ירושלמי יבמות י ו
<< | ירושלמי · מסכת יבמות · פרק י · הלכה ו | >>
הקטע המקביל ב:
משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הלכה ו משנה
עריכהמי שהלכה אשתו למדינת הים באו ואמרה לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואחר כך באת אשתו מותרת לחזור לו הוא מותר בקרובות שנייה והשנייה מותרת בקרוביו ואם מתה הראשונה מותר בשנייה אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואחר כך אמרו לו קיימת היתה ומתה הוולד הראשון ממזר והאחרון אינו ממזר רבי יוסי אומר כל שהוא פוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו וכל שאינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה מאביה מתה ונשא את אחותה מאמה מתה ונשא את אחותה מאביה מתה ונשא את אחותה מאמה מותר בראשונה ובשלישית וחמישית ופוטרות צרותיהן ואסור בשניה וברביעי' ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה ואם בא על השנייה לאחר מיתת הראשונה מותר בשנייה וברביעית ופוטרות צרותיהן ואסור בשלישית ובחמישית ואין אחת מהן פוטרת צרתה
הלכה ו גמרא
עריכהכתיב (במדבר ה) ושכב איש אותה שכיבתה אוסרתה ואין שכיב' אחרת אוסרתה ואמר אף הכא (שם) תחת אישך פרט לאונסין אמר רבי מתנייה גזרו על דבר שהוא מצוי ולא גזרו על דבר שאינו מצוי דרך האיש לצאת למדינת הים אין דרכה של אשה לצאת למדינת הים תני אמר רבי יודה מודין בית שמאי ובית הלל בבא על חמותו שפסל את אשתו ועל מה נחלקו בבא על אחות אשתו שב"ש אומרים פסל ובית הלל אמרו לא פסל חברייא בשם רבי יוחנן טעמא דרבי יודה (ויקרא כ) באש ישרפו אותו ואתהן מה אנן קיימין אם לענין שריפה אין נשרפת אלא אחת אלא אם אינו עניין לשריפה תניהו ענין לאיסור עד כדון כרבי עקיבה כרבי ישמעאל תני ר' ישמעאל באש ישרפו אותו ואתהן הוא ואת שנייא והיו בית שמאי דנין מה במקום שבא איסור הקל על איסורה הקלה אסר את אוסריו כיון שבא איסור החמור על איסורה החמורה אינו דין שנאסור את אוסריו והיידין איסור קל אמר רבי יוחנן ראשה דפירקא וההן נוקל אינו אלא חומר שנייא היא שנישאת לו דרך היתר רבי הושעיה רבה אמר במחזיר את גרושתו משנישאת היא מתניתא למה לי משנישאת אפילו משנתארסה בגין דרבי יוסי בן כיפר דר"י בן כיפר אמר מן האירוסין מותרת רבי ליעזר אומר ביבמה שנפלה לפני שני יבמין היא מתניתא עשה בה אחד מהן מאמר ואח"כ בא עליה השני למה לי עשה בא מאמר אפילו לא עשה בה מאמר למה לי בא עליה אפי' לא בא עליה בגין בית שמאי בגין רבי שמעון דתני אמר רבי שמעון לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בבא על אחות אשתו שלא פסל את אשתו ועל מה נחלקו בבא על חמותו שבית שמאי אומרים פסל ובית הלל אומרים לא פסל והיו בית הלל דנין האיש מותר בכל הנשים והאשה מותרת בכל האנשים קידש' הוא אסרה והיא אסרתו מרובה איסור שאסרה מאיסור שהיא אוסרתו שהוא אוסרה לילך להינשא לאיש זר והיא לא אסרתו אלא על קרובותיה בלבד והרי הדברים קל וחומר מה אם היא שאיסורה איסור מרובה ושגגה עליו באיסורה ולא נאסרה אלא למותר לה הוא שאיסורו איסור ממועט ושגג באיסורו אינו דין שלא יהא אסור אלא למותר לו הדין דין בשוגג במזיד מניין תלמוד לומר אותה אותה שכיבתה אוסרתה אין שכיבת אחרת אוסרתה אימי אבוי דשמואל בר אימי בשם רב יהודה הלכה כר"ש אתא עובדא קומי ר' מנא ואפיק לה דהוא סבר כר"י אלא שהיתה מתרגלת לבוא אצלו ר' בא ורב המנונא ורבי זעירא תרויהון אמרין זהו ראשו של פרק מה אמר ר' יוסה בשאר כל הדברים נישמעינה מן הדא רבי יוסי אומר כל שהוא פוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו וכל שאינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו ואמר רבי בא ורב המנונא ורבי זעירא תרויהון אמרין זהו ראשו של פרק ר' הילא בשם רבי שמעון בן לקיש אחות אשתו נשואה הואיל והוא פוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו ואחות אשתו פנויה הואיל ואינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו דמר רבי הילא בשם ר' שמעון בן לקיש צריכה הימנו גט והיך עבידא גבר אית ליה ברתא וחורגא ואינתו אית לה ברתה וחורגה ואסבון דין לדין ואולידון ברתא משריי מן חורגתא דאיתתא