פתיחת התפריט הראשי

רמב"ם הלכות עבדים ד

הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר קנין · הלכות עבדים · פרק רביעי | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
כלים חיצוניים לפרק זה: נוסח הפרק על פי כתבי יד תימניים (כתיב או מנוקד), ונושאי כלים על פרק זה


ספר המצוות עשה רלג: "המצוה לייעד אמה עבריה לאדוניה או לבנו"
ספר המצוות עשה רלד: "המצוה לפדות אמה עבריה אם אדוניה אינו מייעדה"
ספר המצוות לאו רסא: "המצוה לא למכור אמה עבריה לאדון אחר"

הגההעריכה

נוסח הפרק מוגה על פי כתבי-יד, לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.

(א) אמה עבריה היא הקטנה שמכרה אביה. ומשתביא שתי שערות אחר שתים עשרה שנה ותיעשה נערה – אינו יכול למוכרה, אף על פי שעדין יש לו בה רשות. ויש לו לקדשה לכל מי שירצה.

אף הקטנה שהיא אילונית בסימניה, ואינה ראויה להבאת שתי שערות – יש לאביה למוכרה כל זמן שהיא קטנה. אבל הטומטום והאנדרוגינוס אינו נמכר, לא בדין עבד עברי ולא בדין אמה עבריה.

(ב) אין האב רשאי למכור את בתו אלא אם כן העני, ולא נשאר לו כלום: לא קרקע, ולא מטלטלין, ואפילו כסות שעליו. ואף על פי כן כופין את האב לפדותה אחר שמכרה, משום פגם משפחה. ברח האב או שמת, או שלא היה לו לפדותה – הרי זו עובדת עד שתצא.

(ג) אמה עבריה נקנית בכסף, או בשווה כסף, ובשטר. ואינה נקנית בפרוטה, מפני שצריך לקנותה בדמים שראוין לגירעון, כדי שתגרע פדיונה ותצא.

כיצד בשטר? כותב לו על הנייר או על החרס: "בתי מכורה לך", "בתי קנויה לך", ונותן ביד האדון. ושטר אמה עבריה האב כותבו.

(ד) אמה עבריה עובדת שש שנים כעבד שמכרוהו בית דין, שנאמר: "כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה" (דברים טו יב). ויוצאה בתחילת שבע. ואם פגע בה יובל בתוך שש – יוצאה חינם כעבד. ואם מת האדון אף על פי שהניח בן – יוצאה חינם כנרצע, שנאמר: "ואף לאמתך תעשה כן" (דברים טו יז).

וכן מגרעת פדיונה ויוצאה. ואם כתב לה שטר שיחרור ומחל על השאר – יוצאה חינם כעבד.

(ה) יתרה אמה עבריה שהיא יוצאה בסימנין. כיצד? כיון שהביאה סימנין ונעשת נערה – יוצאה לחירות בלא כסף. אפילו הביאה סימנין מאחר יום שלקחה – הרי זו יוצאה לחירות, שנאמר: "ויצאה חינם" (שמות כא יא), ריבה לה הכתוב יציאה אחרת בחינם יתר על העבד. ומפי השמועה למדו שהיא הבאת סימני נערות. ותחזור לרשות אביה עד שתבגור ותצא מרשות אביה.

היתה הבת אילונית, שאין לה ימי נערות אלא יוצאה מקטנותה לבגר, כיון שבגרה תצא לחירות.

(ו) אין אמה עבריה יוצאה בראשי אברים, שנאמר: "לא תצא כצאת העבדים" (שמות כא ז). וכן עבד עברי אם הפיל לו שינו או סימה לו עינו – משלם לו כדין החובל בחברו, כמו שביארנו בהלכות חובל.

נמצאת למד שאמה עבריה נקנית בשני דברים: בכסף או בשטר. וקונה עצמה בששה דברים: בשנים, וביובל, ובגרעון כסף, ובשטר שיחרור, ובמיתת אדון, ובסימנין.

(ז) יעד אותה האדון לעצמו או לבנו – הרי היא כשאר הארוסות. ואינה יוצאה באחד מכל אלו, אלא במיתת הבעל או בגט. ומצות יעוד קודמת למצות פדיה.

כיצד מצות יעוד? אומר לה בפני שנים: "הרי את מקודשת לי", "הרי את מאורסת לי", "הרי את לי לאישה", אפילו בסוף שש סמוך לשקיעת החמה. ואינו צריך ליתן לה כלום, שמעות הראשונות לקידושין ניתנו. ונוהג בה מנהג אישות, לא מנהג שפחות. ואינו מיעד שתים כאחת, שנאמר: "יעדה" (שמות כא ח).

וכיצד מיעדה לבנו? אם היה בנו גדול ונתן רשות לאביו ליעדה לו, הרי האב אומר לה בפני שנים: "הרי את מקודשת לבני".

(ח) אין האדון מיעד אמה עבריה לא לו ולא לבנו, אלא מדעתה. אף על פי שכבר קיבל אביה מעותיה, הרי הוא אומר "יעדה" (שמות כא ח) – מדעתה. ואם מת האדון – אין בנו יכול ליעדה לו, שהרי יצאת לחירות במיתת האדון.

(ט) היעוד כאירוסין ואינו כנישואין. לפיכך אינו מיטמא לה, ולא יורשה, ולא מפר נדריה, עד שתיכנס לחופה.

"ואם שלש אלה לא יעשה לה" (שמות כא יא) – לא יעדה לו, ולא יעדה לבנו, ולא נפדית בגרעון כסף. "ויצאה חינם" בהבאת סימנין כמו שביארנו, (י) יתר על אותן הדרכים שקונה בהן עצמה כעבד עברי.

אין האדון יכול למכור אמה עבריה, ולא ליתנה לאיש אחר, בין רחוק בין קרוב. ואם מכר או נתן – לא עשה כלום, שנאמר: "לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה" (שמות כא ח). וכן עבד עברי אינו יכול למוכרו לאחר, ולא ליתנו. ויראה לי שלא הוצרך הכתוב לאסור דבר זה באמה. אלא מפני שיש לו ליעדה לבנו, לכך נאמר: "לעם נכרי לא ימשל למכרה".

(יא) אין אמה עבריה נמכרת אלא למי שיש לה עליו או על בנו קידושין, כדי שתהיה ראויה ליעוד. כיצד? מוכר אדם את בתו לאביו. שאף על פי שאין האדון יכול ליעדה לו, ראויה היא לבנו, שהרי האמה בת אחיו. אבל אינו יכול למכור את בתו לבנו, מפני שאינה ראויה לאדון שהרי היא אחותו, ולא לבנו מפני שהיא אחות אביו.

(יב) יש לאדם למכור את בתו לפסולין, כגון אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. שאף על פי שהן בלאו – קידושין תופסין בהן.

(יג) המקדש בתו כשהיא קטנה, ונתאלמנה או נתגרשה – אינו יכול למוכרה, שאין אדם יכול למכור את בתו לשפחות אחר אישות. אבל מוכרה לשפחות אחר שפחות.

כיצד? מכרה לשפחות תחילה ויעד אותה האדון, ומת האדון או גירשה, וחזרה לרשות האב כשהיא קטנה – הרי האב מוכרה פעם שניה אפילו לכהן גדול. וכן אם נפלה לפני יבם מן היעוד, וחלץ לה אף על פי שהיא חליצה פסולה מפני שהיא קטנה – הרי נפסלה מן הכהונה. ויש לו למוכרה לכהן, הואיל וקידושין תופסין בה כמו שנתבאר.

(יד) המוכר את בתו, ויצאת בשנים או ביובל או בגרעון כסף, ועדיין היא קטנה – יש לו לחזור ולמוכרה פעם שניה כמו שאמרנו.

(טו) המוכר את בתו, ואחר כך הלך וקידשה לאחר, אם רצה האדון ליעד – מיעד. ואם לא יעד האדון, לא לו ולא לבנו, כשתצא מרשות אדון יגמרו קידושיה ותעשה אשת איש.

(טז) המוכר את בתו ופסק עם האדון על מנת שלא ליעד אותה, אם רצה האדון ליעד – מיעד. שהתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה – תנאו בטל.

דפוסעריכה

הלכה אעריכה

אמה העבריה היא הקטנה שמכרה אביה ומשתביא שתי שערות אחר י"ב שנה ותיעשה נערה אינו יכול למכרה אף על פי שעדיין יש לו רשות בה ויש לו לקדשה לכל מי שירצה אף הקטנה שהיא איילונית בסימניה ואינה ראויה להבאת שתי שערות יש לאביה למכרה כל זמן שהיא קטנה אבל הטומטום והאנדרוגינוס אינו נמכר לא כעבד עברי ולא כדין האמה העבריה.

הלכה בעריכה

אין האב רשאי למכור את בתו אא"כ העני ולא נשאר לו כלום לא קרקע ולא מטלטלין ואפילו כסות שעליו ואעפ"כ כופין את האב לפדותה אחר שמכרה משום פגם משפחה ברח האב או שמת או שלא היה לו לפדותה הרי זו עובדת עד שתצא.

הלכה געריכה

אמה העבריה נקנית בכסף או בשוה כסף ובשטר ואינה נקנית בפרוטה מפני שצריך לקנותה בדמים שראויין לגרעון כדי שתגרע פדיונה ותצא כיצד בשטר כותב על הנייר או על החרס בתי מכורה לך בתי קנויה לך ונותן ביד האדון ושטר אמה העבריה האב כותבו.

הלכה דעריכה

אמה העבריה עובדת שש שנים כעבד שמכרוהו ב"ד שנאמר כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ויוצאת בתחלת שבע ואם פגע בה יובל בתוך שש יוצאה חנם כעבד מת האדון אע"פ שהניח בן יוצאה חנם כנרצע שנאמר ואף לאמתך תעשה כן וכן מגרעת מפדיונה ויוצאה ואם כתב לה שטר שחרור ומחל על השאר יוצאה חנם כעבד.

הלכה העריכה

יתירה אמה העבריה שהיא יוצאה בסימנין כיצד כגון שהביאה סימנין ונעשית נערה יוצאה לחירות בלא כסף אפילו הביאה סימנין מאחר יום שלקחה הרי זו יוצאת לחירות שנאמר ויצאה חנם ריבה לה הכתוב יציאה אחרת בחנם יתר על העבד מפי השמועה למדו שהיא הבאת סימני נערות ותחזור לרשות אביה עד שתבגור ותצא מרשות אביה היתה הבת אילונית שאין לה ימי נערות אלא יוצאת מקטנותה לבגר כיון שבגרה תצא לחירות.

הלכה ועריכה

אין אמה העבריה יוצאה בראשי איברים שנאמר לא תצא כצאת העבדים וכן עבד עברי אם הפיל לו שינו או סימא לו עינו משלם לו כדין החובל בחבירו כמו שביארנו בהלכות חובל נמצאת למד שאמה העבריה נקנית בשני דברים בכסף או בשטר וקונה עצמה בששה דברים בשנים וביובל ובגרעון כסף ובשטר שחרור ובמיתת האדון ובסימנין.

הלכה זעריכה

יעד אותה האדון לעצמו או לבנו הרי היא כשאר ארוסות ואינה יוצאה באחד מכל אלו אלא במיתת הבעל או בגט ומצות יעוד קודמת למצות פדייה כיצד מצות יעוד אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי הרי את מאורסת לי הרי את לי לאשה אפילו בסוף שש סמוך לשקיעת החמה ואינו צריך ליתן לה כלום שמעות הראשונות לקידושין ניתנו ונוהג בה מנהג אישות ואינו נוהג בה מנהג שפחות ואינו מיעד שתים כאחת שנאמר יעדה וכיצד מיעדה לבנו אם היה בנו גדול ונתן רשות לאביו ליעדה לו הרי האב אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לבני.

הלכה חעריכה

אין האדון מיעד אמה העבריה לא לו ולא לבנו אלא מדעתה אף על פי שכבר קיבל אביה מעותיה שהרי הוא אומר יעדה מדעתה ואם מת האדון אין בנו יוכל ליעדה לו שהרי יוצאה לחירות במיתת האדון.

הלכה טעריכה

היעוד כאירוסין ואינו כנישואין לפיכך אינו מתטמא לה ולא יירשנה ולא מיפר נדריה עד שתכנס לחופה ואם שלש אלה לא יעשה לה לא יעדה לו ולא יעדה לבנו ולא נפדית בגרעון כסף ויצאה חנם בהבאת סימנין כמו שביארנו.

הלכה יעריכה

יתר על אותן הדרכים שקונה בהן עצמה כעבד עברי אין האדון יכול למכור אמה העבריה ולא ליתנה לאיש אחר בין רחוק בין קרוב ואם מכר או נתן לא עשה כלום שנאמר לעם נכרי לא ימשול למכרה בבגדו בה וכן עבד עברי לא יכול למכרו לאחר ולא ליתנו ויראה לי שלא הוצרך הכתוב לאסור דבר זה [באמה] אלא מפני שיש לו ליעדה לבנו לכך נאמר לעם נכרי לא ימשול למכרה.

הלכה יאעריכה

אין אמה העבריה נמכרת אלא למי שיש לה עליו או לבנו קידושין כדי שתהא ראויה ליעוד כיצד מוכר אדם את בתו לאביו שאע"פ שאין האדון יכול ליעדה לו ראויה היא לבנו שהרי האמה בת אחיו אבל אינו יכול למכור את בתו לבנו מפני שאינה ראויה לאדון שהרי היא אחותו ולא לבנו מפני שהיא אחות אביו.

הלכה יבעריכה

יש לאדם למכור בתו לפסולין כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט שאף על פי שהן בלאו קידושין תופסין בהן.

הלכה יגעריכה

המקדש את בתו כשהיא קטנה ונתארמלה או נתגרשה אינו יכול למוכרה שאין אדם יכול למכור את בתו לשפחות אחר אישות אבל מוכרה לשפחה אחר שפחות כיצד מכרה לשפחות תחלה ויעד אותה האדון ומת האדון או גרשה וחזרה לרשות האב כשהיא קטנה הרי האב מוכרה פעם שנייה אפילו לכהן וכן אם נפלה לפני יבם מן היעוד וחלץ לה אע"פ שהיא חלוצה פסולה מפני שהיא קטנה הרי נפסלה מן הכהונה ויש לו למכרה לכהן הואיל וקידושין תופסין בה כמו שנתבאר.

הלכה ידעריכה

המוכר את בתו ויצאה בשנים או ביובל או בגרעון כסף ועדיין היא קטנה יש לו לחזור ולמוכרה פעם שנייה כמו שביארנו.

הלכה טועריכה

המוכר את בתו ואחר כך הלך וקדשה לאחר אם רצה האדון לייעד מייעד ואם לא ייעד האדון לא לו ולא לבנו כשתצא מרשות האדון יגמרו קידושיה ותיעשה אשת איש.

הלכה טזעריכה

המוכר את בתו ופסק על האדון על מנת שלא לייעד אותה אם רצה האדון לייעד מייעד שהתנה על מה שכתוב בתורה שתנאו בטל.