ב, ו. לדעת חכמים בתוספתא שקלים ג, יא היתה פרושה שם גם פרוכת ישנה ולא הסתפקו בסימון הפסיפס. הלולים הם חורים בתקרה של קדש הקדשים, ראו מלכים א ו ח. האיסור על האומנים לזון עיניהם דומה לאיסור לזון עיניו מהפרדס, ראו תוספתא חגיגה ב, ה. הפרדס, שהוא לימוד טקסטואלי, נחשב דומה לשהות בקודש הקודשים הפיזי. |
(ה) ומסיבה מסדרון היתה עולה מקרן מזרחית צפונית לקרן צפונית מערבית, שבה היו עולים לגגות התאים.
- היה עולה במסיבה ופניו למערב
- הלך על כל פני הצפון - עד שהוא מגיע למערב.
- הגיע למערב - והפך פניו לדרום
- הלך כל פני מערב - עד שהוא מגיע לדרום.
- הגיע לדרום, והפך פניו למזרח
- היה מהלך בדרום - עד שהוא מגיע לפתחה של עליה, שפתחה של עליה פתוח לדרום.
ובפתחה של עליה היו שני כלונסות של ארז, שבהן היו עולים לגגה של עליה.
- וראשי פספסין מבדילים בעליה בין הקדש לבין קדש הקדשים.
- ולולין היו פתוחין בעליה לבית קדש הקדשים, שבהן היו משלשלין את האומנים בתבות
- כדי שלא יזונו עיניהן מבית קדשי הקדשים:
חטיבה IV: חתכים בהיכל עריכה
|
המשנה מתארת את ההיכל מלמטה למעלה. לגבי האוטם ראו לעיל ג, ו, שרצפת ההיכל גבוהה מהמזבח 6 אמות. אבל התיאור הזה סותר את המסורת על אבן השתיה, הבולטת מרצפת קודש הקודשים, ראו יומא ה, ב. לגבי העליה - ראו לעיל משנה ה. הקדושה בה היתה פחותה מזו שבהיכל, והיא נועדה לתחזוקתו. גובהה היה כמו של ההיכל עצמו, והיתה לה תקרה משלה. אבל בתוספתא כלים א, ז טוען אבא שאול שקדושת העליה חמורה מזו של קדש הקדשים, ובספרי זוטא מוסיף ר' יהודה שהגג מקודש מכולם. וראו ב"מ י, א. |
(ו) וההיכל - מאה על מאה, על רום מאה.
- האוטם הגבהת הרצפה - שש אמות, וגבהו של ההיכל - ארבעים אמה
- אמה כיור, טיח וקישוטים מכויירים ואמתיים בית דלפה, מרזב למי גשמים ואמה תקרה, ואמה מעזיבה טיח ובידוד מעל התקרה
- [וגבה של עליה ארבעים אמה, ואמה כיור, ואמתים בית דלפה, ואמה תקרה, ואמה מעזיבה],
- ושלש אמות מעקה, ואמה "כלה עורב" דוקרנים מזהב להבריח את העופות
- רבי יהודה אומר: לא היה "כלה עורב" עולה מן המדה, אלא ארבע אמות היה מעקה:
(ז) מהמזרח למערב - מאה אמה. כתל האולם - חמש, והאולם - אחת עשרה
- כתל ההיכל שש, ותוכו - ארבעים אמה:
|
המשנה מתארת חתכי אורך ורוחב של ההיכל. המידות דומות לאלו שביחזקאל, ראו יחזקאל מ, יחזקאל מא. קודש הקדשים נזכר רק כאן, בדרך אגב. המשנה מעדיפה להתמקד, בפרק הבא, בלשכת הגזית... מידות התאים מופיעים כאן לפי הקומה השניה, ראו לעיל משנה ד. בקומה השלישית הם גדולים ובראשונה הם קטנים, אבל סך המידה של התאים עם הקירות נשאר קבוע - 17 אמה. רוחב ההיכל לא היה מאה אמה, אלא רק רוחב האולם. בסוף המשנה מובאת השוואה של ההיכל לאריה. וראו לעיל ג, א, שם מכונה המערכה על המזבח "אריאל". |
- אמה טרקסין, בין שתי הפרוכות ועשרים אמה בית קדש הקדשים, כתל ההיכל שש, והתא שש, וכתל התא חמש.
מן הצפון לדרום - שבעים אמה: כתל המסיבה חמש, והמסיבה שלש, כתל התא חמש, והתא שש,
- כתל ההיכל שש, ותוכו עשרים אמה, כתל ההיכל שש, והתא שש, וכתל התא חמש,
- ובית הורדת המים יציאת המים מהמרזב, מדרום לקיר ההיכל. שלש אמות והכתל חמש אמות.
האולם עודף עליו חמש עשרה אמה מן הצפון, וחמש עשרה אמה מן הדרום,
- והוא חמש עשרה האמות הנוספות של ההיכל מכל צד היה נקרא "בית החליפות", ששם גונזים את הסכינים. סכיני שחיטה, "חלפים"
וההיכל צר מאחריו, ורחב מלפניו, ודומה לארי,
- שנאמר (ישעיהו כט א): "הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד".
- מה הארי צר מאחריו ורחב מלפניו - אף ההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו: