שולחן ערוך אבן העזר יז נו
<< · שולחן ערוך אבן העזר · יז · נו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
האשה שהלך בעלה למדינה אחרת ובאו ואמרו לה מת בעלך, ונישאת ואחר כך בא בעלה, לא שנא נישאת על פי עד אחד או על פי שנים עדים (אפילו לא נבעלה) (הרא"ש והריב"ש והריטב"א ונ"י סימן תק"ח), תצא מזה ומזה, וצריכה גט משניהם, ואין לה כתובה משניהם (אפילו החזירה הראשון) (הגהות אלפסי) ולא פירות שאכלו מנכסי מלוג שלה, אף על פי שאינם חייבים בפרקונה. ודווקא שאכל השני קודם שבא הראשון, אבל מה שאכל אחר שבא הראשון צריך להחזיר. ואינו חייב ליתן הבלאות מנכסי צאן ברזל שלה, והוא שבלו לגמרי, אבל מה שיש מהם בעין נוטלתן. ואם נטלה מזה או מזה כתובה או פירות, צריך להחזיר. ודוקא שנטלה מהשני אחר שבא הראשון, אבל אם נטלה ממנו קודם שבא הראשון אינה צריכה להחזיר. ושניהם אינם מטמאים לה אם הם כהנים, ואינם זכאים במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה, ונפסלה מהכהונה ומהתרומה ומהמעשר אם היא בת לוי (אבל בעלה הראשון יורשה אם מתה) (ב"י והמ"מ). מתו, אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין. והוולד מהשני הוא ממזר מהתורה אם הולידה עד שלא גרשה הראשון, אבל אם לא הולידה אלא אחר שמת ראשון או גירשה, אין הוולד משני אלא ממזר דרבנן. ואם בא עליה (הראשון) קודם שגירש השני, הוולד שיוליד ממנה ממזר מדבריהם:
מפרשים
(קי) אפילו לא נבעלה: כלומר שנכנסה לחופה ועדיין לא נבעלה וה"ה אם נתיחדה אחר הקדושין כמו שאכתוב לקמן סעיף נ"ח ס"ק קכ"ב:
(קיא) אפילו החזירה הראשון: כלו' אף אם עבר והחזירה הראשון אחר גירושי שני אין לה כתובה ומשמע דה"ה אם החזירה השני אחר גירושי הראשון ג"כ אין לה כתובה משני דאיסור שניהם שוה דכשם שאסורה לבעל כך אסור' לבועל:
(קיב) אבל מה שאכל אחר שבא ראשון צריך להחזיר: דהא נכרי בעלמא הוא אבל הראשון אוכל והולך פירות עד שעת גירושין דהא אשתו היה:
(קיג) ואינו חייב ליתן הבלאות: כלו' א"צ לשלם פחת הבלאות של נכסי צאן ברזל דבאשה דעלמ' ק"ל אם פחתו פחתו לו אבל כאן פחתו לה:
(קיד) כתובה או פירות צריכה להחזיר: ואפילו נטלה שלא בעדים דלא מהני לה מיגו דמאי דקא תפס' חספ' בעלמא הוא לשון נ"י:
(קטו) קודם שבא הראשון אינה צריכה להחזיר: ואפי' נטלה בעדים כיון דנטלה בהיתר דבאותו שעה אשתו היתה:
(קטז) ושניהם אינם מטמאים לה: אם הם כהנים אפילו בעלה הראשון דאין כהן מטמא לאשתו פסולה והיא פסולה לו דהא אשת כהן שנאנסה אסורה לבעלה ואין להקשות הא מת מצוה היא דהא בעלה יורשה וא"כ קרי ולא ענו ליה כדאמרינן בעלמ' בקטנה (יבמות דף פ"ט ע"ב) עיין בנ"י פ' האשה רבה ביבמות דף תל"ג ע"א ע"ב דבירושה דאוריית' אין הקרובים מקפידין ומטפלין הם והעם בקבורתם וע"כ אלמנה לכ"ג יורשה ואינה מטמאה לה:
(קיז) חולצין ולא מייבמין: אחיו של ראשון חולץ מדאוריית' דהא אשת אחיו היא וזקוקה לו מן התורה ולא מייבם מדרבנן דרבנן קנסוה ולאחיו של שני אינה זקוקה כלל מן התורה אך צריכה חליצה גם מאחיו של שני הואיל וצריכה גט משני נראית כאשתו ולא מייבם השני ג"כ משום קנסא וזה שאמרו בירושלמי והובא בתוספות בסוטה פרק כשם כשם שאסורה לאחיו של בעל כך אסורה לאחיו של בועל ובאמת לא אשכחן בשום דוכת' דאסורה לאחיו של בועל דהא אינה צריכה גט מן הבועל ולמה תאסר היא בקרוביו ויש לפרש הירושלמי כגון שנשאת לבועל ע"פ ע"א כמו מתניתין דהכא ודין צרתה של אשה זו עיין לקמן בסי' קע"ג סעיף י"א בהג"ה:
(קיח) אם הוליד עד שלא גירשה הראשון: כלומר אם נתעברה קודם שגירשה ראשון:
(קיט) אין הולד מהשני אלא ממזר מדרבנן: סתם כאן כלשון הטור דאם בא עליה השני אחר שנתאלמנה או נתגרשה מן הראשון הוי ממזר מדרבנן ובסעיף שאחר זה כתב מחלוקת בזה וכבר כתבתי לעיל סי' ד' סעיף ט"ז ס"ק י"ז דהתוספות כתבו בהדיא כדעת הטור בפ' האשה רבה בתחלת הפרק בד"ה הולד ממזר מזה ומזה גם משמעות לשון התו' דלא כהרמב"ם דס"ל דמראשון לא הוי ממזר אלא כשבא עליה קודם גירושי שני ומשמעות לשון התוספות דמראשון לעולם הוי ממזר ובתשו' ר"ל ב"ח סי' מ"ב לא רצה לפרש כן דברי התוספות ואין דבריו מוכרחי' רק דמפרש דברי התוס' כדעת הרמב"ם לענין הראשון ולענין השני כתב דרוב הפוסקים הם דלא כר"י וגם פוסק שם הלכה למעשה באשה מזידה דלא הוי ממזר הולד מבועל אחר גירושי בעל ואינה דומה לנשאת בטעות לשני דשייך קנס אבל במזנה ברצון לא שייך קנס לעשות בניה ממזרים מבועל אחר שגירשה הבעל:
(קכ) ואם בא עליה הראשון קודם שגירש השני: כבר כתבתי שזה דעת הרמב"ם ומשמעות לשון התוספות אינו כן ואפשר לומר דמראשון לעולם הוי ממזר מדרבנן מטעם קנס וגרע ממחזיר גרושתו:
(קסא) אפילו לא נבעלה: כלומר דנכנסה לחופה ועדיין לא נבעלה ה"ה אם נתיחדה אחר הקידושין כמ"ש ס"ס:
(קסב) אפילו החזירה הראשון: מפורש שם אפילו החזיר אחר הגט של השני וכן אם החזיר השני אחר הגט של הראשון דאסור' לשניהם:
(קסג) אבל מה שאכל אחר שבא הראשון: אז הוא כאיש נכרי משא"כ מראשון אין מוציאין מה שאכל אחר שנשאת לשני:
(קסד) ואינו חייב ליתן הבלאות: דרך כלל דינה כאשה שזנתה כמ"ש בסי' קט"ו וע"ש וכל מה ששייך לה אפילו לקחה בעדים אין מוציאין ממנה וכל שהפסידה לא מהני תפיסה אפילו שלא בעדים ועיין בנ"י ולדעת רש"י אין לה אפי' בלאות הקיימים וכ"פ בש"ג והמחבר פוסק כרוב הפוסקים כמ"ש בנ"י:
(קסה) ושניהם אינם מטמאים: דאין כהן מטמא לאשתו פסולה והיא פסולה לו ועיין מ"ש בזה:
(קסו) חולצין ולא מיבמין: אחיו של הראשון חולץ מדאורייתא ואחיו של השני חולץ מדרבנן ואסורה לו לייבם אותה ירושלמי:
(קסז) אם הולידה: ה"ה אם נתעברה ועיין סימן ד' שם כתבתי דינים אלו נתחלקו לארבעה דינים בח"מ הביא תשו' רלב"ח אשה שזנתה במזיד הולד שהולידה מבועל אחר גרושי הראשון אף על גב דהיא אסורה לו מ"מ הולד אחר גירושי הראשון אינו ממזר ול"ד לנשאת בטעות דשם משום קנס הוא אבל מזנה ברצון לא שייך קנס:
(קסא) נבעלה: משודך שנתייחד עם משודכתו בפני עדים אם ראוה שנבעלה אם נשאת לאחר בלא גט תצא מזה ומזה וכל הדרכים בה. ואם לא ראוה שנבעלה והיו קרוביה נשמטין מלגמור הענין והוא מהדר לקדשה כדי שיהי' לבו בטוח אעפ"י דחיישינן שמא בעל לשם קידושין אם נשאת לא תצא הרדב"ז ח"א סי' רי"ו. ועיין הרש"ך ח"א סי' צ"ב.
(קסב) משניהם: יש מי שהורה בזמן שהם רוצים להיות מפורשים מניחים אותם ואין כופין להוצי' בגט ולא עוד אלא אם יכירו שהו' חייב לגרש הוי גט מעושה. והרדב"ז ח"א סי' פ"ט חולק עליו וכתב דלעולם יוצא בגט. כן נראה מדברי הטור שכתב תצא מזה ומזה וצריכה גט משניהם. כוונתו במה שאמר וצריכה גט משניהם אף על פי שאמר תצא מזה ומזה שלא די לו בהפרשה בעלמ' אלא צריכה גט משניהם. ויש לחקור לדעת הרדב"ז שצריך להוצי' בגט אם כופין אותו בשוטים או בדברים. ואם צריך לכופו בשוטים יש לראות אמאי לא מנה הטור בסי' קנ"ד בהדי הנך שכופין אותם להוצי'. עיין כנה"ג דף ל"ב ע"ב ובהרדב"ז ח"א סי' נ"ט וסי' רע"א.
(קסג) הראשון: ר"ל אם עבר והחזירה הראשון אחר גירושי שני אין לה כתובה ומשמע דה"ה אם החזירה השני אחר גירושי הראשון ג"כ אין לה כתובה משום דאיסור שניהם שוה דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל ח"מ ב"ש.
(קסד) הבלאות: דרך כלל דינה כאשה שזנתה כמ"ש סי' קט"ו ע"ש. וכל מה ששייך לה אפילו לקחה בפני עדים אין מוציאין ממנה. וכל שהפסידה לא מהני תפיסה אפי' שלא בעדים עיין נ"י. ולדעת רש"י אין לה אפי' בלאות הקיימים וכ"ג בש"ג. והמחבר פסק כרוב פוסקים כמ"ש נ"י. הרש"ך ח"ב סי' רכ"ג פסק דאין שום פוסק שיסכים לסברת רש"י ואפי' אם הבעל מוחזק מוציאין מידו ולא מצי למימר קים לי כרש"י. אבל הרשד"ם סי' קט"ו מגמגם לומר שיוכל המוחזק לומר קים לי ע"ש וכנה"ג דף ט' ע"ב.
(קסה) נטלה: אפילו נטלה שלא בעדים נ"י מ"מ.
(קסו) הראשון: ה"ה אם נתעברה.
(קסז) מדרבנן: עי' ברמב"ם פ"י מה"ג ופט"ו מהא"ב דלא הביא דין זה רק הבי' אם חזר בא עליה הראשון קודם גרושי הב' הוי ממזר מדרבנן ולא כתב כלום מזה דאם בא עליה השני לאחר גירושי או מת הראשון. וע"כ צ"ל דס"ל דאם בא השני עליה לאחר גירושין או מת ראשון דלא הוי ממזר אפילו מדרבנן. ומש"ה לא הבי' ג"כ הדין אם אחר שניסת אמרו לה בעלה היה קיים ומת בן שנולד קודם שמת הוי ממזר ושנולד לאחר שמת הוי ממזר דרבנן. משום דס"ל לאחר שמת הראשון לא הוי ממזר כלל אפילו מדרבנן כפשט' דמתני' דלא כפירוש תוספת ורא"ש. וא"כ המחבר פסק דהוי ממזר דרבנן כתוספת והרא"ש. קשה דבסעיף שאח"ז הביא מחלוקת וכתב דעה ראשונה אינו ממזר. הא לפי תוס' ורא"ש הוי ממזר דרבנן. וב"ש כתב ואישתמיטתא דברי הרא"ש דחילוק יש בין בא בעלה או מת ע"ש. אינו מוכרח. חדא הא הרא"ש דחה דבריו זה ולא מצינו מי שס"ל כן גם מוכח שתוספת לא ס"ל האי סברא דא"כ לא מוכחי מידי מדסיפא עיין דף צ"ב ע"א ד"ה אבל חכמים אומרים וכו'. ועוד דדרכו של הש"ע להביא תחלה הדיעה היותר משכחת עיין סי' א' מ"ש הח"מ בס"ק י"א בשם תשובת מ"ע. א"כ נסתר דברי ב"ש שכתב דדיעה א' היא י"א דהביא הרא"ש. והדיעה הב' הוא תוספת ורא"ש. אין זה דרכו של ש"ע וצ"ע. ועיין מי באר על המשניות עיין כנה"ג דף נ' ע"ב. ועיין הרלנ"ח סי' מ"ב. דוקא באשה שהלך בעלה למד"ה והלכה ונשאת בטעות שקנס הוא שקנסו לה משום דלא דייקא. אבל אשה שבמזיד נשאת לאיש אחר או זנתה עמו וגירשה הראשון וילדה מב' אותו הולד כשר ואינו אפילו ממזר מדרבנן רלנ"ח סימן מ"ב הר"א ששון סימן קנ"ו. ועיין כנסת הגדולה כאן. ובסימן ק"נ.
(קסח) מדבריהם: עיין לעיל סימן ד' ס"ק כ"א מש"ש.