ביאור:תוספתא/סנהדרין/ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת סנהדרין פרק שני

בית דין לעיבור השנה

(א)
קידוש עבור שנה בג', דברי ר"מ

ראו משנה א, ב.
לפי המתואר כאן ההחלטה על עיבור השנה היא שיפוטית, אבל מספר הדנים בה יוצא מן הכלל.

וחכמים אומרים: עבור שנה - בשלשה מתחילין, בחמשה נושאין ונותנין, וגומרים בשבעה
כיצד? אחד אומר לישב עמם ולעבר את השנה ושנים אומרים שלא לישב - בטל היחיד במיעוטו
שנים אומרים לישב ואחד אומר שלא לישב - מוסיפין שנים ונושאין ונותנין בחמשה
שנים אומרים צריכה עיבור וג' אומרים אינה צריכה - בטלו שנים במיעוטם
ג' אומרים צריכה ושנים אומרים אינה צריכה - מוסיפים שנים וגומרים בשבעה, שאין מנין פחות מז'
האב אומר לעבר ובנו אומר שלא לעבר - שניהן נמנין שנים
האב ובנו אומרים לעבר, האב ובנו אומרים שלא לעבר - שניהן נמנין אחד
אמר ר' יוסי: פעם אחת הלכתי אני ואלעזר לעבר שנה
נמתי לו לאלעזר בני אני ואתה נמנין אחד.

שיקולים לעיבור השנה ושיקולים לא לגיטימיים

(ב)
על ג' סימנין מעברין את השנה: על האביב הבשלת החיטה שמתאחרת ועל פירות האילן ועל התקופה אורך היום

השיקולים אינם רק לפי אורך היום (התקופה). בניגוד לשיקולים בימינו.
המסורת על האיגרות של רבן גמליאל, שמחזיקים בה רשב"ג ור' ינאי, מציגה את הגוזלים ואת הגדיים כסיבה לגיטימית לעיבור השנה, בניגוד לת"ק.
בנוסחה שלפנינו רבן גמליאל אינו מחליט בעצמו על עיבור השנה אלא משתף את חבריו.

על שנים מעברין, ועל אחד אין מעברין; ואם עברוה - הרי זו מעוברת
אם היה אביב אחד משני סימנין - היו שמחין
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף על התקופה היו שמחים
על ג' ארצות שיש בהן בעיה של אביב או פירות מעברין את השנה: על יהודה ועל עבר הירדן ועל הגליל
על שתים מעברין ועל אחת אין מעברין; ואם עברו - הרי זו מעוברת
ואם היתה ארץ יהודה אחת משתי ארצות - היו שמחין, מפני אביב שבאה הימנה
אין מעברין את השנה לא מפני הגדיים ולא מפני הטלאים, לא מפני הגוזלות שלא הגיעו
וכולן סעד לשנה, ואם עברוה הרי זו מעוברת
רבי ינאי אומר משם רשב"ג, שהיה אומר "בגוזליא רכיכין הן ובאמריא דעדקין
ושפר באנפאי ואוסיפית על שתא דא תלתין יומין"
מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו עומדין ע"ג מעלות בהר הבית ויוחנן סופר הלך לפניהם
ואמרו, כתוב: לאחנא בני גלילא עילאה ובני גלילא תתאי, שלמכון יסגא
מהודעין אנחנא לכון דמטא זמן בעורא, לאפוקיא מעשריא ממעטניא זיתיא
ולאחנא בני דרומא עילאה ובני דרומא תתאה, שלמכון יסגא
מהודעין אנחנא לכון דימטן זמן לאפוקי מעשריא מעומרי שובילא
ולאחנא בני גלותא דבבל ובני גלותא דמדי ושאר כל בני גלותא דישראל, שלמכון יסגא
מהודעין אנחנא לכון דגוזליא רכיכין ואמריא דעדקין וזימניה דאביבא לא מטא
ושפר באנפאי ובאנפי חבראי ואוספנא על שתא דא תלתין יומין.

(ג)
אין מעברין את השנה אלא עד רובו של חדש

לדעת ת"ק ור' שמעון אם חסרים 16 יום בשנה מעברים אותה. ר' יוסי דורש 20 יום. ר' יהודה דורש 16 יום בתחילת ניסן, כי העיבור קשור לחודש האביב.
ההחלטה לעבר את השנה מתקבלת בין ראש השנה לבין סוף חודש אדר.

וכמה רובו? ששה עשר יום. ר' יוסי אומר: ב' ידות בחדש, כ' יום
ר' יהודה אומר: מחשבין את השנה כמה היתה צריכה
אם היתה חסרה ששה ששה עשר יום לפני הפסח - מעברין אותה. לפני החג - אין מעברין אותה
ר"ש אומר: אפילו חסרה ששה עשר יום לפני החג - מעברין אותה.
אין מעברין את השנה לפני ר"ה, ואם עברוה אינה מעוברת
אבל מפני הדוחק מעברין אותה אחר ר"ה מיד, ומכאן ואילך
אין מעברין אלא אדר.

(ד)
אין מעברין את השנה לא פחות חדש ולא יותר חדש

שנה מעוברת היא בת 13 חדשי ירח ולא פחות או יותר.
גם אם הצטבר פיגור, לא מחליטים להוסיף חדשיים או לעבר שנתיים או יותר ברציפות, אלא לעניין כל שנה מחליטים לחוד, וראו בהלכה ג, "לפני ראש השנה"; כמו כן אין לעבר שבועיים וכדומה; וראו מכילתא פסחא ב, וכן ספרי דברים קכז.

ואם עברוה - אינה מעוברת
אין מעברין את השנה משנה לחברתה, ואם עברוה - אינה מעוברת
אין מעברין שנה אחר שנה. ר"ש אומר: מעברין שנה אחר שנה
אר"ש: מעשה בר' עקיבה שהיה חבוש בבית האסורים, ועבר ג' שנים זו אחר זו
אמרו לו: משם ראיה? מפני שבית דין יושבין ומחשבין אחת אחת בזמנה.

(ה)

אין מעברין את השנה, לא שביעית ולא מוצאי שביעית

אימתי רגילין לעבר? בערב שביעית

בשביעית ובמוצאי שביעית יש רעב, ולכן אין מעברים אותן כדי להקדים ככל האפשר את קציר העומר והיתר החדש. ר' מאיר מוכיח זאת מהסיפור על האיש שהביא לאלישע מעט לחם ביכורים. בעל שלישה היה כנראה באיזור הבקעה, וראו מנחות י, ח, שבבקעה היתה החיטה מבשילה לפני העומר. הכמות הקטנה מוכיחה שהיתה שנת רעב, ולכן לא עיברו את אותה השנה למרות שרק מעט הבשיל בזמן העומר.

אין מעברין את דוחים את עיבור השנה מפני רעבון.
ר"מ אומר: הרי הוא אומר (מלכים ב ד כב) ואיש בא מבעל שלישה וגו' בצקלונו
והלא אין לך מקום שמתבכר בא"י קודם לבעל שלישה
ואעפ"כ לא בכר, אלא מאותו המין שהביא לאיש האלהים
יכול שהביאו קודם לעומר? ת"ל (שם) ויאמר "תנו אל העם ויאכלו".
מלמד שלא הביאו אלא לאחר העומר והלא אותה שנה ראויה לעבר!
מפני מה לא עברה אלישע? מפני שהיתה שנת רעבון, וכל העם רצין לגרנות.

(ו)
אין מעברין את השנה מפני הטומאה

שיקול המורה לעבר את השנה הוא טומאה שעלולה לגרום לרבים שלא להקריב את הפסח. ר' יהודה טוען שהשיקול הוא לגיטימי, ושיש תקדים לכך בפסח של חזקיהו, וראו דברי הימים ב ל יג, שהפסח נחוג בחדש השני, כלומר השנה הקודמת היתה מעוברת וכך נדחה הפסח בחודש.
ר' שמעון טוען שאילו היתה בעיית הטומאה ידועה באדר – לא היה צורך לעבר את השנה, כי היה זמן לטהר את הציבור. לדעתו חטא אז חזקיה ועיבר את השנה למפרע, לאחר שנכנס ניסן, וראו גם פסחים ד, ט – בניגוד להלכה ג לעיל.
ר' שמעון בן יהודה טוען שלא עיברו את השנה, אלא חגגו פסח שני ברוב עם, למרות שלא היה בכך צורך כי טומאה הותרה בציבור, ראו פסחים ז, ו.
אם נמשך הגשם עד מאוחר, ובגללו לא יצאו אנשי הגלויות לירושלים בזמן, ונימוקו תנורי הפסחים (ראו תענית ג, ח) – מעברים את השנה, אבל לא בגלל הקור.
עיבור השנה לכתחילה היה ביהודה, למרות שאחר כך עברו רוב החכמים לגליל.
בעניין עדות ר' יהושע ראו עדיות ז, ז. וראו מגילה א, ד, שלעיתים החליטו אפילו לאחר פורים.
וראו שם גם לעניין עיבור השנה על תנאי.

רבי יהודה אומר: מעברין את השנה מפני הטומאה
אמר רבי יהודה: מעשה בחזקיה המלך, שעיבר את השנה מפני הטומאה
שנאמר (דברי הימים ב ל יח) כי מרבית העם רבת מאפרים ומנשה יששכר וזבולון לא הטהרו וגו'
ר"ש אומר: אם לעבר אותה מפני הטומאה - כבר מעוברת היא
אלא עבר ניסן בניסן, ואין מעברין אלא אדר
ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש: אף מפני שהעשו את הצבור לעשות פסח שני
אין מעברין את השנה אא"כ היתה צריכה לא רק מפני התקופה
מעברין אותו מפני הצרכים ומפני הדרכים מפני התנורין ומפני הגליות שלא יצאו ממקומם
אבל אין מעברין אותה לא מפני הצנה ולא מפני השלגים ולא מפני הגליות שעלו ועדיין לא הגיעו
וכולן סעד לשנה, ואם עברוה הרי זו מעוברת
אין מעברין את השנה אלא ביהודה, ואם עברוה בגליל הרי זו מעוברת
העיד חנינא איש אונו לפני ר"ג, שאין מעברין את השנה אלא ביהודה
ואם עברוה בגליל שהיא מעוברת
ומעברין את השנה כל אדר, שבראשונה היו אומרים אין מעברין אלא עד הפורים
עד שבאו ר' יהושע ור' פפייס והעידו שכל אדר כשר לעבר
רשב"ג ור' אלעזר בן ר' צדוק אומרים: אין מעברין את השנה ואין עושין כל צרכי צבור
אלא על תנאי כדי שיקבלו רוב הצבור עליהם.

(ז)
אין מעברים את השנה בלילה, ואם עיברה אינה מעוברת

עיבור השנה וקידוש החודש הם הליכים רשמיים ולכן הם נעשים דווקא ביום (ראו משנה ד, א), למרות שקידוש החודש מבוסס על עדות לגבי הלילה. וראו ראה"ש ג, א, שקידוש החודש נעשה ביום שלמחרת דווקא.

אין מקדשין את החדש בלילה, ואם קדשוהו אינו מקודש.

(ח)
אין מלך יושב בסנהדרין,

ראו משנה ב, א.
בניגוד לדברי ר יהודה בהלכה ו, אין המלך משתתף בעיבור השנה – אולי כי הוא עלול להכניס שיקולים לא עניניים לדיון. כך גם הכהן הגדול.

ולא מלך ולא כהן גדול יושבין בעיבור.