פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת ערכין: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת ערכין עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח ט

גאולת שדה מוקדש בידי בעליועריכה

חטיבה I: הגבלות על זמן ההקדשה ועל הגאולהעריכה

ראו ספרא בחקותי י, שם דורשים את כללי המשנה מהכתובים. ההגיון המשפטי הוא שאין להקדיש שדה לזמן קצר, וראו חטיבה II.

אם הקדיש את השדה כשיצא היובל - אינו יכול לגאלה בשנה הראשונה, וראו חטיבה III.

(א) אֵין מַקְדִּישִׁין לִפְנֵי הַיּוֹבֵל פָּחוּת מִשְּׁתֵי שָׁנִים,

וְלֹא גוֹאֲלִין לְאַחַר הַיּוֹבֵל פָּחוּת מִשָּׁנָה

חטיבה II: חישוב מחיר גאולת השדהעריכה

אֵין מְחַשְּׁבִים חֳדָשִׁים לַהֶקְדֵּשׁ

אֲבָל הֶקְדֵּשׁ מְחַשֵּׁב חֳדָשִׁים.

הַמַּקְדִּישׁ אֶת שָׂדֵהוּ בְשָׁעַת הַיּוֹבֵל - נוֹתֵן "בְּזֶרַע חֹמֶר שְׂעוֹרִים חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף." (ויקרא כז טז)

אם הקדיש שנתיים וחצי לפני היובל - משלם מחיר של שלוש שנים, ולא מקזזים לו את החודשים. אבל אם ההקדש מוכר - הוא מחשב חדשים, שיד ההקדש על העליונה (ראו שקלים ד, ט.)

לעניין המדידה ראו ב"ב ז, א.

חמישים שקל ל49 שנה הם שקל ופונדיון (1/48 שקל) לשנה.

את כל הסכום יש לתת מיד, ואין אפשרות לתשלומים.

הביטוי "דבר שנה בשנה" - לשון מקרא, ראו מלכים א י כה.

לעניין החומש ראו לעיל ג, ב, וכן לקמן פרק ח.

הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה טְפָחִים, סְלָעִים גְּבוֹהִין עֲשָׂרָה טְפָחִים - אֵין נִמְדָּדִין עִמָּהּ.

פָּחוּת מִכֵּן - נִמְדָּדִין עִמָּהּ.

הִקְדִּישָׁהּ שְׁתַּיִם שָׁלוֹשׁ שָׁנִים לִפְנֵי הַיּוֹבֵל - נוֹתֵן סֶלַע וּפַנְדְּיוֹן לַשָּׁנָה.

אִם אָמַר: "הֲרֵי אֲנִי נוֹתֵן דְּבַר שָׁנָה בְשָׁנָה" - אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ,

אֶלָּא נוֹתֵן כֻּלָּם כְּאַחַת.


(ב) אֶחָד הַבְּעָלִים, וְאֶחָד כָּל הָאָדָם.

מַה בֵּין הַבְּעָלִים לְבֵין כָּל הָאָדָם?

אֶלָּא שֶׁהַבְּעָלִים נוֹתְנִין חֹמֶשׁ, וְכָל אָדָם אֵינוּ נוֹתֵן חֹמֶשׁ.


חטיבה III: הבעלות על השדה לטווח ארוךעריכה

(ג) הִקְדִּישָׁהּ וּגְאָלָהּ - אֵינָה יוֹצָא מִיָּדוֹ בַיּוֹבֵל.

המקדיש או בנו יכולים לקנות את השדה מההקדש והיא חוזרת להיות אחוזתם. אם אדם אחר גאל את השדה, והמקדיש לא קנה מידו - ביובל השדה של ההקדש.

אם הגואל הוא כוהן - עדיין אין השדה רכושו שלו אלא של כל הכוהנים במשמר של ראש השנה, ראו תוספתא מנחות יג, יז.

למרות האמור בבמדבר יח כד, מסתבר שהיו קרקעות שנשארו בקביעות בידי ההקדש. וראו גם פסחים ד, ט, מעילה ג, ז, ועוד.

כל העיסוק בדיני היובל הוא תיאורטי בלבד, כי כנראה מעולם לא יישמו את דין היובל.

(גְּאָלָהּ בְּנוֹ - יוֹצְאָה לְאָבִיו בַּיּוֹבֵל.)
גְּאָלָהּ אַחֵר, אוֹ אֶחָד מִן הַקְּרוֹבִין, וּגְאָלָהּ מִיָּדוֹ, המקדיש קנה את השדה מהקונה האחר
אֵינָה יוֹצָא מִיָּדוֹ בַיּוֹבֵל.

גְּאָלָהּ אֶחָד מִן הַכֹּהֲנִים, וַהֲרֵי הִיא תַּחַת יָדוֹ,

לֹא יֹאמַר: "הוֹאִיל וְהִיא יוֹצָא לַכֹּהֲנִים בַּיּוֹבֵל,
הֲרֵי הִיא תַּחַת יָדִי, וַהֲרֵי הִיא שֶׁלִּי!"
אֶלָּא יוֹצָא לְכָל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים.


(ד) הִגִּיעַ הַיּוֹבֵל וְלֹא נִגְאָלָה,

הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לְתוֹכָהּ, וְנוֹתְנִים דָּמֶיהָ, דִּבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה.

ראו ויקרא כז כ: ר' אליעזר מפרש ששני התנאים התקיימו: המקדיש לא גאל את השדה וגם נמכרה לאחר. ר' יהודה ור' שמעון, וכן בעל משנה א, מפרשים שאחד מהתנאים מספיק למעבר השדה לידי הכוהנים.

לעניין "שדה רטושים" השוו הגדרה אחרת בתוספתא כתובות ז, ד: כל שאינו יודע מהיכן הם, כלומר מדובר על נכסים מופקרים שלא ידוע מי בעליהם.

רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: נִכְנָסִין, אֲבָל לֹא נוֹתְנִים.
(רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לֹא נִכְנָסִין וְלֹא נוֹתְנִין,)
אֶלָּא נִקְרֵאת "שְׂדֵה רְטוּשִׁין" עַד הַיּוֹבֵל הַשֵּׁנִי.
הִגִּיעַ יוֹבֵל הַשֵּׁנִי וְלֹא נִגְאָלָה - נִקְרֵאת "רְטוּשֵׁי רְטוּשִׁין" עַד הַיּוֹבֵל הַשְּׁלִישִׁי.
לְעוֹלָם אֵין הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לְתוֹכָהּ - עַד שֶׁיִּגְאָלֶנָּה אַחֵר.


(ה) הַלּוֹקֵחַ שָׂדֶה מֵאָבִיו

אם מת אביו השדה עוברת אליו כירושה, למרות שקנה אותה קודם לכן. וראו ספרא שם.

שדה מקנה שהוקדשה ולא נגאלה חוזרת לבעליה המקוריים ביובל, וגם בכך היא שונה משדה אחוזה, וראו לעיל ג, ב.

מֵת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישָׁהּ - הֲרֵי הִיא כִשְׂדֵה אֲחֻזָּה. וחייבת בחומש
הִקְדִּישָׁהּ, וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו - הֲרֵי הִיא כִשְׂדֵה מִקְנָה, דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.
רְבִּי יְהוּדָה וּרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים: כִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה
שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כז כב) "וְאִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ".
שָׂדֶה שֶׁאֵינָה רְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחֻזָּה - יָצְאתָה זוֹ, שֶׁהִיא רְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחֻזָּה.

שְׂדֵה מִקְנָה אֵינָה יוֹצָא לַכֹּהֲנִים בַּיּוֹבֵל, שֶׁאֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוּ שֶׁלּוֹ.

חטיבה IV: הקדשה וגאולת עולםעריכה

ההגבלות על זמן ההקדשה ועל זמן הגאולה שבמשנה א אינן חלות על כהנים ולוויים.

סוף הפרק קשור לתחילתו.

הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם מַקְדִּישִׁים לְעוֹלָם וְגוֹאֲלִין לְעוֹלָם,

בֵּין לִפְנֵי הַיּוֹבֵל - וּבֵין לְאַחַר הַיּוֹבֵל.