פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה

אלו שאסורות מחמת ערוה, מהן מן התורה, מהן מדרבנן. אותן שהן מן התורה, אין קידושין תופסין בהן. ואותן שהם מדרבנן, קידושין תופסין בהם וצריכות גט, וכן המקדש ספק ערוה צריכה גט:

סעיף בעריכה

אמו אסורה לו מן התורה. אבל אם אמו אינה אסורה לו אלא מדרבנן, וזו אין לה הפסק, אפילו אם אם אם אמו עד מעלה מעלה אסורה:

סעיף געריכה

אם אבי אמו אסורה לו מדרבנן היא בלבד:

סעיף דעריכה

אם אביו אסורה לו מדרבנן, וזו אין לה הפסק, אפילו אם אם אם אביו עד למעלה אסורה:

סעיף העריכה

אם אבי אביו אסורה לו מדרבנן היא בלבד. אשת אביו אסורה לו מן התורה, בין שהיא אשתו מן הנישואין בין מן האירוסין, בין בחיי אביו, בין כשמת אביו או גירשה (אבל אמה מותרת לו). אבל אם אנס אביו אשה, מותרת לו:

סעיף ועריכה

אשת אבי אביו אסורה לו מדרבנן, וזו אין לה הפסק, שאשת יעקב אבינו אסורה על אחד ממנו:

סעיף זעריכה

אשת אבי אמו אסורה לו מדרבנן היא בלבד (ויש אומרים דאשת אבי אם אביו אסורה לו) (תרומת הדשן סימן רט"ו):


סעיף חעריכה

אשת אחי אביו מן האב אסורה לו מן התורה. אבל אשת אחי אביו מן האם אינה אסורה אלא מדרבנן:

סעיף טעריכה

אשת אחי אמו בין מן האם בין מן האב, אינן אסורות אלא מדרבנן:

סעיף יעריכה

אחותו אסורה לו מן התורה, בין אחותו מאביו או מאמו, בין אחותו מהנישואין או מהזנות, אפילו בא אביו על הערוה והוליד ממנה בת, אחותו היא וחייב עליה, חוץ מאחותו מן השפחה או מהנכרית:

הגה: ונראה לי דלכתחילה אסור לבוא עליה. ויש מסתפקים לומר דדווקא מדאורייתא הוולד הולך אחר השפחה ואחר הנכרית, אבל מדרבנן הוי זרעו, לכן יש להחמיר לכתחילה:

ויש אומרים דהני מילי לשפחה דעלמא, אבל אם בא אביו על שפחתו והוליד ממנה בת, אחותו היא (ואפילו אמר שכוון לשם זנות אינו נאמן): (א"ז)

סעיף יאעריכה

מותר אדם בבת אשת אביו שיש לה מאיש אחר, אפילו חורגה (פירוש, בת אשת אב) הגדלה בבית בין האחין מותרת להם, ולא חיישינן למראית העין שנראית כאחותם:

סעיף יבעריכה

בתו ובת בתו ובת בנו אסורות לו מן התורה. אבל בת בת בנו ובת בת בתו ובת בן בנו ובת בן בתו אסורות מדרבנן, ואין להם הפסק, וכן אומר בירושלמי שאברהם אסור בכל נשי ישראל ושרה אסורה בכל אנשי ישראל. ולהרמב"ם יש להם הפסק:

סעיף יגעריכה

בת אשתו ובת בתה ובת בנה אסורות לו מן התורה. ודווקא בת אשתו, אבל בת אנוסתו מותרת לו לאחר מיתתה (ואפילו בחייה אם כנס לא יוציא) (נ"י ריש פ' נושאין על האנוסה):

סעיף ידעריכה

בת בת בת אשתו ובת בן אשתו‏[1] אסורות מדרבנן ואין להם הפסק ולהרמב"ם יש להם הפסק:


סעיף טועריכה

אם אשתו ואמה ואם אבי אשתו אסורות מן התורה. אבל אם אם אם אשתו ואם אם אבי אשתו ואם אבי אבי אשתו ואם אם (אם) אבי אשתו אסורות לו מדרבנן, ואין להם הפסק, ולהרמב"ם יש להם הפסק:

סעיף טזעריכה

אחות אביו ואחות אמו אסורות לו מן התורה, בין שאחיה היא מן האב בין שהיא מן האם:

סעיף יזעריכה

מותר אדם בבת אחי אביו ובבת אחי אמו, ואחי אביו ואחי אמו מותר באשתו ובבתו:

סעיף יחעריכה

אשת אחי אביו מן האב אסורה מן התורה. אבל אשת אחי אביו מן האם, ואשת אחי אמו בין מן האם ובין מן האב, אינן אסורות אלא מדרבנן. ומכאן ואילך, כגון אשת אחי אבי אביו מן האם (ואשת אחי אם אמו, בין מן האב בין מן האם) מותרות. ואשת אחי אבי אביו מן האב, ואחות אבי האב בין מן האם בין מן האב, ואחות אם האם, מותרת, ויש מי שאוסר באלו:

סעיף יטעריכה

אשת בנו אסורה לו מן התורה, ואשת בן בנו אסורה מדרבנן, ואין לה הפסק, עד שתהיה אשת אחד ממנו אסורה על יעקב אבינו:

סעיף כעריכה

אשת בן בתו אסורה מדרבנן, ויש לה הפסק:

סעיף כאעריכה

אשת בן אשתו מותרת לו, ובן אשתו מותר באשתו:

סעיף כבעריכה

אשת אחיו בין מן האב בין מן האם, בין מן הנישואין בין מן הזנות, אסורה מן התורה:

סעיף כגעריכה

שני חורגין הגדלים יחד בבית, מותר כל אחד באשת חבירו, ולא חיישינן למראית העין לומר שנראה כאשת אחיו:

סעיף כדעריכה

מותר אדם באשת חמיו, וחמיו מותר באשתו, ויש מי שאוסר:

סעיף כהעריכה

מותר אדם באשת בן אחיו ובאשת בן אחותו (ומותר בבת אחיו ואחותו, ומצוה לישא אותה כדלעיל סימן ב'):

סעיף כועריכה

אחות אשתו אסורה לו מן התורה כל זמן שאשתו קיימת, לא שנא אם היא אחותה מן האב או מן האם, ואפילו גירש את אשתו. אבל לאחר מיתתה מותר באחותה (וכל המגרש אפילו מחמת קול בעלמא, נאסר בקרובותיה) (ב"י בשם הרשב"א סימן י"ג):

סעיף כזעריכה

קידש אשה והלכה למדינה אחרת ובאו עדים והעידו שמתה, ונשא את אחותה, ואחר כך נודע שלא מתה, אסור בשתיהן וצריכות שתיהן גט ממנו, וכל הדרכים השנויים בפרק האשה רבה ובפרק הזורק נוהגין בהם. ואם מתה אחת מהן, מותר בחבירתה. אבל אם הלכה אשתו הנשואה למדינה אחרת ובאו עדים והעידו שמתו, ונשא אחותה, ואחר כך נודע שלא מתה, אין אחותה צריכה ממנו גט, ואשתו מותרת לו, ומותר בקרובות שניה ושניה מותרת בקרוביו, ואם מתה ראשונה מותר בשנייה. וכן שאר העריות שנשאן בחזקת היתר ונמצאו ערוה, אינן צריכות גט, שאין קידושין תופסין בעריות (וכן כל זנות שמזנה עם הקרובות הנאסרות עליו מחמת אשתו, אין אוסרין אשתו עליו ומותר בקרובות שנייה (טור). ומיהו אם הקרובה רגילה לבא אצלו על ידי אשתו, כופין אותו לגרש אשתו (הגהות אלפסי שם)). ומפני מה הצריכו אחות ארוסתו גט? שמא יאמרו: תנאי היה באירוסין וכדת נשא אחותו; והואיל ויצאה אחותה בגט, אחותה שהיא ארוסתו הראשונה אסורה, כדי שלא יאמרו: נשא אחות גרושתו. אבל כשהלכה אשתו הנשואה אין לחוש לכך שיאמרו תנאי היה לו בנישואין, דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, הילכך כולי עלמא ידעי דנישואי שנייה אינם כלום:

סעיף כחעריכה

הלכה אשתו ובעל אחות אשתו למדינה אחרת, ובאו ואמרו לו: מתה אשתך [ו]בעל אחותה, ונשא אחות אשתו, ואחר כך באו אשתו וגיסו, אחות אשתו צריכה ממנו גט, לא שנא נישאת לו על פי ב' עדים או על פי עד א', ואסורה לגיסו; ואשתו אסורה עליו, לא שנא היתה נשואה לו או ארוסתו:

הגה: ואם בא בזנות על אחות אשתו, ומתה אשתו וגיסו אחר כך, יש אומרים דאסור לישא אחר כך אחות אשתו, דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, אף על פי שהיתה אסורה עליו בלאו הכי (פסקי מהרא"י סימן כ"ו) (ועיין לקמן סימן קע"ח):

סעיף כטעריכה

אמרו לו: מתה אשתך, ונשא את אחותה, ואחר כך אמרו לו: קיימת היתה ומתה, הוולד הראשון ממזר, האחרון אינו ממזר:

סעיף לעריכה

מי שהיה לו פילגש ולא הועד שקידשה, מותרת בקרוביו. אבל אם יש עדים שאמרה האשה: קידשני בפני ב' עדים, נאסרה לקרוביו. אבל אם אמרה "קידשני" סתם ולא אמרה "בפני שני בני עדים", אין בדיבורה כלום:

סעיף לאעריכה

המקדש אשה, ונתבטלו הקידושין מפני שהיו על תנאי ולא נתקיים התנאי, או שקידש בתו שלא מדעתה ונמצאת בוגרת, מותר בקרובותיה (ודווקא אם נתבטלו הקידושין בלא גט, אבל אם נתן גט אסור בכל קרובותיה כמו שנתברר):


  1. ^ צ"ע, הרי בסעיף יג אמר שבת בנה אסורה מן התורה, ואיך אמר כאן שאינה אלא מדרבנן. ונראה דט"ס נפל בשו"ע וצ"ל "ובת בן בן אשתו" או אולי "ובת בת בן אשתו", ויש לעיין באיבעיא שבסוגיית הגמרא שמשם לקוחים הדברים ואין לי פנאי כעת. ויקיעורך.