פתיחת התפריט הראשי

טור אבן העזר קעו

טורעריכה

מי שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזו קידש, אפילו לא הוכרו מעולם שלא ניתנו לביאה, הוו קידושין, וצריך גט לכל אחת ואחת.

מת ולו אח, חולץ לשתיהן, שאינו יכול לייבם לאחת ולחלוץ לשניה שמא ישא אחות זקוקתו, ולא לחלוץ לאחת ולייבם לשנייה שמא ישא אחות חלוצתו.

היו לו שני אחין, אחד חולץ ואחד מייבם לשניה, שאם היא זקוקתו הרי טוב, ואם אינה זקוקתו היא לו כאשה נכרית, ואחות זקוקה אינה שהרי כבר חלץ אחיו לאחותה.

קדמו שני אחין וכנסו את שתיהן, אין מוציאין אותן מידן, שכל אחד ואחד יאמר הזקוקה נזדמנה לי, ואפילו לא נזדמנה לי הזקוקה פקע האיסור כשייבם אחיו.

וכתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל: דוקא היכא שכל אחד ואחד אומר כנסתי הזקוקה, אבל מי שעבר וייבם אחות זקוקתו בודאי יוציא, כיון שבא עליה באיסור בודאי צריך להוציא. ואפילו הכי דוקא שקדמו וכנסו קודם שנמלכו בבית דין, אבל אם נמלכו בבית דין ואמרו להם שיחלוץ האחד וייבם השני והלכו שניהם וייבמו, יוציאו כיון שעברו על דברי בית דין.

שנים שקידשו שתי אחיות, זה אינו יודע איזו קידש וזה אינו יודע איזו קידש, ומתו ולזה אח ולזה אח, כל אחד חולץ לשניהם ואין שום אחד מהם יכול לייבם כדפירשתי לעיל.

לזה אחד ולזה שנים, היחיד חולץ לשתיהן, והשנים אחד חולץ לאחת תחילה ואחר כך מייבם השני לשניה, אבל לא ייבם קודם שיחלוץ היחיד אפילו אחר חליצת אחיו שמא יפגע ביבמה לשוק.

קדמו השנים וכנסו אחר שחלץ היחיד, אין מוציאין מידם אפילו שניהם כהנים, שכל אחת אינה אלא ספק חלוצה שחליצת אחת מהם אינה כלום, וספק חלוצה לא גזרו בה רבנן.

היו לזה שני אחין ולזה שני אחין, אחיו של זה חולץ לאחת ואחיו של זה חולץ לאחרת, ואחר כך בא האח השני של זה ומייבם חלוצתו של זה, והאח השני של זה מייבם חלוצתו של זה. ואם קדמו שני האחים של האחד וחלצו לשתיהן, לא ייבמו השני האחין האחרים של השני לשתיהן, אלא אחד חולץ ואחד מייבם לשנייה. קדמו השנים האחרונים וכנסו אחר שחלצו שנים הראשונים, אין מוציאין מידם.

מי שהלך בעלה למדינת הים ושמעו שמת וניסת ואחר כך בא בעלה, ומתו שניהם ולזה אח ולזה אח, אחיו של זה ושל זה חולצין ולא מייבמין.

האשה שהיו לה בנים ולכלתה בנים, וילדה היא וכלתה שני זכרים במחבא ונתערבו הבנים, וגדלו התערובות ונשאו נשים ומתו, בני הכלה חולצין לשתיהם תחילה ולא מייבמין, שכל אחת משתיהן ספק אם היא אשת אחיו שהיא מותרת לו, או אם היא אשת אחי אביו שהיא ערוה לו, ובני הזקנה אחר חליצת בני הכלה חולצין או מייבמין, שאם היא אשת אחיו הרי היא יבמה, ואם היא אשת בן הכלה הרי היא אשת בן אחיו ומותרת לו שכבר נחלצו.

מתו הבנים הודאין של הזקנה והכלה, והספקות קיימין, הספקות לנשי בני הזקנות חולצין ולא מייבמין שהיא ספק אשת אחי אביו, ולנשי בני הכלה אחד מהספקות חולץ לה תחילה, והשני מייבם ממה נפשך, אם זה שחלץ בן הכלה הוא, הרי חלץ לאשת אחיו ואם כן הספק השני הוא בן הזקנה ומותר לו לישא אשת בן אחיו אחר שנחלצה מיבמה, ואם זה שחלץ תחילה הוא בן הזקנה, הרי חלץ לאשת בן אחיו ולא עשה ולא כלום, אם כן הספק השני הוא בן הכלה והרי הוא מייבם את אשת אחיו.

מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים וניסת, וילדה ואין ידוע אם הוא בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון, והיו לה בנים מן הראשון ומן השני, וגדל הספק ונשא אשה ומת, בנים מן הראשון ומן השני חולצין ולא מייבמים, שלכל אחד מהם הוא בספק שמא אחיו הוא מן האם ולא מן האב. וכן הספק לנשותיהן חולץ ולא מייבם.

היו לראשון ולשני לכל אחד בן אחד מאשה אחרת ומתו, זה הספק חולץ או מייבם לנשותיהם, שאם הוא אחיו מאביו הרי היא יבמתו, ואם אינו אחיו נכרית היא לו ומותר בה כיון שאין לה יבם אחר שתהא זקוקה לו.

מת הספק, אחד משני הבנים הודאי חולץ לה תחילה, והשני מייבם ממה נפשך, אם הוא אחיו הרי היא יבמתו, ואם אינו אחיו נכרית היא לו וכבר נחלצה מהאח האחד שהוא יבמה.

ה' נשים שהיה לכל אחת בן ידוע, ונתערבו חמשתן וילדו כאחת במחבואה, וגדלו התערובות ונשאו נשים ומתו ונפלו נשותיהן לפני ה' הבנים הודאין שאין אחד מהם יודע איזו היא אשת אחיו, זו היא תקנתם, ארבעה מהודאין יחלצו לאחת והחמישי ישאנה אחר שנחלצה ד' חליצות, שאם היא אשת אחיו הרי היא יבמה, ואם אינה אשת אחיו נכרית היא לו וכבר נחלצה מיבמה, שאחד מאלו הד' שחלצו לה היה יבמה. וכן השניה, חולצין לה ד' והחמישי ישאנה.

נמצא שחמשתן נושאין ה' נשים אחר שנחלצה כל אחת ואחת ד' חליצות. והוא הדין נמי שאחד יכול לישא כולן אחר שיחלצו לה הד', אלא שזה יותר טוב, שמא יזדמן לכל אחד לייבם את יבמתו.

ואם מת אחד מהבנים הודאין, ד' הספקות יחלצו לה והחמישי ייבם.

היו קצת הודאין כהנים וקצתם אינם כהנים, הכהנים חולצים ולא מייבמים שמא יפגעו בחלוצה, ושאינם כהנים מייבמים.

היו קצת הודאין שיש להם באלו הספקות אחים שהם אחים מן האם שלא מן האב, וגם יש לו בהן אחים מן האב, חולצים ולא מייבמין. כגון יעקב נשא לאה והיה לה בן מבועז, ואשה אחרת שיש לו לבועז ילדה עם לאה אשת יעקב ועם שלש אחרות במחבואה, נמצא שבן בועז מלאה יש לו בתערובות אח מאם שלא מן האב שהוא בן לאה מיעקב, ובן בועז מאשתו האחרת הוא אחיו מן האב, לפיכך אינו יכול לייבם לשום אחת שמא היא אשת אחיו מאמו.

מקצתם כהנים ומקצתם שיש להם אחים מן האם, אלו ואלו חולצים ולא מייבמים.

בית יוסףעריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

מי שקידש אחת מב' אחיות ואינו יודע איזו קידש כו' משנה בפ"ב דיבמות (כג:) מי שקידש אחת מב' אחיות ואינו יודע איזו קידש נותן גט לזו וגט לזו מת ולו אח אחד חולץ לשתיהן היו לו ב' אחד חולץ ואחד מייבם קדמו וכנסו אין מוציאין מידם ובגמרא שם ש"מ קידושין שאינם מסורין לביאה הוו קידושין הב"ע כשהוכרו ולבסוף נתערבו וכתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל האי קושיא והאי פירוקא אליבא דרבא הוא דסבר קידושין שאינם מסורה לביאה לא הוו קידושין ולית הילכתא כוותיה דקי"ל כאביי ביע"ל קג"ם והא חדא מינייהו הילכך בין הוכרו ולבסוף נתערבו בין לא הוכרו כלל נותן גט לזו וגט לזו כפשטא דמתניתין עכ"ל ומ"ש רבי' בשם הרא"ש דוקא בשכל אחד וא' אומר כנסתי הזקוקה כו' שם אהא דתנן קדמו וכנסו אין מוציאין מידם מתיב בגמרא ומ"ש מהא דתנן ד' אחים ב' מהם נשואים ב' אחיות ומתו הנשואים את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות התם משום זיקה הכא כל חד וחד אימור דידיה קא מתרמיא ליה וכתב הרא"ש מזה יכול לדקדק דוקא משום דאימור דידיה קא מתרמי ליה אבל המייבם אחות זקוקתו יוציא ונ"ל שיש עוד לדקדק דוקא קדמו וכנסו שלא נמלכו בב"ד אבל אם נמלכו בב"ד ואמר להם שיחלוץ הא' וייבם הא' והלכו שניהם וייבמו מוציאין מידן ואף ע"ג דאימר כל חד וחד דידיה מתרמי ליה כיון שעברו על דברי ב"ד מוציאין וכך משמע מתוך פירש"י ז"ל עכ"ל:


שנים שקידשו ב' אחיות זה אינו יודע איזו קידש וזה אינו יודע איזו קידש ומתו ולזה אח ולזה אח וכו' עד וקדמו השנים האחרונים וכנסו אחר שחלצו שנים הראשונים אין מוציאין מידם משנה וגמ' שם:


מי שהלך למ"ה ושמעו שמת וניסת ואח"כ בא בעלה ומתו שניהם ולזה אח ולזה אח אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מייבמין משנה פרק האשה רבה (דף פו) ובגמרא (דף צא:) אחיו של ראשון חולץ מדאורייתא ולא מייבם מדרבנן אחיו של שני חולץ מדרבנן ולא מייבם לא מדאורייתא ולא מדרבנן ופירש"י ולא מייבם מדרבנן. רבנן קנסוה: אחיו של שני חולץ. דמדאורייתא לא קא רמיא עליה ורבנן הוא דאצרכוה חליצה משום גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה כדאמרינן לגבי גט:


האשה שהיו לה בנים ולכלתה בנים וילדה היא וכלתה שני זכרים במחבא ונתערבו הבנים וגדלו התערובות ונשאו נשים ומתו וכו' עד א"כ הספק השני הוא בן הכלה והרי הוא מייבם את אשת אחיו משנה שם בפרק נושאין (דף צט):


מי שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים וניסת וילדה ואין ידוע אם הוא בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון והיו לה בנים מן הראשון ומן השני וכו' עד וכבר נחלצה מן האח האחר שהוא יבמה ג"ז משנה שם (דף ק.):


חמש נשים שהיה לכל אחת בן ידוע ונתערבו חמשתן וילדו כאחת במחבואה וכו' עד סוף הסימן גם זה משנה שם:

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

מי שקידש אחת מב' אחיות וכו' משנה פ"ב (דף כ"ג) ומ"ש מת ולו אח וכו' כן פירש"י לשם ומשמע דבייבומי ברישא ליכא משום אחות חלוצתו ולהכי קאמר דאיסוריה משום אחות זקוקתו וקשה דא"כ אמאי לא תני ברישא באח אחד אם קדם וכנס לאחת וחלץ לשנייה דאין מוציאין כי היכי דתני בסיפא בשנים דהא ברישא נמי אם קדם וכנס לאחת וחלץ לשנייה ליכא משום אחות חלוצתו אלא דאיכא ספק אחות זקוקתו ואזלינן לקולא ואמרינן דפקע זיקה למפרע כשחלץ לשנייה וי"ל דבאח אחד כיון שע"י עצמו שחלץ לשנייה פקע זיקה למפרע לא הקילו אבל בנ"י מפורש דדוקא בחלץ תחילה הוא דמוציאין כיון דאיכא ספיקא דהיא באיסור תחתיו דהיינו איסור אחות חלוצתו אבל בכנס תחלה ואח"כ חלץ דפקע זיקה למפרע אין מוציאין מידו והכי מסתבר טפי ולא קשה א"כ אמאי לא תני ברישא באח אחד קדם וכנס אין מוציאין מידו דיש לתרץ דלא פסיקא ליה כיון דבקדם וחלץ ואח"כ כנס אסירא ליה להכי שבקא ותני להך בבא בסיפא קדמו וכנסו דממילא שמעינן דברישא נמי היכא דליכא איסורא אלא משום ספק אחות זקוקתו אין מוציאין כיון דפקע זיקה למפרע ולא משמע הכי מדברי שאר פוסקים שסתמו וכתבו כלשון המשנה וכמ"ש רבינו:

ומ"ש וכתב א"א הרא"ש דוקא וכו' ע"ל בס"ס י"ח ובמ"ש לשם ועיין עוד בס"ס קמ"א ובסי' קע"ה:

שנים שקידשו ב' אחיות וכו' משנה שם ופירש"י דכל חד וחד מינייהו אסור לייבומי דדלמא באחות זקוקתו פגע עכ"ל כלומר אפי' היכא דליכא למיחש ליבמה לשוק כגון דחד חליץ לשתיהן מעיקרא ואחות חלוצתו נמי לא הויא כיון דייבם לחדא ברישא ולכי חליץ בתר הכי לשנייה פקע זיקה למפרע ואפ"ה אסור לייבומי לכתחלה דדלמא קעביד איסורא מעיקרא דפגע באחות זקוקתו ומשמע דבקדם וכנס לא מפקינן מיניה כיון דליכא אלא ספק אחות זקוקתו והא דלא תני לה הכא קדם וכנס משום דלא פסיקא שהרי בחלץ תחלה איכא איסורא כדלעיל:

לזה אחד ולזה שנים וכו' משנה שם:

ומ"ש ואפי' שניהם כהנים שם תני שילא ואפי' שניהם כהנים וכו' ואף ע"ג דבגמרא איתא להא ברייתא אפיסקא דסיפא דהיו לזה ב' ולזה ב' כתבה רבינו בהיו לזה א' ולזה ב' דבמציעתא משום דלפי הטעם אין חילוק ותלמודא דקבעה לה אסיפא היינו משום דס"ל דממשנה יתירה דסיפא דייק שילא הכי אבל במציעתא איכא למימר איידי דתני אחד חולץ ואחד מייבם תני נמי אם קדמו וכנסו אין מוציאין מידם אבל בסיפא דהך בבא דקדמו ב' וחלצו לא ייבמו השנים אלא א' חולץ ואחד מייבם לא איצטריכא ליה כלל דהיינו מציעתא בע"כ דלא תני לה אלא משום הך דקדמו וכנסו וכו' לאשמעי' דאפי' שניהם כהנים אין מוציאין וממילא שמעינן דאף במציעתא נמי הכי דינא אלא דמסיפא מוכח הכי:

היו לזה ב' אחין וכו' משנה שם ובסמוך כתב דאפילו שניהם כהנים וה"ה הכא:

מי שהלך בעלה למ"ה וכו' משנה ר"פ האשה רבה ובגמרא אחיו של ראשון חולץ מדאורייתא ולא מייבם מדרבנן דרבנן קנסוה דה"ל למידק אחיו של שני חולץ מדרבנן לא מייבם לא מדאורייתא ולא מדרבנן ופסק הרי"ף והרא"ש לשם דבין נישאת ע"פ ע"א ובין נישאת ע"פ ב' עדים בכל ענין קנסוה ולא אמרינן כניסה ע"פ ב' עדים מאי ה"ל למיעבד ולפיכך כתב רבינו בסתם ושמעו שמת וכו' לומר דבכל ענין הוה דינא הכי ודלא כרב פסק לעיל בסימן י"ז:

חמש נשים וכו' עד סוף הסימן בפ' נושאין ויש להקשות אמאי תנן חמש נשים וכדפריך בריש ד' אחין א"ה תלתא נמי ויראה לי דלרבותא תני חמש נשים להיכא שיש למקצתן בהן אחין מן האם שלא מן האב דל"מ ד' דהתם ודאי כיון דחדא כי מתייבמה עדיין נשארו ג' ואיסורא ברובא איתא וכי מתייבמה תו חבירתה ונשארו שתים נעשית גיף האיסור והלכך אפי' מתייבמת תו שלישית נשארה הרביעית באיסורא קמא אבל בחמש נשים סד"א דכי מתייבמת שלישית איסורא ברובא איתא והמיעוט הנשארים מותרים לייבם אחר שחלצו לה הד' קמ"ל דלא ובהא מתיישב מאי דהדר תני בברייתא מקצתם כהנים ומקצתן אחין מן האם אלו ואלו חולצין ולא מייבמין דלכאורה בבא שאינה צריכה היא דהא תני לה רישא מקצתן כהנים וכו' אבל למאי דפי' אתי שפיר דאתא לאשמועינן דלא תימא דדוקא במקצתן אחין מן האב בלבד התם הוא דאמרינן דאחין מן האם חולצין ולא אמרי' כיון דאיכא ה' נשים דבג' שנפרשו לשם הוא האיסור דאיסורא ברובא איתיה שהרי אין שם אלא פרישה בעלמא אבל במקצתן כהנים ומקצתן אחין מן האם דאיכא למימר כיון דכהנים חולצין ולא מייבמין ושריא לעלמא ה"ל כאילו נאבדה מן העולם ואיסורא ברובא איתיה והשנים הנשארים מותרין להתייבם לאחר שחלצו לה הד' ולא חיישינן דילמא נסיב אשת אחיו מן האם קמ"ל דלא ודוק. ועיין בי"ד סימן ק"י: