שולחן ערוך אבן העזר קע טז

ביאת בן תשעה כמאמר בגדול. לפיכך, בא על היבמה, פסלה על כל האחים. ואם אחר שבא עליה חזר אחיו הגדול ובא עליה או על צרתה, או עשה מאמר או נתן גט או חלץ לה או לצרתה, פסלה על הקטן. וכן אם חזר הקטן ובא על צרתה, או שאחיו בן ט' בא עליה או על צרתה, פסלה עליו כדין מאמר אחר מאמר. וכן אם עשה הגדול מאמר ביבמה, וחזר אחיו בן ט' ובא עליה או על צרתה, פסלה כדין מאמר אחר מאמר. ומאמר של בן ט' אינו חשוב כמאמר הגדול, ואינו מועיל אלא בתחלה, אבל לא בסוף. כיצד, עשה קטן מאמר, מועיל לפסלה על האחים. אבל אם עשה הגדול מאמר, וחזר בן ט' ועשה מאמר בה או בצרתה, אינו מועיל לפסלה על האח הגדול. אבל מאמרו של בן ט', אחר מאמר בן ט', אכא למימר שמועיל, כיון שמאמר הראשון מבן ט'. וגט וחליצה, אין לקטן כלל, לא בתחלה ולא בסוף:

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(יב) ומאמר של בן ט' וכו': באמת לא מצינו שום טעם למה מאמר של קטן מהני לפי הטעם ר"פ ר"ג שהבאתי רס"ז דמאמר מהני בגדול הטעם דגזרינן הואיל ומאמר היינו קידושין מהני בעלמא וביבמה לא מהני יאמר אף הביאה לא מהני א"כ בקטן דאינו קונה לא שייך גזירה זו והנה פ"ק דקדושין דף י"ט איתא שם דרש"י ותוס' מחולקים בקטן הבא על יבמתו לרש"י קונה אותה מדאורייתא לכל מילי רק הבא עליה אין חיבי משום א"א לפ"ז י"ל דאיכ' נמי צד איסור דאוריית' אם בא עליה אחיו אחר שבא עליה הקטן משום איסור אשת אחיו והוי כמו החולץ בא עליה בזה שפיר הגזירה מדקדושין וביאה של קטן בעלמא אינו כלום יאמרו ביבמה ג"כ אינו כלום ויבא עליה אחיו אבל לשיטת התוס' דס"ל דביאה של קטן ביבמה מדרבנן כמו מאמר דגדול א"כ מנ"ל לגזור אטו ביאה כיון אחר הביאה ג"כ אין איסור, ועיין במגיד פ"ה הביא ג"כ פלוגתא זו וצ"ע, וליורשה ולטמא לה תלי' נמי בפלוגת' זו כמ"ש שם לפ"ז אפשר מ"ש רש"י בנדה דזוכה בנכסי אחיו והבאתי ריש סימן קס"ז י"ל רש"י לטעמיה דס"ל דהוי קנין גמור אבל לשיטת שאר פוסקים אינו זוכה בשום דבר מדין עד שיגדיל:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}