ביאור:משנה עדיות פרק ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


משנה מבוארת        משנה עם מפרשים

מסכת עדיות: א ב ג ד ה ו ז ח

מסכת עדיות עם מפרשי המשנה: א ב ג ד ה ו ז ח

עדויות ר' יהושע ששינו את ההלכה הקיימתעריכה

חטיבה I: ר' צדוקעריכה

המשנה מופיעה בשינוי בבכורות א, ו.

הרקע לדברי ר' אליעזר מופיע בבכורות ח, ח.

חכמים פוסקים כר' יהושע

(א) העיד רבי יהושע ורבי צדוק, על פדיון פטר חמור שמת - שאין בו לכהן כלום,

שרבי אליעזר אומר: חייבין באחריותן, כחמש סלעים של בן.
וחכמים אומרים: אין חייבין באחריותן, אלא כפדיון של מעשר שני:


ר' צדוק מרחיב את המשנה הראשונה: לא רק שלא פסלו את הציר של הטהורים, אלא אפילו הציר של החגבים הטמאים טהור. וראו ספרא שמיני פרק ה, ותרומות י, ט.

(ב) העיד רבי צדוק, על ציר חגבים טמאים - שהוא טהור.

שמשנה ראשונה: חגבים טמאים שנכבשו עם חגבים טהורים - לא פסלו צירן:


משנה זו נמצאת במקוואות ה, ה.

הנוטפים בטלים ברוב הזוחלים, ולכן אין צורך ב40 סאה לטבילת טהרה.

(ג) העיד רבי צדוק, על זוחלין מים הניגרים על האדמה שרבו על הנוטפים כגון טיפות גשם - שהם כשרים.

מעשה היה בבירת הפליא, ובא מעשה לפני חכמים - והכשירוהו:


ראו מקוואות שם, וכן פרה ו, ד.

(ד) העיד רבי צדוק, על זוחלין שקלחן בעלה אגוז שעשו מעין צינור מעלה אגוז, והעבירו בו את מי הנחל - שהן כשרים.

מעשה היה באהליא, ובא מעשה לפני לשכת הגזית - והכשירוהו:

חטיבה II: כנגד ר' אליעזרעריכה

(ה) העיד רבי יהושע ורבי יקים איש הדר,

בעדות הראשונה מעיד ר' יהושע כנגד ר' אליעזר, וראו פרה י, ג.

עדותו של ר' פפייס באה אגב המשנה הבאה. וראו נזיר ג, ב. עדות זו אינה בניגוד לדברי ר' אליעזר.

על קלל של חטאת כלי מאבן של אפר פרה אדומה שנתנו על גבי השרץ - שהוא טמא.
שרבי אליעזר מטהר. כיוון שהכלי אינו נטמא

העיד רבי פפייס, על מי שנזר שתי נזיריות פעמיים שלושים יום

שאם גלח את הראשונה יום שלושים - שמגלח השניה יום ששים.
ואם גילח יום ששים חסר אחד - יצא, שיום שלושים עולה לו מן המניין: נחשב לשתי הנזירויות.


(ו) העיד רבי יהושע ורבי פפייס, על ולד של שלמים - שיקרב שלמים.

ראו תמורה ג, א.

עדות שניה של ר' יהושע כנגד ר' אליעזר. הפעם בסיוע ר' פפייס.

שרבי אליעזר אומר, שולד שלמים לא יקרב שלמים, וחכמים אומרים: יקרב.

אמר רבי פפייס: אני מעיד, שהיתה לנו פרה זבחי שלמים, ואכלנוה בפסח,

ואכלנו ולדה - שלמים בחג: בסוכות


(ז) הם העידו על ארוכות של נחתומים, מרדים מעץ שהן טמאות.

שרבי אליעזר מטהר. כי אין להן בית קיבול

שתי עדויות נוספות כנגד ר' אליעזר. לעניין ארוכות של נחתומים ראו כלים טו, ב.

לעניין התנור ראו שם ה, י. וראו שם משנה ח הרקע לדברי ר' אליעזר.

התנור המתואר כאן מוכר בכינוי "תנור של עכנאי". המשנה מלמדת, שדעת ר' יהושע בעניין זה נסמכה על עדות ומסורת, ואין הוא מתנגד למסורת כעיקרון, בניגוד לעולה מהסיפור התלמודי הידוע בבבא מציעא נט א.

לעניין עיבור השנה ראו מגילה א, ד, וכן תוספתא סנהדרין ב, ו.

אגב אורחא מספרת המשנה על מקור סמכותו של רבן גמליאל - ההגמון הרומי, בנוסף לעולה מברכות כז ב, שהמינוי בידי החכמים. נראה ששני מקורות הסמכות נדרשו לו: הן המינוי של הנציב הרומי, הן הקבלה של חכמים את סמכותו, ואין טעם לנסות ולדרג אותם.

הם העידו על תנור שחתכו חוליות, ונתן חול בין חוליא לחוליא - שהוא טמא.

שרבי אליעזר מטהר. כי התנור "שבור"

הם העידו שמעברין את השנה בכל אדר.

שהיו אומרים "עד הפורים".

הם העידו שמעברים את השנה על תנאי. אפילו אחרי אדר

ומעשה ברבן גמליאל, שהלך ליטול רשות מהגמון בסוריא, לאשר את מינויו לנשיא אצל הנציב ושהה לבוא,
ועיברו את השנה על תנאי, לכשירצה רבן גמליאל,
[וכשבא אמר "רוצה אני", ונמצאת] השנה מעוברת:


חטיבה III: עדויות משנות הלכה אחרותעריכה

ראו כלים ה, ה.

וראו את שמחתו על שקיבלו את דבריו בתוספתא ג, א.

(ח) העיד מנחם בן סגנאי, על מוסף היורה הגבהה לשולי הסיר

של שולקי זיתים - שהוא טמא, ושל צבעים - שהוא טהור.
שהיו אומרים "חילוף הדברים":


(ט) העיד רבי נחוניא בן גדגדא, על החרשת שהשיאה אביה - שהיא יוצאה בגט.

ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן - שהיא אוכלת בתרומה, ואם מתה - בעלה יורשה.

סיים בכהן כתחילת הפרק.

המשנה מופיעה בגיטין ה, ה.

ועל המריש הגזול שבנאו בבירה - שיתן את דמיו.
ועל החטאת הגזולה שלא נודעה לרבים - שהיא מכפרת, מפני תקון המזבח: