ביאור:תוספתא/כתובות/ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת כתובות פרק שמיניעריכה

זכות האשה הנשואה בנכסיהעריכה

(א)
אמר ר' יהודה, אמרו לפני ר"ג: הואיל וארוסה אשתו, ונשואה אשתו


ראו משנה ח, א. ברישא של המשנה ובהלכה הזו מדובר שמכרה ונתנה כארוסה, לפני שנישאה.



מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל!
אמר להם בחדשים אנו בושים, אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים!
אמר ר' חנניא בן עקביא: לא כך השיבן ר"ג, אלא כך:
אמר להם לא! אם אמרתם בנשואה, שהוא זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה
תאמרו בארוסה, שאין זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה?!

(ב)
אמרו לו: הרי שנפלו לה נכסים עד שלא נשאת, ונשאת. מהו?


ראו משנה ח, א-ב. כאן גם ר' חנניא מודה שרבן גמליאל התביש בישנים, כלומר בהלכה שאשת איש שמכרה – מכרה בטל.



אמר להם: אף זו לא תמכור. אם מכרה ונתנה - קיים
אמרו לו: הואיל וזו אשתו וזו אשתו, מה זו מכרה בטל אף זו מכרה בטל!
אמר להם: בחדשים אנו בושים, אלא שאתם מגלגלין להביא עלינו את הישנים!
ורבותינו חזרו ונמנו בנכסים שנפלו לה עד שלא נשאת, ונשאת
שאם מכרה ונתנה - בטל
ר"ש חולק בין נכסין לנכסין:
נכסין הידועין לבעל לא תמכור, ואם מכרה ונתנה מכרה בטל, שע"מ כן נשאה
ושאין ידועין לבעל - לא תמכור, ואם מכרה ונתנה - קיים.

תפוס כפי יכולתךעריכה

(ג)

היורד לנכסי אשתו, ונתן עיניו לגרשה, אם קדם ותלש מן הקרקע כל שהוא - ה"ז זריז ונשכר.

היורד לנכסי שבוין, ושמע שהן ממשמשין ובאין


מה שתלש וקטף הוא שלו מצד הדין, למרות שהשדה אינו שלו. וראו גם משנה ח, ג-ד.
לעניין זריז ונשכר ראו תוספתא יבמות ח, ב-ח.



אם קדם ותלש מן הקרקע כל שהוא - ה"ז זריז ונשכר.
אלו נכסי שבוין? כל שהלך אביו או אחיו או אחד מן היורשין למדה"י
ושמע בהן שמתו, וירד לנחלה
אלו הן נכסי נטושין? כל שלא שמע בהן שמתו, וירד לנחלה
רשב"ג אומר: שמעתי שהנטושים כשבוין
היורד לנכסי רטושין מוציאין מידו.

(ד)
וכולן שמין להם בעדית. אלו הן רטושין? כל שאינו יודע מהיכן הן.


ראו הגדרה אחרת לנכסי רטושין בערכין ז, ד.
המשותף לשתי ההגדרות הוא שהקרקע נשארת מוזנחת בלי בעלים.



(ה)
הגנב שנטל מזה ונתן לזה, מה שנטל – נטל, ומה שנתן - נתן


גנב וגזלן כחוק טבע. קניין ביאוש בעלים. וראו תוספתא ב"ק י יב.



הגזלן שנטל מזה ונתן לזה, מה שנטל – נטל, ומה שנתן - נתן
הירדן שמסלולו משתנה ומשנה את גבולות השדות שנטל מזה ונתן לזה, מה שנטל – נטל, ומה שנתן - נתן
שטף נהר עצים ואבנים וקורות, נטל מזה ונתן לזה,
אם נתיאשו הבעלים - הרי אלו שלו.
ואם היו בעלים מרדפין אחריהן, או שהיו במקום אחר - הרי אלו של בעלים.

פיצוי על נכסים מחוברים לקרקעעריכה

(ו)
הכותב נכסיו לבנו, ולכל אדם צריך שיכתוב "מהיום ולאחר מיתה", דברי ר' יהודה


ראו מע"ש ד, ז, במחלוקת על חשיבות האמירה המפורשת והמובנת מאליה. וראו ב"ב ח, ז.
ר' יהודה מסכים שלעניין הנכסים שנוספו אחרי הכתיבה תאריך השטר מוכיח, אבל אין בו כדי להחליף את הנוסחה "מהיום ולאחר מיתה".



ר' יוסי אומר: אינו צריך, מפני שזמנו של שטר מוכיח עליו
אמר לו ר' יהודה: והלא אין זמנו של שטר מוכיח עליו, אלא משעה שנכתב
אף הכותב נכסיו לבנו, וחזר וקנה נכסים אחרים
כל שלא היה בכלל מתנה ראשונה - הרי הוא של יורשים.

(ז)
מכר הבן ומת האב, אם יש שם נכסים מחוברים בקרקע - שמין לו.


הבן מכר את הקרקע ואחר כך מת האב – הקונה חייב להחזיר ליורשים את שוויים של הנכסים המחוברים לקרקע.
המקבל שדה באריסות, והוסיף בה נכסים מחוברים לקרקע – יפוצה עליהם כשיחזיר את השדה, או בשנת השמיטה.



המקבל שדה מחבירו, והיא בית השלחין או בית האילן
אם יש שם מחוברים בקרקע - שמין לו.
המקבל שדה מחבירו, והגיע שנת השמיטה
אם יש שם מחוברין בקרקע - שמין לו. וכולן שמין להם בעדית.

(ח)
היורד לחורבתו של חבירו, ובנאה שלא ברשות


אם בנה ברשות – שמים לו וידו על העליונה; ואם לא – ידו על התחתונה, וראו לביאור המונח גם ב"ק ט, ד.



כשהוא יוצא אומר "תן לי עצי ואבני" - אין שומעין לו, וידו על התחתונה
כיצד ידו על התחתונה? אם השבח יתר על ההוצאה - נותן לו את ההוצאה
ואם הוצאה יתר על השבח - נותן לו את השבח.