ביאור:משנה תרומות פרק ו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
משנה מבוארת למסכת תרומות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא
----
תשלום על אכילת תרומה בשוגג
עריכהחטיבה I: כללי התשלום והכפרה
עריכה|
לגבי דרכי השימוש האסורות בתרומה - השוו מע"ש ב, א. בתוספתא ז, א חולק ר' שמעון ופוטר את הסך מחומש. אפילו אם הכוהן לא ניזוק, כי התרומה היתה טמאה - התשלום של החומש אינו משתנה, כי הוא לכפרה. אבל בתוספתא ז, ב נאמר שהקרן במקרה של תרומה טמאה היא "דמי עצים", כלומר מחיר התרומה כחומר בעירה. לגבי התשלום מחולין מתוקנים - ראו הסתייגות של חכמים לקמן משנה ה. ראו לקמן ז, ד, שאין הכהן יכול למחול. השוואות נוספות בין התרומה לתשלומיה ראו תוספתא ה, ט. אבל לא ברור למי חייב האוכל לשלם, הרי הכהן אינו מוגדר! - נראה שבמקרה הזה יש לאוכל אינטרס לשלם כדי לכפר על האכילה, ולכן ישלם לכל כהן שימצא ושיסכים לקבל את הכסף, אם הכהן חבר. לכהן ע"ה אין משלמים, כי הוא יטמא את התשלום, וראו תוספתא ז, ד. |
(א) האוכל תרומה שוגג - משלם קרן וחומש. חומש מבפנים, כלומר 1/4 מהקרן
- אחד האוכל, ואחד השותה, ואחד הסך
- אחד תרומה טהורה, ואחד תרומה טמאה - משלם חומשה וחומש חומשה. אם הפריש חומש ואכל אותו בטעות מפריש אותו שוב ומוסיף עליו חומש, כלומר בסך הכל מפריש בנוסף לתרומה המקורית עוד 5/16 ממנה.
אינו משלם תרומה, אלא חולין מתוקנים שהופרשו מהם תרומות ומעשרות - והם נעשין תרומה,
- והתשלומין תרומה, ודין תשלומי התרומה הוא... אם רצה הכהן למחול - אינו מוחל:
חטיבה II: הקרן והחומש
עריכה(ב) בת ישראל שאכלה תרומה, ואחר כך נשאת לכהן ואחרי שנישאה מותר לה לאכול תרומה.
- אם תרומה שלא זכה בה בתרומה כהן כלשהו אכלה - משלמת קרן וחומש לעצמה.
- ואם תרומה שזכה בה כהן אכלה - משלמת קרן לבעלים לכהן הנ"ל, וחומש לעצמה
מפני שאמרו: האוכל תרומה שוגג - משלם קרן לבעלים, וחומש לכל מי שירצה:
|
ראו תוספתא מע"ש ג, יב, שם מדובר על מי שמכר לחברו מה שאסור למאכל |
(ג) המאכיל את פועליו ואת אורחיו תרומה והם שוגגים
- הוא משלם את הקרן - והם משלמין את החומש, דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרים: הם משלמין קרן וחומש - והוא משלם להם דמי סעודתן:
|
המשנה קושרת את תשלום התרומה לגניבה, כי יש באכילת התרומה גם היבט ממוני. מדובר בגנב שהזיד בגניבה, אבל לא ידע שגנב תרומה. תרומת הקדש היא תרומה שהוקדשה ע"י הכהן, או תרומה משדה השייך להקדש. חלים עליה דיני התרומה וגם דיני ההקדש. וראו גם תוספתא ה, ז. לגבי הכלל "שאין בהקדש תשלומי כפל" ראו ב"מ ד, ט. |
(ד) הגונב תרומה ולא אכלה - משלם תשלומי כפל דמי תרומה. מחיר זול יותר ממחיר השוק
- אכלה - משלם שני קרנים תשלומי כפל, ככל גנב וחומש: כדין אוכל תרומה
- קרן וחומש מן החולין ראו משנה א, וקרן - דמי תרומה.
גנב תרומת הקדש תרומה שהוקדשה על ידי הכהן ואכלה - משלם שני חומשים כאוכל תרומה - לכוהן, וכמועל בקדשים - להקדש וקרן
- שאין בהקדש תשלומי כפל:
חטיבה III: ממה משלמים?
עריכה|
פירוט של משנה א, שקבעה שמשלמים "חולין מתוקנים". מהפירות המנויים כאן אין צורך להפריש תרומה (ראו לעיל א, ה), ולכן גם אין לשלם מהם דמי תרומה. לדעת חכמים, כיוון שעל המע"ש והקדשים חלו דיני תרומה בעבר, ניתן לשלם מהם. והיו שגרסו בדבריהם "משלמים מכולן", ראו ספרא אמור פרק ו ה. כלומר ניתן לשלם גם ממתנות עניים ומההפקר, וראו תוספתא ז, י. |
(ה) אין משלמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר שהם פטורים מתרומה בעצמם,
- ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו שהופרשה ממנו תרומת מעשר
- ולא ממעשר שני והקדש שנפדו
- שאין הקודש פודה את הקודש - דברי רבי מאיר.
וחכמים מתירין באלו: במעשר שני ובהקדש, אבל לא במתנות עניים ובהפקר.
(ו) רבי אליעזר אומר: משלמין ממין על שאינו מינו
|
מדובר בתשלום על אכילת שוגג, ולא בכפל. לדעת ר' עקיבא יש אפשרות שהתשלום יידחה בשנתיים. הוא מקפיד לשלם מאותו המין, אבל מיקל כאן בתשלום מחדש על הישן (ראו לעיל א, ה.) ר' אליעזר מתיר לשלם ממינים אחרים, כי אין מדובר בתרומה אלא בתשלום, שעיקרו כספי. והשוו לעיל ב, ד. וראו דבריו לר' עקיבא בתוספתא ז, ט. אבל ראו ספרא אמור פרק ו ו. הדוגמא שם (תאנים וגרוגרות) נכונה לא רק לתשלומים, אלא גם לתרומה ממש! |
- ובלבד שישלם מן היפה על הרע.
ורבי עקיבא אומר: אין משלמין אלא ממין על מינו.
- לפיכך, אם אכל קשואין תרומה בשוגג של ערב שביעית
- ימתין לקשואין של מוצאי שביעית, וישלם מהם.
ממקום שרבי אליעזר מקל - משם רבי עקיבא מחמיר
- שנאמר: "ונתן לכהן את הקודש" (ויקרא כב יד)
- כל שהוא ראוי להיות קודש - דברי רבי אליעזר.
- ורבי עקיבא אומר: "ונתן לכהן את הקודש" - קודש שאכל: