ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת יבמות/פרק עשירי
פרק עשירי – האשה שהלך בעלה עריכה
ירושלמי יבמות, פרק י, הלכה א עריכה
מתני’: י_אהאשה שהלך בעלה למדינת הים. באו ואמרו לה מת בעליך ונישאת, ואחר כך בא בעלה. תצא מזה ומזה. וצריכה גט מזה ומזה. אין לה, לא כתובה, ולא פירות, ולא מזונות, ולא בלאות, על זה ועל זה. ואם נטלה מזה ומזה, תחזיר. והוולד ממזר מזה ומזה. י_בלא זה וזה מטמאין לה. י_גולא זה וזה זכאים, לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה. י_דהיתה בת ישראל, נפסלה מן הכהונה. י_הובת לוי מן המעשר. י_וובת כהן מן התרומה. אין יורשיו של זה ולא יורשיו של זה יורשין כתובתה. י_זמתו, אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין:
גמ’: כמה דתימר תמן, שנים שקדשו והתחלפו הנשים, י_חמפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן, ואם היו קטנות ולא היו ראויות לוולד מחזירין אותן מיד. תאמר אף הכא כן שתחזור לראשון? שנייא היא תמן שאחרים הטעו בהן. והכא לא אחרים הטעו בה? שהרי היה עד שהעיד שמת בעלה.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף נג עמוד ב]
קנס קנסו בה שתהא בודקת יפה. ויקנסו בה אצל השני ולא יקנסו בה אצל הראשון? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° מריח ערוה נגעו בה. שכיוון שלא דקדקה יפה עשו אותה כסוטה שאסורה לבעל ואסורה לבועל. מעתה לא תהא צריכה מהשני גט? שנייא היא שכיוון שיש עד, שיחשבו שנישאת לו דרך היתר. שמואל שמואל (אמורא)° אמר. אף שבעלה חי וברור שקדושי השני בטעות בכל זאת צריכה גט אומר אני, שמא יהיו כאלה שלא יודעים שנשאת כי חשבה שמת בעלה אלא יחשבו ששילח לה גיטה ממדינת הים. התיב רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° קומי רבי זעירא רבי זעירא°, והתנינן, אמרו לה מת בעליך ונתקדשה ואחר כך בא בעלה י_טמותרת לחזור לו. אם אומר את שמא יחשבו אנשים ששילח לה גיטה ממדינת הים, תהא אסורה לחזור לו משום מחזיר גרושתו? אלא כ°רבי יוסי בן כיפר רבי יוסי בן כיפר. ד°רבי יוסי בן כיפר רבי יוסי בן כיפר אמר, מחזיר גרושתו מן האירוסין מותרת דכתיב (דברים כי תצא כד ד) לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הטמאה. וזו לא נטמא. והא ל°רבי יוסי בן כיפר רבי יוסי בן כיפר אם נתן לה האחרון גט פסלה מן הכהונה. ואילו אנן תנינן, אף על פי שנתן לה האחרון גט לא פסלה מן הכהונה? רבנין דקיסרין אמרו בשם רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°, למה השני נותן גט אף שאינה אשתו? כדי לברר איסורו של ראשון שאם לא היו מחייבים גט מהשני הראשון לא היה רואה בעיה לחזור לאשתו. עד כדון קנסו ביודעת שהיא אשת איש. לא היתה יודעת שהיא אשת איש כגון שהשיאה אביה כשהיא קטנה ומשגדלה הלכה והשיאה את עצמה לאחר, האם גם בה גזרו? אף שאין מקום לקנוס נישמעינה מן הדא דתנן. קטנה שהשיאה אביה והלכה והשיאה את עצמה אינה צריכה גט משני, ואמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° תני תמן, י_יכל העריות אינן צריכות הימינו גט שאין הקידושין תופסים. חוץ מאשת איש שהלך בעלה למדינת הים בלבד. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, י_יאאף אחות אשתו ואשת אחיו כיוון שאנשים יגידו שנישאת בהיתר. שהרי לשני העריות הללו יש היתר, אשת אח ביבום ואחות אשה במות אחותה. וכי שנייא היא תמן בעריות בין שהיא יודעת בין שאינה יודעת? אף הכא לא שנייא בין שהיא יודעת בין שאינה יודעת והגט של השני אינו משום קנס, אלא שמא יחשבו שהנישואין היו בהיתר: תנן, ולא פירות. אמר רבי אבינא רבי אבינא° י_יבשאינה יכולה להוציא ממנו אכילת פירות שאכל. הדא דתימר, בשאכל עד שלא בא הראשון. אבל אם אכל משבא הראשון מוציאה: ואם נטלה מזה ומזה תחזור. הדא דתימר, י_יגבשנטלה כתובה או מזונות משבא הראשון. אבל אם נטלה עד שלא בא הראשון
[ע"א]
1 י_א מיי' פ י' מהל' גירושין הלכה ה', טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף נ"ו, סמ"ג עשין נ:
2 י_ב מיי' פ ב' מהל' אבל הלכה ט', טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף נ"ו, סמ"ג לאוין רלד, סמ"ג לאוין רלה:
3 י_ג מיי' פ י' מהל' גירושין הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף נ"ו:
4 י_ד מיי' פ י"ח מהל' איסורי ביאה הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף נ"ו:
5 י_ה מיי' פ א' מהל' מעשר הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף נ"ו:
6 י_ו מיי' פ"ו מהל' תרומות הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף נ"ו:
7 י_ז מיי' פ ח' מהל' יבום וחליצה הלכה ט', טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ו סעיף ד', סמ"ג עשין נב:
8 י_ח מיי' פ י"א מהל' גירושין הלכה י"ח, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ג סעיף ח', סמ"ג עשין נ:
[ע"ב]
9 י_ט מיי' פ י' מהל' גירושין הלכה ו', טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף נ"ח, טור ושו"ע אה"ע סי' ק"נ סעיף א', סמ"ג עשין נ:
10 י_י מיי' פ י' מהל' גירושין הלכה ט', טור ושו"ע אה"ע סי' ט"ו סעיף כ"ז, סמ"ג לאוין קכג:
11 י_יא מיי' פ י' מהל' גירושין הלכה ח', טור ושו"ע אה"ע סי' ט"ו סעיף ו', טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ט סעיף ד', סמ"ג לאוין קכג:
12 י_יב טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף נ"ו:
13 י_יג טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף נ"ו:
-----------------------------------דף נד עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף נד עמוד א]
כמה דלא מפקא מיניה, כן לא מפקא מינה כמו שהיא לא מוציאה ממנו כך הוא לא מוציא ממנה. והוולד ממזר מזה ומזה. ניחא דוולד ממזר מן השני. אבל למה הוולד ממזר מן הראשון? אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רבי זעירא רבי זעירא°, ד°רבי עקיבה רבי עקיבא היא. ד°רבי עקיבה רבי עקיבא אמר, הבא על סוטתו הוולד ממזר. וכן המחזיר גרושתו משנישאת הוולד ממזר. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר בשם רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°, דברי הכל היא. דאפילו לרבנן שאומרין שבאיסורי לאוין הוולד כשר מהתורה, כאן גזרו שיהיה ממזר מדרבנן. דכמו שגזרו שהשני יתן גט כדי לברר איסורו של ראשון שאם לא היו מחייבים גט מהשני הראשון לא היה רואה בעיה לחזור לאשתו, כן גזרו שבנה מן הראשון יהיה ממזר מדרבנן. י_ידשכגיטה כן ממזירה. מה נפק מן ביניהון? נתן לה השני גט, ואחר כך בא עליה הראשון. על דעתיה דרבי אבא רבי אבא° דאמר בשם רבי זעירא רבי זעירא°, הוולד ממזר כ°רבי עקיבה רבי עקיבא, הוא הדין כאן של°רבי עקיבא רבי עקיבא אף במחזיר גרושתו הולד ממזר. על דעתיה דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° דאמר בשם רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°, דברי הכל דאפילו לרבנן שאומרין שבאיסורי לאוין הוולד כשר מהתורה, כאן גזרו שיהיה ממזר מדרבנן. דכמו שגזרו שהשני יתן גט כדי לברר איסורו של ראשון שאם לא היו מחייבים גט מהשני הראשון לא היה רואה בעיה לחזור לאשתו כך גזרו שיהיה הולד ממזר מדרבנן, אבל אחרי שנתן השני גט אם החזירה הראשון זה לא יותר גרוע ממחזיר גרושתו והוולד כשר: תנן, לא זה וזה מיטמא לה. הדא היא דתני רבי חייה רבי חייא רבה°, י_טומטמא הוא אדם לאשתו כשירה. ואינו מיטמא לאשתו פסולה. אית תניי תני, תצא שקנסו אותה בשלשה עשר דבר. ואית תניי תני, תצא בארבעה עשר דבר. מאן דאמר תצא בשלשה עשר דבר. עבד במציאתה ובמעשה ידיה חדא. ומאן דאמר בארבעה עשר דבר. עבד כל חדא וחדא מינהון חדא. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°. לוייה שזינת אוכלת במעשר. ותני כן, י_טזלוייה שנשבית או שבא עליה אחד מן הפסולין לה, לא כל הימנה לפוסלה. לויים המזוהמין מאימן שהיתה אימן חללה, לא חשו להם משום ריח פסול. והתנינן במשנה שלנו שאם היתה בת לוי פסולה מן המעשר משום שהיא כסוטה? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° תיפתר, שהשני שבא עליה היה ישראל וילדה ממנו בן. אמר רבי ביסנא רבי ביסנא° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, כהנת שזינת אוכלת במעשר אף שנעשת חללה, כיוון שאין פסול חללה בלויים הרי היא אוכלת במעשר שכהנת שנפסלה נשארת לויה. ולא מתניתא היא? דתנן, בת כהן מן התרומה, הא במעשר אוכלת. סבר ליה הייתי חושב שגם במעשר אינה אוכלת אלא שהמשנה כמאן דאמר, אין נותנין מעשר לכהונה. אמר רבי נסא רבי נסא°. מיליהון דרבנן פליגין על מה שאמר רבי ביסנא רבי ביסנא° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° שכהנת שהתחללה נשארת לויה, כיוון שאין פסול חלל בלויים דאמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר רבי שמעון בן יוסינא רבי שמעון בן יוסינא° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. י_יזכהן שבא על גרושה והוליד בן, ומת האב בתוך שלשים, הבן חייב לפדות את עצמו. לאחר שלשים יום, חזקה שכבר זכה אביו בפדיונו, דאם לאחרים הוא פודה לא כל שכן בנו? ואם חלל נשאר לוי, למה אם מת האב בתוך שלושים חייב הבן לפדות עצמו? הרי לוי פטור מפדיון. מכאן שחלל אינו כלוי אלא כישראל. תנן, ולא זה וזה יורשים כתובתה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף נד עמוד ב]
ולא כבר תנינתה אין לה כתובה? אמר רבי יוסי בן יעקב רבי יוסי בן יעקב°. שלא תאמר, בה קנסו, ולא קנסו ביורשיה. לפום כן צריך מימר, אין לה כתובה. סוטה. י_יחכשם שהיא אסורה לבעל כך היא אסורה לבועל. כשם שהיא אסורה לאחיו של בעל, כך היא אסורה לאחיו של בועל. יכול כשם שצרת סוטה אסורה לאחיו של בעל, כך תהא אסורה לאחיו של בועל? נישמעינה מן הדא דתנן, האשה שהלך בעלה למדינת הים ואמרו לה מת בעליך. והיה לה יבם כאן ויבמה ומת ואחר כך בא בעלה. אסור בה ומותר בצרתה. אסור בה, ומותר באשת אחיו. ואשת אחיו, לא כצרת סוטה היא? הדא אמרה, שצרת סוטה מותרת לאחיו של בועל. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. אתייא כרבנן דתמן. דאמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° ותניי תמן, י_יטכל העריות אינן צריכות ממנו גט, חוץ מאשת איש שהלך בעלה למדינת הים בלבד שאנשים יכולים לטעות ולחשוב שהראשון גרש והשני נשא. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, י_כאף אחות אשתו. ואשת אחיו שגם כאן יש מקום לטעות שהרי יש להן היתר אחר איסורן אבל אשת אחיו שנתייבמה בטעות אינה צריכה גט, שהכל יודעים שזה היה בטעות. רואים שלא מחשבינן אותה כסוטה גמורה להצריכה גט כמו האשה שהלך בעלה למדינת הים ולכן צרתה מותרת. ברם כרבנן דהכא, צרתה נמי אסורה. דאמר רבי אחייא רבי אחייא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. הכל מודין באשת אחיו שהיא צריכה הימינו גט
[ע"א]
14 י_יד מיי' פ י' מהל' גירושין הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף נ"ו, סמ"ג לאוין קיז:
15 י_טו מיי' פ ב' מהל' אבל הלכה ב', מיי' פ ב' מהל' אבל הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' שע"ג סעיף ד', סמ"ג לאוין רלד, סמ"ג לאוין רלה:
16 י_טז מיי' פ א' מהל' מעשר הלכה ב', טור יורה דעה סי’ שלא, סמ"ג עשין קלה:
17 י_יז מיי' פי"א מהל' ביכורים הלכה י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"ה סעיף י"ט, סמ"ג עשין קמד:
[ע"ב]
18 י_יח מיי' פ ב' מהל' סוטה הלכה י"ב, טור ושו"ע אה"ע סי' י"א סעיף א', טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ח סעיף י"ז:
19 י_יט מיי' פ י' מהל' גירושין הלכה ח', מיי' פ י' מהל' גירושין הלכה ט', טור ושו"ע אה"ע סי' ט"ו סעיף כ"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ט סעיף ד', סמ"ג לאוין קכג:
20 י_כ מיי' פ י' מהל' גירושין הלכה ח', מיי' פ י' מהל' גירושין הלכה ט', טור ושו"ע אה"ע סי' ט"ו סעיף כ"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ט סעיף ד', סמ"ג לאוין קכג:
-----------------------------------דף נה עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף נה עמוד א]
משום הלכות אשת איש נגעו בה. כיוון דצריכה הימינו גט, עשו כאילו קנה בה והיא אשתו של שני והרי היא כערוה סוטה. וערוה פוטרת צרתה. רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° אמר. אפילו כרבנן דהכא אתייא היא. כשם שאמרנו, בה קנסו ולא קנסו ביורשיה. כך בה קנסו ולא בצרתה. אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל רבי חנניה בריה דרבי הילל°. אם כרבנן דתמן, יהא מותר אפילו בה. שהרי השני לא נתן לה גט והיא אנוסה שמותרת בישראל? אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. י_כאצרת סוטה אסורה ליבם, י_כבוצרת מחזיר גרושה מותרת. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כל הצרות של חייבי לאוין מותרות, חוץ מצרת סוטה. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, גרושה שהחזירה עצמה מותרת לביתה להתיבם. מה פליג על רבי יוחנן רבי יוחנן° שאמר שרק צרת גרושה שהחזירה מותרת? אף לרבי יוחנן רבי יוחנן° הגרושה שהחזירה מותרת. אלא בגין דהוון עסקין בצרות, לא אדכרין גרושות. צרת סוטה למה היא אסורה? רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, מריח ערוה נגעו בה שדומה לערוה שאסורה לבעל ולבועל. רב רב (אמורא)° אמר מפני שכתוב בה טומאה כעריות
ירושלמי יבמות, פרק י, הלכה ב עריכה
מתני’: °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, כתובתה על ניכסי בעלה הראשון. °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע אומר, הראשון זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, ביאתה וחליצתה מאחיו של הראשון פוטרות צרותיהן, ואין הוולד ממנו ממזר. נישאת שלא ברשות שלא היתה צריכה רשות בית דין כיוון שהיו שתי עדים, מותרת לחזור לו שהיא אנוסה. נישאת על פי בית דין שהיה רק עד אחד והיתה צריכה היתר מבית דין להנשא תצא ופטורה מן הקרבן ככל יחיד שעשה על פי הוראת בית דין. ושלא על פי בית דין, תצא וחייבת בקרבן. ייפה כח של בית דין שפטורה מן הקרבן. הורוה בית דין להינשא וקילקלה, חייבת בקרבן. שלא התירוה אלא להינשא:
גמ’: תנן °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, כתובתה על ניכסי בעלה הראשון. מה אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בשאר כל הדברים האם הוא מודה שתצא מזה ומזה ובכל השאר? נישמעינה מן הדא דתנן, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, כל שהוא פוסל על ידי אחרים, פוסל על ידי עצמו. וכל שאינו פוסל על ידי אחרים, אינו פוסל על ידי עצמו. ואמר רבי אבא רבי אבא°. רב המנונא רב המנונא° ורבי זעירא רבי זעירא° תריהון אמרין, זהו דברי °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא נאמרו על ראשו של פרק. דתנן האשה שהלך בעלה למדינת הים. באו ואמרו לה מת בעליך ונישאת, ואחר כך בא בעלה. תצא מזה ומזה. על זה אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא מתיי תצא מזה ומזה? דווקא במקום שפוסל על ידי אחרים. אבל במקום שלא פוסל על ידי אחרים, אף על ידי עצמו לא פסל. כגון שני אחים נשואים שני אחיות והלך אחד מהם ואשתו של השני למדינת הים. ובאו ואמרו לו מתה אשתך ואחר כך מת אחיך, והלך ויבם את אחותה, ונמצאו שניהם קיימים. כל אחד מותר באשתו. כיוון שברור שהיתה כאן טעות, ולא יטעו לחשוב שגרש זה ונשא זה, שהרי אף אם גרשה אחיו אסורה לו. וכיוון שאינו אוסר את אשת אחיו על אחיו, אף אשתו מותרת לו. מכאן שגם °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא מודה לעיקר הדין שתצא מזה ומזה, ורק במקרה המיוחד הזה הוא חולק.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף נה עמוד ב]
הדא אמרה, לא חלוק °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בשאר כל הדברים. תנן, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, כתובתה על ניכסי בעלה הראשון. °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע אומר, הראשון זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה. מה אמר °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע בכתובה? מה אם מעשה ידיה ומציאתה שהם דברים שנפלו דרך איסור אחר שכבר נאסרה, את אומר זכאי. כתובה שנפלה לה דרך היתר שהבעל הראשון כתב לה בתחילה קדם שנאסרה, לא כל שכן? מסתברא ד°רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע יודי ל°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא שיש לה כתובה, ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא לא יודי ל°רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע שזכה במציאתה ומעשה ידיה. תנן, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, ביאתה וחליצתה מאחיו של הראשון פוטרות צרותיהן. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע יודון ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שביאתו של ראשון פוטרת את צרתה, מקל וחומר, מה אלו שהם מחיים, לא קנסו. ביאה שלאחר מיתה ודאי שלא קנסו. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי לא יודי ל°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע כי אולי לא גזרו בדברים שאחרי מיתה. אבל בדברים שקדם מתה גזרו. ממה שאמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ביאתה, משמע רק בדיעבד היא פוטרת לפי שהיא ביאה פסולה. ואם היה שואל היו אומרים שיחלוץ ולא ייבם. הדא אמרה על ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ביאה פסולה פוטרת. תנן, נישאת שלא ברשות שלא היתה צריכה רשות בית דין כיוון שהיו שתי עדים, מותרת לחזור לו שהיא אנוסה. נישאת על פי בית דין שהיה רק עד אחד והיתה צריכה היתר מבית דין להינשא תצא ופטורה מן הקרבן ככל יחיד שעשה על פי הוראת בית דין. לא מסתברא דא אלא ניסת ברשות מותרת שלא ברשות אסורה? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, לדברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, עשו בית דין הורייתן, כזדון איש ואשה שהיתה צריכה לבדוק היטב ואסורה על בעלה. נישאת שלא ברשות שלא היתה צריכה רשות בית דין כיוון שהיו שתי עדים כשגגת איש ואשה שהרי היא אנוסה ומותרת לבעלה חוץ מכהן. תנן, נישאת על פי בית דין, תצא ופטורה מן הקרבן ככל יחיד שעשה על פי הוראת בית דין שפטור מקרבן. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, י_כגלית כאן פטורה אלא חייבת. שאין כאן טעות בהוראת בית דין אלא טעות בידיעת המציאות. התיב רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. ויהא כן בהורייה, הרי מדובר שהורו שמותר לבוא על אשת איש, ולא עקירת גוף הוא וחייב? בשהורו שאם לא שמעו מהבעל עד חמש שנים אסורה, מיכן ואילך מותרת. ויהא כן בקילקול? ולמה בקלקלה חיבת? הקילקול דומה לאכילת חלב ודם, והורו שמותר לאכול חלב ואכל דם שחייב
ירושלמי יבמות, פרק י, הלכה ג עריכה
מתני’: י_כדהאשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים. ובאו ואמרו מת בעליך ואחר כך מת בנך. ונישאת, ואחר כך אמרו לה חילוף היו הדברים. תצא והוולד הראשון והאחרון ממזר כ°רבי עקיבא רבי עקיבא שיש ממזר מחייבי לאו ויבמה לשוק זה לאו:
גמ’: תנן, באו ואמרו מת בעליך ואחר כך מת בנך. ונישאת, ואחר כך אמרו לה חילוף היו הדברים. מה את עבד ליה למה מדמים את זה? כעידי מיתה שיש בניהם סתירה או כעידי גירושין שיש בניהם סתירה? אין תעבדינה כעידי מיתה, מתניתין פליגא, בין על רבנין דהכא, בין על רבנין דתמן, שלדעת כולם לא תנשא ואם נשאת לא תצא, ובמשנה נאמר אם נשאת תצא. אין תעבדינה כעידי גירושין, מתניתין פליגא על רבנן דתמן שאף במקרה של סתירה בעדי גרושין הם אומרים שלא תנשא ואם נשאת לא תצא. אבל לדעת רבנן דהכא במקרה של סתירה בין עדי גרושין, לא תנשא ואם נשאת תצא. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° ותני כן, י_כהשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת. לא תינשא, ואם נישאת לא תצא. י_כושנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה. לא תינשא, ואם נישאת תצא
[ע"א]
21 י_כא מיי' פ ו' מהל' יבום וחליצה הלכה י"ט, טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ג סעיף י"א:
22 י_כב מיי' פ ו' מהל' יבום וחליצה הלכה י"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ד סעיף ב':
[ע"ב]
23 י_כג מיי' פ"ה מהל' שגגות הלכה ה':
24 י_כד מיי' פ ג' מהל' יבום וחליצה הלכה י"ט, טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ט סעיף ב', סמ"ג לאוין פג:
25 י_כה מיי' פ י"ב מהל' גירושין הלכה כ"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף מ"ב:
26 י_כו מיי' פ י"ב מהל' גירושין הלכה ו', טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ב סעיף ג':
-----------------------------------דף נו עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף נו עמוד א]
תמן אמרו, לא שנייא, היא מיתה היא גירושין לא תינשא, ואם נישאת לא תצא. על דעתיה דרבנין דתמן ניחא, שהישוו מדותיהם, היא מיתה היא גירושין. על דעתיה דרבנן דהכא, מה בין מיתה מה בין גירושין? רבי זעירה רבי זעירא° אמר לה סתם, רבי חייה רבי חייא רבה° אמרה בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, הדעת מכרעת בעידי מיתה שודאי האשה תבדוק ולא תסמוך רק על העדים, מאחר שאילו יבוא הוא מכחיש. אבל בגרושין אם יבא הבעל ויטען שלא גרש, יכולה היא לטעון שכן גרש דכיוון שיש עדים מעיזה פניה. שנינו, ראובן שהיה אוכל שדה בחזקת שהיא שלו, והביא שמעון עדים שכשמת אביו היתה בידו, וטוענין ליורש ואמרינן של אביו היתה. מוציאין אותה מראובן ונותנין לשמעון. חזר ראובן והביא עדים שכשמת אביו של שמעון לא היתה שדה זו ברשותו. רבנן דתמן סברי, כיון דתרי ותרי נינהו, אין מוציאין השדה מיד שמעון המוחזק בה עכשיו בעדות ספק, אף על גב דאיגלאי מילתא למפרע שהיה לנו להניח השדה ביד ראובן המוחזק בה בראשונה. כיון דבשעה שיצאה מיד ראובן, בעדות ברורה יצתה. שהרי לא היו שם עדים אחרים זולתם, הוי לי חזקת שמעון חזקה גמורה ואין מוציאין מידו. אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא°. רבנן דתמן כדעתין. כמו דרבנן דתמן אמרי, בשעה שיצאה השדה מראובן, בעידות ברורה יצאה שהרי הייתה רק עדות אחת. כן רבנין דתמן אמרין, בשעה שניסית, בעידות ברורה ניסית. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, מסתברא דמחלפא שיטתין דרבנן דתמן. וכי לא מודיי רבנן דתמן, שאילו משעה ראשונה, שנים אומרים מת אביו מתוכה כשהשדה בחזקתו ושנים אומרים, לא מת אביו מתוכה, שהשדה בחזקתו של ראובן, דאוקי תרי בהדי תרי והשדה נשארת אצל המחזיק בה. אילו במקרה שלנו היה מדובר ששנים אמרו נתגרשה ונישאת, ואחר כך באו שנים ואמרו לא נתגרשה. יאות. אבל במקרה שלנו מדובר שבאו בבת אחת ואחר כך נשאה. ועל זה אמרו רבנן דתמן שלא תצא. והרי במקרה כזה היתה צריכה להשאר בחזקתה הראשונה של אשת איש ותצא. על דעתי דרבי יוחנן רבי יוחנן° אם שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה לא תנשא, ואם נשאת תצא. יאות. מתניתא פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן°. דתנן, שנים אומרים נתקדשה, ושנים אומרים לא נתקדשה, לא תינשא. ואם נישאת, לא תצא. אמר רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, פתר לה רבי יוחנן רבי יוחנן° את הבריתא, בשנים אומרים נתקדשה ונתגרשה, ושנים אומרים לא נשאה ולא נתגרשה. במקרה כזה לא תינשא, ואם נישאת, לא תצא. מה בינא לקדמיתא? תמן מה שאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° שלא תנשא ואם נשאת תצא הוחזקה אשת איש בפני הכל, שהרי גם העדים הראשונים מודים שהיתה נשואה, רק הם טוענים שנתגרשה ברם הכא, לא הוחזקה אשת איש אלא בפני שנים, והם אמרו נתגרשה. והשניים האחרים אמרו שבכלל לא נשאה. מתניתא פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן° דתנן, שנים אומרים
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף נו עמוד ב]
נשבית והיא טהורה. ושנים אומרים נשבית והיא טמיאה. לא תינשא, ואם נישאת לא תצא. והרי כאן כולם אומרים שנשבת ואף על פי כן לא תצא. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, שבויה אינה כאשת איש שודאי נאסרה, אלא רק ספק אם נטמאה. ומאחר שאילו אומרים טהורה, ואילו אומרים טמיאה. כמי שאילו אומרים נשבית, ואילו אומרים לא נשבית, ואנו כחיין מפיה, דאוקי תרי בהדי תרי, וכאילו אין עדים וסומכים על דבריה שאומרת נשבתי וטהורה אני והיא טהורה. שהפה שאסר הוא הפה שהתיר . שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה. רבי יונה רבי יונה° מדמי לה לחלבין. דאילו שנים אומרים פלוני אכל חלב, ושנים אומרים לא אכל חלב, שמא אינו מביא אשם תלוי מספק? אף הכא יתן גט מספק. אמר ליה רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, לא תדמינה לחלבין. שכן על כל ספק אפילו קל ואפילו אמר ליבי נוקריני מביא אשם תלוי. לכן כששתי כיתות עדים מכחישות זו את זו, מביא אשם מספק. קא סלקא דעתין שלרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה תנשא. שהרי הוא אמר אל תדמנה לחלבים מתניתא פליגא על רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° דתנן, שנים אומרים נתקדשה, ושנים אומרים לא נתקדשה, לא תינשא. קא סלקא דעתין שלרבי יונה רבי יונה° אם נשאת תצא שהרי הוא מדה לחלבים שחייב אשם תלוי וסיפא פליג על רבי יונה רבי יונה° דתנן, אם נישאת לא תצא. אמר רבי מנא רבי מנא° מה שאמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° שאין לדמות לחלב, לא דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר תינשא לכתחילה. ומה שמדמה רבי יונה רבי יונה° לחלב, לא דרבי יונה רבי יונה° אמר אם נישאת תצא. לא אמר לה אלא, לא תדמינה לחלבים, שאפילו אמר ליבי נוקריני, מביא אשם תלוי.
ירושלמי יבמות, פרק י, הלכה ד עריכה
מתני’: י_כזאמרו לה, מת בנך ואחר כך מת בעליך, ונתייבמה. ואחר כך אמרו לה, חילוף היו הדברים. תצא והוולד הראשון והאחרון ממזר:
גמ’: היתה צריכה להתייבם והלכה ונישאת בלא חליצה. רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר זה חולץ וזה מקיים. רבי יהודה בר פזי רבי יהודה בן פזי° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, י_כחתצא. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר בשם רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° תצא. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° שאיל לרבי פינחס רבי פינחס°, היך סבר רבי? אמר ליה, כרבי ירמיה רבי ירמיה° שהיבם חולץ והבעל מקיים. אמר ליה, חזור בך. דאי לא כן, אני כותב עליך זקן ממרא. אמר רבי זבידא רבי זבידא°. מתניתא מסייע לרבי יוחנן רבי יוחנן° שאמר שתצא. דתנן, הכונס את יבמתו והלכה צרתה ונישאת לאחר ונמצאה הראשונה איילונית, תצא מזה ומזה. ושלשה עשר דברים בו שקונסים אותה שאין לה כתובה וכ”ו כדברי °רבי מאיר רבי מאיר, שאמר משום °רבי עקיבה רבי עקיבא רבו שיש ממזר אף מחייבי לאוין. וחכמים אומרים, י_כטאין ממזר ביבמה. לא אמר אלא אין ממזר ביבמה, הא לצאת, תצא. ותנינן תצא, ואמר רבי יוחנן רבי יוחנן° תצא
ירושלמי יבמות, פרק י, הלכה ה עריכה
מתני’: י_לאמרו לה מת בעלך, ונישאת. ואחר כך אמרו לה, קיים היה ומת. הוולד הראשון ממזר, והאחרון שנולד אחר שמת אינו ממזר. י_לאאמרו לה מת בעליך ונתקדשה. ואחר כך בא בעלה. מותרת לחזור לו. אף על פי שנתן לה האחרון גט, לא פסלה מן הכהונה. זה מדרש דרש °רבי אלעזר בן מתיה רבי אלעזר בן מתיה (ויקרא אמור כא ז) אשה גרושה מאישה. ולא מאיש שאינו אישה:
גמ’: שייך למשנה הקדמת היתה צריכה להתייבם והלכה ונישאת בלא חליצה. תצא. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי ינאי רבי ינאי°. אין לה אין כאן מיחוש לאיסור תורה, אלא משום זיהום כהונה שהרי לא חלים הקידושין ביבמה לשוק. ואין בית דין מזהמין אותה. לכן לכתחילה לא תנשא לכהן ואם נשאת לכהן לא תצא.
[ע"א]
[ע"ב]
27 י_כז מיי' פ ג' מהל' יבום וחליצה הלכה י"ט, סמ"ג לאוין פג:
28 י_כח טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ט סעיף ב':
29 י_כט מיי' פ ג' מהל' יבום וחליצה הלכה י"ט, טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ט סעיף ב', סמ"ג לאוין פג:
30 י_ל טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף נ"ז:
31 י_לא מיי' פ י' מהל' גירושין הלכה ו', טור ושו"ע אה"ע סי' י"ז סעיף נ"ח, טור ושו"ע אה"ע סי' ק"נ סעיף א', סמ"ג עשין נ:
-----------------------------------דף נז עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף נז עמוד א]
אמרו לה, שייך למשנה הקדמת מת בנך ואחר כך מת בעליך, ונתייבמה. אמרו לה, קיים היה ומת. הוולד הראשון ממזר, והאחרון שנולד אחר שמת אינו ממזר. מה את מקיים לה בעד אחד או בשני עדים? אין תקיימינה בעד אחד, נמצאת אומר י_לבעד אחד מתירה ליבם. אין תקיימינה בשני עדים, הוה פליגא על רב רב (אמורא)°. דאמר רב נחמן רב נחמן° בשם רבי יעקב רבי יעקב° בשם רב רב (אמורא)°. נישאת על פי שנים, אפילו דהוא אתי שהבעל יחזור חי אמרה לה לית הוא יכולה האשה לאמר שזה לא הוא. ואילו המשנה אמרה שהעדים השניים נאמנים ותצא. ומניין י_לגשאין קידושין תופסין באשת איש? אמר רבי אימי רבי אמי° בשם רבי ינאי רבי ינאי° דכתיב (דברים כי תצא כד ב) ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר. רק כשתצא מביתו יהא לה הויה אצל אחר. ומניין י_לדשאין קידושין תופסין בכל העריות? אמר רבי תנחומא רבי תנחומא° בשם רב הונא רב הונא° דכתיב ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר. ומה תלמוד לומר אחר? פרט לפרשת עריות שבהם אין קידושין
ירושלמי יבמות, פרק י, הלכה ו עריכה
מתני’: י_להמי שהלכה אשתו למדינת הים. באו ואמרה לו, מתה אשתך ונשא את אחותה. ואחר כך באת אשתו. מותרת לחזור לו. הוא מותר בקרובות שנייה, והשנייה מותרת בקרוביו. ואם מתה הראשונה, מותר בשנייה. י_לואמרו לו, מתה אשתך ונשא את אחותה. ואחר כך אמרו לו קיימת היתה ומתה. הוולד הראשון ממזר, והאחרון אינו ממזר. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, כל שהוא פוסל על ידי אחרים, פוסל על ידי עצמו. וכל שאינו פוסל על ידי אחרים, אינו פוסל על ידי עצמו. אמרו לו מתה אשתך, ונשא את אחותה מאביה. אמרו מתה, ונשא את אחותה מאמה. מתה ונשא את אחותה מאביה. מתה ונשא את אחותה מאמה. ואחר כך באו כולן. מותר בראשונה ובשלישית וחמישית. ופוטרות צרותיהן. ואסור בשניה וברביעית, ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה. ואם בא על השנייה, לאחר מיתת הראשונה. מותר בשנייה וברביעית. ופוטרות צרותיהן, ואסור בשלישית ובחמישית ואין אחת מהן פוטרת צרתה:
גמ’: תנן, מי שהלכה אשתו למדינת הים. באו ואמרה לו, מתה אשתך ונשא את אחותה. ואחר כך באת אשתו. מותרת לחזור לו. מאי טעמא? דכתיב (במדבר נשא ה יג) ושכב איש אותה. שכיבתה אוסרתה. ואין שכיבת אחרת במקרה שלנו שכיבת אחותה אוסרתה. תנן, האשה שהלך בעלה למדינת הים. באו ואמרו לה מת בעליך ונישאת, ואחר כך בא בעלה. תצא מזה ומזה. למה לא נאמר אף כאן, לא תהא שכיבת אחר אוסר עליו, ותהא מותרת לחזור לו. שנאמר (במדבר נשא ה יט) ואת כי שטית תחת אישך. פרט לאונס וזו אנוסה היא ותהיה מותרת לבעלה? אמר רבי מתנייה רבי מתניה°. גזרו על דבר שהוא מצוי. ולא גזרו על דבר שאינו מצוי. דרך האיש לצאת למדינת הים. ואין דרכה של אשה לצאת למדינת הים. תני אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. מודין °בית שמאי בית שמאי ו°בית הלל בית הלל בבא על חמותו שפסל את אשתו. ועל מה נחלקו? בבא על אחות אשתו, ש°בית שמאי בית שמאי אומרים פסל. ו°בית הלל בית הלל אמרו לא פסל. חברייא אמרי בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. טעמא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שסובר שהבא על חמותו פסל את אשתו דכתיב (ויקרא קדושים כ יד) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן. מה אנן קיימין? אם לענין שריפה, אין נשרפת אלא אחת השניה אלא אם אינו עניין לשריפה, תניהו ענין לאיסור. מכאן שאף אשתו נאסרת עליו בביאת חמותו. עד כדון י_לזכ°רבי עקיבא רבי עקיבא שדרש כך את הפסוק כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל? תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל באש ישרפו
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף נז עמוד ב]
אותו ואתהן. הוא ואת השנייא מה שנאמר ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה הכוונה לחמותו ואם חמותו ובאמת שניהן בשרפה. והיו °בית שמאי בית שמאי דנין בבא על אחות אשתו לאסור את אשתו. מה במקום שבא על איסור הקל אשת איש ונקרא איסור קל כיוון שיש לו היתר בחיי האוסר על ידי גט אסר את אוסריו בעלה שהוא האוסרה נאסר בה. כיון שבא על איסור החמור אחות אשתו שאין לו היתר בחייה, אינו דין שנאסור את אוסריו אשתו שהיא האוסרת את אחותה? והיידין איסור קל? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. ראשה דפירקא דתנן, האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך, והלכה ונשאת ואחר כך בא בעלה. תצא מזה ומזה שאסורה גם על בעלה. וההן נוקל? אינו אלא חומר שהרי היא אשת איש? שנייא היא, שנישאת לו דרך היתר שהרי בית דין התיר לה על פי עד אחד. לכן קרא לו איסור קל. רבי הושעיה רבה רבי אושעיא רבה° אמר. במחזיר את גרושתו משנישאת היא מתניתא שהמחזיר גרושתו אוסר אותה על השני. למה לי משנישאת, אפילו משנתארסה? בגין ד°רבי יוסי בן כיפר רבי יוסי בן כיפר. ד°רבי יוסי בן כיפר רבי יוסי בן כיפר. אמר, מן האירוסין מותרת. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אומר, ביבמה שנפלה לפני שני יבמין היא מתניתא. עשה בה אחד מהן מאמר ואסרה על אחיו. ואחר כך בא עליה השני ואסרה על אוסרה. למה לי עשה בא מאמר? אפילו לא עשה בה מאמר אלא נתן גט. למה לי בא עליה? אפי' לא בא עליה אלא עשה בה מאמר. בגין °בית שמאי בית שמאי שסוברים שמאמר קונה קנין גמור, ואין מאמר אחר מאמר. ורק אם בא עליה אסרה על הראשון. ובגין °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שאמר שמאמר או קונה או לא קונה, ולכן המאמר השני לא קונה ממה נפשך. שאם מאמר קונה, כבר קנה הראשון. ואם אין מאמר קונה, אז גם השני לא קנה. לכן נאמר שהשני בא עליה. תני אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. לא נחלקו °בית שמאי בית שמאי ו°בית הלל בית הלל בבא על אחות אשתו, י_לחשלא פסל את אשתו. ועל מה נחלקו? בבא על חמותו. ש°בית שמאי בית שמאי אומרים פסל. ו°בית הלל בית הלל אומרים י_לטלא פסל. והיו °בית הלל בית הלל דנין. האיש מותר בכל הנשים, והאשה מותרת בכל האנשים. קידשה, הוא אסרה והיא אסרתו. מרובה איסור שאסרה, מאיסור שהיא אוסרתו. שהוא אוסרה לילך להינשא לאיש זר. והיא לא אסרתו, אלא על קרובותיה בלבד. והרי הדברים קל וחומר. מה אם היא, שאיסורה איסור מרובה. אם שגגה עליו באיסורה שנאנסה לא נאסרה למותר לה. הוא שאיסורו איסור ממועט, ושגג באיסורו, אינו דין שלא יהא אסור למותר לו. הדין דין בשוגג. במזיד מניין? תלמוד לומר (במדבר נשא ה יג) אם לא שכב איש אותה. אותה שכיבתה אוסרתה, ואין שכיבת אחרת אוסרתה. אימי אבוי דשמואל בר אימי אימי אבוי דשמואל בר אימי° אמר בשם רב יהודה רב יהודה°. הלכה כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, שהבא על חמותו אינו אוסר את אשתו. אתא עובדא קומי רבי מנא רבי מנא° באחד שבא על חמותו, ואפיק לה חייבו לגרש את אשתו. לא דהוא סבר כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שהבא על חמותו אשתו נאסרת. אלא שהיתה חמותו מתרגלת לבוא אצלו לבקר את הבת שלה. תנן, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, כל שהוא פוסל על ידי אחרים, פוסל על ידי עצמו. וכל שאינו פוסל על ידי אחרים, אינו פוסל על ידי עצמו. אמר רבי אבא רבי אבא°. רב המנונא רב המנונא° ורבי זעירא רבי זעירא°
[ע"א]
32 י_לב מיי' פ ג' מהל' יבום וחליצה הלכה ה', טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ח סעיף ג', סמ"ג עשין נא:
33 י_לג מיי' פ ד' מהל' אישות הלכה י"ב, טור ושו"ע אה"ע סי' מ"ד סעיף ו', סמ"ג עשין מח:
34 י_לד מיי' פ ד' מהל' אישות הלכה י"ב, טור ושו"ע אה"ע סי' מ"ד סעיף ו', סמ"ג עשין מח:
35 י_לה מיי' פ י' מהל' גירושין הלכה ט', טור ושו"ע אה"ע סי' ט"ו סעיף כ"ז, סמ"ג לאוין קנג:
36 י_לו טור ושו"ע אה"ע סי' ט"ו סעיף כ"ט:
37 י_לז מיי' פ ב' מהל' איסורי ביאה הלכה ז', מיי' פ ב' מהל' איסורי ביאה הלכה ח':
[ע"ב]
38 י_לח מיי' פ ב' מהל' איסורי ביאה הלכה י', טור ושו"ע אה"ע סי' ט"ו סעיף כ"ז:
39 י_לט מיי' פ ב' מהל' איסורי ביאה הלכה י', טור ושו"ע אה"ע סי' ט"ו סעיף כ"ז:
-----------------------------------דף נח עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף נח עמוד א]
תרויהון אמרין, דברי °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא על ראשו של הפרק איתאמרת. דתנן האשה שהלך בעלה למדינת הים. באו ואמרו לה מת בעליך ונישאת, ואחר כך בא בעלה. תצא מזה ומזה. על זה אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא מתיי תצא מזה ומזה? דווקא במקום שפוסל על ידי אחרים. אבל במקום שלא פוסל על ידי אחרים, אף על ידי עצמו לא פסל. כגון שני אחים נשואים שני אחיות והלך אחד מהם ואשתו של השני למדינת הים. ובאו ואמרו לו מתה אשתך ואחר כך מת אחיך, והלך ויבם את אחותה, ונמצאו שניהם קימים. כל אחד מותר באשתו כיוון שברור שהיתה כאן טעות ולא יטעו לחשוב שגרש זה ונשא זה, שהרי אף אם גרשה אחיו אסורה לו. וכיוון שאינו אוסר את אשת אחיו על אחיו, אף אשתו מותרת לו. תנן °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, כתובתה על ניכסי בעלה הראשון. מה אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בשאר כל הדברים האם הוא מודה שתצא מזה ומזה ובכל השאר? נישמעינה מן הדא דתנן, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. כל שהוא פוסל על ידי אחרים, פוסל על ידי עצמו. וכל שאינו פוסל על ידי אחרים, אינו פוסל על ידי עצמו. ואמר רבי אבא רבי אבא°. רב המנונא רב המנונא° ורבי זעירא רבי זעירא° תרויהון אמרין, דברי °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא על ראשו של הפרק איתאמרת. מכאן שגם °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא מודה לעיקר הדין שתצא מזה ומזה. ורק במקרה המיוחד הזה הוא חולק. הדא אמרה, לא חלוק °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בשאר כל הדברים. אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, אחות אשתו נשואה. הואיל והוא פוסל על ידי אחרים שאוסר אותה על בעלה, פוסל על ידי עצמו ואשתו אסורה לו. ואם הייתה אחות אשתו פנויה, הואיל ואינו פוסל על ידי אחרים. אינו פוסל על ידי עצמו. ולפי מה דאמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, כל העריות אינן צריכות הימינו גט שהכל יודעים שאין הקידושין תופסים. חוץ מאשת איש שהלך בעלה למדינת הים בלבד. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, אף אחות אשתו ואשת אחיו כיוון שאנשים יגידו שנישאת בהיתר שהרי לשני העריות הללו יש היתר. אשת אח ביבום ואחות אשה במות אחותה. וכיוון שהצריכו גט, הרי הוא פוסל על ידי אחרים. ואחותה שהייתה אשתו נאסרת עליו. תנן אמרו לו מתה אשתך, ונשא את אחותה מאביה. אמרו מתה, ונשא את אחותה מאמה וכ”ו. והיך עבידא? גבר איש אחד, אית ליה ברתא יש לו בת מאשתו וחורגא ובת של אשתו מאיש אחר ואינתה ואשה אחת, אית לה ברתה יש לה בת מבעלה וחורגה ובת של בעלה מאשה אחרת. ואסבון דין לדין התחתנו האיש והאשה, ואולידון ברתא והולידו בת. ואיש אחד משריי התחיל ונשא מן חורגתא דאיתתא מהבת החורגת של האשה. אחר כך אחותה מאמה אחר כך אחותה מאביה אחר כך אחותה מאמה ואחר כך אחותה מאביה. כגון אם לראובן הייתה בת ושמה רחל, ובת אשתו מבעלה הראשון ושמה לאה, והרי הן אחיות מן האם. וכן ישנה אשה ששמה שרה ויש לה בת בלהה וחורגה היינו בת בעלה מאם אחרת ושמה זלפה, והן אחיות מן האב הלך ראובן נשא את שרה והולידו בת ושמה דינה. נמצא שדינה היא אחות של רחל מהאב, והיא נכרית עם לאה. כמו כן דינה ובלהה אחיות מהאם ונכרית עם זלפה. והאדם עליו מספרת המשנה נשא קדם את זלפה שהיא החורגת של האשה. ואמרו לו שהיא מתה, הלך ונשא את בלהה אחותה מאביה, ואחר כך נשא את דינה שהיא אחותה מאימה ונכרית עם זלפה ואחר כך נשא את רחל ואחר כך נשא את לאה.
ירושלמי יבמות, פרק י, הלכה ז עריכה
מתני’: י_מבן תשע שנים ויום אחד, הוא פוסל על ידי אחים, ואחים פוסלין על ידו. אלא שהוא פוסל תחילה רק אם עשה מעשה ראשון, ואחין פוסלין תחילה וסוף. כיצד? בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, פסל על ידי אחים. באו עליה אחים, או עשו בה מאמר, או נתנו גט או חלצו. פסלו על ידיו:
גמ’: תנן, אלא שהוא פוסל תחילה רק אם עשה מעשה ראשון. הא בסוף אחרי שעשה אחיו הגדול מאמר אינו פוסל אף בביאתו הרי ביאת קטן כמאמר של גדול? אלא במאמרו פוסל תחילה ואינו פוסל בסוף אחר מאמרו של הגדול. אבל בביאתו פוסל אפילו בסוף אפילו אחר מאמרו של הגדול אלא י_מאשהוא פוסל תחלה וסוף בדבר אחד ביאה והן פוסלין בארבעה דברים. ביאה גט חליצה ומאמר. תנן כתיב (שמות משפטים כא ט) ואם לבנו ייעדנה. לבנו הוא מייעדה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף נח עמוד ב]
אינו מייעדה לאחין. וייעדנה לאחין מקל וחומר? מה אם הבן שאינו קם תחתיו לחליצה ולייבום, הרי הוא י_מבמייעדה לו. אחיו שהוא קם תחתיו לחליצה ולייבום, אינו דין שייעדנה לו? לא אם אמרת בבן, שהוא קם תחתיו י_מגבשדה אחוזה. שאם האב או הבן פדו את השדה שהקדיש האב אינה יוצאה לכהנים ביובל דכתיב(ויקרא בהר כז כ) ואם מכר את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד. איש אחר ולא בנו. תאמר באחיו, שאינו קם תחתיו בשדה אחוזה? ויקם בשדה אחוזה מאותו קל וחומר, דמה אם הבן שאינו קם תחתיו לחליצה ולייבום, הרי הוא קם תחתיו בשדה אחוזה. אחיו שקם תחתיו בחליצה ויבום אינו דין שיקום תחתיו בשדה אחוזה? וכיוון שנפלה הדחיה חזרה השאלה. וייעדנה לאחין מקל וחומר ? תלמוד לומר ואם לבנו ייעדנה. לבנו הוא מייעדה ואינו מייעדה לאחיו. ואם לבנו ייעדנה. לבנו הוא מייעדה ואינו מייעדה לבן בנו. שמואל בר אבא שמואל בר אבא° בעא קומי רבי זעירא רבי זעירא°. בפרשת נחלות, את עבד י_מדבן בן כבן. ואם האבא מת ונשארו בתו ובן בנו, בן בנו יורש ולא הבת, כי בן הבן דינו כמו הבן. ואמאי הכא בייעוד לית עבד בן בן כבן? אמר רבי זעירא רבי זעירא°, מאן דמר לי הדא מילתא, אנא משקי ליה קונדיטון. אמר רבי תנחום רבי תנחום°. שניא פרשת נחלות, שהרי עשיתה י_מהאח כבן, וכן שאר כל הקרובים כבן, שכל הקרוב יותר יורש. לעומת זאת בייעוד לא תלוי בקרבה, לכן אין את עושה בן בן כבן. התיבון רבנן דקיסרין. הרי פרשת טמאות הרי עשיתה י_מואח כבן, ושאר כל שבעת הקרובים כבן ונטמא להם. ואין את עושה בן בן כבן ואינו נטמא לבן בנו. רואים שבן בן גרוע מהאח. אמר, הא אזיל קונדיטון. תני, ואם לבנו ייעדנה, י_מזלדעת שצריך הסכמתו כך שזה שייך רק בגדול. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, לית כאן לדעת שאף לבנו קטן יכול לייעד ולא צריך דעתו. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°, כן אית כאן, שאפשר לגרוס לדעת כ°רבי יוסי ברבי יהודה רבי יוסי בר יהודה, דאמר מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו. וכשמקדש צריך את דעתה. אמר רבי שמואל בר אבודמא רבי שמואל בר אבודמא°. אפילו תימר אית כאן שאפשר לגרוס לדעת כ°רבי יוסי ברבי יהודה רבי יוסי בר יהודה, דווקא דעתה, אבל דעתו אינו צריך. דכתיב ואם לבנו ייעדנה. והלא אפילו קטן הוא. כתיב אם לבנו ייעדנה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, מייעדנה בין לבנו הגדול בין לבנו הקטן בין לדעת בין שלא לדעת. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, אינו מייעדנה אלא לבנו הגדול, י_מחבלבד לדעת. תני, בן תשע שנים ויום אחד, עושה אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° ניחא, דהוא פתר לה בייעודין שהאבא יכול לייעד לבנו הקטן והקדושין תופסים מהתורה, ייעודין שיש לו לקטן קניין בה, עושה אלמנה לכהן גדול אם הקטן מת. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אם חלץ לה אחיו או נתן לה גט. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° שסובר אין יעוד לקטן, דהוא פתר לה בנישואין רגילים, תהא פטורה מן החליצה ומן הייבום שהרי אין קידושין לקטן? דתנינן קטן נשא אשה ומת י_מטפטורה מן החליצה ומן היבום. אמר רבי אבין רבי אבין° אתיא דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° כ°רבי יוסי ברבי יהודה רבי יוסי בר יהודה, שיש מציאות שיהיה קידושין לקטן מהתורה. ותני כן, י_נבן תשע שנים ויום אחד עד בן שתים עשרה ויום אחד שהביא שתי שערות
[ע"א]
40 י_מ מיי' פ ה' מהל' יבום וחליצה הלכה כ', טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ע סעיף י"ט, סמ"ג עשין נא:
41 י_מא מיי' פ ה' מהל' יבום וחליצה הלכה כ', טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ע סעיף י"ט, סמ"ג עשין נא:
[ע"ב]
42 י_מב מיי' פ"ד מהל' עבדים הלכה ז':
43 י_מג מיי' פ"ד מהל' ערכין וחרמין הלכה כ':
44 י_מד מיי' פ"א מהל' נחלות הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' רע"ו סעיף א':
45 י_מה מיי' פ"א מהל' נחלות הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' רע"ו סעיף א':
46 י_מו מיי' פ ב' מהל' אבל הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' שע"ג סעיף ד':
47 י_מז מיי' פ"ד מהל' עבדים הלכה ח':
48 י_מח מיי' פ"ד מהל' עבדים הלכה ח':
49 י_מט מיי' פ ו' מהל' יבום וחליצה הלכה ח', טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ז סעיף א', טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ב סעיף ט"ז, סמ"ג עשין נא:
50 י_נ מיי' פ ב' מהל' אישות הלכה י"ח, טור ושו"ע אה"ע סי' קנ"ה סעיף י"ד, סמ"ג עשין נ:
-----------------------------------דף נט עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף נט עמוד א]
הרי זו שומא. °רבי יוסי ברבי יהודה רבי יוסי בר יהודה אומר, הרי אילו סימנין. אמר רבי יעקב ברבי בון רבי יעקב ברבי בון° בשם רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°. והן שעמדו בו בשעת סימנין שישארו עד גיל שלוש עשרה ויום. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בעי. עמדו בו בשעת סימנין, למפריעו הוא נעשה איש. או מיכן ולבא? נפקא מינא אם אחר נתן לה קידושין. לרבי אבון רבי אבין°. ודאי פשיטא דלמפריעו הוא נעשה איש, וכל שכן להבא. דהא פתר הדא דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° כ°רבי יוסי ברבי יהודה רבי יוסי בר יהודה. ולמה לית רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° פתר הדא דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° כ°רבי יוסי ברבי יהודה רבי יוסי בר יהודה בבן תשע שהביא שתי שערות? אמר רבי מנא רבי מנא°, דהיא צריכה ליה שהוא נסתפק בדין זה דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי. עמדו בו בשעת סימנין, למפריעו הוא נעשה איש. או מיכן ולהבא? ניחא שתהיה אלמנה מקטן או שייעדה לו אביו כשהוא קטן ומת, או בבן תשע שהביא שתי שערות אבל איך יתכן שתהיה גרושה? הרי אין גרושי קטן כלום. תיפתר שבא עליה כשהוא בן תשע או שייעדה לו אביו כשהוא קטן, או בבן תשע שהביא שתי שערות ומשהגדיל נתן לה גיטו. איך יתכן שתהיה חלוצה מקטן? תיפתר שבא עליה ומת, וחלצו לה אחין, ועל ידיו היא נעשית חלוצה. לרבי יוחנן רבי יוחנן° שאמר שהאבא יכול לייעד לבנו הקטן, מעתה אפילו פחות מתשע? אמר שמואל בר אבודמא שמואל בר אבודמא°, וכיני. אלא למה נקט בן תשע? בגין דתנא כולהון תשע, תנא אף הוא עמהון. אמר רבי יהודה בר פזי רבי יהודה בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. מאחז למד °רבי יוסי ברבי יהודה רבי יוסי בר יהודה. דתני, אחז הוליד בן תשע. שבן עשרים היה כשמלך, ט”ו שנים מלך, נמצאו כל שנותיו ל”ה. וחזקיה חזקיה בן רבי חייא° בנו היה בן כ”ה כשאביו מת, נמצא שחזקיה חזקיה בן רבי חייא° נולד כשאחז היה בן עשר שנים. ואם תחסר ט' ירחי עיבור, נמצא שהיה בן ט' שנים כשאשתו נתעברה.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף נט עמוד ב]
והרן בן שש. שאברהם היה גדול מנחור שנה אחת, ונחור היה גדול מהרן שנה אחת. נמצא הרן קטן מאברהם שתי שנים. אברהם היה גדול משרה עשר שנים. תן שנה לעיבורה של מלכה ושנה לעיבורה של יסכה שהיא שרה, הרי כשהוליד היה בן שש. וכלב בן עשר. שבן ארבעים שנה היה כשהלך לרגל את הארץ, ואז בצלאל בן בנו היה בן י”ד שנים. כשהוקם המשכן היה בן י”ג דכתיב איש במלאכתו. הורד י”ד של בצלאל נשארו כ”ו. הורד שתי שנים לג' הריונות, נמצא שכל אחד הוליד כשהיה בן שמונה. וזה מתאים רק למאן דאמר הוא כלב בן חצרון הוא כלב בן יפונה.
ירושלמי יבמות, פרק י, הלכה ח עריכה
מתני’: י_נאבן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ואחר כך בא אחיו שהוא בן תשע שנים ויום אחד עליה פסל על ידיו שביאת קטן כמאמר ויש מאמר אחר מאמר. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר לא פסל. בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ואחר כך בא על צרתה פסל על ידי עצמו °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר לא פסל שמאמר או קונה או לא י_נבבן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת. י_נגנשא אשה ומת הרי זו פטורה י_נדבן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו משהגדיל נשא אשה אחרת אם לא ידע את הראשונה משהגדיל השנייה או חולצת או מתייבמת והראשונה חולצת ולא מתייבמת °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר מייבם לאי זו שירצה וחולץ לשנייה ממה נפשך. שאם מאמר קונה, שניהם נשיו. ואם לא קנה, הראשונה אשת ראשון. והשניה אשת שני. ואין כאן אשת שני מתים. י_נהאחד שהוא בן תשע שנים ויום אחד ואחד בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות:
גמ’: תנן, בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, ואחר כך בא אחיו שהוא בן תשע שנים ויום אחד עליה, פסל על ידיו. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, לדברי °רבי מאיר רבי מאיר, י_נועשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד, כמאמר בגדול. וכמה דאת אמר עשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול. וכוותה נעשה חליצת בן תשע שנים ויום אחד כגט בגדול? רבנין אמרין, י_נזאין חליצת בן תשע שנים ויום אחד כלום. ולמה עשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול? שכן ביאה יבום בגדול קונה י_נחבין לדעת בין שלא לדעת. אבל איך נעשה חליצת בן תשע שנים ויום אחד כגט בגדול? הרי חליצה בגדול אינה פוטרת י_נטאלא לדעת. תנן, ג' אחים נשואין לג' נכריות ומת אחד מהם ועשה בה שני מאמר ומת, חולצות ולא מתייבמות. למה אינה מתיבמת? אילו שומרת יבם שנפלה לפני כמה יבמין. שמא אינה מתייבמת? תני רבי חייא רבי חייא רבה° י_סאשת מת אחד מתייבמת. ולא אשת שני מתים וזו כיוון שעשה בא מאמר הרי היא כאשתו במקצת והרי היא כאשת שני מתים
[ע"א]
[ע"ב]
51 י_נא מיי' פ ה' מהל' יבום וחליצה הלכה כ', טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ע סעיף ט"ז, סמ"ג עשין נא:
52 י_נב מיי' פ ה' מהל' יבום וחליצה הלכה כ', טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ע סעיף ט"ז, סמ"ג עשין נא:
53 י_נג מיי' פ ו' מהל' יבום וחליצה הלכה ל', טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ד סעיף ו', סמ"ג עשין נא:
54 י_נד מיי' פ ו' מהל' יבום וחליצה הלכה ח', טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ז סעיף א', טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ב סעיף ט"ז, סמ"ג עשין נא:
55 י_נה טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ז סעיף ב':
56 י_נו מיי' פ ה' מהל' יבום וחליצה הלכה כ"ב, מיי' פ ב' מהל' אישות הלכה י"א:
57 י_נז מיי' פ ה' מהל' יבום וחליצה הלכה י"ח, טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ע סעיף ט"ז:
58 י_נח מיי' פ ד' מהל' יבום וחליצה הלכה ט"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ז סעיף ג', סמ"ג עשין נב:
59 י_נט מיי' פ ד' מהל' יבום וחליצה הלכה ט"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ט סעיף מ"ד:
60 י_ס מיי' פ ו' מהל' יבום וחליצה הלכה כ"ז, מיי' פ ו' מהל' יבום וחליצה הלכה כ"ח, טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ד סעיף ד', סמ"ג עשין נא:
-----------------------------------דף ס עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף ס עמוד א]
ניחא חולץ לבעלת מאמר, על שם אשת מת אחד מתייבמת ולא אשת שני מתים. שנייה למה אינה מתייבמת ממה נפשך? אם מאמר לא קנה, הרי מבית אחר היא. ואם מאמר קנה, יכול ליבם לאיזה שירצה. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, ד°רבי מאיר רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר רבי מאיר אמר. כל שאין את מייבמה, אין את מייבם צרתה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. ממני שמעה רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° ואמרה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, מתניתא אמרה כן דתנן, בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו וביאת בן תשע עד שלוש עשרה כמאמר, ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת. אם לא ידע את הראשונה משהגדיל, השנייה או חולצת או מתייבמת. הראשונה חולצת ולא מתייבמת משום שביאת קטן כמאמר, ונמצא שעליה זיקת שני יבמים. ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר מיבם לאיזה שירצה. והא תנן, שלשה אחין נשואין שלש נשים נכריות. ומת אחד מהן, ועשה בה שני מאמר ומת. הרי אילו חולצות ולא מתייבמות. הכא את אמר עשה מאמר ומת צרתה חולצת. והכא בבן תשע שביאתו כמאמר את אומר מתייבמת? הא המשנה שלנו דאת אמר לתנא קמא חולצת, מחלוקת תנא קמא °רבי מאיר רבי מאיר שסובר כל שאין את מייבמה, אין את מייבם צרתה. ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שסובר מאמר או קונה או אינו קונה ובכל מקרה שניהן מותרות לו. והן דאת אמר הבריתא שלתנא קמא מתייבמת, מחלוקת °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ורבנן ולא °רבי מאיר רבי מאיר שהרי ל°רבי מאיר רבי מאיר כל שאין את מייבמה, אין את מייבם צרתה, ואילו הם סוברים שצרת אילונית מתיבמת. תנן התם. בן עשרים שלא הביא שתי שערות יביאו ראיה שהוא בן עשרים, והוא הסריס לא חולץ ולא מיבם והוא שנולדו בו סימני סריס. פשיטא הדא מילתא. פחות מבן עשרים שהביא שתי שערות, מיכן והילך הוא נעשה איש. ויותר מבן עשרים שהביא שתי שערות, למפריעו מגיל שלוש עשרה נעשה הוא איש כמו שאם לא הביא והוא בן עשרים שלמפרע מגיל שלוש עשרה הוא נעשה איש. מה פליגין? בבן עשרים. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, למפריעו הוא נעשה איש שגיל עשרים כגיל עשרים ואחד. רב רב (אמורא)° אמר, מיכן והילך הוא איש שגיל עשרים כגיל תשע עשרה. מתניתא פליגא בין על דין בין על דין שהרי לשניהם אם ראה שתי שערות למפרע נעשה גדול. ובמשנה לא משמע כך דתנן. י_סאהסריס אינו נעשה בן סורר ומורה, שאין בו הקפת זקן. ויתרה בו שמא יביא שתי שערות בתוך שלשה חדשים או שלא יביא עד אחרי גיל עשרים ויהיה גדול למפרע? וקשה בין ל רב רב (אמורא)° בין ל שמאל שמאל°, מתניתין כמאן דמר אין מקבלין התרייה על הספק. מתניתא פליגא על שמואל שמואל (אמורא)° דתנן, אחד בן תשע שנים ויום אחד. ואחד בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות, כמה דתימר בן תשע שנים ויום אחד שהביא שתי שערות מכאן ולהבא הוא נעשה איש ולא למפריעו הוא נעשה איש. ודכוותה בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות מיכן והילך הוא נעשה איש ולא למפרע. מה עבד לה שמואל שמואל (אמורא)°? פתר לה בסמוך לעשרים שנה אבל לאחר עשרים למפרע הוא נעשה איש.
הדרן עלך פרק האשה שהלך בעלה