משנה ערכין ג
ערכין פרק ג', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< · משנה · סדר קדשים · מסכת ערכין · פרק שלישי ("יש בערכין") · >>
פרקי מסכת ערכין: א ב ג ד ה ו ז ח ט
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
יש בערכין להקל ולהחמיר, בשדה אחוזה להקל ולהחמיר, בשור המועד שהמית את העבד להקל ולהחמיר, באונס ומפתה ומוציא שם רע להקל ולהחמיר.
יש בערכין להקל ולהחמיר כיצד?
- אחד שהעריך את הנאה שבישראל ואת הכעור שבישראל, נותן חמשים סלע.
- ואם אמר הרי דמיו עלי, נותן את שויו.
משנה ב
בשדה אחוזה להקל ולהחמיר כיצד?
- אחד המקדיש בחולת המחוז ואחד המקדיש בפרדסות סבסטי, נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף.
- ובשדה מקנה, נותן את שויו.
רבי אליעזר אומר, אחד שדה אחוזה ואחד שדה מקנה. מה בין שדה אחוזה לשדה מקנה? אלא שבשדה אחוזה נותן חומש, ובשדה מקנה אינו נותן חומש.
משנה ג
בשור המועד שהמית את העבד להקל ולהחמיר כיצד?
- אחד שהמית את הנאה שבעבדים ואת הכעור שבעבדים, נותן שלשים סלע.
- המית בן חורין, נותן את שויו.
חבל בזה ובזה -- משלם נזק שלם.
משנה ד
באונס ובמפתה להקל ולהחמיר כיצד?
- אחד שאנס ופתה את הגדולה שבכהונה ואת הקטנה שבישראל, נותן חמשים סלע.
- והבושת והפגם, הכל לפי המבייש והמתבייש.
משנה ה
במוציא שם רע להקל ולהחמיר כיצד?
- אחד שהוציא שם רע על גדולה שבכהונה ועל קטנה שבישראל, נותן מאה סלע.
נמצא האומר בפיו יתר מן העושה מעשה. שכן מצינו, שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע, שנאמר (במדבר, יד) "וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי".
- בִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר,
- בְּשׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁהֵמִית אֶת הָעֶבֶד לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר,
- בְּאוֹנֵס וּמְפַתֶּה וּמוֹצִיא שֵׁם רָע לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר.
- יֵשׁ בַּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר, כֵּיצַד?
- אֶחָד שֶׁהֶעֱרִיךְ אֶת הַנָּאֶה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל
- וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל,
- נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סֶלַע;
- וְאִם אָמַר: הֲרֵי דָּמָיו עָלַי,
- נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ:
- אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּחוֹלַת הַמָּחוֹז
- וְאֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּפַרְדְּסוֹת סֶבַּסְטִי,
- נוֹתֵן בְּזֶרַע חֹמֶר שְׂעוֹרִים
- חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף;
- וּבִשְדֵה מִקְנָה,
- נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- אֶחָד שְׂדֵה אֲחֻזָּה,
- וְאֶחָד שְׂדֵה מִקְנָה;
- מַה בֵּין שְׂדֵה אֲחֻזָּה לִשְׂדֵה מִקְנָה?
- אֶלָּא שֶׁבִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה נוֹתֵן חֹמֶשׁ,
- וּבִשְׂדֵה מִקְנָה אֵינוֹ נוֹתֵן חֹמֶשׁ:
- אֶחָד שֶׁהֵמִית אֶת הַנָּאֶה שֶׁבַּעֲבָדִים
- וְאֶת הָכָּעוּר שֶׁבַּעֲבָדִים,
- נוֹתֵן שְׁלֹשִׁים סֶלַע;
- הֵמִית בֶּן חוֹרִין,
- נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ.
- וְאֶת הָכָּעוּר שֶׁבַּעֲבָדִים,
- חָבַל בָּזֶה וּבָזֶה,
- מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם:
- אֶחָד שֶׁאָנַס וּפִתָּה אֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהֻנָּה,
- וְאֶת הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל,
- נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סֶלַע;
- וְהַבֹּשֶׁת וְהַפְּגָם,
- הַכֹּל לְפִי הַמְּבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ:
- וְאֶת הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל,
- אֶחָד שֶׁהוֹצִיא שֵׁם רָע עַל גְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהֻנָּה,
- וְעַל קְטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל,
- נוֹתֵן מֵאָה סֶלַע.
- וְעַל קְטַנָּה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל,
- נִמְצָא הָאוֹמֵר בְּפִיו יָתֵר מִן הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה;
- שֶׁכֵּן מָצִינוּ,
- שֶׁלֹּא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין עַל אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר,
- אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרַע,
- שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד, כב),
- וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים
- וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:
נוסח הרמב"ם
(א) יש בערכין - להקל ולהחמיר,
- בשדה אחוזה - להקל ולהחמיר,
- ובשור המועד שהמית את העבד - להקל ולהחמיר,
- באונס, ובמפתה, ובמוציא שם רע - להקל ולהחמיר.
- יש בערכין, להקל ולהחמיר - כיצד?
- אחד שהעריך את הנאה שבישראל, ואת הכעור שבישראל - נותן חמישים סלע.
- אם אמר: "הרי דמיו עלי" - נותן את שוויו.
(ב) ובשדה אחוזה, להקל ולהחמיר - כיצד?
- אחד המקדיש בחולת המחוז, ואחד המקדיש בפרדסות סבסטה - נותן בית זרע חומר שעורים בחמישים שקל כסף.
- ובשדה מקנה - נותן את שוויו.
- רבי אליעזר אומר: אחת שדה אחוזה, ואחת שדה מקנה,
- מה בין שדה אחוזה לשדה מקנה?
- אלא שבשדה אחוזה - הוא נותן חומש,
- ובשדה מקנה - אינו נותן חומש.
(ג) ובשור המועד שהמית את העבד, להקל ולהחמיר - כיצד?
- אחד שהמית את הנאה שבעבדים, ואת הכעור שבעבדים - נותן שלשים סלע.
- המית בן חורין - נותן את שוויו.
- חבל בזה ובזה - משלם נזק שלם.
(ד) ובאונס ובמפתה, להקל ולהחמיר - כיצד?
- אחד שאנס ופתה את הגדולה שבכהונה, ואת הקטנה שבישראל - נותן חמישים סלע.
- ובבושת, ובפגם - הכל לפי המבייש והמתבייש.
(ה) ובמוציא שם רע, להקל ולהחמיר - כיצד?
- אחד שהוציא שם רע על הגדולה שבכהונה, ועל הקטנה שבישראל - נותן מאה סלע.
- נמצא האומר בפיו - חמור מן העושה מעשה,
- שכן מצינו, שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר - אלא על לשון הרע,
- שנאמר: "וינסו אותי זה עשר פעמים" (במדבר יד כב).
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה ערכין, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב