פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך אבן העזר קעב

השולחן ערוך בויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחץ כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן בשולחן ערוך יחד עם נושאי כליו. וראה גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן קעב | >>

ראו סימן זה בתוך: טור אבן העזר · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים:    alhatorah.org Sefaria.org

דין יבם סריס וחרש שוטה וקטן וטומטום, וכן היבמה
ובו ששה עשר סעיפים:
אבגדהוזחטייאיביגידטוטז
העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.

  • סימן זה נכתב בכתיב חסר. יש להפוך כל המילים החסרות לכתיב מלא ולמחוק תבנית בעבודה והודעה זו

סעיף אעריכה

סריס חמה (פרוש: שנסתרס על ידי קדחת, ערוך), ואילונית (פרוש אילונית, שיש לה טבע זכר, כלומר שאינה יולדת, ואילונית נגזר מאיל שהוא זכר הצאן), אינם בני חליצה ויבום. לפיכך, אילונית ודאית שחלצה, לא נפסלה לכהנה. וכן סריס חמה שחלץ, או שחלצו לאשתו, אינו כלום.

הגה: היה ספק סריס, חולץ. ולא מחזקינן לה בודאי סריס, אלא אם ראו בו, שנולד, אחד מסימני סריס, כגון שהטיל מים ולא עשה כפה; אבל בלאו הכי יש לחוש שנתקלקל אחר לדתו, וצריך לחלץ (ריב"ש סימן תע"ד).

היה לאילונית ודאית, צרה, מתרת להתיבם:

סעיף בעריכה

ספק אילונית, חולצת ולא מתיבמת.

סעיף געריכה

סריס אדם (פרוש, שנסתרס ונחתך בידי אדם), שהיה לו שעת הכשר, חולצין לאשתו או מיבמין, והוא חולץ ואינו מיבם, מפני שפסול לבא בקהל. ואם עבר ובא עליה, קנה, ומוציא בגט.

ואם היה יבמתו גירת או שאר אשה המתרת לפצוע דכא, מתר ליבמה (נ"י פ' הערל):

סעיף דעריכה

אלו הם סימני אילונית: כל שאין לה דדים, ומתקשה בשעת תשמיש, ואין לה שפולי מעים כנשים, וקולה עבה, ואינה נכרת בין איש לאשה.

ויש אומרים דבאחד מאלה נקראת אילונית (טור):

סעיף העריכה

אלו הם סימני סריס חמה: כל שאין לו זקן, ושערו לקוי, ובשרו מחליק, וכשמטיל מים אינו עושה כפה, ושכבת זרעו דיהא, ואין מימי רגליו מחמיצין, ורוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל, וקולו לקוי, ואינו נכר בין איש לאשה.

הגה: היו לו שתי שערות בזקנו, אינו סריס אלא עד שיהיו לו כל הסימנים הללו (טור). אבל אם לא הביא שתי שערות בזקנו, אפלו אין בו רק אחד מהסימנים הללו, הוי סריס (המ"מ פ"ה דאשות וכן משמע בטור). היו לו שתי שערות בשאר הגוף, אינו סריס, אף על פי שיש לו כל הסימנין הללו (טור):

סעיף ועריכה

בני כמה שנים יהיו לשיהיו נדונים כאילונית וסריס על פי סימנים הללו, נתבארו בהרמב"ם פרק שני מהלכות אשות, ובסימן קנ"ה.

הגה: סעיף י"ג לענין אילונית, והוא הדין לסריס. ויש אומרים דאין לדון עכשו דין סריס ודאי, דחישינן שמא היה לו שערות ונשרו, או שהיו לו גמות, ואין אנו בקיאין (עין בריב"ש סימן תע"ד), כמו שנתבאר לעיל סימן קנ"ה לענין מאון. לכן דינינן לה בספק סריס, וחולץ, וכן ראוי להורות:

סעיף זעריכה

מי שחתכו או נתקו או מעכו גידיו או ביציו, בידי אדם, נקרא סריס אדם; וכשיהיה בן י"ג שנה ויום אחד, נקרא גדול, שאין זה מביא סימנים לעולם:

סעיף חעריכה

אנדרוגינוס, אינו בר חליצה ויבום. ויש אומרים שדינו כזכר לכל דבר:

סעיף טעריכה

טמטום, חולץ ולא מיבם, מפני שהוא ספק. ואם נקרע, ונמצא זכר, רצה חולץ, רצה מיבם. ויש מי שאומר, שהוא ספק, ולחמרא:

סעיף יעריכה

הזקן ביותר, שתש כחו וכשל, דינו כסריס אדם לענין חליצה ויבום, אלא שאם בא על יבמתו מתר לקימה:

סעיף יאעריכה

החרשת והשוטה והקטנה, מתיבמות ולא חולצות. ואם רצה היבם לגרש החרשת בגט אחר שיבעל אותה, הרי זה מגרש:

סעיף יבעריכה

חרש שוטה וקטן, אינם בני חליצה, אבל מיבמין. והחרש, אם נפלה לו מאחיו פקח, אינו יכול להוציא לעולם. אבל אם נפלה לו מאחיו חרש, יכול להוציא בגט אחר שיבעל. והקטן, יוציא בגט, אם בא עליה לאחר שהגדיל; ואם לאו, צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו:

סעיף יגעריכה

שני אחים, אחד פקח ואחד חרש, נשואים לשתי נשים פקחות, מת חרש בעל הפקחת, אחיו הפקח רצה חולץ רצה מיבם. מת פקח בעל הפקחת, אחיו החרש אינו יכול לחלץ, וכונס, ואינו מוציא לעולם:

סעיף ידעריכה

שתי אחים פקחים נשואים שתי נשים, אחת פקחת ואחת חרשת, מת פקח בעל החרשת, אין החרשת בת חליצה, אלא כונס, ואם רצה אחר כך להוציא בגט, יוציא. מת פקח בעל הפקחת, אחיו, רצה חולץ, רצה מיבם:

סעיף טועריכה

שני אחים, אחד חרש ואחד פקח, נשואים לשתי נשים, אחת חרשת ואחת פקחת, פקח לפקחת, וחרש לחרשת, מת חרש בעל החרשת, אחיו הפקח כונס, ואם רצה אחר כך, יוציא בגט. מת פקח בעל הפקחת, אחיו החרש כונס, ואינו מוציא לעולם. הסומא, מיבם,

הגה: ואינו חולץ; ואם חלץ, חליצתו כשרה (טור). ונראה לי, שאם אין כאן אח, אלא הוא, חולץ לכתחלה, מאחר שאי אפשר בענין אחר. וע"ל סימן קמ"ט בפרוש החליצה סעיף ס"ד:

סעיף טזעריכה

אשת קטן ואשת השוטה, פטורה מן החליצה ומן היבום. אבל אשת החרש, והזקנה, והעקרה, הרי הם כשאר כל הנשים, וחולצת או מתיבמת: