משנה ערכין ו
ערכין פרק ו', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת ערכין • פרק שישי ("שום היתומים") • >>
פרקי מסכת ערכין: א ב ג ד ה ו ז ח ט
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
שום היתומים שלשים יום, ושום ההקדש ששים יום, ומכריזין בבקר ובערב.
המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה -- רבי אליעזר אומר, כשיגרשנה, ידיר הנאה. רבי יהושע אומר, אינו צריך.
כיוצא בו, אמר רבן שמעון בן גמליאל, [ אף ] הערב לאשה בכתובתה והיה בעלה מגרשה -- ידיר הנאה, שמא יעשה קנוניא על נכסיו של זה ויחזיר את אשתו.
המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב, אין האשה יכולה לגבות כתובתה מן ההקדש, ולא בעל חוב את חובו, אלא הפודה פודה על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב את חובו.
הקדיש תשעים מנה והיה חובו מאה מנה -- מוסיף עוד דינר ופודה בו את הנכסים הללו על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב את חובו.
אף על פי שאמרו חייבי ערכין ממשכנין אותן, נותנין לו מזון שלשים יום, וכסות שנים עשר חדש, ומטה מוצעת, וסנדלין, ותפלין.
לו, אבל לא לאשתו ולא לבניו.
אם היה אומן, נותנין לו שני כלי אומנות מכל מין ומין. חרש, נותנין לו שני מעצדין ושתי מגרות.
רבי אליעזר אומר, אם היה אכר, נותנין לו את צמדו; חמר, נותנין לו את חמורו.
היה [ לו ] מין אחד מרובה ומין אחד מועט, אין אומרים לו למכור מן המרובה וליקח לו מן המועט, אלא נותנין לו שני מינין מן המרובה וכל שיש לו מן המועט.
המקדיש את נכסיו, מעלין לו את תפיליו.
אחד המקדיש את נכסיו, ואחד המעריך את עצמו, אין לו לא בכסות אשתו, ולא בכסות בניו, ולא בצבע שצבען לשמן, ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן.
אף על פי שאמרו, עבדים נמכרים בכסותן לשבח, שאם תלקח לו כסות בשלשים דינר, משביח הוא מנה, וכן פרה אם ממתינים אותה לאטליס, משבחת היא, וכן מרגלית אם מעלין אותה לכרך, משבחת היא -- אין להקדש אלא מקומו ושעתו.
- וְשׁוּם הַהֶקְדֵּשׁ שִׁשִּׁים יוֹם;
- וּמַכְרִיזִין בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב.
- הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו,
- וְהָיְתָה עָלָיו כְּתֻבַּת אִשָּׁה,
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- כְּשֶׁיְּגָרְשֶׁנָּה, יַדִּיר הֲנָאָה;
- רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
- אֵינוֹ צָרִיךְ.
- כַּיוֹצֵא בּוֹ אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
- אַף הֶעָרֵב לָאִשָּׁה בִּכְתֻבָּתָה,
- וְהָיָה בַּעְלָהּ מְגָרְשָׁהּ,
- יַדִּיר הֲנָאָה;
- שֶׁמָּא יַעֲשֶׂה קְנוּנְיָא עַל נְכָסָיו שֶׁל זֶה,
- וְיַחֲזִיר אֶת אִשְׁתּוֹ:
- וְהָיְתָה עָלָיו כְּתֻבַּת אִשָּׁה וּבַעַל חוֹב,
- אֵין הָאִשָּׁה יְכוֹלָה לִגְבּוֹת כְּתֻבָּתָהּ מִן הַהֶקְדֵּשׁ,
- וְלֹא בַּעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ;
- אֶלָּא הַפּוֹדֶה פּוֹדֶה,
- עַל מְנָת לִתֵּן לָאִשָּׁה כְּתֻבָּתָהּ,
- וּלְבַעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ.
- הִקְדִּישׁ תִּשְׁעִים מָנֶה,
- וְהָיָה חוֹבוֹ מֵאָה מָנֶה,
- מוֹסִיף עוֹד דִּינָר וּפוֹדֶה בּוֹ אֶת הַנְּכָסִים הַלָּלוּ,
- עַל מְנָת לִתֵּן לָאִשָּׁה כְּתֻבָּתָהּ,
- וּלְבַעַל חוֹב אֶת חוֹבוֹ:
- חַיָּבֵי עֲרָכִין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָן –
- נוֹתְנִין לוֹ מְזוֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם,
- וּכְסוּת שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ,
- וּמִטָּה מֻצַּעַת,
- וְסַנְדָּלִין, וּתְפִלִּין;
- לוֹ,
- אֲבָל לֹא לְאִשְׁתּוֹ וְלֹא לְבָנָיו.
- אִם הָיָה אֻמָּן,
- נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי כְּלֵי אֻמְּנוּת מִכָּל מִין וָמִין.
- חָרָשׁ,
- נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי מַעֲצָדִין וּשְׁתֵּי מְגֵרוֹת.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- אִם הָיָה אִכָּר,
- נוֹתְנִין לוֹ אֶת צִמְדּוֹ;
- חַמָּר,
- נוֹתְנִין לוֹ אֶת חֲמוֹרוֹ:
- אִם הָיָה אִכָּר,
- אֵין אוֹמְרִים לוֹ לִמְכֹּר מִן הַמְּרֻבֶּה וְלִקַּח לוֹ מִן הַמֻּעָט,
- אֶלָּא נוֹתְנִין לוֹ שְׁנֵי מִינִין מִן הַמְּרֻבֶּה,
- וְכֹל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִן הַמֻּעָט.
- הַמַּקְדִּישׁ אֶת נְכָסָיו,
- מַעֲלִין לוֹ אֶת תְּפִלָּיו:
- וְאֶחָד הַמַּעֲרִיךְ אֶת עַצְמוֹ,
- אֵין לוֹ
- לֹא בִּכְסוּת אִשְׁתּוֹ,
- וְלֹא בִּכְסוּת בָּנָיו,
- וְלֹא בְּצֶבַע שֶׁצְּבָעָן לִשְׁמָן,
- וְלֹא בְּסַנְדָּלִים חֲדָשִׁים שֶׁלְּקָחָן לִשְׁמָן.
- אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ:
- עֲבָדִים נִמְכָּרִים בִּכְסוּתָן לִשְׁבַח,
- שֶׁאִם תִּלָּקַח לוֹ כְּסוּת בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָר –
- מַשְׁבִּיחַ הוּא מָנֶה,
- וְכֵן פָּרָה,
- אִם מַמְתִּינִים אוֹתָהּ לָאִטְלִיס –
- מַשְׁבַּחַת הִיא,
- אִם מַמְתִּינִים אוֹתָהּ לָאִטְלִיס –
- וְכֵן מַרְגָּלִית,
- אִם מַעֲלִין אוֹתָהּ לַכְּרָךְ – מַשְׁבַּחַת הִיא,
- אֵין לַהֶקְדֵּשׁ אֶלָּא מְקוֹמוֹ וְשַׁעְתּוֹ:
נוסח הרמב"ם
(א) שום היתומים - שלשים יום,
- ושום ההקדש - ששים יום,
- ומכריזין - בבקר, ובערב.
- המקדיש נכסיו, והיתה עליו כתובת אשה -
- רבי אליעזר אומר: כשיגרשנה - ידיר הניה.
- רבי יהושע אומר: אינו צריך.
- כיוצא בו, אמר רבן שמעון בן גמליאל:
- הערב לאשה בכתובתה, והיה בעלה מגרשה - ידיר הניה,
- שמא יעשו קנוניה על נכסיו של זה - ויחזיר את אשתו.
(ב) המקדיש את נכסיו,
- והיתה עליו כתובת אשה ובעלי חוב -
- אין האשה יכולה לגבות כתובתה מן ההקדש,
- ולא בעל חוב את חובו,
- אלא, הפודה - פודה על מנת ליתן לאשה כתובה, ולבעל חוב את חובו.
- הקדיש תשעים מנה, והיה חובו מאה מנה -
- מוסיף עוד דינר,
- ופודה את הנכסים האלו - על מנת ליתן לאשה כתובתה, ולבעל חוב את חובו.
(ג) אף על פי שאמרו, חייבי ערכים ממשכנין אותן -
- נותנים לו מזון שלשים יום,
- וכסות שנים עשר חודש,
- ומיטה, ומצע, וסנדליו, ותפיליו,
- לו - אבל לא לאשתו, ובניו.
- ואם היה אומן -
- נותנין לו שני כלי אומנות - מכל מין ומין.
- אם היה חרש - נותנין לו שני מעצדין, ושתי מגרות.
- רבי אלעזר אומר:
- אם היה איכר - נותנין לו צמדו,
- חמר - נותנין לו חמורו.
(ד) היה לו מין אחד מרובה, ומין אחד ממועט -
- אין אומרין למכור מן המרובה, וליקח לו מן המעט,
- אלא, נותנין לו שני מינין - מן המרובה,
- וכל שיש לו - מן הממועט.
- אין אומרין למכור מן המרובה, וליקח לו מן המעט,
- המקדיש את נכסיו - מעלין לו את תפיליו.
(ה) אחד המקדיש נכסיו, ואחד המעריך לעצמו -
- אין לו - לא בכסות אשתו, ולא בכסות בניו,
- ולא בצבע - שצבען לשמן,
- ולא בסנדלים חדשים - שלקחן לשמן.
- אף על פי שאמרו,
- עבדים נמכרים בכסותן לשבח,
- שאם תילקח לו כסות בשלשים דינר - משביח הוא במנה,
- וכן פרה, אם ממתינין אותה לאטליס - משבחת היא,
- וכן מרגלית, אם מעלין אותה לכרך - משבחת היא,
- אין להקדש - אלא מקומו ושעתו.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה ערכין, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב