פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אבן העזר טו כז

שולחן ערוך

קידש אשה והלכה למדינה אחרת ובאו עדים והעידו שמתה, ונשא את אחותה, ואחר כך נודע שלא מתה, אסור בשתיהן וצריכות שתיהן גט ממנו, וכל הדרכים השנויים בפרק האשה רבה ובפרק הזורק נוהגין בהם. ואם מתה אחת מהן, מותר בחבירתה. אבל אם הלכה אשתו הנשואה למדינה אחרת ובאו עדים והעידו שמתו, ונשא אחותה, ואחר כך נודע שלא מתה, אין אחותה צריכה ממנו גט, ואשתו מותרת לו, ומותר בקרובות שניה ושניה מותרת בקרוביו, ואם מתה ראשונה מותר בשנייה. וכן שאר העריות שנשאן בחזקת היתר ונמצאו ערוה, אינן צריכות גט, שאין קידושין תופסין בעריות (וכן כל זנות שמזנה עם הקרובות הנאסרות עליו מחמת אשתו, אין אוסרין אשתו עליו ומותר בקרובות שנייה (טור). ומיהו אם הקרובה רגילה לבא אצלו על ידי אשתו, כופין אותו לגרש אשתו (הגהות אלפסי שם)). ומפני מה הצריכו אחות ארוסתו גט? שמא יאמרו: תנאי היה באירוסין וכדת נשא אחותו; והואיל ויצאה אחותה בגט, אחותה שהיא ארוסתו הראשונה אסורה, כדי שלא יאמרו: נשא אחות גרושתו. אבל כשהלכה אשתו הנשואה אין לחוש לכך שיאמרו תנאי היה לו בנישואין, דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, הילכך כולי עלמא ידעי דנישואי שנייה אינם כלום:

מפרשים

חלקת מחוקק

(ז) ומותר בקרובות שנייה:    מל' זה משמע אפילו בחייה וכמו שכתב (אח"ז) דברגילה לבא אסורה משמע דבאינה רגילה מותרת ולעיל סעיף י"ג סתם דוקא בת אנוסתו לאחר מיתה (מותרת לו) אבל בחייה אסורה לו כדאיתא בגמ' (ר"פ נושאין על האנוסה) ואם כנס פסק לעיל (בהג"ה סעיף י"ג) דלא יוציא משמע אפילה ברגילה לבא אצלו:

בית שמואל

(כ) ובאו עדים:    אבל ע"א אינו נאמן שמתה אשתו שישא אחותה כמ"ש בתוס' ונ"י פ' האשה רבה ובמלחמות ה' ובמגיד אלא הב"י כתב בשם רש"י דס"ל ע"א נאמן והיינו מ"ש שם ע"א בא ואמר מתה אשתו ואין מוכרח די"ל דאין כוונתו דמותר לישא אחותה ע"פ ע"א אלא רש"י פי' כן משום הא דאסורה אשת גיסו לגיסו ע"כ איירי בע"א דאי בשני עדים אינה נאסרת לדינא דמתני' דהא הוי אנוסה מ"ה פי' כל מתני' איירי בע"א ולא ניחא ליה פי' תו' דבבא זו לישא אחותה איירי בשני עדים אלא כל מתני' איירי בע"א ונ"מ לענין אם עבר ונשא וע"א שמעיד שמת אשת א' ורוצה לישא אשה אחרת נראה דאין ע"א נאמן משום חרם רבינו גרשום כמ"ש ביורה דעה סי' קכ"ז ובש"ס פ' האשה רבה כל דבר שהוא בחזקת איסור אינו נאמן ע"א להוציא מחזקתו:


(כא) ומותר בקרובות שניה:    פירוש דמותר ליקח בתה וכתב בדרישה וב"ח דוקא אחר מיתת השניה מותר ליקח בתה ולא בחייה כמ"ש בסעיף י"ג וט"ז חולק עליהם וכתב דל"ד לשם דשם איכא חשש זנות אבל כאן נשא בטעות וליכא חשש זנות ולא חשדינן אותה, מיהו קצת ראייה לדבריהם מדהוא אסור בקרובות אנוסתו ובודאי ליכא חשש דיבוא עוד באונס עליה אלא כיון דהיו יחדיו בקירוב בשר אף על גב בתחלה באונס או בטעות מ"מ יש חשש זנות עכשיו:


(כב) ומותר בקרובות שניה:    מלשון זה משמע אפילו בחייה וליתא כי בחייה אסור כמ"ש בסי"ג ומ"ש כופין אותו לגרש כ"כ הש"ג ודין זה צ"ע דהא הנ"י כתב ספ"ב דיבמות דאיתא בתו' כל אלו דתנן שם דאל ישא אם כנס לא יוציא כיון דאין חשש איסור בגופן אלא חשש שתזנה עמו כמ"ש בהגה סי"ג אף על גב שם כ' דין זה באנוסה לאו דוקא ואפי' במפותה נמי הדין כן כמ"ש הרמב"ם פ"ב ה"א ואיך פסק דכופין אותו להוציא אף ע"ג שכתב כאן דרגילה לבא אצל אשתו מ"מ אינו אלא חשש שמא תזנה עמו גם ספ"ב שם נמי הטעם מבואר משום נשי לגבי נשי שכיחי ומ"מ בדיעבד לא יוציא ומנ"ל לחלק בין שכיח לרגיל ואפשר הש"ג ס"ל מה דתנא בתו' כל אלו לא יוציא היינו בחשד אבל אם בודאי בא עליה כופין להוציא, אבל הנ"י מפרש הטעם כל שאינו איסור בגופו אלא חשש שמא תזנה עמו אפילו אם בודאי בא עליה אין כופין אותו להוציא וכן ס"ל לרמב"ם וכן עיקר, וכן מצאתי בט"ז:


באר היטב

(ה) ובאו עדים:    דוק' עדים אבל ע"א אינו נאמן שמתה אשתו שישא אחותה ב"ש. גם אינו נאמן ע"א שמעיד שאשתו מת ורוצה לישא אשה אחרת משום חר"ג עיין ב"ש.


(ו) שניה:    ר"ל דמותר ליקח בתה. כתב ב"ח ודרישה דוק' אחר מיתת השניה מותר ליקח בתה ולא בחייה כמ"ש סעיף י"ג. וט"ז חולק עליהם דלא דמי להתם. וב"ש הסכים עם הדרישה וב"ח.


(ז) לגרש אשתו:    ב"ש חולק וכ"כ ט"ז דאין כופין אותו לגרש ע"ש.







▲ חזור לראש