משנה ערכין ז

ערכין פרק ז', ב: משנה • תוספתא • בבלי

<< • משנה • סדר קדשים • מסכת ערכין • פרק שביעי ("אין מקדישין") • >>

פרקי מסכת ערכין: א ב ג ד ה ו ז ח ט

משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה •

נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן

משנה א

אין מקדישין לפני היובל פחות משתי שנים.

ולא גואלין לאחר היובל פחות משנה.

אין מחשבין חדשים להקדש, אבל ההקדש מחשב חדשים.

המקדיש את שדהו בשעת היובל, נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף.

היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים, או סלעים גבוהים עשרה טפחים, אין נמדדים עמה. פחות מכאן, נמדדים עמה.

הקדישה שתים או שלש שנים לפני היובל, נותן סלע ופונדיון לשנה.

אם אמר הריני נותן דבר שנה בשנה -- אין שומעין לו, אלא נותן את כולו כאחד.

משנה ב

אחד הבעלים, ואחד כל האדם. מה בין הבעלים לבין כל האדם? אלא שהבעלים נותנים חומש, וכל אדם אינו נותן חומש.

משנה ג

הקדישה וגאלה, אינה יוצאה מידו ביובל.

גאלה בנו, יוצאה לאביו ביובל.

גאלה אחר או אחד מן הקרובים וגאלה מידו, אינה יוצאה^[1] מידו ביובל.

גאלה אחד מן הכהנים והרי היא תחת ידו, לא יאמר הואיל והיא יוצאה לכהנים ביובל והרי היא תחת ידי הרי היא שלי, אלא יוצאה לכל אחיו הכהנים.

משנה ד

הגיע היובל ולא נגאלה --

הכהנים נכנסים לתוכה, ונותנים את דמיה, דברי רבי יהודה.
רבי שמעון אומר, נכנסין, אבל לא נותנין.
רבי אליעזר אומר, לא נכנסין ולא נותנין, אלא נקראת שדה רטושין, עד היובל השני. הגיע היובל השני ולא נגאלה, נקראת רטושי רטושין עד היובל השלישי. לעולם אין הכהנים נכנסין לתוכה, עד שיגאלנה אחר.

משנה ה

הלוקח שדה מאביו, מת אביו ואחר כך הקדישה, הרי היא כשדה אחוזה; הקדישה ואחר כך מת אביו, הרי היא כשדה מקנה, דברי רבי מאיר.

ורבי יהודה ורבי שמעון אומרים, כשדה אחוזה, שנאמר (ויקרא כז) "ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו" -- שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה, יוצאת זו שהיא ראויה להיות שדה אחוזה.

שדה מקנה אינה יוצאה לכהנים ביובל, שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו .

כהנים ולוים מקדישים לעולם, וגואלין לעולם, בין לפני היובל, בין לאחר היובל.

משנה מנוקדת

(א) אֵין מַקְדִּישִׁין לִפְנֵי הַיּוֹבֵל פָּחוֹת מִשְּׁתֵּי שָׁנִים,

וְלֹא גּוֹאֲלִין לְאַחַר הַיּוֹבֵל פָּחוֹת מִשָּׁנָה.

אֵין מְחַשְּׁבִין חֳדָשִׁים לַהֶקְדֵּשׁ,

אֲבָל הַהֶקְדֵּשׁ מְחַשֵּׁב חֳדָשִׁים.

הַמַּקְדִּישׁ אֶת שָׂדֵהוּ בִּשְׁעַת הַיּוֹבֵל,

נוֹתֵן בְּזֶרַע חֹמֶר שְׂעוֹרִים חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף.

הָיוּ שָׁם נְקָעִים עֲמֻקִּים עֲשָׂרָה טְפָחִים,

אוֹ סְלָעִים גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים,

אֵין נִמְדָּדִים עִמָּהּ;

פָּחוֹת מִכָּאן,

נִמְדָּדִים עִמָּהּ.

הִקְדִּישָׁהּ שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים לִפְנֵי הַיּוֹבֵל,

נוֹתֵן סֶלַע וּפֻנְדְּיוֹן לְשָׁנָה.

אִם אָמַר: הֲרֵינִי נוֹתֵן דְּבַר שָׁנָה בְּשָׁנָה,

אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ,

אֶלָּא נוֹתֵן אֶת כֻּלּוֹ כְּאֶחָד:

(ב) אֶחָד הַבְּעָלִים, וְאֶחָד כָּל הָאָדָם.

מַה בֵּין הַבְּעָלִים לְבֵין כָּל הָאָדָם?

אֶלָּא שֶׁהַבְּעָלִים נוֹתְנִים חֹמֶשׁ,

וְכָל אָדָם אֵינוֹ נוֹתֵן חֹמֶשׁ:

(ג) הִקְדִּישָׁהּ וּגְאָלָהּ,

אֵינָהּ יוֹצְאָה מִיָּדוֹ בַּיוֹבֵל.

גְּאָלָהּ בְּנוֹ,

יוֹצְאָה לְאָבִיו בַּיוֹבֵל.

גְּאָלָהּ אַחֵר אוֹ אֶחָד מִן הַקְּרוֹבִים, וּגְאָלָהּ מִיָּדוֹ,

אֵינָהּ יוֹצְאָה מִיָּדוֹ בַּיוֹבֵל.

גְּאָלָהּ אֶחָד מִן הַכֹּהֲנִים וַהֲרֵי הִיא תַּחַת יָדוֹ,

לֹא יֹאמַר:

הוֹאִיל וְהִיא יוֹצְאָה לַכֹּהֲנִים בַּיּוֹבֵל,

וַהֲרֵי הִיא תַּחַת יָדִי,

הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי,

אֶלָּא יוֹצְאָה לְכָל אֶחָיו הַכֹּהֲנִים:

(ד) הִגִּיעַ הַיּוֹבֵל וְלֹא נִגְאֲלָה,

הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לְתוֹכָהּ וְנוֹתְנִים אֶת דָּמֶיהָ,

דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, נִכְנָסִין:

אֲבָל לֹא נוֹתְנִין.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:

לֹא נִכְנָסִין וְלֹא נוֹתְנִין,

אֶלָּא נִקְרֵאת שְׂדֵה רְטוּשִׁין,

עַד הַיּוֹבֵל הַשֵּׁנִי.

הִגִּיעַ הַיּוֹבֵל הַשֵּׁנִי וְלֹא נִגְאֲלָה,

נִקְרֵאת רְטוּשֵׁי רְטוּשִׁין,

עַד הַיּוֹבֵל הַשְּׁלִישִׁי.

לְעוֹלָם אֵין הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לְתוֹכָהּ,

עַד שֶׁיִּגְאָלֶנָּה אַחֵר:

(ה) הַלּוֹקֵחַ שָׂדֶה מֵאָבִיו,

מֵת אָבִיו,

וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישָׁהּ,

הֲרֵי הִיא כִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה.

הִקְדִּישָׁהּ וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו,

הֲרֵי הִיא כִּשְׂדֵה מִקְנָה,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;

וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים:

כִּשְׂדֵה אֲחֻזָּה,

שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כז, כב):

"וְאִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ",

שָׂדֶה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחֻזָּה;

יוֹצְאָה זוֹ,

שֶׁהִיא רְאוּיָה לִהְיוֹת שְׂדֵה אֲחֻזָּה.

שְׂדֵה מִקְנָה

אֵינָהּ יוֹצְאָה לַכֹּהֲנִים בַּיּוֹבֵל,

שֶׁאֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ.

כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם

מַקְדִּישִׁים לְעוֹלָם,

וְגוֹאֲלִין לְעוֹלָם,

בֵּין לִפְנֵי הַיּוֹבֵל,

בֵּין לְאַחַר הַיּוֹבֵל:

נוסח הרמב"ם

(א) אין מקדישין לפני היובל - פחות משתי שנים,

ולא גואלין לאחר היובל - פחות משנה.

אין מחשבין חודשים להקדש - אבל הקדש מחשב חודשים.

המקדיש את שדהו בשעת היובל -

נותן בית זרע חומר שעורים - בחמישים שקל כסף.

היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים,

או סלעים גבוהים עשרה טפחים - אין נמדדין עמה,

פחות מכן - נמדדין עמה.

הקדישה, שתים או שלש שנים, לפני היובל - נותן סלע ופונדיון לשנה.

אם אמר: "הריני נותן דבר שנה בשנה" -

אין שומעין לו - אלא נותן כולם כאחד.

(ב) אחד הבעלים - ואחד כל האדם.

מה בין הבעלים לכל אדם? -

אלא שהבעלים - נותנין חומש,

וכל אדם - אין נותנין חומש.

(ג) הקדישה וגאלה - אינה יוצאה מידו ביובל.

גאלה בנו - יוצאה לאביו ביובל.

גאלה אחר, או אחד מכל הקרובים,

וגאלה מידו - אינה יוצאה מידו ביובל.

גאלה אחד מן הכהנים, והרי היא תחת ידו -

לא יאמר: "הואיל והרי היא יוצאה לכהנים ביובל,

הרי היא תחת ידי, והרי היא שלי" - אלא יוצאה לכל אחיו הכהנים.

(ד) הגיע יובל, ולא נגאלה -

הכהנים נכנסים לתוכה - ונותנין את דמיה,

דברי רבי יהודה.

רבי שמעון אומר: נכנסים - אבל לא נותנין.

רבי אלעזר אומר: לא נכנסין - ולא נותנין,

אלא נקראת שדה רטושים - עד היובל השני,

הגיע היובל השני, ולא נגאלה -

נקראת רטושי רטושים - עד היובל השלישי.

לעולם, אין הכהנים נכנסים לתוכה - עד שיגאלנה אחר.

(ה) הלוקח שדה מאביו -

ומת אביו, ואחר כך הקדישה - הרי היא כשדה אחוזה.

הקדישה, ואחר כך מת אביו -

הרי היא כשדה מקנה - דברי רבי מאיר.

רבי יהודה, ורבי שמעון אומרין: כשדה אחוזה,

שנאמר: "ואם את שדה מקנתו, אשר לא משדה אחוזתו" (ויקרא כז כב),

שדה - שאינה ראויה להיות שדה אחוזה,

יצאת זו - שהיא ראויה להיות שדה אחוזה.

שדה מקנה - אינה יוצאה לכהנים ביובל,

שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו.

כהנים ולויים - מקדישין לעולם, וגואלין לעולם,

בין לפני היובל - בין לאחר היובל.

פירושים

משנה ערכין, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

^ יש גורסים "יוצאה".

[1] יש גורסים "יוצאה".

[1]