פתיחת התפריט הראשי

טור אבן העזר קסז

טורעריכה

קטן פחות מבן תשע שנים אין ביאתו כלום. ומבן תשע שנים ואילך ביאתו ביאה וקונה ביבמתו.

ודוקא ביבמתו ביאתו ביאה, אבל באשה דעלמא לא. לפיכך נשא אשה ולו אח, אשתו פטורה מן החליצה ומן היבום.

ואפילו ביבמתו אין ביאתו קונה בה קנין גמור אלא כמאמר. לפיכך בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו קנאה, אבל אינו יכול לפוטרה בגט עד שיגדיל ויבוא עליה אחר כך.

ואם לא בא עליה אחר כך ובא להוציאה, צריכה גט וחליצה. ואם בא עליה כשהוא קטן ומת קודם שהגדיל, או מת אחר שהגדיל אבל לא בא עליה משהגדיל, ולו אח, חולצת ולא מתייבמת. ואם משהגדיל נשא אשה אחרת ולא בא על יבמה משהגדיל ומת, שתיהן חולצות ולא מתיבמות.

קטן אינו חולץ עד שיגדיל ויבדקוהו שהביא ב' שערות אחר שהגדיל. אבל אם היו לו שערות קודם שהגדיל, אינו נחשב גדול על ידם לא אם כן יביא אחרות אחר שהגדיל. ומכל מקום אם מוצאין לו ב' שערות אחר שהגדיל לא חיישינן שמא היו לו קודם לכן.

קטנה מבת ג' שנים ויום אחד, ביאתה ביאה לכל דבר, ואם בא עליה יבם קנאה קנין גמור שיכול להוציאה בגט, אבל אינה חולצת עד שתגדיל ויבדקוה אם הביאה ב' שערות.

יבם קטן שבא על יבמה קטנה, יגדלו זה עם זה.

היבמה שנתייבמה ובא להוציאה ואמר שעדיין לא בעל וצריכה חליצה, והיא אומרת שנבעלה ודי לה בגט, בתוך ל' יום נאמן וצריכה חליצה, וכיון שהיא אומרת שבעל ולפי דבריה צריכה גט, אין די לה בחליצה, ומבקשין אותו שיתן גט אבל אין כופין אותו. ואם היא אומרת לא נבעלתי והוא אומר שבעל, נאמנת וכופין אותו לבעול או לחלוץ. ואם גט יוצא מתחת ידה והוא אומר שבעל קודם הגט ודיה בגט, והיא אומרת שלא בעל עדיין והשתא אי אפשר לו לבעול כיון שלפי דבריה פסלה עליו בגט קודם שבעל, כופין אותו לחלוץ.

ואם אחר ל' יום אומר לא בעלתי וצריכה חליצה והיא אומרת נבעלתי, נאמנת ודיה בגט. ואם היא אומרת לא נבעלתי והוא אומר שבעל, נאמן ואין כופין אותו לחלוץ, ומכל מקום היא שויתה עצמה חתיכה דאיסורא להצטרך חליצה, ומבקשין אותו שיחלוץ לה. ואפילו אם חזר והודה לדבריה שלא בעל ודי לה בחליצה, אין שומעין לו וצריכה גט וחליצה. ואפילו אם יש לה גט ממנו והוא אומר שנתנו לה קודם שבעל, צריכה גט שני וחליצה.

ולענין איסור הצרה, לדעת ר"י אינו נאמן לאוסרה אפילו הוא והיא אומרים שלא בעל, אפילו תוך ל' יום. ולדעת אדוני אבי הרא"ש ז"ל, תוך ל' יום אם הוא אומר שלא בעל, נאמן לאסור הצרה ואפילו אם היא אומרת שבעל, אבל לאחר ל' יום אפילו אם שניהם אומרים שלא בעל אינם נאמנים לאוסרה.

בית יוסףעריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

קטן פחות מבן ט' שנים אין ביאתו כלום ומבן ט' שנים ואילך ביאתו ביאה וקונה וכו' משנה פרק יוצא דופן (דף מה.) בן ט' שנים ויום א' שבא על יבמתו קנאה ואינו נותן גט עד שיגדיל:


ומ"ש ודוקא ביבמתו ביאתו ביאה אבל באשה דעלמא לא לפיכך נשא אשה ולו את אשתו פטורה מן החליצה ומן היבום משנה בסוף פרק האשה רבה (דף צו.):


ומ"ש ואפילו ביבמתו אין ביאתו קונה בה קנין גמור אלא כמאמר לפיכך בן ט' שנים ויום א' שבא על יבמתו קנאה אבל אינו יכול לפוטרה בגט עד שיגדיל יבא עליה אח"כ ואם לא בא עליה אח"כ ובא להוציאה צריכה גט וחליצה בפרק יוצא דופן (דף מה) אמתני' שכתבתי בסמוך דקתני בן ט' שנים שבא על יבמתו קנאה ואינו נותן גט עד שיגדיל פריך בגמרא ולכשיגדיל בגט סגי לה והתניא עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול מה מאמר בגדול צריך גט למאמרו וחליצה לזיקתו אף ביאת בן ט' צריך גט לביאתו וחליצה לזיקתו א"ר ה"ק לכשיגדיל יבעול ויתן גט ופירש"י קנאה. וזכה בנכסי אחיו ואע"פ שאין קנין לקטן הרי קנויה לו ועומדת: אינו נותן גט עד שיגדיל. אם בא לגרשה דקידושי אחיו קידושין גמורים וגירושין של זה אינם גירושין דאינו בן דעת: וחליצה לזיקתו. דאין קידושין גומרין ביבמה לקנות כאשתו לצאת בגט בלא חליצה אבל ביאה גומרת בה דכתיב יבמה יבא עליה: לכשיגדיל יבעול. והך ביאה הוי קנין גמור ואם בא לגרשה אינה צריכה חליצה דכתיב ולקחה לו לאשה כיון שלקחה נעשית כאשתו לכל דבר:


ומ"ש ואם בא עליה כשהוא קטן ומת קודם שהגדיל או מת אחר שהגדיל ונא בא עליה משהגדיל ולו אח חולצת ולא מתייבמת ואם משהגדיל נשא אשה אחרת ולא בא על היבמה משהגדיל ומת שתיהן חולצות ולא מתייבמות משנה ס"פ האשה רבה (דף צו.) בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת נשא אשה ומת ה"ז פטורה בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומשהגדיל נשא אשה אחרת אם לא ידע הראשונה משהגדיל הראשונה חולצת ולא מתייבמת השנייה או חולצת או מתייבמת ופירש"י בן ט' שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת שיש עליה זיקת שני יבמים שבמאמר זה לא יצתה מידי זיקת נפילה ראשונה וחלה עליה זיקת נפילה שנייה ותנן בפ' ד' אחין מי שיש עליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמים. נשא אשה שאינה יבמתו ולו אחים ה"ז פטורה. אע"ג דביאתו ביאה קידושיו אינן קידושין ואין קנין קטן כלום עד שיביא ב' שערות אבל יבמה הואיל וזקוקה לו שויוה רבנן כמאמר אם לא ידע את הראשונה משהגדיל ראשונה חולצת ולא מתייבמת דזיקת שני יבמים עלה הואיל ולא ידעה משהגדיל ולא יצאה מידי נפילה ראשונה ובגמרא (שם) פריך אהא דקתני השנייה או חולצת או מתייבמת ויעשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול ותדחה צרה מיבום ופירש"י ויעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול לדחות אשתו גמורה מיבום כי ההיא דפ' ד' אחין דקתני הרי אלו חולצות ואפי' אשתו גמורה נדחית מפני שהיא צרת זיקת ב' יבמים ואמאי קתני מתני' שנייה או חולצת או מתייבמת א"ר לא עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול ושמואל אמר עשו ועשו וכן אר"י עשו ועשו תנאי היא הך תנא דפרק ד' אחין גזר משום צרה ואשמועינן בגדול והוא הדין בקטן וכו' והאי תנא דהכא סבירא ליה לא גזר משום צרה וכו' וכתב הרא"ש נראה דהלכה כר' יוחנן וכתנא דפרק ד' אחין דהא רבא מפרש אליביה דקאמר בשמעתין הא דקאמרי רבנן זיקת יבמין חלוצי מחלצה יבומי לא מייבמה לא תימא ה"מ היכא דאיכא צרה וכו' וכן לעיל פרק ד' אחין אמר רבא נתן גט למאמר והיתר צרתה עכ"ל וכ"נ שהוא דעת הרי"ף שהשמיט משנה זו בסוף פרק האשה רבה ובפרק ד' אחין כתב הא דאמרי רבנן זיקת יבמין חלצה מיחלץ יבומי לא מייבמה לא תימא ה"מ היכא דאיכא צרה כו' וכ"נ מדברי הרמב"ם בסוף פרק ו':


קטן אינו חולץ עד שיגדיל ויבדקוהו שהביא ב' שערות אחר שהגדיל אבל אם היה לו שערות קודם שהגדיל אינו נחשב גדול על ידו אא"כ יביא אחרות אחר שהגדיל ומ"מ אם מוצאין לו ב' שערות אחר שהגדיל לא חיישינן שמא היו לו קודם לכן בפרק מצות חליצה (דף קה:) אמרינן דבין לר"מ בין לחכמים איש כתוב בפרשה:


ומ"ש אבל אם היו לו שערות קודם שהגדיל וכו' ומ"מ אם מוצאין אחר שהגדיל וכו' כ"כ הרמב"ם בפ"ב מה"א והוא מבואר פרק בא סימן (מח:) וכתבתיו בסימן קנ"ה ושם נתבאר דין קטנה שלא נודעה שהגיעה לכלל שנותיה והביאה סימנין שמטילין אותה לחומרא:


קטנה מבת שלשה שנים ויום אחד ביאתה ביאה לכל דבר ואם בא עליה יבם קנאה משנה בפרק יוצא דופן (דף מד:) ופירש"י קנאה וזכה בנכסי אחיו ליורשה וליטמא לה:


ומ"ש שיכול להוציאה בגט אבל אינה חולצת עד שתגדיל ויבדקוה אם הביאה שתי שערות מסקנא דגמרא בפרק מצות חליצה (דף קה:) והלכתא עד שתביא שתי שערות כתב הרב המגיד בפרק י"א פירוש ואפי' בדיעבד אין חליצת קטנה חליצה:


יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זו משנה בסוף פרק ב"ש (דף קיא:) ופירש רש"י יגדלו זה עם זו ואם בא לגרשה אינו יכול עד שיגדיל דגט קטן אינו גט:


היבמה שנתייבמה ובא להוציאה ואמר שעדיין לא בעל וצריכה חליצה והיא אומרת שנבעלה ודי לה בגט וכו' משנה בסוף פ' ב"ש (שם) יבמה שאמרה בתוך שלשים יום לא נבעלתי כופין אותו שיחלוץ לה לאחר ל' יום מבקשים ממנו שיחלוץ לה ובזמן שהוא מודה אפילו לאחר י"ב חדש כופין אותו שיחלוץ לה ובגמרא (דף קיב.) עד שכופין אותו לחלוץ נכפנו לייבם א"ר בשגיטה יוצא מתחת ידה כלומר שכיון שנתן לה גט קודם בעילה פוסלת ע"י עצמו מיתיבי יבמה שאמרה בתוך ל' יום לא נבעלתי בין שהוא אומר בעלתי בין שהוא אומר לא בעלתי כופין אותו שיחלוץ לה לאחר ל' יום מבקשין ממנו שיחלוץ לה היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי הרי זו יוצאה בגט הוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי אף על פי שחזר ואמר לא בעלתי צריכה גט וחליצה א"ר אמי צריכה חליצה עם גיטה רב אשי אמר התם גט לזיקתו הכא גט לביאתו הנהו שניהם מודים דאתו לקמיה דרבא א"ל רבא חלוצו ושרו לה תיגרא א"ל רב שרביא לרבא והתניא צריכה גט וחליצה א"ל אי תניא תניא. ופירש"י היבמה שאמרה בתוך ל' יום. שכנסה היבם לא נבעלתי לו ליבם וגט יבמין יוצא מתחת ידה כדמפרש בגמרא והוא אומר בעלתיך ודייך בגט כופין אותו לחלוץ דהיא נאמנת דעד ל' יום מוקי איניש נפשיה מלבעול [לאחר ל' יום הוא נאמן דלא מוקים איניש אנפשיה מלבעול] ומיהו איהי לא משתריא דשויתה [לנפשה] חתיכה דאיסורא ובעיא חליצה ומבקשין הימנו אבל כופין לא דהא בעל ובגמרא פירש"י היא אומרת נבעלתי. לאחר ל' יום האי: יוציאה בגט. אם בא להוציאה דיה בגט דהיא נאמנת דכולי האי לא מוקים נפשיה מלבעול: צריכה גט לביאתו. משום דאמר בעלתי ולאחר שלשים יום איהו מהימן: וחליצה. משום דאיהי שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא ומדקאמר צריכה גט מכלל דבאין לה גט עסקינן ואמאי קתני רישא כופין לחלוץ נכפינהו לייבם א"ר אמי לעולם בשגיטה בידה והכי קאמר צריכה חליצה עם גיטה ואף על גב דקתני אמבקשין קאי והכי קאמר אף על פי שחזר ואמר לא בעלתי דאיכא למימר כופין הואיל ומודה אפי' הכי אין כופין אלא צריכה חליצה ואי לא בעי למיחלץ לא כייפינן דסמכינן אדיבוריה הואיל ולאחר ל' יום הוא: רב אשי אמר. לעולם צריכה גט אחר לבד גט הראשון דהתם גט לזיקתו ונפסלה עליו לפיכך לא נכפנו לייבם וכיון דאמר בעלתי צריכה גט לביאתו דיש ביאה אחר הגט והשתא מסתברא אף על פי דקתני והכי קאמר אף על פי שחזר ואמר לא בעלתי ואיכא למימר לא תיבעי גט אלא חליצה אפ"ה בעי גט: שניהם מודים. שלא נבעלה מעיקרא אמר בעלתי עכ"ל: והשתא מ"ש רבינו היבמה שנתייבמה ובא להוציאה ואומר שעדיין לא בעל וכו' והיא אומרת שנבעלה ודי לה בגט בתוך ל' יום נאמן וכו' היינו מדתניא היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי הרי זו יוצאת בגט ופירש רש"י דלאחר שלשים יום קאי ומ"ה דיה בגט וכו' משמע הא בתוך ל' יום דליכא למימר כולי האי לא מוקים אנפשיה אין די בגט וצריכה נמי חליצה:


ומ"ש ומבקשין אותו שיתן גט אבל אין כופין אותו הטעם דכיון דלפי דברי אינה צריכה גט אין כופין אותו:


ומ"ש ואם היא אומרת לא כבעלתי והוא אומר בעלתי שנאמנת וכופין איתו לבעול או לחלוץ ואם גט יוצא מתחת ידה והוא אומר שבעל קודם הגט וכו' כופין אותו לחלוץ היינו מתניתין דקתני יבמה שאמרה בתוך ל' יום לא נבעלתי כופין אותו שיחלוץ לה ואוקימנא כשגיטה יוצא מתחת ידה הא לאו הכי כופין אותו לייבם או לחלוץ:


ומ"ש ואם אחר ל' יום אומר לא בעלתי וצריכה חליצה והיא אומרת כבעלתי נאמנת ודיה בגט היינו דתניא היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי הרי זה יוציא בגט ופירש"י דבתוך ל' יום מיירי:


ומ"ש ואם היא אומרת לא נבעלתי והוא אומר שבעל נאמן ואין כופין אותו שיחלוץ לה וכולי ומבקשין אותו שיחלוץ לה היינו מתני' דקתני לאחר ל' יום מבקשים ממנו שיחלוץ לה: ודי אפי' חזר והודה לדבריה שלא בעל ודי לה בחליצה אין שומעין לו וצריכה גט וחליצה היינו דתניא הוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי אף ע"פ שחזר ואמר לא בעלתי צריכה גט וחליצה:


ומ"ש ואפי' יש לה גט ממנו והוא אומר שנתנו לה קודם שבעל צריכה גט שני וחליצה היינו מאי דא"ר אשי התם גט לזיקתו והכא גט לביאתו. ויש לתמוה על רבי' למה השמיט סיפא דמתני' דקתני ובזמן שהוא מודה אפי' לאחר י"ב חדש כופין אותו שיחלוץ: והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ב בלשון הזה יבמה שנתייבמה ואמרה בתוך ל' יום לא נבעלתי ואף על פי שהוא אומר בעלתי וגירשה כופין אותו שיחלוץ לה הואיל וקדם וגירשה בגט ואם עדיין לא גרש כופין אותו שיבעול או יחלוץ ויוציא בגט גירשה לאחר שלשים יום והיא אומרת לא נבעלתי מבקשין ממנו שיחלוץ לה ואם היה מודה שלא בעל כופין אותו לחלוץ היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי אינה צריכה חליצה שאין זה נאמן לאוסרה על כל אדם אחר שכנסה עכ"ל. וכ' ה"ה דעת רבינו מ"ש יבמה שנתייבמה וכו' דין המשנה שהעמידוה כשהגט יוצא מתחת ידה ופירשו ז"ל דהגט הזה נתן עכשיו דאי קודם כניסה אפי' לאחר ל' יום היתה היא נאמנת לומר לא נבעלתי דכיון דאיכא איסורא מוקי נפשיה מלבעול וכתב רבינו ואם עדיין לא גירש שיכופו אותו לבעול או שיחלוץ ויוציא בגט כך הוא עיקר הנוסחא ויש ספרים שכתוב בהן או יוציא בגט וט"ס הוא דודאי דגט בלבד אינו פוטר כיון שאומרת לא נבעלתי אלא תרתי בעינן והטעם לזה דכיון דאיהו אמר בעלתי חיישינן לה וצריכה גט וכיון דאיהי אומרת לא נבעלתי צריכה חליצה דלענין איסורא ספיקא הוא לדידן וזהו דין הברייתא דקתני הוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי אף על פי שחזר ואמר לא בעלתי צריכה גט וחליצה וי"מ אותה לאחר ל' יום ונראה מדבריהם דתוך ל' יום אינה צריכה אלא חליצה אבל לאחר ל' יום צריכה גט לפי שהוא נאמן לומר בעלתי וחליצה משום דאיהי שוייה אנפשה חתיכה דאיסורא ואין נראה מדברי רבינו כן אלא תרי בבי דסיפא [דברייתא] בכל זמן הן בין בתוך ל' בין לאחר ל' ועוד י"ל שמה שאמר הנהו שניהם מודים וכו' שהוא אפי' תוך ל' יום ואף על פי שלא אמר מעיקרא בעלתי כדברי רש"י ז"ל שפירש ומעיקרא אמר בעלתי והטעם דכל שכנסה אינה יוצאה אלא בגט אף על פי ששניהם מודים שלא בעל משום דכיון שכנס מסתמא בעל שמא יאמרו יבמה שנתייבמה יוצאה בחליצה ונ"ל ראיה לזה ממה שאמרו שם בעא מיניה הון בריה דרב נחמן מרב נחמן צרתה מהו א"ל וכי מפני שאנו כופין ומבקשים נאסור צרה ופירש"י דאף על גב דאמרה יבמה לא נבעלתי צרתה ודאי לא מיתסרא דחזקה כונס את האשה בועל לאלתר [אלמא אפי' לקולא אמרינן שנבעלה] ואם כן האיך תהיה מותרת לאלתר בלא גט וזה נראה דעת רבינו שכתב או יחלוץ ויוצאה בגט ומשמע דבכל גווני צריכה גט שאם דוקא כשהוא אומר בעלתי ה"ל לכתוב אף על פי שחזר ואמר בעלתי וכן נראה מן ההלכות שאם כפירוש רש"י לא היו צריכין להביא ההוא דהנהו שניהם מודים כיון שכבר כתבו הברייתא כן נראה לי: ומ"ש רבינו גירשה לאחר ל' הוא מבואר במשנה והטעם דאיהי שוייה אנפשה חתיכה דאיסורא ולפיכך צריך חליצה: ומ"ש היא אומרת נבעלתי הוא בברייתא ונראה שרבי' מפרשה אפי' תוך שלשים יום וזהו שכתב שאין זה נאמן לאוסרה על כל אדם אחר שכנסה ולא כתב אחר ששהה שלשים יום אבל רש"י פירשה דוקא לאחר ל' ודברי רבינו נראין לי עיקר דחזקת כנוסה בעולה וכיון שהיא אומרת נבעלתי נאמנת ולא גרעה מצרה שאמרנו שהיא מותרת בחזקה לא נתבאר לי למה לא נזכר דין הצרה בהלכה ובדברי רבינו עכ"ל:


ולענין איסור הצרה לדעת ר"י אינו נאמן לאוסרה וכו' שם בעא מיניה הון בריה דר"נ מרב נחמן צרתה מהו א"ל וכי מפני שאנו כופין ומבקשים תיאסר הצרה ופירש"י צרתה מהו. יבמה שכנסה היבם ונפטרה צרתה ואמרה יבמה לאחר זמן לא נבעלתי מהו ליאסר צרתה מפני דיבורה של זאת: מפני שאנו כופין ומבקשין. לצרתה דאיהי שויתה לנפשה חתיכה דאיסורא נאסרה צרתה ודאי לא מיתסרא דחזקה כונס את האשה בועל לאלתר וכתב הרא"ש משמע מתוך פירושו אף על פי שהיא אומרת לא נבעלתי וגם הוא אומר לא בעלתי לא מהימני לאסור הצרה מדפירש שאחר הסתירה הרי היא בחזקת בעולה מיד והותרה צרתה ודוקא לגבי דידה אהני דיבורה דשויתה לנפשה חתיכה דאיסורא אבל לא לגבי צרה ונ"ל לדקדק מתוך פירש"י דאם אמר בתוך ל' יום לא בעלתי דהצרה אסורה שהרי פירש שהיא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי דיוצאה בגט דלאחר ל' יום איירי ולכך לא בעיא חליצה דהיא נאמנת דכולי האי לא מוקים נפשיה אבל תוך ל' יום דהוא נאמן ובעיא חליצה ומדנאמן לאוסרה אף על פי שהיא מכחישתו כ"ש שהוא נאמן לאסור הצרה ומה שפירש"י דכיון שנסתרה הרי היא בחזקת בעולה אכופין בתוך ל' ומבקשין אחר ל' קאי דמיירי כשהוא אומר בעלתי ואהא קאמר שהיא נאמנת לשוייה אנפשה חתיכה דאיסורא אבל לא אצרה אבל לאחר ל' אפילו שניהם מודים צרה מותרת דלא מוקים אנפשיה כולי האי עכ"ל. ומתוך לשון זה יתבאר לך שמה שכתוב בספרי רבינו בדעת הרא"ש נאמן לאסור הצרה ואפי' אם אומר שבעל ט"ס הוא וצריך להגיה ואפילו אם היא אומרת שבעל:


ומ"ש רבינו דלדעת הרא"ש אינו נאמן לאוסרה וכו' מדברי התוס' נראה שתופסים דברי רש"י כפשוטה דצרה שריא בכל גווני וכתבו שכן פר"ת ובחד לישנא מפרש ר"י כוותייהו בענין צרה ופליג עליה רש"י במה שפירש דברייתא דקתני היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי דאאחר ל' קאי ובאידך לישנא פליג עלייהו בענין צרה וקאמר דלא שריא צרה אלא לאחר ל' דוקא ובסוף דבריהם כתבו ומחמת ב' הלשונות שפר"י נראה לאסור הצרה עד לאחר ל' אף אם יודו שניהם שבעל ולהצריך גט לכונסה אפי' תוך ל' אפי' שניהם מודים שלא בעל עכ"ל (וכ"ד המ"מ) ורבי' כתב בשם ר"י כלישנא דשרי ולא היה ראוי לכתוב כן בשמו כיון דאיהו גופיה ספוקי מספקא ליה. והרי"ף והרמב"ם ז"ל השמיטו דין זה דצרה וצריך טעם למה והרא"ש תמה על הרי"ף למה השמיטו והניח הדבר בתימה ולע"ד נראה שהם ז"ל מפרשים כפר"ח וכדמשמע מפשטא דפירש"י דצרה בכל גווני שריא ומפני כך לא הזכירוה דכיון שלא נזכר מהי תיתי לן לאוסרה: (ב"ה) וכיון דמהרי"ף והרמב"ם משמע דשרי ורבי' חננאל סבר הכי ודברי רש"י כפשטן הכי מוכח ומה שרצה הרא"ש לפרש דבריו לאסור אינו מוכרח כדבריו ויש לדחות ונקטינן להתיר ואע"ג דר"י משמע דמספקא ליה לא שבקינן פשיטותא דכל הני דכוותא משום ספיקא דידיה:

בית חדש (ב"ח)עריכה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

קטן פחות מבן ט' שנים אין ביאתו כלום ומבן ט' ואילך וכו' פי' קטן לא תקינו ליה רבנן נישואין ולא קידושין דאין קנינו בקנין ובג' דרכים שהאשה נקנית בהן בכסף בשטר ובביאה אינה ניקנית לקטן ויוצאה ממנו בלא גט ובלא מיאון אלא דביבמה כיון דהקנו לו אשה זו מן השמים עשו רבנן ביאת קטן שיהא קונה כמאמר בגדול וכשיגדיל ולא בא עליה צריכה גט לביאתו וחליצה לזיקתו אבל מיהו קנאה לענין שזכה בנכסי אחיו:

ואם בא עליה כשהוא קטן ומת וכו' משנה ס"פ האשה רבה (דף צ"ו) ופסק הלכה כרבי יוחנן דכי היכי דיבמה שיש עליה זיקת שני יבמין אינה מתייבמת כך אשתו שנשאת משהגדיל כיון שהיא צרת זיקת שני יבמין גם כן חולצת ולא מתייבמת והב"י הביא כל הסוגיא:

יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה משנה סוף פרק ב"ש ואין הטעם דכיון דשניהם אינן בני עונשין לא חיישינן שמא ימצא הוא סריס או היא תמצא איילונית והוי אשת אח שלא במקום מצוה דקי"ל קטן אוכל נבילו' אין ב"ד מצווין להפרישו האי טעמא ליתא דא"כ קשה הא דתנן בא על יבמה גדולה תגדלנו הא כל ביאה וביאה דאיסורא הוא אלא אתא לאשמועינן דאעפ"י דכתיב להקים שם אחיו והני לאו בר הכי אפ"ה יגדלו זה עם זו דיבמה יבא עליה כל דהו קאמר גמרא לשם:

היבמה שנתייבמה וכו' עד סוף הסימן שם במשנה ובגמרא וכמו שפירש"י ע"ש ומביאו ב"י:

ומ"ש בתוך ל' יום הוא נאמן וצריכה חליצה כצ"ל:

ומ"ש וכיון שאומרת שבעל ולפי דבריה צריכה גט וכו' הקשה מהרש"ל כיון שכנסה ועשה בה מאמר א"כ אף לדבריו שלא בעל צריכה גט למאמרו ויש לתרץ דמשנתינו זו מדברת ביבמה שנתייבמה מה"ת דא"צ לקדשה כדלעיל בתחילת סימן הקודם ומיהו אפי' את"ל דמיירי הכא בשעשה בה מאמר כתקנת חכמים אפ"ה איכא נפקותא דלפי דבריו א"צ לכוין בגט אלא להפקיע מאמרו שאינו קונה אותה בו אלא מדרבנן אבל לפי דבריה אינה נפטרת ממנו אלא א"כ נתכוין בגט לפטור את אשתו שהיא קנויה לו מן התורה בביאתו ודו"ק: ומ"ש ומבקשין אותו שיתן גט אינו מפורש בסוגיא ורבינו למד להורות כך מדין חליצה לאחר ל' דמבקשין שיחלוץ דה"ה נמי תוך ל' לגבי גט דמבקשין אותו שיתן גט ויש לדחות דלאחר ל' שאני כיון דלא מוקים אנפשיה ודאי נאמן הוא דבעל הלכך מבקשין שיחלוץ אבל תוך ל' דאינו ודאי דלא בעל דאפשר דבעל כופין אותו שיתן גט כיון שהיא אומרת נבעלתי:

ואם היא אומרת לא נבעלתי והוא אומר שבעל נאמנת וכופין אותו לבעול או לחלוץ כך הוא לשון הרב רבינו משה בר מיימוני ולשיטתו הלשון מתוקן דר"ל שכופין אותו לבעול דמצות יבום קודמת ואם לא חפץ ביבום כופין אותו שיחלוץ אבל לרבינו דמסקנת הרא"ש כרש"י ור"ת דמ"ח קודמת אין כופין אותו לבעול אלא שיחלוץ והכי מוכח בסוגיא דקא מקשה אהא דתנן היא אמרה לא נבעלתי תוך ל' דנאמנת וכופין אותו שיחלוץ ועד שכופין אותו שיחלוץ נכפינו לייבם וכו' וכתבו התוס' לא בעי לאוקומי הך משנה כמשנה אחרונה דמצות חליצה קודמת וכו' אלמא למ"ד מ"ח קודמת אין כופין אותו לבעול אלא כופין שיחלוץ לה וי"ל דרבינו נמי ה"ק כופין אותו לבעול למ"ד מצות יבום קודמת או כופין לחלוץ למ"ד מ"ח קודמת והאי כופין לחלוץ לצדדין קאמר דאם רוצה לבעול כפינן ליה במילי לחלוץ ואם אינו רוצה לא לבעול ולא לחלוץ אלא ליתן גט בלחוד לפי שאומר בעלתי כופין אותו בשוטים לחלוץ ועיין במ"ש בסימן קס"ה ס"ב. ונראה מדלא כתב רבי' או לחלוץ ויוציא בגט כלשון הר"ר משה בר מיימוני אלמא דא"צ גט וכ"כ התוס' לפי פירש"י בד"ה היא אומרת אבל למ"ש לשם התוס' בשם ר"י צריכה גם כן גט ואפי' שניהם מודים שלא בעל:

ומ"ש ואם אחר שלשים יום וכו' עד וצריכה גט וחליצה וכו' משמע מלשון רבינו דאף לאחר שהודה לדבריה מבקשין ואין כופין לחלוץ דסמכינן אדיבוריה קמא הואיל שהוא לאחר ל' וכן פי' רש"י להדיא אבל התוס' כתבו דבחזר והודה כופין לחלוץ ועוד כתבו דאפי' מתחילה הודה שלא בעל צריכה נמי גט:

ומ"ש ולענין איסור הצרה לדעת ר"י וכו' פירוש משום דאף בתוך שלשים בחזקת שבא על יבמתו ונפטרה צרתה ואינו נאמן לאוסרה וכו' אלא דכשאומרת היא שלא נבעלה חוששין לדבריה בתוך שלשים יום וכופין שיחלוץ דתלינן דמוקי איניש אנפשיה מלבעול עד ל' יום:

ומ"ש ואפילו אם יש לה גט ממנו והוא אומר שנתנו לה קודם שבעל וכו' נראה דהיינו לומר שנתן לה גט לזיקתו קודם כניסה ואחר כך כנסה ובעל דיש ביאה אחר הגט וצריכה גט שני לביאתו כ"כ הרי"ף שנתן לה גט קודם בעילה פסלה על עצמה וכ"כ הרא"ש כשגיטה יוצא מתחת ידה ואח"כ יבמה שע"י הגט פסלה על עצמו אבל ה"ה כתב דפירשו ז"ל דהגט נתן עכשיו דאי קודם כניסה אפי' לאחר ל' היתה היא נאמנת לומר לא נבעלתי דכיון דאיכא איסורא מוקי אנפשיה מלבעול עכ"ל ומביאו ב"י ויש לדחות ולומר דאף ע"ג דאיכא איסורא דילמא לא מצי מוקים אנפשיה: